כל תיבה שהיא לשון עבר והוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבא

אבא יודן · הודעהעל ידי **אבא יודן** » ב' נובמבר 19, 2018 3:23 pm

למה המתין רש"י ביסוד זה עד פרשת ויצא?

פרש"י בראשית כט כו "הכי אחי אתה" - לשון תימה וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם

"ועבדתני" - כמו ותעבדני וכן כל תיבה שהיא לשון עבר והוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבא.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ב' נובמבר 19, 2018 4:11 pm

אני חושב שדרכו של רש"י להביא כללי דקדוק וכיוצא, רק היכא שיש לפרש את הפסוק בשתי צורות, ועל כן בא רש"י ומפרש את הפסוק לפי הכלל ההוא. אבל היכא שפירוש הפסוק מוכח מתוכו, אין רש"י רואה צורך לבאר הכלל הדקדוקי שבבסיס הפרשנות.

אבא יודן · הודעהעל ידי **אבא יודן** » ב' נובמבר 19, 2018 4:19 pm

תוכן כתב:אני חושב שדרכו של רש"י להביא כללי דקדוק וכיוצא, רק היכא שיש לפרש את הפסוק בשתי צורות, ועל כן בא רש"י ומפרש את הפסוק לפי הכלל ההוא. אבל היכא שפירוש הפסוק מוכח מתוכו, אין רש"י רואה צורך לבאר הכלל הדקדוקי שבבסיס הפרשנות.

נו, קריינא דאגרתא...
היאך יכולים לפרש בלשון עבר?
ואגב למה מניח רש"י הו' כשהוא מפרשה, היה לו לומר כמו 'תעבדני', דהכא בעל כרחך תפרשהו כעין פא רפה בלשון ישמעאל, וכענין הזה פירש רשי בפרשת בשלח על הפסוק עזי וזמרת יה, היה לי לישועה בלא הו'.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ב' נובמבר 19, 2018 4:32 pm

אבא יודן כתב:
תוכן כתב:אני חושב שדרכו של רש"י להביא כללי דקדוק וכיוצא, רק היכא שיש לפרש את הפסוק בשתי צורות, ועל כן בא רש"י ומפרש את הפסוק לפי הכלל ההוא. אבל היכא שפירוש הפסוק מוכח מתוכו, אין רש"י רואה צורך לבאר הכלל הדקדוקי שבבסיס הפרשנות.

נו, קריינא דאגרתא...
היאך יכולים לפרש בלשון עבר?
ואגב למה מניח רש"י הו' כשהוא מפרשה, היה לו לומר כמו 'תעבדני', דהכא בעל כרחך תפרשהו כעין פא רפה בלשון ישמעאל, וכענין הזה פירש רשי בפרשת בשלח על הפסוק עזי וזמרת יה, היה לי לישועה בלא הו'.

אין עתי אתי כרגע, אבל האם כבר עיינת ברא"ם שהוא הרבה פעמים שם לב לדיוקים מסוג זה.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ב' נובמבר 19, 2018 6:10 pm

יש בספריה ספר בשם דיוקי רש"י מאת דוד אריה קליין הדן בבעיה דומה: מדוע לעתים רש"י מביא ראיה מפסוק מאוחר למרות שכבר יש פסוק דומה מוקדם ממנו, ובנוסף מדוע רש"י בוחר במקומות מסויימים להביא לעזים, בהקדמה יש כמה דוגמאות. מצורף בקובץ ההסכמות והמבוא.
שאלה צדדית:בתחתית עמ' 7 בהקדמה המחבר מציין לספר דומה על רש"י מאת הרב משה סלומון - מנהל בית יעקב ברחובות (בלי לנקוב בשם הספר), האם מישהו מכיר?
כיון שכבר מדובר בנושא, ניתן להעיר שלא רק בענין המדובר רש"י מאחר את הבאת הכלל, אלא בהרבה מקרים אחרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה לפי סדר ספרי המקרא והתלמוד, והסברה הפשוטה היא שלא כתב את פירושו על הסדר אלא כפי שלמדו אז בישיבה או איזו סיבה אחרת. ראיה לכך ששוטנשטיין לא התחילו את ביאורם מברכות אלא ממסכת מכות!

