במשנה סנהדרין, ד ה:
דמי אחיך, שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים.
משמע שדמו של הבל נשאר גלוי לעין כל.
אבל במכילתא דר"י:
'נטית ימינך תבלעמו הארץ', מגיד, שהים זורקן ליבשה והיבשה זורקתן לים. אמרה היבשה: ומה אם בשעה שלא קיבלתי אלא דם הבל, שהוא יחידי, נאמר לי: 'אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה [אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ'], עתה, איך אוכל לקבל דמן של אוכלוסין הללו, עד שנשבע לה הקב"ה, שאיני מעמידך בדין, שנאמר: 'נטית ימינך תבלעמו ארץ', ואין 'ימין' אלא שבועה.
ובסנהדרין לז ע"ב:
אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלתו לדמו של הבל - שוב לא פתחה.
וממקורות אלו עולה, לכאורה, שדמו של הבל נבלע לחלוטין באדמה ולא היה גלוי (במיוחד לדברי התוס' ותוס' הרא"ש בסנהדרין שם)
האם אכן מדובר בשתי דעות שונות?