כתב עת חדש לפשוטו של מקרא - "פשטות המתחדשים"

[ישא ברכה]

אבל למה בהלכות מעשיות אנחנו מבינים שלא ניתן להורות הלכה ממשניות רבינו הקדוש, אלא הפשטן לומד רק את ה'משנה ברורה', ואילו המעמיק יותר לומד 'גם' את המקורות. ואילו כאן לא?
מצוין. שילמדו את הפסוק, ואח"כ את מדרשי חז"ל בגמרא ובמדרשים עם מפרשיהם, פירושי הראשונים רש"י והרמב"ן והרד"ק, ואח"כ את גאוני המחשבה כמו החובת הלבבות המהר"ל השל"ה וכו'. ואח"כ מה שהוציאו מהם הפוסקים למעשה, היינו גאוני המוסר והחסידות בדורות האחרונים, ואם יש מה לדון בדבריהם - שידונו, הרי כל אלו כבר פירשו עבורנו את הפסוקים בדרכים הכי נכונות.
האם מבט של אנשים פשוטים יחסית (אין כוונתי להגרי"ל מינצברג עצמו) בפסוקים עצמם, אמור לקבוע הלכה למעשה בהלכות חובות הלבבות, שהם עלולות לטעות ולסטיות פי כמה מהלכות מעשיות? ומה גם שהרבה פעמים הם אכן מחדשים 'מהלכים' חדשים, שאינם מצויים ספרים ההם (וכל המרבה לחדש הרי זה משובח), והחידוש נקבע בתור 'המבט המרכזי שבו עלינו להסתכל על המצווה' ?

אני חושב שגם בחלק הזה של התורה יש שתי חלקים, שמעתתא והלכה. הרי, אדם שלומד גמרא יכול להציע פירושים כפי הנראה לו, והוא לא יפסוק עפי"ז הלכה אלא יש לו רעיונות כל שהם בבחינת אולי ואולי. אדם שלמד סוגיה כהוגן ועיין בה, וראה את דברי החכמים האחרים יכול אחר העיון להכריע הכרעה.

גם בחלק של הדעות והלבבות של התורה יש את החלוקה הזו. אפשר להציע רעיונות יפים, ואפשר להוציא רעיון הלכה למעשה, דהיינו להכריע שזה התוכן והמהות של מצווה מסוימת ועפי"ז לנהוג למעשה. החלק הראשון הוא לפילפולא בעלמא, מה שעושה כל דרשן, (ומבקשי פשוטו של מקרא יעשו זאת בסגנון של פשט יותר) והחלק השני כבר יש לו אחיזה במציאות. ברור שכאשר באים לקבוע אבחנה מסוימת לא פוסקים רק עפ"י המקרא אלא רואים את כל התמונה הרחבה את כל דברי רבותינו, ומתוך ראיית התמונה הרחבה קובעים.

לדוגמא, כהמשך לדוגמא לעיל מתקיעת שופר. תקיעת שופר זה מצוה קצת עמומה. הרס"ג מביא עשרה רעיונות בה. מי שירצה לברר את הסוגיה הזו, ילמד את המושג הזה, בתנ"ך, בהתיחסות האנושית, וכמובן יעיין בכתבי רבותינו גדולי הדורות, ומתוך המבט הרחב הזה, הוא יוכל להכריע הכרעה כל שהיא.

וכ"ש מי שבא לקבוע איזה הבנה יסודית בעבודת ה', או כל אמונות ודעות, בוודאי שהוא לא יכריע על בסיס הבנה כל שהיא שנראה לו בפסוק בלי לראות מה עוד נאמר על כך, אלא במבט רחב הוא יעיין על הנושא. (ואני יכול להעיד, כדוגמא עסקתי בעבר בבירור הנושא של אמונה ביטחון והשתדלות, האם יש סוג של ביטחון בלי שום צורך להשתדל וכו', מה שמפורסם כויכוח של החזו"א על הסבא מנוברדוק. ועוד לפני שחיפשתי בספרים בדקתי את הנושא בתנ"ך, וראיתי כמה וכמה ראיות. אח"כ התבוננתי בספרים, וראיתי שחלק מהראיות כבר נידנו ויש מו"מ בהם, וכו' כדרכה של תורה. ובהחלט היה לכתוב בתנ"ך חלק מרכזי בגיבוש המסקנה).

העלון שיוצא אני מבין שהוא עוסק יותר בחלק של הרעיונות בלי לקחת אותם הלכה למעשה, שאז יבחנו ויצרפו אותם כמו שצריך. אני חשב שבסופו של דבר הויכוח כאן אינו גדול, אולי קצת על מינונים, אבל בסך הכל העקרונות מקובלים על כולם. והבורא ית' יעזור שנזכה לדעת אותו ולעבוד אותו לטוב לנו כל הימים.

[אוצר החכמה]

גם בחלק של הדעות והלבבות של התורה יש את החלוקה הזו. אפשר להציע רעיונות יפים, ואפשר להוציא רעיון הלכה למעשה, דהיינו להכריע שזה התוכן והמהות של מצווה מסוימת ועפי"ז לנהוג למעשה.

סליחה על הבורות והעמרצות שלי. אני רואה ששניכם מסכימים שיש איזה שהוא עניין של התוכן והמהות של המצווה ויש בזה נפ"מ למעשה. למה הכוונה (למשל בתקיעת שופר או במשהו אחר).

[אוצר החכמה]

ועוד לפני שחיפשתי בספרים בדקתי את הנושא בתנ"ך, וראיתי כמה וכמה ראיות. אח"כ התבוננתי בספרים, וראיתי שחלק מהראיות כבר נידנו ויש מו"מ בהם, וכו' כדרכה של תורה. ובהחלט היה לכתוב בתנ"ך חלק מרכזי בגיבוש המסקנה).

אולי אתה יכול לפרט. בנושאים הלכתיים כידוע אי אפשר להביא ראיה ולהוציא דינים מהפסוקים אלא על פי מה שפירשו חז"ל. אבל בענייני מוסר ודעה מקובל להביא ראיות ממעשי האבות והנביאים ק"ו מתוכחות הנביאים וממשלי וקהלת. על איזה סוג ראיות אתה מדבר?

[תוכן]

הנקודה העיקרית שמהוה שורש הבעיה של הגישה החדשה, היא העצמאות המחשבתית והניתוק מהמסורת הפרשנית שקדמה להם. וכדברי הרב חנוך רוזנברג במאמרו בצריך עיון:

המשמעות העיקרית של קריאת התנ"ך לפי פשוטו שעליה אדבר במאמר היא קריאה ראשונית של התנ"ך בצורתו, ללא תיווך של מפרשים, וניסיון להבין את הטקסט מתוך עצמו.

גישה זו גוררת אחריה סדרה של בעיות, כדלהלן בקיצור.

א. פסיכולוגוזיציה של התורה, דהיינו קריאה פסיכולוגית של התורה והמצוות. לפי גישה זו, כל התורה כולה, בין חלק הסיפורי ובין החלק של המצוות, אפשר לצמצם לתוך כמה כללים פסיכולוגיים. מי שאחראי יותר מכל אחד אחר לגישה זו, הוא ר' לייב מינצברג שסבל משום כך רדיפות נוראיות ואכזריות, כמיטב המסורת החרדית. גם מורי ר' גדליה נדל נקט בשיטה זו קצת, וגם אותו רדפו בבני ברק משום כך. אסור לתת את האופי האכזרי והאישי של רדיפות אלו לטשטש את העובדה שיש כאן בעיה מהותית. הגישה הפסיכולוגית מגמדת ומצמצמת את התורה. לא עוד מלאכים, שרפים, קדושה, רצון ה', אלא סך הכל כמה תרגילים פסיכולוגים בכדי לחיות חיים נעימים. למעשה, רל"מ עידן את הגישה שלו, ודאג לקבל הסכמות מהרבה רבנים חשובים, וכך שקטה הביקורת עליו. אבל חבורת פשוטו של מקרא, לוקחים גישה זו עוד יותר רחוק מרל"מ עצמו, וכך בהתאם מקטינים את התורה עוד יותר.

ב. אימוץ ערכים חילוניים והתעלמות מהערכים שבפי חז"ל והראשונים. בהתאם לכך שהם קוראים את התורה ללא שום מחוייבות למי שקדם להם, אז כל מיני רעיונות, תובנות, ערכים וכיוצא, שמקורם בעולם החילוני, מוצא מקומו תוך הפרשנות שלהם. אין להם שום ענין לנסות לעמת את מה שהם חושבים מול המקובל, לדעתם, עצם זה שכך נראה להם זה מספיק כדי לומר שזה אכן דרך לגיטימי לקרוא את התורה, בחינת אלו ואלו.