ביקורת תהיה

זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אחרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

לדוגמה: בפרשת ויצא על פסוק 'וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים' (פרק ל פסוק לט) פירש רש"י: 'עֲקֻדִּים' – מְשֻׁנִּים בִּמְקוֹם עֲקִידָתָם, הֵם קַרְסֻלֵּי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם.
והנה התואר 'עֲקֻדִּים' כבר נזכר למעלה (פסוק לה) 'וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים', ושם לא פירש רש"י מאומה.

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ב' נובמבר 19, 2018 7:24 pm

ביקורת תהיה כתב:
זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אחרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

לדוגמה: בפרשת ויצא על פסוק 'וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים' (פרק ל פסוק לט) פירש רש"י: 'עֲקֻדִּים' – מְשֻׁנִּים בִּמְקוֹם עֲקִידָתָם, הֵם קַרְסֻלֵּי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם.
והנה התואר 'עֲקֻדִּים' כבר נזכר למעלה (פסוק לה) 'וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים', ושם לא פירש רש"י מאומה.

כמו כן ניתן להעיר שיש מלים קשות או יחידאיות שכלל אינו מפרש, ולעומתם מלים שנראות לכאורה פשוטות שכן מפרש ואף כאלו שמפרש פעמיים או יותר.

הוד_והדר · הודעהעל ידי **הוד_והדר** » ב' נובמבר 19, 2018 7:40 pm

ארצה שעיר בפרשת וישלח פירש רש"י כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה, ולמה לא פירש כן כבר בוילך חרנה.

ביקורת תהיה

את הכלל הזה כבר הביא רש"י בסוף פרשת תולדות (ח פסוקים לפני 'וילך חרנה'), וגם בפרשת לך לך על 'הֶרָה נָּסוּ'.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ב' נובמבר 19, 2018 8:23 pm

וכמודמה שהיה פעם אשכול ע"ז

הכתב והמכתב

הוד_והדר כתב:ארצה שעיר בפרשת וישלח פירש רש"י כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה, ולמה לא פירש כן כבר בוילך חרנה.

הסיבה שרש"י חוזר על זה כאן משום שיש כאן 2 מילים 'ארצה שעיר' ויש להסתפק היכן לשים את הה"א. ושמים אותו במילה הראשונה

ביקורת תהיה

אבא יודן כתב:
תוכן כתב:אני חושב שדרכו של רש"י להביא כללי דקדוק וכיוצא, רק היכא שיש לפרש את הפסוק בשתי צורות, ועל כן בא רש"י ומפרש את הפסוק לפי הכלל ההוא. אבל היכא שפירוש הפסוק מוכח מתוכו, אין רש"י רואה צורך לבאר הכלל הדקדוקי שבבסיס הפרשנות.

היאך יכולים לפרש בלשון עבר?

רבנו בחיי: 'הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם'. מִלַּת 'הֲכִי' אֵינוֹ לָשׁוֹן מְסֻפָּק, רַק לְשׁוֹן וַדַּאי. יֹאמַר הַכָּתוּב: בְּוַדַּאי אָחִי אַתָּה, וְעַד עַתָּה עֲבַדְתַּנִי חִנָּם חֹדֶשׁ יָמִים, כִּי כֵּן הִזְכִּיר הַכָּתוּב 'וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים', וְאִם חָפֵץ אַתָּה לְהִתְעַכֵּב עוֹד מִכָּאן וְאֵילָךְ, 'הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ'.
רש"י: 'הֲכִי אָחִי אַתָּה'. לְשׁוֹן תֵּמַהּ, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁאָחִי אַתָּה תַּעַבְדֵנִי חִנָּם. 'וַעֲבַדְתַּנִי', כְּמוֹ 'וְתַעַבְדֵנִי'.

