האם גם מעשי משה רבינו, שלא נתפרש עליהם שהקב"ה ציוה אותם (כמו, למשל בעלמא, קריאת שם הושע בן נון - 'יהושע'), עלינו להניח שהוא עשה אותם בציווי הקב"ה?
אשמח ואודה על קבלת מקורות בעניין.
תודה רבה.
כי אב המון גוים: לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע.
ואם תשיבני, והלא לא מצינו שהוסיפה הק'ב"ה אלא משה, הרי לך תשובה, כל מה שעשה משה, מפי הגבורה עשאו.
איני יודע מקור ברור לדברי מחברנו. מרהיטת לשונו נראה, שכל מעשיו של משה רבינו היו על-פי הגבורה, אפילו אם לא נזכר בתורה שהקב"ה ציוה אותו עליהם, וממילא גם הוספת היו"ד לשמו של הושע בן נון עשה משה מפי הגבורה. אמנם לכאורה תמוה, שכן ברור שהיו דברים שעשה משה שלא מפי הגבורה. ראה בבלי, שבת פז רע"א: "תניא: שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות". ובאבות דר"נ, נו"א, פרק ב, עמ' 9, מוסיף עליהם דבר רביעי: "פירש מאהל מועד, והסכימה דעתו לדעת המקום". ועל אלו יש להוסיף את אותם דברים שעשה משה מדעתו ולא הסכים עמו הקב"ה, כמו: שליחת המרגלים לארץ ישראל (עי' בבלי, סוטה לד רע"ב). ושמא אפוא, אין כוונת מחברנו שכל מעשי משה היו על-פי הגבורה, אלא שהמעשה הנוכחי – הוספת יו"ד לשמו של הושע בן נון – נעשה בציווי הקב"ה, וזאת על-פי מדרש לא נודע. וצ"ע.
אמנם בדומה לדברי מחברנו, ש"כל מה שעשה משה, מפי הגבורה עשאו", כותב רש"י בפירושו לבמדבר יז יג, כשאהרן הכהן יצא לעצור את המלאך המשחית בעם: "אחז את המלאך והעמידו על כרחו. אמר לו המלאך: הנח לי לעשות שליחותי. אמר לו: משה צוני לעכב על ידך. אמר לו: אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה. אמר לו: אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד, בא עמי ושאל". את לשון "אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה" אפשר להבין, שכל דברי משה הם מפי הגבורה ולא רק במקרה המדובר. אבל במקור העניין ליתא הדגשה זו, אלא רק: "אמר לו אהרן: משה שלחני והקב"ה שלחך, והרי הקב"ה ומשה באהל מועד, נלך אצלם" (תנחומא, תצוה, טו; ומשם למדרש הגדול, במדבר יז יב, עמ' רפה), ורק באחד מהמדרשים המאוחרים יותר, מדרש אגדה, במדבר יז יג, מדבר על אמירת משה, אבל גם שם ההקשר מוכיח כי מדובר באמירת משה על עצירת המגיפה ולא על כלל אמירותיו: "אמר לו המלאך: אני אומר לך הקב"ה שלחני, ואתה אומר לי משה?! אמר לו אהרן: כל מה שאמר לי משה, מפי הקב"ה וברצונו של הקב"ה". וצ"ע אפוא מקורו של רש"י, אך סביר להניח שמחברנו כאן שאב את דבריו מפירוש רש"י דלהלן.
חד ברנש כתב:האם גם מעשי משה רבינו, שלא נתפרש עליהם שהקב"ה ציוה אותם (כמו, למשל בעלמא, קריאת שם הושע בן נון - 'יהושע'), עלינו להניח שהוא עשה אותם בציווי הקב"ה?
אשמח ואודה על קבלת מקורות בעניין.
תודה רבה.
ר' הונא בשם ר' אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם תני ר' הושעיה עלה יו"ד ונשתטח לפני הקב"ה ואמר רבון העולמים עקרתני מן הצדקת הזאת אמר לו הקב"ה צא לך לשעבר היית נתון בשם נקיבה ובסוף תיבה חייך שאני נותנן בשם זכר ובראש תיבה הדא הוא דכתיב ויקרא משה להושע בן נון יהושע
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 63 אורחים