הגיגים שרשמתי לעצמי על בראשית פרק כו.
בפרק כו. הסיפור אודות רבקה שכמעט שכב אותה אחד העם, ומריבותיהם של פלישתים ביצחק, מסופרים בפרשיה אחת. ונראה לי לדרוש סמוכים בזה, שכוונת הכתוב להראות רשעת אבימלך למול תומת האבות ששמרו את הברית שכרת עימהם, שלא שמר כלל את הברית, שאף שהתנכר לעשות ליצחק רעה על ידי 'פלישתים' אלמונים, וכביכול לא באה זאת מעימו (כדי שאם יצטרך יוכל לאחמ"כ לפשוט טלפיו ולומר טהור אני - 'כאשר לא נגענוך, וכאשר עשינו עימך רק טוב'), עם כל זה יש להאשימו על כך, שהרי לגבי רבקה ידע לצוות לכל עמו שהנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת, הרי שכשרצה משל היטב בעמו ועצר בהם לבלי לעשות רעה, ואם כן כשלא מיחה בהם, ואולי שלחם בהצנע, נחשב הדבר על שמו ואין לו הצטדקות לומר שלא עשה זאת בעצמו.
ודרכו זו של אבימלך להתנכר על ידי אנשים אחרים רמוזה מיד בבריתו עם אברהם. שהרי אברהם הוכיחו, ומיד תירץ עצמו לאמור ש'לא ידע מי עשה את הדבר הזה', והיה לו לתת תודה ולהחשיב את מעשיהם הרעים כאשמתו, כיון שהיה לו למחות בהם. וכן רואים שם שאברהם לא סמך על כך שכעת הדבר ידוע לו, אלא נתן לו כבשים לעדות שחפר את הבאר, כדי לעשות פומבי לדבר ולא יוכל שוב להתנכר בענין.
וכן במעשה דרבקה רמז הכתוב על מנהגו המגונה להתנכר ולייחס את מעשיו הרעים לאחרים, שהרי אמר כמעט שכב 'אחד העם' את אשתך, ומתרגמינן דמייחד בעמא, שזה הוא עצמו, הרי שניסה לתלות את מעשיו באחרים (וזה מובן היטב מנלן לומר כן, שהרי עקב אחריהם עד שראה אותו עושה מעשי הצנע, וכן לא ייעשה. ועוד שגם אם היא פנויה, הרי שלא היתה מסכימה מרצונה להינשא לאף אחד, ואין יכול לשוכבה כי אם המלך, שחופשי לקחת לו נשים אפילו באונס).
ונראה שזה רמז אברהם באומרו לו 'רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי', שאמנם אבימלך הציג עצמו כמלך תם וישר ונקי כפיים, אבל לא היה תוכו כברו. וכידוע רש"י מפרש בכל מקום שנאמר 'ויראת מאלוקיך' שקאי על דבר המסור ללב שאין מכיר בו אדם, שעל זה מזהיר הכתוב ויראת מאלוקיך המכיר מחשבותיך. ולכן אמר לו, שאף שנראה שהוא תם וישר, עכ"ז אינו ירא אלוקים בדבר המסור ללב, ויוכל להורגו על ידי אחרים, ולהתנכר בענין ולטעון שלא באה הריגתו ממנו.