ג. מכיון שהם מאמינים שביכולת של כל אדם להגיע לעומק כוונת המקרא על ידי חקר הטקסט ללא שום תיווך של שום מפרש, היו מקרים שהכחישו את מסורת חז"ל והכחישו את מסורת תורה שבעל פה. זה כבר כפירה גמורה, וגם זה אפשר למצוא אצלהם.

אם החברה האלו היו מפרסמים את תורתם בינם לבין עצמם, אולי היה מקום לשמור על שקט, כדי באמת לא לתת פרסום לדברים. אבל מכיון שהם רואים חוב קדוש לפרסם שיטתם בכל דרך אפשרית, אז זה לעומת זה חייבים להתנגד עליהם, לפחות עם אותם כוחות שהם מנסים לקדם את תורתם.

זהו על רגל אחת.

אולי באמת כדאי לעבור כאן לדיון על גופם של דברים ובפרט אלו המכירים את הנושאים המדוברים.
בקשר ל: א.

1. האם באמת יש גישה כמו שתוכן מתאר אותה?
2. מה הכוונה לצמצם למספר כללים. אני מבין שאינך מתכוון למה שעשו חבקוק ור' עקיבא אלא למשהו שונה אולי תסביר מה הכוונה.
3. לא הבנתי איך דווקא הגישה הזאת (שכמו שהצגת אותה היא אכן תמוהה) נובעת מלימוד המקרא.

על ב וג נראה לי שדי ברור לכולם שאם זה כך זה לא תקין. השאלה היא ויבואו אנשי הצד השני ויגידו האם העובדות שאתה מציג נכונות.


אגב ובלי קשר לנושא אני לא יודע מה הסיבה ומה המסובב אבל ההתנגדות שלך לפסיכולוגיה גורמת שאתה קורא פסיכולגיזציה לדברים שאין להם שום קשר לפסיכולגיה. או שזה להיפך.

1. לא הבנתי את שאלתך. וכי אני ממציא יש מאין, הרי ספריהם, כתביהם, חיבוריהם ומאמריהם נגישים לכל קורא. שיקרא בעצמו ויחליט.

2. התכוונתי שכשאתה מפרשן את התורה לפי הפסיכולוגיה, אז יש כמה כללים בסיסיים שממנו נובע כל התורה כולה. א. תרגיש טוב. ב. תתפעל. ג. תכבד את השני. ואולי יש עוד אחד או שנים, אבל לשיטתם זהו כל התורה כולה על האצבע הקטנה של רגל אחת.

3. האקסיומה היא שיש ללמוד את התורה לפי הפסיכולוגיה, ועל פי אקסיומה זו מפרשים את התורה.

אני רוצה לפרש מה התכוונתי לפסיכולוגיזציה של התורה, שלא קשורה כי הוא זה להתנגדות שלי לפסיכולוגיה. אנחנו חיים בעולם רב מימדי. מה הכוונה? כשהקב"ה יצר את האדם, ההשתלשלות מלמעלה למטה כלל אלף ריבואות של דרגות והתפתחויות, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, מוסיקה, מתמטיקה, תורה, יראה, מכניקה, מוסר, רגשות, קושי, אושר, וכו' וכו'. התורה שיש בידינו נתפסת בידי חז"ל והראשונים כמשקפת מורכבות זו. כשאתה בוחר לפרש את התורה לפי מימד אחד ויחיד, במקרה זה, הפסיכולוגיה, אתה מצמצם את המכלול המפעים לחוויה חד מימדית, רדודה ושטחית, חסרת השראה ומעוף.

למשל, כשר' גדליה נדל אמר שהכהן גדול לבש תכלת, כי זה צבע יפה, היו הרבה טענות עליו בבני ברק. הרי עד היום הנחנו שענין התכלת, משקף תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ותכלת יש לו משמעות כזאת, לפי ספירה זאת, וכן, זה גם צבע יפה, והוא מעורר את החשיבה הזאת וכו'. מה שר' גדליה עשה זה לקחת מושג שהיה אמור לסמל כל כך הרבה, והפך את זה ללא יותר מאיזה שהוא סממן חביב. זה מגמד את כל החוויה. וכנ"ל לגבי חברה פשוטו של מקרא.

[תוכן]

בכל אופן, אפנה בפניה אישית 'של חבר' למר 'תוכן':
מדוע אתה מפחד מפסיכולוגיה?
_

לא "מפחד" מפסיכולוגיה. רק חושב שכל המקצוע הזה שקר ומעונין שכמה שיותר אנשים יבינו את זה, כדי שאם הם סובלים שילכו לקבל עזרה שבאמת יכולה לעזור להם. וכל זה אינו קשור כי הוא זה לביקורת שלי על בית מדרש פשוטו של מקרא, כמו שהסברתי מקודם. סליחה שלא התייחסתי לשאר הפוסט שלך, אם יהיה זמן, אתייחס בל"נ.

[אוצר החכמה]

כמו שכתבתי כל מה שלא מוצא חן בעיניך אתה קורא לו פסיכולוגיה בלי שום קשר למקצוע הזה.

איני מבין מה הבעייה באמירה של הגרג"נ. תורתינו הקדושה אומרת ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ומסתמא בכלל זה שיהיו נאים ומכובדים כבגדי המלכים.

והדיבורים שלך על לגמד את החוויה ממש מפליאים אותי. חשבתי שזה היתה התלונה על הצד שאותו אתה תוקף שעוסקים בחוויה והנה מתברר שזו הטענה שלך. ובאמת זה לא מובן מה איכפת לנו החוויה איכפת לנו מה כוונת התורה.

[תוכן]

ולכן אני שואל. הרב תוכן האם יש לך הוכחות מתוך דברי הגרי"ל מינצברג לטענה הקיצונית שהעלית באות א' שלך. דהיינו שמעמיד את עיקר מטרת התורה לא על חיוב קיום כלפי שמיא ולא על מטרה של התקדשות ועלייה רוחנית אלא ליצור לנו חיים נעימים יותר בעולם הזה? או הוכחה מתוך דברי אנשי "חבורת פשוטו של מקרא" כהגדרתך שעוד לקחו את זה למקום קיצוני יותר לדעתך. תביא הוכחות ואז יתנו עדיהם ויצדקו!

אתה מדבר כאילו אני זה שהמצאתי את הטענות על רל"מ. הטענות נאמרו על גדולים וטובים ממני בהרבה. לעצם הענין, אין לי את ספריו לפני כרגע, רק זכור לי למשל, דבריו על נענוע ד' מינים, שזה הבעת שמחה על הקציר. ולדבריו, צריך לומר שאין הבדל בין אתרוג לאננס, העיקר השמחה על הקציר. אבל אני כותב מהזכרון כרגע. צריך לעבור על כתביו, ובל"נ אשתדל לעשות כן בקרוב. או לעבור על כתביו או לעבור על חוברות פשטות המתחדשים.

[תוכן]

כמו שכתבתי כל מה שלא מוצא חן בעיניך אתה קורא לו פסיכולוגיה בלי שום קשר למקצוע הזה.

איני מבין מה הבעייה באמירה של הגרג"נ. תורתינו הקדושה אומרת ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ומסתמא בכלל זה שיהיו נאים ומכובדים כבגדי המלכים.

והדיבורים שלך על לגמד את החוויה ממש מפליאים אותי. חשבתי שזה היתה התלונה על הצד שאותו אתה תוקף שעוסקים החוויה והנה מתברר שזו הטענה שלך. ובאמת זה לא מובן מה איכפת לנו החוויה איכפת לנו מה כוונת התורה.

אכן הבגדים אמורים להיות יפים, אבל זה לא רק זה, זה הרבה יותר מכך. לעצור ביופי, זה להשאיר את התורה רדודה.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי איך ביאור שנענוע ארבעת המינים הוא לשמחה על הקציר אומר שהכל במטרה לעשות לנו חיים נעימים. בעיני זה סוג של פשט. למה התורה קוראת אותו חג האסיף כי יש בו גם שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התבואה בעיתה ואספנוה מן השדה ואנו מודים לקב"ה על זה. אולי.
ולא הבנתי מה רצית מהאננס וכי לפי הפירוש המובא בגמרא שהוא משום שנידונין על המים לא תוכל לשאול למה לא לקחו אננס. אלא שכך אמרה תורה והרבה סיבות למקום.

