תמיהה בדברי האב"ע

[שמר]

שמות כד, א עה"פ "וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק"
פירש האבן עזרא:
כל מה שהזכיר למעלה עד עתה הם התנאים שיספרם לישראל. ואחר כן אמר למשה אחר שתכרות להם ברית תעלה אלי אתה ואהרן ובניו וע' מזקני ישראל שהם הבכורים הקדושים.
וכי לא היו יותר בכורים ביוצאי מצרים?

[חלמישצור]

לפי ראב"ע 'זקני ישראל' הם הבכורים-הכהנים. כמובן שהיו רבים כאלה וכולם נתקדשו בעת מכת בכורות (במדבר ח, יז; ראב"ע שמות הארוך, יב, נא; יג, יג; ועוד) אך רק שבעים מהם (שבעים מזקני ישראל) ניגשו אל ה', כנראה אלה שהתקדשו בעצמם במחשבתם בנוסף לקדושה מן השמים (ראה שם יט, כב). אך אולי לא הבנתי את שאלתך.

--
בעיני אין זה נכון להשתמש בשם השם, גם בציטוט שבמחשב וגם אם אין בזה 'בעיה' הלכתית ישירה (וראה כאן viewtopic.php?f=17&t=35110&hilit).

[שמר]

מלשון "שהם הבכורים הקדושים" לא נראה שהדגש על היותם קדושים בשונה משאר הבכורות, אלא כוונתו שהם אלו ההבכורים הקדושים כבר מאז ולא רק עתה עקב התקדשותם.
ועוד לפי דבריך אף אהרן נדב ואביהו נתקדשו לזה, ומדוע כ' האב"ע תואר הקדושים דווקא על הבכורים.

[שבענו מטובך]

ראב"ע קורא בכמה מקומות לכל הבכורים 'בכורים קדושים', בכל זאת כאן הכוונה כנראה לשבעים בכורים שנתקדשו קדושה נוספת, וכדברי ר' חלמיש-צור. וראיה ממה שכתב ראב"ע בפירושו הארוך לשמות יט כב (ציין אליו ר' חלמיש-צור) על הפסוק וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה' יִתְקַדָּשׁוּ: "וגם הם הבכורים, אעפ"י שהם קדושים, ככתוב קדש לי כל בכור, יוסיפו להתקדש עוד במחשבתם".
ברור שאין כוונתו לכל הבכורים שהיו בישראל, שכן ראב"ע עצמו כתב בפירוש הקצר לפרשת משפטים כד ה: "וישלח את נערי - הם בחורי הבכורים שיש להם כח להעלות העולות, כי הזקנים עלו למעלה יתרה מהבחורים". ומבאר במקור חיים שבהכרח שאף הנערים היו בכורים (בני הזקנים הבכורים), שאם לא כן איך היו מעלים עולות? הרי שהיו גם בכורים אחרים, גם לדעת ראב"ע.