פורום אוצר החכמה

מתוך פתיחה לספר 'ראשית ביכורים' בכורות לרבי אברהם וינברג זצ"ל הי"ד, נעק"ה כ' באלול תשב. [יום היא"צ השנה תשע"ח, ביום ו' לפר' כי תבא].

מאמר מהגרי"ח סופר שליט"א מספרו הדר יעקב ח"ז (כ"י)

בענין סמיכות פרשת עמלק לפרשת בכורים

דברים (כ"ו א'): "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה, וירשתה וישבת בה, ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נתן לך, ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם".

וכתב רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל: "והיה כי תבוא, לעיל מיניה כתיב תמחה את זכר עמלק, וסמיך ליה והיה כי תבוא אל הארץ, שנצטוו למחות זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ, ועל זה רצה עמלק לעכב ביאתן, שהוא הגיד למלך מצרים כי ברח העם, וכן הגיד ללבן כי ברח יעקב, ועל כן סמיך לו פרשת בכורים שמזכיר בה ארמי אובד אבי".

והיום יום הששי, ערב שבת קדש פרת כי תבוא, בהיותי קורא הפרשה שנים מקרא אחד תרגום, עלה בדעתי בס"ד לפרש באופן נוסף מדוע נסמכה פרשת עמלק לפרשת בכורים, ובהקדם דברות קדשו של הגאון אדמו"ר רבי צדוק הכהן ז"ל מלובלין בספרו פוקד עקרים (אות ה') שכה כתב: "וזאת נבואה ראשונה שנזכר בה שם זה "צבאות", שממנו המשכת ריבוי הצבאות כנ"ל, ועל כן חנה הנביאה פעלה על ידי שם זה ליפקד בבנים, וכן הלשון "פקדתי" שבלשון זה נפקדים כל העקרים והעקרות, ובא הולדת וריבוי הזרע, ואצל עמלק בהיפך על ידי זה נמשך מחיית זרעו, לפי שהוא ההיפך מריבוי צבא ה' וזרע ישראל, ועל כן אמרו בראש השנה (ח' א') אימת לבשו כרים הצאן באדר מתעברות באדר, וישראל נמשלו לצאן ואז הוא זמן ריבוים, וכך קבלתי כי בחודש זה "אדר" מסוגל מטעם זה לפיקוד עקרים ועקרות.

והיינו לפי שחודש זה מיוחד למחיית עמלק, וכל מניעת הולדה שנמצא בזרע ישראל הוא רק מקטרוג עמלק, שחתך מילותיהם של ישראל וכו', המקטרג נגד קדושת הברית שבזרע ישראל שממנו נמשך הריבוי וההולדה, ובני יוסף אמרו ליהושע ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה' (יהושע י"ז י"ד), כי בו היה ברכת הריבוי שהיא קדושת היסוד, ועל כן הוא יוסף שטנו של עמלק כמו שאמרו ז"ל (ב"ר פע"ה סי"ב), ואות הברית הוא המבדיל בין ישראל לעמים, ועל ידי שישראל מובדלים מהעמים על ידי זה בא הריבוי בהם, דעל כן במצרים ויפרו וירבו דאחת היתה ופירסמה הכתוב, וכן אמרו בספרי (פרשת כי תבא) ויהי שם לגוי מלמד שהיו מצויינים, ועל ידי זה היו עצום ורב" עש"ב.

ובספרו רסיסי לילה (אות נ"ג) הוסיף הגאון רבי צדוק הכהן ז"ל וכתב: "המן נתפאר ברוב בניו, וחשב להאביד בני ישראל, ונהיה להיפך, כי עקרה ילדה שבעה היא חיבור אותיות ו"ק ורבת בנים אומללה, ועל כן יוכלו לפעול פיקוד עקרים ועקרות בפורים, אותם שהיה להם כבר ימים של צער הרבה על ידי שנעוץ סופן בתחילתן להחזיר הכל למקורן זוכין לבנים, כי כל עקרים ועקרות דישראל נמשך משורש עמלק, שהיה מחתך מילותיהם ואומר טול מה שבחרת, דמקטרג על מה שהשי"ת בוחר בזרע ישראל", עיין בכל דברי קדשו זצ"ל (שם ושם) ותראה נפלאות מתורת ה' ודוק היטב.

ומבואר באר היטב שכל בחינת עקר ועקרה שיש בישראל, הוא נמשך משורש עמלק הרשע ימש"ו, ובעטיו של נחש ארור זה אין ריבוי בעם ישראל, וכל שיש מחיית עמלק יש ריבוי והולדה בישראל כנ"ל, והנה על ידי מצות בכורים זוכים לפריה ורביה ופרי בטן עיין בספר המדות ח"ב (ערך בנים אות י"ט), ובמדרש דברים רבה (פ"ג ס"ה): "מה פרי אדמתך צריכים עישור, אף פרי בטנך צריכים עישור, וזו המילה. דבר אחר אמר רבי יהודה בר סימון למה הקיש פרי הבטן לפרי האדמה, שיהיו פרי אדמתך, מכפרים על פרי בטנך, מנין שכך כתיב וכפר אדמתו עמו" והיינו נמי שהרמב"ם ז"ל בחיבורו הגדול כלל הלכות פדיון הבן בהלכות בכורים, ודוק. [וראה נא ראה כי תיבות הפסוק "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" עולים בגימטריא: "בזכות הבכורים הכל ילדו, ופריה ורביה בישראל", חושבנא דדין כדין ודוק].

והיינו דנסמכה פרשת בכורים לפרשת מחיית עמלק, שעל ידי מחיית עמלק שורש העקרות, נפקדים בבנים, והיא היא מצוות בכורים ששכרה בנים ובקיומה מתבטל עמלק ודוק.