[אוצר החכמה]

כמו שכתבתי כל מה שלא מוצא חן בעיניך אתה קורא לו פסיכולוגיה בלי שום קשר למקצוע הזה.

איני מבין מה הבעייה באמירה של הגרג"נ. תורתינו הקדושה אומרת ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ומסתמא בכלל זה שיהיו נאים ומכובדים כבגדי המלכים.

והדיבורים שלך על לגמד את החוויה ממש מפליאים אותי. חשבתי שזה היתה התלונה על הצד שאותו אתה תוקף שעוסקים החוויה והנה מתברר שזו הטענה שלך. ובאמת זה לא מובן מה איכפת לנו החוויה איכפת לנו מה כוונת התורה.

אכן הבגדים אמורים להיות יפים, אבל זה לא רק זה, זה הרבה יותר מכך. לעצור ביופי, זה להשאיר את התורה רדודה.

אני לא מבין מה זה לעצור ביופי. זה פירוש אחד יש עוד הרבה פנים לתורה.

[תוכן]

לא הבנתי איך ביאור שנענוע ארבעת המינים הוא לשמחה על הקציר אומר שהכל במטרה לעשות לנו חיים נעימים. בעיני זה סוג של פשט. למה התורה קוראת אותו חג האסיף כי יש בו גם שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התבואה בעיתה ואספנוה מן השדה ואנו מודים לקב"ה על זה. אולי.
ולא הבנתי מה רצית מהאננס וכי לפי הפירוש המובא בגמרא שהוא משום שנידונין על המים לא תוכל לשאול למה לא לקחו אננס. אלא שכך אמרה תורה והרבה סיבות למקום.

אכן אתה צודק, שסוכות זה חג להודות לה' על האסיף. ואם היה אומר דבר תורה אחד בסגנון זה, אז למה לא. יכול להיות אפילו נחמד. אבל כשכל התורה כולה עומדת על מוטיבים פסיכולוגים, התורה מפסיקה להיות אש שחורה על גבי אש לבנה, והופכת לסדנת העצמה אישית. זו הטענה.

[תוכן]

כמו שכתבתי כל מה שלא מוצא חן בעיניך אתה קורא לו פסיכולוגיה בלי שום קשר למקצוע הזה.

איני מבין מה הבעייה באמירה של הגרג"נ. תורתינו הקדושה אומרת ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ומסתמא בכלל זה שיהיו נאים ומכובדים כבגדי המלכים.

והדיבורים שלך על לגמד את החוויה ממש מפליאים אותי. חשבתי שזה היתה התלונה על הצד שאותו אתה תוקף שעוסקים החוויה והנה מתברר שזו הטענה שלך. ובאמת זה לא מובן מה איכפת לנו החוויה איכפת לנו מה כוונת התורה.

אכן הבגדים אמורים להיות יפים, אבל זה לא רק זה, זה הרבה יותר מכך. לעצור ביופי, זה להשאיר את התורה רדודה.

אני לא מבין מה זה לעצור ביופי. זה פירוש אחד יש עוד הרבה פנים לתורה.

אבל אצלו זה נעצר שם.

[איש_ספר]

אולי באמת כדאי לעבור כאן לדיון על גופם של דברים ובפרט אלו המכירים את הנושאים המדוברים.

דווקא היתה כאן הבוקר תגובה ארוכה ומפורטת על טענותיו של תוכן... שנעלמה משום מה.

לא היה לי חיבור ע"ע לרשת ומשום כך נבצר ממני להגיב להודעה ולייתר את מה שבא אחריה.
ובכן אני הק' מחקתי מהודעתו של אדם קדמאה, שתי שורות בלבד, כאלה שעסקו בניתוח אישיותו של כותב.
ואני מבטיח לא להרפות, להמשיך במלאכה זו, ולסקל כל הודעה שיש בה דברים בוטים לגופו של כותב. ובמקרה הצורך אף לסקל את כותבן.

[דורשי יחודך]

כמחאה על כבודו של הגר"ל מינצברג זצ"ל אני קורא לכל קוראי הפורום לא לענות ולא להתייחס בשום תגובה לכל דברי הרב 'תוכן', שישמיץ ויכתוב ככל העולה על רוחו עד שגרונו יחר ומחשבו יקרוס.

לענ"ד העניין כאן איננו (רק) עניין של מחאה על כבודו של הגרל"מ אלא פשוט עיוות המציאות ועובדות בצורה זוועתית, וזה חוץ מהעמרצות הגמורה המתבטאת בהתקפותיו על משנת ר' לייב. הקורא הישר מוצא את עצמו בדילמה העתיקה של לצחוק או לבכות, ויר"ש יצא ידי שניהם.
(אין לי בעיה עם ההתנגדות לשיטת ר' לייב, תמיד יש שני צדדים וחשוב לדעת ולשקול, אבל שיהיה בנוי על המציאות ולא על ייחוס דברים שלא היו ולא נבראו.)

[פרי יהושע]

בשולי הדברים אעיר על דברי הרב פרי יהושע, שהגיעו אחרי שכתבתי את תגובתי להרב ישא ברכה. אני מבין היטב את הרצון ללמוד פשוטו של מקרא (משהו כמו המאמר של הרב פרי יהושע על שופטים, בלי להיכנס לדיון על תוכן המאמר). אני רק לא מבין את המרכזיות של העניין, ואת העובדה שאם אני הבנתי משהו בפסוק, הרי זה הופך להיות המבט שלי על המצווה, החג, השבת, ברית המילה, או כל דבר אחר ביהדות.

באשר לדידי איני מתיימר לפרש מחדש את עצם היהדות, טוב לי מאד עם עקרי היהדות שהשרישו לנו רבותינו בעלי רוה"ק והקבלה, אבל איני סבור שאי אפשר לנו הקטנים והשפלים לקרוא מחדש פרק בתורה או בנביא, ורק למלבי"ם היה מותר, אין שום הגיון בדבר זה, שאנחנו חייבים להזדנב מאחרי המפרשים שכבר היו, ורק לציין שזה אומר בכה וזה אומר בכה.

[אוצר החכמה]

חשבתי אחר כך שכנראה טענת תוכן היא כזאת.

אתה צודק שאפשר לפרש פירושים כאלה כגון על התכלת ועל האסיף. אבל הטענה היא שהם שמים את העניין במרכז ההוויה והחשיבה. כלומר כמו שפשוט שמי שעוסק בקבלה חושב בכל מעשיו הרבה יותר על הצד הזה של התורה והמצוות ואנשי המוסר חושבים הרבה יותר בכל דבר על ההיבט המוסרי של הדברים כך מי ששם את עיקר מחשבתו בדרכים אלו רואה עניין זה כמרכז העניין. ועל זה תלונתו כלומר לא על הפירוש אלא על התוצאה הזו. ועיקר הטענה היא על השיטה הציבורית בזה. כי האדם הפרטי בסופו של דבר מושפע מהסוגיות בהן הוא עוסק ומה שנופל בדעתו לחדש לפי אופיו או שורש נשמתו, אבל להוביל שיטה כזאת זה לא ראוי.
אם זו הטענה מעניין אותי מה חושבים על זה אנשי הצד השני.

[שעת הכושר]

הנקודה העיקרית שמהוה שורש הבעיה של הגישה החדשה, היא העצמאות המחשבתית והניתוק מהמסורת הפרשנית שקדמה להם. וכדברי הרב חנוך רוזנברג במאמרו בצריך עיון:

המשמעות העיקרית של קריאת התנ"ך לפי פשוטו שעליה אדבר במאמר היא קריאה ראשונית של התנ"ך בצורתו, ללא תיווך של מפרשים, וניסיון להבין את הטקסט מתוך עצמו.

גישה זו גוררת אחריה סדרה של בעיות, כדלהלן בקיצור.