בקרו טלה · הודעהעל ידי **בקרו טלה** » ג' נובמבר 20, 2018 8:53 am

דרומי כתב:וכמדומה שהיה פעם אשכול ע"ז

כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה הכ' ה"א בסופה

ביקורת תהיה

ביקורת תהיה כתב:
זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אחרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

לדוגמה: בפרשת ויצא על פסוק 'וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים' (פרק ל פסוק לט) פירש רש"י: 'עֲקֻדִּים' – מְשֻׁנִּים בִּמְקוֹם עֲקִידָתָם, הֵם קַרְסֻלֵּי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם.
והנה התואר 'עֲקֻדִּים' כבר נזכר למעלה (פסוק לה) 'וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים', ושם לא פירש רש"י מאומה.

כיוצא בזה באותה פרשה: על פסוק 'כִּי כָל הָעשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ' (לא, טז) מפרש: 'הִצִּיל' – לְשׁוֹן הִפְרִישׁ. וְכֵן כָּל לְשׁוֹן הַצָּלָה שֶׁבַּמִּקְרָא – לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה, שֶׁמַּפְרִישׁוֹ מִן הָרָעָה וּמִן הָאוֹיֵב.
והנה לשון זה גופא כבר נזכר למעלה (פסוק ט) בדברי יעקב לנשיו: 'וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי', ושם עובר רש"י על כך בשתיקה.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ד' נובמבר 21, 2018 10:35 am

לגבי השאלה מפרשת ויצא בענין 'ויצל' - נתבאר כאן

ביקורת תהיה

בלתי מובן. גם בפסוק הראשון המושא הוא המקנה: האלקים הציל את המקנה.

יאיר_אור · הודעהעל ידי **יאיר_אור** » ד' נובמבר 21, 2018 2:13 pm

הספר של הרב משה סלומון: וירא משה עה"ת - רעיונות בראיות הרש"י
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?163764&

יאיר_אור · הודעהעל ידי **יאיר_אור** » ד' נובמבר 21, 2018 2:18 pm

זאב ערבות כתב:יש בספריה ספר בשם דיוקי רש"י מאת דוד אריה קליין הדן בבעיה דומה: מדוע לעתים רש"י מביא ראיה מפסוק מאוחר למרות שכבר יש פסוק דומה מוקדם ממנו, ובנוסף מדוע רש"י בוחר במקומות מסויימים להביא לעזים, בהקדמה יש כמה דוגמאות. מצורף בקובץ ההסכמות והמבוא.
שאלה צדדית:בתחתית עמ' 7 בהקדמה המחבר מציין לספר דומה על רש"י מאת הרב משה סלומון - מנהל בית יעקב ברחובות (בלי לנקוב בשם הספר), האם מישהו מכיר?
כיון שכבר מדובר בנושא, ניתן להעיר שלא רק בענין המדובר רש"י מאחר את הבאת הכלל, אלא בהרבה מקרים אחרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה לפי סדר ספרי המקרא והתלמוד, והסברה הפשוטה היא שלא כתב את פירושו על הסדר אלא כפי שלמדו אז בישיבה או איזו סיבה אחרת. ראיה לכך ששוטנשטיין לא התחילו את ביאורם מברכות אלא ממסכת מכות!

הספר של הרב משה סלומון: וירא משה עה"ת - רעיונות בראיות הרש"י
https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?163764&

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ד' נובמבר 21, 2018 2:29 pm

ביקורת תהיה כתב:בלתי מובן. גם בפסוק הראשון הנושא הוא המקנה: האלקים הציל את המקנה.

כמדומני שברד"ק מפרש "ויצל" הראשון לשון הצלה. אמנם אינני בטוח שירדתי לסוף דבריו.

