בחומש הסביר רש"י בפירוש השני וכן התרגום שהוא איסור לישראלי לבוא על שפחה. אולם בתוס' גיטין מ"א ע"א ד"ה לישא שפחה מקשה תוס' על מה דאמרי' שחציו עבר וחציו ב"ח כופין את רבו וכותב לו גט שחרור - וא"ת וליתי עשה דפרו ורבו ולידחי לאו דלא יהיה קדש.
ולכא' מוכח שלמד בפסוק שאסור לעבד לבוא על בת ישראל. [ואין לומר שהקשה על חציה שפחה וחציה ב"ח כי אשה אינה מצווה על פ"ו]
לע"ע לא ראיתי אף אחד שעמד בזה, אשמח לשמוע.