א. פסיכולוגוזיציה של התורה, דהיינו קריאה פסיכולוגית של התורה והמצוות. לפי גישה זו, כל התורה כולה, בין חלק הסיפורי ובין החלק של המצוות, אפשר לצמצם לתוך כמה כללים פסיכולוגיים. מי שאחראי יותר מכל אחד אחר לגישה זו, הוא ר' לייב מינצברג שסבל משום כך רדיפות נוראיות ואכזריות, כמיטב המסורת החרדית. גם מורי ר' גדליה נדל נקט בשיטה זו קצת, וגם אותו רדפו בבני ברק משום כך. אסור לתת את האופי האכזרי והאישי של רדיפות אלו לטשטש את העובדה שיש כאן בעיה מהותית. הגישה הפסיכולוגית מגמדת ומצמצמת את התורה. לא עוד מלאכים, שרפים, קדושה, רצון ה', אלא סך הכל כמה תרגילים פסיכולוגים בכדי לחיות חיים נעימים. למעשה, רל"מ עידן את הגישה שלו, ודאג לקבל הסכמות מהרבה רבנים חשובים, וכך שקטה הביקורת עליו. אבל חבורת פשוטו של מקרא, לוקחים גישה זו עוד יותר רחוק מרל"מ עצמו, וכך בהתאם מקטינים את התורה עוד יותר.

ב. אימוץ ערכים חילוניים והתעלמות מהערכים שבפי חז"ל והראשונים. בהתאם לכך שהם קוראים את התורה ללא שום מחוייבות למי שקדם להם, אז כל מיני רעיונות, תובנות, ערכים וכיוצא, שמקורם בעולם החילוני, מוצא מקומו תוך הפרשנות שלהם. אין להם שום ענין לנסות לעמת את מה שהם חושבים מול המקובל, לדעתם, עצם זה שכך נראה להם זה מספיק כדי לומר שזה אכן דרך לגיטימי לקרוא את התורה, בחינת אלו ואלו.

ג. מכיון שהם מאמינים שביכולת של כל אדם להגיע לעומק כוונת המקרא על ידי חקר הטקסט ללא שום תיווך של שום מפרש, היו מקרים שהכחישו את מסורת חז"ל והכחישו את מסורת תורה שבעל פה. זה כבר כפירה גמורה, וגם זה אפשר למצוא אצלהם.

אם החברה האלו היו מפרסמים את תורתם בינם לבין עצמם, אולי היה מקום לשמור על שקט, כדי באמת לא לתת פרסום לדברים. אבל מכיון שהם רואים חוב קדוש לפרסם שיטתם בכל דרך אפשרית, אז זה לעומת זה חייבים להתנגד עליהם, לפחות עם אותם כוחות שהם מנסים לקדם את תורתם.

זהו על רגל אחת.

חובבי פשש"מ, שימו ליבכם אל דבריו המצויינים של אדון תוכן, ובעז"ה תשתדלו להמשיך להיות מן המאושרים אשר חשדו אותם ואין בהם בס"ד.


כאשר אדם ניגש ללמוד פשש"מ, יהיה הטעם מה שיהיה, אם בגלל ההסברים של הרב ישא ברכה, או בגלל ההסברים של הרב הרואה, או (להבדיל) מחמת שלא 'הלך' לו כ"כ בלימוד העיקרי של סוגיות הש"ס והפוסקים, (ובינינו, הסיבה האחרונה גם היא מוצדקת דיה, ונפוצה בהחלט),

הוא צריך להיזהר משלושה דברים.

א. התורה היא לא 'רק' דרכים ועצות מועילות לבנות אישיות חזקה וסימפטית שמחוברת חזק עם החיים היפים (כמו שטוען הרב -- שליט"א),

ב. לא ראוי 'לדחוף' בתורה כל מיני רעיונות שהתגבשו תוך כדי קריאת ספרי חיים ולדר או טורי אבי בלום, (נקטתי דוגמאות רגועות...)

ג. לזכור את הנכונות והעליונות של מסורת חז"ל ומסורת תושבע"פ.

המלצה שלי: כהקדמה ל"פשטות" ח"ג, תעתיקו את דברי הרב תוכן, (לא לשכוח לעדן את הנוסח, ולצנזר את הנצרך),
ויה"ר שישמשו אזהרותיו ותמרוריו נר לרגלכם, לבל תמעדו.

[תוכן]

בשולי הדברים אעיר על דברי הרב פרי יהושע, שהגיעו אחרי שכתבתי את תגובתי להרב ישא ברכה. אני מבין היטב את הרצון ללמוד פשוטו של מקרא (משהו כמו המאמר של הרב פרי יהושע על שופטים, בלי להיכנס לדיון על תוכן המאמר). אני רק לא מבין את המרכזיות של העניין, ואת העובדה שאם אני הבנתי משהו בפסוק, הרי זה הופך להיות המבט שלי על המצווה, החג, השבת, ברית המילה, או כל דבר אחר ביהדות.

באשר לדידי איני מתיימר לפרש מחדש את עצם היהדות, טוב לי מאד עם עקרי היהדות שהשרישו לנו רבותינו בעלי רוה"ק והקבלה, אבל איני סבור שאי אפשר לנו הקטנים והשפלים לקרוא מחדש פרק בתורה או בנביא, ורק למלבי"ם היה מותר, אין שום הגיון בדבר זה, שאנחנו חייבים להזדנב מאחרי המפרשים שכבר היו, ורק לציין שזה אומר בכה וזה אומר בכה.

במחילה מכבודך, אתה מפספס את הנקודה. לגלות פשטים חדשים בתורה, זה דבר נפלא ביותר, ובתנאי שזה נעשה במסגרת של דברי חז"ל והראשונים שהציבו לנו גבולות ברורים מה שאפשר לומר ואי אפשר לומר, למה ראוי להתקרב וממה ראוי להתרחק, דברים יותר ראויים ודברים פחות ראויים. אבל כשאתה ניגש למקרא ואתה מצהיר במפורש, שאתה קורא קריאה ראשונית בניתוק למה שקדם לך, זה צעד תמוה בלשון המעטה. כשהתוצאה היא מה שהיא, וכפי שהתפרסם בגליונות פשטות המתחדשים, אז אתה מבין שהרכבת לגמרי ירדה מהפסים.

זאת בדיחה גמורה להזכיר כאן את המלבי"ם שהקדיש את חייב לחבר בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל פה, כמו שאפשר לראות בחיבורו על הספרא וכדומה.

ואם כבר אנו דנים בדבריך, אז גם עליך יש טענה זו. הרי באת לחדש חידוש מעניין, שתקופת השופטים היה מעין הקדמה הכרחית למשפט המלוכה. זאת אומרת, שיש עדיפות למצב שאין מלך בישראל, וכל אחד מתקדם כפי שנראה לו לנכון, ורק אחרי שראו שאי אפשר במהלך כזה שזה גורם לשחקית המעמד הרוחני של עם ישראל, אז הגיע תקופת המלכים. רעיון נחמד. אבל הוא חדש, ושכזה, אתה אמור להביא סימוכין מחז"ל ומהראשונים שיש כזה מושג, של חופשיות ללא מלך וללא מנהיג, ושזה תורם להתקדמות המוסרית והתורנית של עם ישראל. עצם זה שאתה מפרסם את הגיגיך כמשה מפי הגבורה מבלי לשים לב למחודשות שבהם ובלי להרגיש צורך לבסס את דבריך, זה גורם לאנשים לתהות האם דבריך נכונים. אם אתה רוצה שדבריך יתקבלו, עליך להראות איך שהחשיבה שלך היא מתחברת לחשיבת חז"ל, ושאתה לוקח רעיון שנמצא במקום אחד ומחל אותו במקום שני. וזה היה הופך דבר תורה מסופק, למשהו מעולה ומתקבל.

[הרואה]

שמעתי מכמה תלמידי ר' לייב (לא המובהקים) פירושים בסגנון כזה שלקחו את התורה לפינה האישית הרדודה שלהם.
למשל בשבת פרשת בראשית אמר לי אחד על הפסוק ' וישמעו את קול אלקים מתהלך בגן לרוח היום', שהקב"ה בא לטייל להנאתו בגן עדן ברוח הנעימה של בין הערביים, כי כך הצטייר אצלו המילים 'מתהלך בגן לרוח היום'.
אין לי ספק שר' לייב לא היה מקבל בשום אופן פשט כזה, אבל אותו אברך לפני שהכיר את ר' לייב לא היה אומר שטויות כאלו. מן הסתם אם היה שומע אותו יותר גם היה מפסיק עם זה.

[תוכן]

חשבתי אחר כך שכנראה טענת תוכן היא כזאת.