ביקורת תהיה

זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

ויש שרש"י מבאר מקרא במקום אחר, ובמקומו אין הוא מפרש את ענינו כלל. על דרך שאמרו חכמינו ז"ל על פסוק 'היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה': דברי תורה עניים במקומן, ועשירים במקום אחר.
לדוגמה:
א. בראש פרשת ויצא: 'וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ'. מה ענינה של יציקת שמן זו?
על אתר אין רש"י מפרש כלום, אולם להלן בדברי המלאך אל יעקב: 'אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה', מבאר רש"י וז"ל: 'וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ' – לִהְיוֹת מְשׁוּחָה לְמִזְבֵּחַ.

ב. בפרשת וישב: 'וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא, וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ'. סתם הכתוב ולא פירש מי הם האומרים. גם רש"י לא השמיע לנו שמץ דבר.
אולם בפרשת ויחי בפסוק 'שמעון ולוי אחים' מגלה לנו רש"י: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי הֵם, שֶׁקְּרָאָם אֲבִיהֶם 'אַחִים'.

ג. עוד שם: 'וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף'. כלום האמין בתם לבב לדבריהם 'זאת מצאנו', או שעלה חשד בלבו כי ידם היתה במעל?
על אתר אין רש"י מתייחס לתהיה זו, אולם בפרשת ויחי בברכה של יהודה כותב רש"י וז"ל: מִמַּה שֶּׁחֲשַׁדְתִּיךָ בְּ'טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ', וְזֶהוּ יְהוּדָה שֶׁנִּמְשַׁל לְאַרְיֵה, סִלַּקְתָּ אֶת עַצְמְךָ, וְאָמַרְתָּ 'מַה בֶּצַע' וְגוֹמֵר.

ד. בפרשת ואתחנן: 'וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים'. כיצד היו עשרת הדברים כתובים על הלוחות – האם עֲשַׂרְתָּם על לוח זה וַעֲשַׂרְתָּם על לוח זה (כמסתבר בפשטות), או חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה (כמורגל אצלנו)?
פתרון המבוכה אינו נמצא בדברי רש"י לא בחומש שמות ולא בחומש דברים, כי אם בחומש במדבר. על 'אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה' מביא רש"י מיסודו של רבי משה הדרשן וז"ל: שָׁלשׁ חֲמִשִּׁיּוֹת – כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְשִׁין, וַחֲמֵשֶׁת הַדִּבְּרוֹת הַכְּתוּבִין עַל לוּחַ אֶחָד, וַחֲמִשָּׁה הַכְּתוּבִין עַל הַשֵּׁנִי.

למה אתה חושב שהפשטות היא שהקב"ה כתב את עשרת הדברות פעמיים?

ביקורת תהיה

אדרבה! אלמלא הרצון לתת לישראל לוח משנה, מדוע לא נכתבו כל עשרת הדברים על אבן אחת? וביחוד שהחלוקה של חמשה-חמשה היא חלוקה בלתי פרופורציונלית בעליל מבחינת הטקסט.
ובאמת, חכמינו נחלקו בענין זה בתלמוד ירושלמי:
כֵּיצַד הָיוּ הַלּוּחוֹת כְּתוּבִין? חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. וְרַבָּנִין אָמְרִין: עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. וְרַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: אַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה וְאַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה. (שקלים פ"ו ה"א)

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ג' נובמבר 27, 2018 6:56 pm

ביקורת תהיה כתב:
זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.

ויש שרש"י מבאר מקרא במקום אחר, ובמקומו אין הוא מפרש את ענינו כלל. על דרך שאמרו חכמינו ז"ל על פסוק 'היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה': דברי תורה עניים במקומן, ועשירים במקום אחר.

אמנם ד"ת כו' ועשירים במקום אחר, ובכל זאת ודאי יש טעם למה כאן עניים וכאן עשירים. ואכן על מקרים כגון אלו שהזכרת דנים מפרשי רש"י ומבארים למה פירש שם ולא כאן.