אתה צודק שאפשר לפרש פירושים כאלה כגון על התכלת ועל האסיף. אבל הטענה היא שהם שמים את העניין במרכז ההוויה והחשיבה. כלומר כמו שפשוט שמי שעוסק בקבלה חושב בכל מעשיו הרבה יותר על הצד הזה של התורה והמצוות ואנשי המוסר חושבים הרבה יותר בכל דבר על ההיבט המוסרי של הדברים כך מי ששם את עיקר מחשבתו בדרכים אלו רואה עניין זה כמרכז העניין. ועל זה תלונתו כלומר לא על הפירוש אלא על התוצאה הזו. ועיקר הטענה היא על השיטה הציבורית בזה. כי האדם הפרטי בסופו של דבר מושפע מהסוגיות בהן הוא עוסק ומה שנופל בדעתו לחדש לפי אופיו או שורש נשמתו, אבל להוביל שיטה כזאת זה לא ראוי.
אם זו הטענה מעניין אותי מה חושבים על זה אנשי הצד השני.

אתה צודק בדבריך לגמרי. ואני רוצה לפתח את הנושא עוד. דעת רג"נ היה שצריך להבין כל דבר עד תומו. כשלומדים סוגיא בש"ס זה באמת פלאי פלאים, נורא נוראות ממש, איך היה עוקר הרים וטוחנן זו בזו בסברא, בלי לאות, ובלי רחמנות עצמית, לעמול עוד ועוד. אני מתבייש לומר, אבל כל זמן חורף שלמדתי איתו (כמעט כל יום כמה שעות אחה"צ) למדנו רק דף וחצי לערך. ואחרי כל כמה שורות שלמדנו, היינו לומדים את שאר הראשונים, ודבריהם היו נוצצים וזורקים במראה הברק, כי השכיל להראות לי איך כל דבריהם מבוססים על ההיגיון החזק והבריא. וכך היה ניגש גם לברר סוגיות הלכה למעשה, כל דבר היה צריך להיות מובן ומתקבל על הדעת. פעם שאלתי אותו אחרי שחזרתי מחו"ל, אם אני צריך לברך ברכת הגומל. אז הוא ענה לי, אם זה היה מסוכן, למה נסעת. כזה היה גישתו. עד היכן הדברים אמורים, לגבי ש"ס ופוסקים הלכה למעשה, אבל כשהוא החל את דרכו גם על פירושי המצוות וגם על החוקים, אתה בפירוש הרגשת שמשהו מתפספס פה. שלא רק ההיגיון הפסיכולוגי עומד מאחורי הדברים, נכון ככל שיהיה, אלא משהו הרבה יותר גדול - הרצון האלוקי, החכמה האלוקית שהיא למעלה מחכמתנו, וכשאנו עושים מעשה מצווה אין אנו רק עוזרים לעצמנו להתפעל או להתעורר או להיות אנשים טובים יותר, אלא שהמעשה הוא בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הרבה מעבר להשגתינו. וכשכל היהדות הופכת להיות סדנת עזרה ומודעות עצמית, זה משאיר אותה חלולה ורדודה. וזה הביקורת.

ואת התוצאה של גישת ר' גדליה ראינו אצל הבן שלו, ר' שמואל, בדרשה שלו על התכלת, שהוא לקח את הדברים עוד צעד אחד קדימה, צעד שנראה רחוק מדי.

ועד היכן הדברים אמורים, על יהודי כמו ר' גדליה נדל, שהיה גאון אדיר שבאדירים, בעל זכרון פנומנלי, איש נקי וטהור בתכלית הנקיות, עם נשמה עדינה ורגישה מאין כמוה, שעמל עשרות שנים על התורה ועל העבודה, על דקדוק הלכה ועל קיום מצוותיה, באופן שאין למעלה ממנה כמעט. ואז אם הוא מגיע ומחדש חידוש שהוא אולי לא מקובל, אז הסטייפלר וכל חכמי וצדיקי בני ברק יגינו עליו, והדברים מובנים.

אבל מגיע חבורת אברכים, שאין להם את כל המעלות הנ"ל, והם עושים את התורה עטרה להתגדל בו, ולוקחים שיטות אלו ומרחיקים לכת, הרבה יותר ממה שעלה על דעת רג"נ ורל"מ, ומפרסמים תורתם בכל דרך אפשרית, סליחה! עד כאן!

[פרי יהושע]

בשולי הדברים אעיר על דברי הרב פרי יהושע, שהגיעו אחרי שכתבתי את תגובתי להרב ישא ברכה. אני מבין היטב את הרצון ללמוד פשוטו של מקרא (משהו כמו המאמר של הרב פרי יהושע על שופטים, בלי להיכנס לדיון על תוכן המאמר). אני רק לא מבין את המרכזיות של העניין, ואת העובדה שאם אני הבנתי משהו בפסוק, הרי זה הופך להיות המבט שלי על המצווה, החג, השבת, ברית המילה, או כל דבר אחר ביהדות.

באשר לדידי איני מתיימר לפרש מחדש את עצם היהדות, טוב לי מאד עם עקרי היהדות שהשרישו לנו רבותינו בעלי רוה"ק והקבלה, אבל איני סבור שאי אפשר לנו הקטנים והשפלים לקרוא מחדש פרק בתורה או בנביא, ורק למלבי"ם היה מותר, אין שום הגיון בדבר זה, שאנחנו חייבים להזדנב מאחרי המפרשים שכבר היו, ורק לציין שזה אומר בכה וזה אומר בכה.

במחילה מכבודך, אתה מפספס את הנקודה. לגלות פשטים חדשים בתורה, זה דבר נפלא ביותר, ובתנאי שזה נעשה במסגרת של דברי חז"ל והראשונים שהציבו לנו גבולות ברורים מה שאפשר לומר ואי אפשר לומר, למה ראוי להתקרב וממה ראוי להתרחק, דברים יותר ראויים ודברים פחות ראויים. אבל כשאתה ניגש למקרא ואתה מצהיר במפורש, שאתה קורא קריאה ראשונית בניתוק למה שקדם לך, זה צעד תמוה בלשון המעטה. כשהתוצאה היא מה שהיא, וכפי שהתפרסם בגליונות פשטות המתחדשים, אז אתה מבין שהרכבת לגמרי ירדה מהפסים.

זאת בדיחה גמורה להזכיר כאן את המלבי"ם שהקדיש את חייב לחבר בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל פה, כמו שאפשר לראות בחיבורו על הספרא וכדומה.

ואם כבר אנו דנים בדבריך, אז גם עליך יש טענה זו. הרי באת לחדש חידוש מעניין, שתקופת השופטים היה מעין הקדמה הכרחית למשפט המלוכה. זאת אומרת, שיש עדיפות למצב שאין מלך בישראל, וכל אחד מתקדם כפי שנראה לו לנכון, ורק אחרי שראו שאי אפשר במהלך כזה שזה גורם לשחקית המעמד הרוחני של עם ישראל, אז הגיע תקופת המלכים. רעיון נחמד. אבל הוא חדש, ושכזה, אתה אמור להביא סימוכין מחז"ל ומהראשונים שיש כזה מושג, של חופשיות ללא מלך וללא מנהיג, ושזה תורם להתקדמות המוסרית והתורנית של עם ישראל. עצם זה שאתה מפרסם את הגיגיך כמשה מפי הגבורה מבלי לשים לב למחודשות שבהם ובלי להרגיש צורך לבסס את דבריך, זה גורם לאנשים לתהות האם דבריך נכונים. אם אתה רוצה שדבריך יתקבלו, עליך להראות איך שהחשיבה שלך היא מתחברת לחשיבת חז"ל, ושאתה לוקח רעיון שנמצא במקום אחד ומחל אותו במקום שני. וזה היה הופך דבר תורה מסופק, למשהו מעולה ומתקבל.

ר' תוכן היקר ה' עליך תחיה
אענה על אחרון ראשון ועל ראשון אחרון
לא כתבתי שתקופת השופטים היא אידיאלית כתבתי שזו הייתה המציאות וזה חלק מתהליך ויחי ההבדל הקטן, הבאתי סימוכין ממה שהתורה עצמה מצווה על מלך רק כשבני ישראל יבקשו וזה אומר שזה לא תמונה אדיאלית, ולזה הבאתי דברי הרמב"ן והאברבנאל הידועים.
תמכתי יסודתי גם על כך שיהושע לא העמיד מנהיג אחריו, וספר שופטים פותח במי יעלה לנו תחילה, בשאלת האו"ת, בנביא וכדו', אבל לא בשפיטה בפועל, אני יותר מחושב שזה עולה מהמבואר, רק צריך לדייק טוב בדברים, ולא לקראם בצורה שטחית.
רק אציין לעוד מבואות שם, כמו אין לך שבט מישראל וכו', ורבים בני שוממה וגו', וזה דברים כבר שנאמרו במהר"ל בספר הנצח, וגם בפחד יצחק חנוכה ולא אאריך כעת.
להזכיר את המלבי"ם זה בדיוק, בוודאי שהאדיאל לחבר את התורה שבכתב לתורה שבע"פ, אין לך מטרה נעלה מזו, אבל גם המלבים קורא בעצמו את הנ"ך ומפרשו מחדש, וכמובן גם אם מפרשים שקדמו לו במקרה הצורך ואין בדבר זה סתירה בכלל אנחנו לא חיים בחלל.
להערה ראשונה אחרי כל ההקדמה הזו מיותר להתיחס
במחילה מכת"ר, אני חושב שמתוך שהגדרת עצמך כמבחוץ אינך נכנס לדקויות של הפנים מה שעושה את כל ההבדל, וצר לי על כך.