ביקורת תהיה

סגי נהור כתב:על מקרים כגון אלו שהזכרת דנים מפרשי רש"י ומבארים למה פירש שם ולא כאן.

דוגמא, במטותא מינך!

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ד' נובמבר 28, 2018 12:11 am

ביקורת תהיה כתב:
סגי נהור כתב:על מקרים כגון אלו שהזכרת דנים מפרשי רש"י ומבארים למה פירש שם ולא כאן.

דוגמא, במטותא מינך!

הנה מפרשתנו.
והנה חמיך עולה תמנתה, ופירש רש"י: ובשמשון הוא אומר וירד שמשון תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולים לה מכאן ויורדים לה מכאן.
ובשפתי חכמים: ואע"ג דלעיל כתיב ויעל [על גוזזי צאנו הוא ורעהו העדלמי תמנתה], ופרש"י דויעל דבוק עם תמנתה, א"כ למה לא פירש זה לעיל, יש לומר... (עיין שם פירושו).

ביקורת תהיה

אבא יודן כתב:למה המתין רש"י ביסוד זה עד פרשת ויצא?

אף אני אענה אחריך:
בפרשת וישב: 'נֵלְכָה דֹּתָיְנָה' – לְבַקֵּשׁ לְךָ נִכְלֵי דָתוֹת שֶׁיְּמִיתוּךָ בָּהֶם. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, שֵׁם מָקוֹם הוּא, וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ.
כבר הקביל רש"י פעמים רבות פשוטו של מקרא לעומת מדרש אגדה, ומאיזה טעם הביא את הכלל שקבעו חכמינו 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' במיוחד כאן?

ביקורת תהיה

סגי נהור כתב:
ביקורת תהיה כתב:דוגמא, במטותא מינך!

הנה מפרשתנו.
והנה חמיך עולה תמנתה, ופירש רש"י: ובשמשון הוא אומר וירד שמשון תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולים לה מכאן ויורדים לה מכאן.
ובשפתי חכמים: ואע"ג דלעיל כתיב ויעל [על גוזזי צאנו הוא ורעהו העדלמי תמנתה], ופרש"י דויעל דבוק עם תמנתה, א"כ למה לא פירש זה לעיל, יש לומר... (עיין שם פירושו).

דוגמה של ישוב המיישב את הלב, של הסבר המניח את הדעת – אותה אבקש, ולא פטומי מלי בעלמא, במחילה.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ב' דצמבר 10, 2018 11:00 am

ראה כאן (סימן ב) באריכות נפלאה

ביקורת תהיה

בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אָדָם אוֹמֵר דָּבָר מְתֻקָּן לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן, הָיָה אוֹמֵר 'כַּפְתֹּר וָפֶרַח'.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ג' דצמבר 11, 2018 1:11 am

ביקורת תהיה כתב:
סגי נהור כתב:
ביקורת תהיה כתב:דוגמא, במטותא מינך!

הנה מפרשתנו.
והנה חמיך עולה תמנתה, ופירש רש"י: ובשמשון הוא אומר וירד שמשון תמנתה, בשפוע ההר היתה יושבת, עולים לה מכאן ויורדים לה מכאן.
ובשפתי חכמים: ואע"ג דלעיל כתיב ויעל [על גוזזי צאנו הוא ורעהו העדלמי תמנתה], ופרש"י דויעל דבוק עם תמנתה, א"כ למה לא פירש זה לעיל, יש לומר... (עיין שם פירושו).

דוגמה של ישוב המיישב את הלב, של הסבר המניח את הדעת – אותה אבקש, ולא פטומי מלי בעלמא, במחילה.

לא הבנתי כלפי מה כתבת "פטומי מילי" - האם כלפי דברי השפ"ח?

בכל אופן, כאשר ראיתי בבוקר דבריך אכן תכננתי להביא כאן את הסברו של הרבי מליובאוויטש "המיישב את הלב והמניח את הדעת", והנה קדמני הרב דרומי.

ביקורת תהיה

סגי נהור כתב:כלפי מה כתבת "פטומי מילי" - כלפי דברי השפ"ח?

הכינוי 'פטומי מילי' הוא ביטוי נימוסי כלפי דברים שאינם מספקים.
וכך מבארו רש"י: דִּבְרֵי תַּנְחוּמִים בְּעָלְמָא, לְפַטֵּם אֶת לִבּוֹ.

ביקורת תהיה

סגי נהור כתב:הסברו של הרבי מליובאוויטש "המיישב את הלב והמניח את הדעת".

ולא עוד, אלא מפעים את הרוח ומצהיל את הפנים.
אשריכם ישראל!

זאב ערבות · הודעהעל ידי **זאב ערבות** » ד' דצמבר 12, 2018 6:02 pm

אבא יודן כתב:למה המתין רש"י ביסוד זה עד פרשת ויצא?

פרש"י בראשית כט כו "הכי אחי אתה" - לשון תימה וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם

"ועבדתני" - כמו ותעבדני וכן כל תיבה שהיא לשון עבר והוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבא.

ראשית תיקון טעות קטנה: המ"מ לפסוק הוא ברא' כט טו
בברא' ו ט ד"ה התהלך מביא רש"י בדרך אגב את הכלל הזה פעם נוספת: ובא והתפלל אל הבית הזה (מ"א ח מב) לשון עבר, אלא שהוי"ו שבראשו הופכו להבא.

ביקורת תהיה

ביקורת תהיה כתב:יש שרש"י מבאר מקרא במקום אחר, ובמקומו אין הוא מפרש את ענינו כלל. על דרך שאמרו חכמינו ז"ל על פסוק 'היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה': דברי תורה עניים במקומן, ועשירים במקום אחר.

שתי דוגמאות נוספות:
א. בפרשת שלח: 'בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם'. נשאלת השאלה: האומנם הנשים שאינן בכלל הפקודים לא היו בכלל הגזירה?
התשובה מפורשת ברש"י בפרשת פינחס: 'וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן' - אֲבָל עַל הַנָּשִׁים לֹא נִגְזְרָה גְזֵרַת הַמְרַגְּלִים, לְפִי שֶׁהֵן הָיוּ מְחַבְּבוֹת אֶת הָאָרֶץ.
ב. בפרשת פינחס: 'כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה'. בנות צלפחד הלוא היו ממשפחות מנשה, שמחציתן נחלו נחלתן מעבר לירדן מזרחה, ומחציתן – בארץ כנען; איה אפוא היתה אחוזת נחלתן של בנות צלפחד?
מגלה לנו רש"י בפרשת ויחי דבר פלא: בנות צלפחד נטלו נחלה גם כאן וגם כאן.
על הפסוק 'בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר' אומר רש"י: וְתַרְגּוּם שֶׁל אוּנְקְלוֹס 'תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי' וְכוּ'; וְכָתַב 'בָּנוֹת', עַל שֵׁם בְּנוֹת מְנַשֶּׁה, בְּנוֹת צְלָפְחָד, שֶׁנָּטְלוּ חֵלֶק בִּשְׁנֵי עֶבְרֵי הַיַּרְדֵּן.

ביקורת תהיה

ביקורת תהיה כתב:
זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.
לדוגמה: בפרשת ויצא על פסוק 'וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים' (פרק ל פסוק לט) פירש רש"י: 'עֲקֻדִּים' – מְשֻׁנִּים בִּמְקוֹם עֲקִידָתָם, הֵם קַרְסֻלֵּי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם. והנה התואר 'עֲקֻדִּים' כבר נזכר למעלה (פסוק לה) 'וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים', ושם לא פירש רש"י מאומה.