[אוצר החכמה]

בקשר לדברי תוכן.
לא המשכת את דברי אלא הלכת למרחק מאד גדול. אני ראיתי בדברים הערה שעיקרה שגם בדרך שהיא נכונה ויש לה מקום צריך לשקול היבטים מסויימים. והייתי שמח כאמור לראות מה אומרים עליהם החולקים. ההתבטאויות שאתה מצרף לזה גורמות שאין קשר בין ההערה שלי להתקפה שלך.

לא קראתי את מאמרו של פרי יהושע ואת הדיון בדבריו. אבל כמדומני שהרעיון שהיתה מעלה דווקא בתקופת השופטים שאין בה מלך בישראל גם די מתבקש מהכתובים זה מה שטען שמואל לכאורה, וגם כמדומני שמבואר בהגר"א.

[פרי יהושע]

אולי באמת כדאי לעבור כאן לדיון על גופם של דברים ובפרט אלו המכירים את הנושאים המדוברים.

דווקא היתה כאן הבוקר תגובה ארוכה ומפורטת על טענותיו של תוכן... שנעלמה משום מה.

לא היה לי חיבור ע"ע לרשת ומשום כך נבצר ממני להגיב להודעה ולייתר את מה שבא אחריה.
ובכן אני הק' מחקתי מהודעתו של אדם קדמאה, שתי שורות בלבד, כאלה שעסקו בניתוח אישיותו של כותב.
ואני מבטיח לא להרפות, להמשיך במלאכה זו, ולסקל כל הודעה שיש בה דברים בוטים לגופו של כותב. ובמקרה הצורך אף לסקל את כותבן.

כל הכבוד לכבודו שמלכלך ידיו בהודעות כאלו ואחרות כדי לטהר פורום לקוראיו.
אך ברשותך אכתוב את אשר עם לבי
באשכול על גיליון מוריה, ניק בשם אוהביון עשה מעשה שבעיני רבים גם מבאי פורום זה יש בו איסור תורה, וגם הוא מכוער מצד עצמו, לצטט מפורום סגור כאחד הריקים (האקרים), ובעודו 'נחשד' על זיוף של ניק בניק אחר, הסביר שהוא אמנם מכיר את הס"ק של כת"ר, אבל ...
בעיני היה הדבר מכוער כל כך להזכיר את האיש התם והישר (שאפי' כשאני נזכר בו גם כעת עולים הדמעות בעיני ולבי מתכווץ), בהקשר למעשה כיעור כזה, שכתבתי על כך, ההודעה הזו נמחקה, בעוד שהכיעור עדין עומד ומבקש את תיקונו.
אין לי בעיה אפילו עם הטיה חד צדדית, לכל אדם וגם למנהל פורום יש דעה משלו, וטבעי הדבר שעם כל הרצון הטוב אינו אוביקטיבי ואינו יכול להיות כזה, אבל רק רציתי להעיר שמחיקת הודעה זו אשר נכתבה בדם לבי עודנה מעיקה עלי...

[תוכן]

... להזכיר את המלבי"ם זה בדיוק, בוודאי שהאדיאל לחבר את התורה שבכתב לתורה שבע"פ, אין לך מטרה נעלה מזו, אבל גם המלבים קורא בעצמו את הנ"ך ומפרשו מחדש, וכמובן גם אם מפרשים שקדמו לו במקרה הצורך ואין בדבר זה סתירה בכלל אנחנו לא חיים בחלל.
להערה ראשונה אחרי כל ההקדמה הזו מיותר להתיחס...

הרב פרי יהושע, אני משמיט את הדיון הקודם, כי אני חושב שאנו מבינים אחד את השני, אבל אני כן רוצה להתעכב על הנקודה האחרונה שכתבת כי אני חושב שלא הובנתי. קריאה מחדש זה לא בעיה בכלל, הקריאה החדשה בניתוק מהקודם היא בעייתית, בפרט כשזה נעשה על אברכים שאינם מגדולי ישראל, חשובים ככל שיהיו.

בהתאם לכך, ההערה הראשונה במקומה עומדת.

[פרי יהושע]

... להזכיר את המלבי"ם זה בדיוק, בוודאי שהאדיאל לחבר את התורה שבכתב לתורה שבע"פ, אין לך מטרה נעלה מזו, אבל גם המלבים קורא בעצמו את הנ"ך ומפרשו מחדש, וכמובן גם אם מפרשים שקדמו לו במקרה הצורך ואין בדבר זה סתירה בכלל אנחנו לא חיים בחלל.
להערה ראשונה אחרי כל ההקדמה הזו מיותר להתיחס...

הרב פרי יהושע, אני משמיט את הדיון הקודם, כי אני חושב שאנו מבינים אחד את השני, אבל אני כן רוצה להתעכב על הנקודה האחרונה שכתבת כי אני חושב שלא הובנתי. קריאה מחדש זה לא בעיה בכלל, הקריאה החדשה בניתוק מהקודם היא בעייתית, בפרט כשזה נעשה על אברכים שאינם מגדולי ישראל, חשובים ככל שיהיו.

בהתאם לכך, ההערה הראשונה במקומה עומדת.

קודם כל גדולי ישראל גם היו פעם אברכים, ואלמלי גדיים היו 'והעזו' להעלות שאלות חדשות לא היו נעשים לעולם תיישים.
ולהערכתי לא נורא שיטעו אפילו טעות סבירה כמובן, ובלבד שימשיכו אותם 'אברכים צעירים' כלשונך להגות ולחשוב, זה יצמיח אותם בהמשך הדרך...

ולגופם של דברים: גם אני סבור ש'הקריאה מחדש בניתוק מהקודם היא בעייתית', ויותר חריף מכך, ומי העלה ויעלה על הדעת לעשות כך, יש כאן קריאה חדשה מרעננת, לא יותר מכך, אני בטוח שכל כותבי כתב העת הנ"ל נמנים ואמונים על השקפת חז"ל על היהדות, ועל הקשר שבין תושבע"פ העוברת במסורה מדור לדור כשרשרת שלא תינתק, אבל זה לא אומר לכן שצריך להיחנק, התורה ניתנה על מנת שלכל אדם מישראל יהיה חיבור עליה, ופעמים שצריך להתחיל מנקודת ההתחלה, ולקרוא את התורה והנביאים מחדש, בלי זה תהיה התורה מונחת בקרן זווית, כמו שנראה לצערנו עד כה, ולוואי וזה ישתנה...

[תוכן]

ולגופם של דברים: גם אני סבור ש'הקריאה מחדש בניתוק מהקודם היא בעייתית', ויותר חריף מכך, ומי העלה ויעלה על הדעת לעשות כך, יש כאן קריאה חדשה מרעננת, לא יותר מכך, אני בטוח שכל כותבי כתב העת הנ"ל נמנים ואמונים על השקפת חז"ל על היהדות, ועל הקשר שבין תושבע"פ העוברת במסורה מדור לדור כשרשרת שלא תינתק, אבל זה לא אומר לכן שצריך להיחנק, התורה ניתנה על מנת שלכל אדם מישראל יהיה חיבור עליה, ופעמים שצריך להתחיל מנקודת ההתחלה, ולקרוא את התורה והנביאים מחדש, בלי זה תהיה התורה מונחת בקרן זווית, כמו שנראה לצערנו עד כה, ולוואי וזה ישתנה...

להלן דברי הרב חנוך רוזנברג:

המשמעות העיקרית של קריאת התנ"ך לפי פשוטו שעליה אדבר במאמר היא קריאה ראשונית של התנ"ך בצורתו, ללא תיווך של מפרשים, וניסיון להבין את הטקסט מתוך עצמו.