ודוגמא מפליאה:
בפרשת כי תשא: 'רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה'. נשאלת השאלה: האם חור זה, זקנו של בצלאל, הוא בנו של מרים הנזכר בפרשת בשלח ובפרשת משפטים, או שמא חור אחר הוא?
בפרק המקנא איתא כי חור זקנו של בצלאל הוא חור בנו של מרים, אך רש"י כובש ידיעה זו עד שעה שמשה מוסר לבני ישראל את דבר השם אליו ואומר להם: 'רְאוּ קָרָא יְיָ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה' (בפרשת ויקהל), אז מגלה רש"י ואומר:

חוּר – בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם הָיָה.

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » ד' פברואר 20, 2019 8:39 pm

ביקורת תהיה כתב:
ביקורת תהיה כתב:
זאב ערבות כתב:בהרבה מקרים אינו מפרש מילה בהזדמנות הראשונה.
לדוגמה: בפרשת ויצא על פסוק 'וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים' (פרק ל פסוק לט) פירש רש"י: 'עֲקֻדִּים' – מְשֻׁנִּים בִּמְקוֹם עֲקִידָתָם, הֵם קַרְסֻלֵּי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם. והנה התואר 'עֲקֻדִּים' כבר נזכר למעלה (פסוק לה) 'וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים', ושם לא פירש רש"י מאומה.
ודוגמא מפליאה:
בפרשת כי תשא: 'רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה'. נשאלת השאלה: האם חור זה, זקנו של בצלאל, הוא בנו של מרים הנזכר בפרשת בשלח ובפרשת משפטים, או שמא חור אחר הוא?
בפרק המקנא איתא כי חור זקנו של בצלאל הוא חור בנו של מרים, אך רש"י כובש ידיעה זו עד שעה שמשה מוסר לבני ישראל את דבר השם אליו ואומר להם: 'רְאוּ קָרָא יְיָ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה' (בפרשת ויקהל), אז מגלה רש"י ואומר:
חוּר – בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם הָיָה.

מה שכתב רש"י בפ' ויקהל אינו דיבור בפני עצמו, אלא מצטרף לפירושו הבא: "חור בנה של מרים היה, ואהליאב משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשווהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן גו', לקיים מה שנאמר ולא ניכר שוע לפני דל". וזה אינו שייך בפ' כי תשא, כמ"ש בלבוש, ששם כתיב "נתתי אתו את אהליאב", את - הטפל, אבל בפ' ויקהל כתיב "הוא ואהליאב", משמע שהוא שוה לבצלאל, ולכן דוקא מכאן למדנו שלא ניכר שוע לפני דל. (ליקוטי שיחות לאדמו"ר מליובאוויטש)

ביקורת תהיה

פלאי פלאים! מי שמע כאלה!

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ד' פברואר 20, 2019 10:36 pm

בהקשר זה

ביקורת תהיה

סגי נהור כתב:מה שכתב רש"י בפ' ויקהל אינו דיבור בפני עצמו, אלא מצטרף לפירושו הבא.

תדע לך שכן הוא, דאי המאמר על אהליאב מאמר בפני עצמו הוא, ראש המאמר היה צריך להיות 'הוא ואהליאב'. ודוק.

גרשיים · הודעהעל ידי **גרשיים** » ה' פברואר 21, 2019 9:01 am

סגי נהור כתב:מה שכתב רש"י בפ' ויקהל אינו דיבור בפני עצמו, אלא מצטרף לפירושו הבא.

הנה צילום מכ"י לייפציג. ניכר אכן שאין נקודותיים אחרי 'בנה שלמרים היה', אלא נקודה סתם, המשמשת כפסיק בכ"י זה (צירפתי דוגמא ממקום אחר, שאפשר לראות מתוכה את צורת הפיסוק בכ"י לייפציג).

: חור ואהליאב - שמות לה, ל - כ''י לייפציג.PNG (102.06 KiB) נצפה 8239 פעמים

: כי לייפציג - צורת הפיסוק.PNG (248.75 KiB) נצפה 8239 פעמים

פורום אוצר החכמה

מי מחובר