ובמילים אחרות, קריאה מחדש בניתוק מהקודם.

[דרומי]

הרב פרי יהושע, דבריך כל כך מפתיעים אותי (ובפרט השימוש במלים כמו 'להזדנב' ו'להיחנק'! - עד כדי כך!...), שאני לא מוצא את המלים להגיב עליהם.

אני רגיל לראות אנשים עם אופי שונה ותחביבים מענינים, אבל למה להפוך את התחביב הזה לשיטה אידיאלית?!

ומה שהשווית את עצמך למלבי"ם - דע לך כי גם על המלבי"ם קמו עוררין, ואכמ"ל, ובכל מקרה לי לפחות ברור שיש חילוקי מעמדות, ובעיניי מי שיאמר על פסוק מסויים שיש בו שני פירושים, אחד של הרמב"ן, עד"מ, והשני של המלבי"ם - כלומר: יעשה השוואה בין הפירושים - טועה הוא.

[בן מיכאל]

לא הבנתי איך ביאור שנענוע ארבעת המינים הוא לשמחה על הקציר אומר שהכל במטרה לעשות לנו חיים נעימים. בעיני זה סוג של פשט. למה התורה קוראת אותו חג האסיף כי יש בו גם שמחה על שנתן לנו הקב"ה את התבואה בעיתה ואספנוה מן השדה ואנו מודים לקב"ה על זה. אולי.
ולא הבנתי מה רצית מהאננס וכי לפי הפירוש המובא בגמרא שהוא משום שנידונין על המים לא תוכל לשאול למה לא לקחו אננס. אלא שכך אמרה תורה והרבה סיבות למקום.

כן איתא ברמב"ן.

[אוצר החכמה]

הרב דרומי
א. אני כשראיתי את המילים ליחנק האסוסיאציה שזה עשה לי הוא דברי חז"ל הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול ובפרט לפי פירושו הנפלא של ר' מנשה מאיליא.
ב. גם אם קמו על המלבי"ם עוררים כבודו הגדול במקומו. איני יודע מי הם העוררים שאתה מתכוון עליהם אבל די סביר להניח שהוא גדול מהם. (תא חזי כמה שמעתתיה בארצות החיים תמיד בפומיה דהמשנה ברורה).
ג. המשפט האחרון שכתבת בעיני חסר פשר לחלוטין. ברור שהמלבי"ם אינו הרמב"ן כמו שהקצוה"ח אינו הרשב"א וכשם ששם אפשר לומר שיש שני פירושים בסוגיה כך גם אפשר לומר שלפסוק יש שני פירושים.

[בן מיכאל]

ולגופם של דברים: גם אני סבור ש'הקריאה מחדש בניתוק מהקודם היא בעייתית', ויותר חריף מכך, ומי העלה ויעלה על הדעת לעשות כך, יש כאן קריאה חדשה מרעננת, לא יותר מכך, אני בטוח שכל כותבי כתב העת הנ"ל נמנים ואמונים על השקפת חז"ל על היהדות, ועל הקשר שבין תושבע"פ העוברת במסורה מדור לדור כשרשרת שלא תינתק, אבל זה לא אומר לכן שצריך להיחנק, התורה ניתנה על מנת שלכל אדם מישראל יהיה חיבור עליה, ופעמים שצריך להתחיל מנקודת ההתחלה, ולקרוא את התורה והנביאים מחדש, בלי זה תהיה התורה מונחת בקרן זווית, כמו שנראה לצערנו עד כה, ולוואי וזה ישתנה...

להלן דברי הרב חנוך רוזנברג:

המשמעות העיקרית של קריאת התנ"ך לפי פשוטו שעליה אדבר במאמר היא קריאה ראשונית של התנ"ך בצורתו, ללא תיווך של מפרשים, וניסיון להבין את הטקסט מתוך עצמו.

ובמילים אחרות, קריאה מחדש בניתוק מהקודם.

מי שמסביר את דברי חז"ל "פשוטו של מקרא", שכונתם לקריאה בלתי מתווכת, פירושו שהוא מתנתק מקבלת חז"ל, אתמהה?

[תוכן]

מכיון שאי אפשר לקטר כל הזמן, אני רוצה להעתיק כאן את דבריו הנפלאים! של ר' ישי הבלין מאתר צריך עיון. לענ"ד דבריו הם הכרחיים לכל אחד שרוצה לגשת ללימוד הפשט. אחרי שקראתי את דבריו, תהיתי אולי טעיתי בהבנתי דברי הרב רוזנברג, ואני עדיין באמצע לחשוב על שאלה זו. בכל מקרה, מאמר יצירתי ועמוק זה הוא מבשר בשורה אחרת מכל מה ששמענו עד היום על בית מדרש "פשוטו של מקרא". בינתיים אני מביא כאן את דבריו של הר' הבלין, ואני מקוה שיתאפשר לי לדון בהם בקרוב יותר לעומק, ואז גם אשוה בין דבריו ובין דברי הר' רוזנברג, וגם בין דברי שניהם והמציאות.

(אני חש שמכיון שגם התקפתי את הר' רצקר על מאמרו הקודם, שראוי להזכירו כאן לטובה על התובנה שהוא סיפק בקשר ליוסף.)

===================================================

ישי הבלין.docx

(33.34 KiB) הורד 359 פעמים

[בן מיכאל]

בקשר לדברי תוכן.
לא המשכת את דברי אלא הלכת למרחק מאד גדול. אני ראיתי בדברים הערה שעיקרה שגם בדרך שהיא נכונה ויש לה מקום צריך לשקול היבטים מסויימים. והייתי שמח כאמור לראות מה אומרים עליהם החולקים. ההתבטאויות שאתה מצרף לזה גורמות שאין קשר בין ההערה שלי להתקפה שלך.

לא קראתי את מאמרו של פרי יהושע ואת הדיון בדבריו. אבל כמדומני שהרעיון שהיתה מעלה דווקא בתקופת השופטים שאין בה מלך בישראל גם די מתבקש מהכתובים זה מה שטען שמואל לכאורה, וגם כמדומני שמבואר בהגר"א.

החולקים הללו קיימים רק במוחו הקודח של תוכן (ידוע לי כי חלק מהקבוצות הללו העיפו אותו מחבורתם, ונראה לי כי הוא עדיין פגוע, אינני מצדיק את המעשה, ודאי שלא את האופן בו הוא נעשה, אך נראה לי כי מאז הוא דן אותם יותר מדאי לכף חובה) - סך הכל יש אנשים שבאו לעורר חלק בתורה שנזנח והם משקיעים רבות להכניסו לציבור בפורפורציה המתאימה ולא יותר, כמובן שלהכניס פש"מ יש להשקיע יותר מלהכניס את הדף היומי, כפי שהדף עצמו עקב היותו מהבבלי, נכנס יותר משאר היוזמות שהיו בעקבותיו (מלבד כמובן העובדה שכולם היו מגדולי ישראל "סקטוריאליים").

[אוצר החכמה]

אז אשאל את השאלה ללא תוכן.
האם אינכם חוששים שריבוי העיסוק וההטפה לעסק בפשוטו של מקרא עלולים להשכיח את העובדה שיש לתורה פנימיות?

יתכן שהתשובה היא לא. כי אנחנו עוסקים גם בזה וגם מזה לא מניחים ידינו גם עוסקים בפשוטו של מקרא וגם לומדים חלקים אחרים דוגמת חכמת האמת ופנימיות התורה. אבל זו השאלה.

[פרי יהושע]

ולגופם של דברים: גם אני סבור ש'הקריאה מחדש בניתוק מהקודם היא בעייתית', ויותר חריף מכך, ומי העלה ויעלה על הדעת לעשות כך, יש כאן קריאה חדשה מרעננת, לא יותר מכך, אני בטוח שכל כותבי כתב העת הנ"ל נמנים ואמונים על השקפת חז"ל על היהדות, ועל הקשר שבין תושבע"פ העוברת במסורה מדור לדור כשרשרת שלא תינתק, אבל זה לא אומר לכן שצריך להיחנק, התורה ניתנה על מנת שלכל אדם מישראל יהיה חיבור עליה, ופעמים שצריך להתחיל מנקודת ההתחלה, ולקרוא את התורה והנביאים מחדש, בלי זה תהיה התורה מונחת בקרן זווית, כמו שנראה לצערנו עד כה, ולוואי וזה ישתנה...

להלן דברי הרב חנוך רוזנברג:

המשמעות העיקרית של קריאת התנ"ך לפי פשוטו שעליה אדבר במאמר היא קריאה ראשונית של התנ"ך בצורתו, ללא תיווך של מפרשים, וניסיון להבין את הטקסט מתוך עצמו.

ובמילים אחרות, קריאה מחדש בניתוק מהקודם.

אני לא מסכים שקריאה ללא תיווך היא קריאה מנותקת מהעבר
בהחלט זו קריאה חדשה, שכעת יש שצריכים לעשות אותה, אבל אינה מנותקת מהעבר
עכ"פ כל זמן שלא נעשיתי עו"ד של ר' חנוך רוזנברג אני מדבר רק בשם עצמי.

[פרי יהושע]

הרב פרי יהושע, דבריך כל כך מפתיעים אותי (ובפרט השימוש במלים כמו 'להזדנב' ו'להיחנק'! - עד כדי כך!...), שאני לא מוצא את המלים להגיב עליהם.

אני רגיל לראות אנשים עם אופי שונה ותחביבים מענינים, אבל למה להפוך את התחביב הזה לשיטה אידיאלית?!

ומה שהשווית את עצמך למלבי"ם - דע לך כי גם על המלבי"ם קמו עוררין, ואכמ"ל, ובכל מקרה לי לפחות ברור שיש חילוקי מעמדות, ובעיניי מי שיאמר על פסוק מסויים שיש בו שני פירושים, אחד של הרמב"ן, עד"מ, והשני של המלבי"ם - כלומר: יעשה השוואה בין הפירושים - טועה הוא.

עזוב את המלים, נעשתם כ"כ דקדקנים שמפחיד לדבר אתכם, התכוונתי שיש לתת חופש למי שצריך זאת,ומי שבשבילו מספיק מה שהאדמו"ר אמר או המפרשים אמרו, או המשגיח אמר בבקשה, אדרבה ואדרבה, אף אחד לא ימנע זאת ממנו,

ובאשר למלבי"ם, (למד אצל ד"ז הרצ"ה קבלה כמו שכתב בהקדמתו) והיה אדם גדול עד למאד, אלא שהחסידים כיון והרחיקו את לימוד הנ"ך מחשש להשכלה
חשבו שגם הוא בכלל ולא הבינו בתחילה את גודלו וידו החזקה שרבים השיב מעוון, ובסוף הודו לו משמיא, לבד מכאלה שכל מי שאמר משהו חושבים שאין צריך לבדוק עוד כי חלילה אין טעות לעולם ואכמ"ל.

[איש בער]

אז אשאל את השאלה ללא תוכן.
האם אינכם חוששים שריבוי העיסוק וההטפה לעסק בפשוטו של מקרא עלולים להשכיח את העובדה שיש לתורה פנימיות?

כמו כן אפשר לשאול בהיפוך,
האם אין לחשוש שמתוך ריבוי העסק וההטפה בסודן של דברים עלולים להשכיח את העובדה שיש לתורה פשט?
והשאלה הנכונה לדעתי הוא, אם אכן התשובה על שני השאלות הוא 'כן', שהפשט בא על חשבון הפנימיות, והפנימיות על חשבון הפשט, הי מניהו עדיפא?
לחיות לפי פשטות התורה ולהתחבר אליה בטבעיות באופן הכי מובן והכי פשוט שאפשר, גם אם יבוא על חשבון הפנימיות? או שלא להתחבר אליה ולא להבין מה עושים ורוצים כלל, רק ל'התחזק' שפועל במעשיו דברים נסתרים בגבהי מרומים?

[גמח]

מכיון שאי אפשר לקטר כל הזמן, אני רוצה להעתיק כאן את דבריו הנפלאים! של ר' ישי הבלין מאתר צריך עיון. לענ"ד דבריו הם הכרחיים לכל אחד שרוצה לגשת ללימוד הפשט. אחרי שקראתי את דבריו, תהיתי אולי טעיתי בהבנתי דברי הרב רוזנברג, ואני עדיין באמצע לחשוב על שאלה זו. בכל מקרה, מאמר יצירתי ועמוק זה הוא מבשר בשורה אחרת מכל מה ששמענו עד היום על בית מדרש "פשוטו של מקרא". בינתיים אני מביא כאן את דבריו של הר' הבלין, ואני מקוה שיתאפשר לי לדון בהם בקרוב יותר לעומק, ואז גם אשוה בין דבריו ובין דברי הר' רוזנברג, וגם בין דברי שניהם והמציאות.

(אני חש שמכיון שגם התקפתי את הר' רצקר על מאמרו הקודם, שראוי להזכירו כאן לטובה על התובנה שהוא סיפק בקשר ליוסף.)

===================================================

ישי הבלין.docx

האם אפשר להעלות את מאמרו של הר"ח רוזנברג?

[אבק פורח]

אז אשאל את השאלה ללא תוכן.
האם אינכם חוששים שריבוי העיסוק וההטפה לעסק בפשוטו של מקרא עלולים להשכיח את העובדה שיש לתורה פנימיות?

כמו כן אפשר לשאול בהיפוך,
האם אין לחשוש שמתוך ריבוי העסק וההטפה בסודן של דברים עלולים להשכיח את העובדה שיש לתורה פשט?
והשאלה הנכונה לדעתי הוא, אם אכן התשובה על שני השאלות הוא 'כן', שהפשט בא על חשבון הפנימיות, והפנימיות על חשבון הפשט, הי מניהו עדיפא?
לחיות לפי פשטות התורה ולהתחבר אליה בטבעיות באופן הכי מובן והכי פשוט שאפשר, גם אם יבוא על חשבון הפנימיות? או שלא להתחבר אליה ולא להבין מה עושים ורוצים כלל, רק ל'התחזק' שפועל במעשיו דברים נסתרים בגבהי מרומים?

שוב התחלתם?
זה סוג הדיבורים שמקוממים עליכם אנשים, ובצדק.
מי שלומד פנימיות לא מתחבר לתורה? ומי שלא לומד פנימיות אלא רק סוגיות הגמרא, לא מתחבר? רק פשוטו של מקרא על פי שיטת הגרל"מ זצ"ל ואפסו עוד?

[שעת הכושר]

...אולי אעיר עוד קצת על השאלה מה רע בכל הספרים שהיו וכדו', שהועלו כאן לעיל:
אין ספק שעם כל המשברים שעברו על עם ישראל, ועם חזרתו לארצו, וגם הדיבור בלה"ק (אף שהרבה יגידו שהוא בא מהס"א), יש איזה חיידק (ולא במובן השלילי), המבקש, דורש את שלו, לחזור ולקרוא את התורה ממקורה הטהור...

זה לא הפעם הראשונה שאני שומע את ה'פנינה' הזאת, אבל עדיין לא זכיתי להבינה.
בספרי רבותינו אפשר לראות שליטה בנבכי לשה"ק ברמה שאנחנו לא מעיזים אפילו לחלום עליה, אז האם לדעתך אנחנו יכולים להיות 'פרשנים' טובים יותר מחמת העובדה שאת החיים שלנו אנחנו מנהלים בשפת העיברית, לעומת רבותינו שדיברו באידיש או בצרפתית, אבל ידעו לכתוב הקדמות עמוסות במליצות תנכיו"ת שאנחנו לא יודעים מאיזה צד להתחיל לקרוא אותם?
בקיצור - האם ה'עברית' שבספרי 'מן המים' קרובה לשפת התנ"ך יותר מהשפה בה נכתבו חידושי מש"ח ביה"ל ונצי"ב?

[עושה חיל]

אותי יותר מצער לראות יהודי שמסתכל על לולב רק כאל חרב. ושוכח את עיקר פשט הכתוב "ולקחתם לכם ... ושמחתם לפני ה'".
ושוב להדגיש (דברים ברורים): להיות שמח במלכות ה', בהשגחת ה' על עם ישראל, ב"אתה בחרתנו....", ב"אני ה' אלוקיכם...".
וכמו שבשר ויין מביא (וגם תוצאה מ) שמחה, כ"כ התורה ציותה בעת האסיף לשמוח בשפע, ולהודות ולעלוז בה'.

מאוד מצער לשמוע שיש מי שחושב ששמחה זו היא לא מרוממת וקדושה.
המחשבה על ה' אלוקינו גם ב'מובן הפשוט' (עד כמה שמותר לאומרו) היא מרוממת ונשגבה מאוד מאוד!!!!