חלומותיהם של שרי פרעה

[שעת הכושר]

סוף פרשת וישב, פרק מ, עשרים ומשהו פסוקים.

יוסף רואה אותם בפנים זעופות, מתעניין בחלומות, פותר כהלכה, מבקש הזכרה לפני פרעה, כאשר פתר כן היה, אבל נשכח מלב לשנתיים.

הסיפור נצרך בשביל להבין את רצף האירועים, וכיצד יוסף שוחרר לבסוף. ועל-הדרך אנחנו זוכים ללמוד איך יוסף מתעניין בזעיפת פניהם של שני מצריים, חברים לכלא. בודאי זוכים גם ללמוד על כך שאין לבטוח בבני-אדם, אלא אדרבה. ואפשר למצוא עוד לימודים מהסיפור.

אבל כל זאת עדיין לא מסביר לנו, לשם מה האריכות הזאת בפרטי החלומות של השרים. סלים ושריגים, הבשילו הענבים, וכולי. לכאו' הרי די לנו ללמוד שהם חלמו משהו, ופתר להם כהלכה.

האם מישהו יכול לבאר הענין לפי פשוטו, או מדרשו, או רמזיו וסודותיו.

[וכמובן, בהרבה מקומות בחומש אפשר להקשות כן, נקטתי את הדוגמא הזאת גם לכשעצמה, וגם בתור דוגמא.]

והשם יעזרנו להבין ולהשכיל בעמקי סודות התורה.

[שייף נפיק]

במדרשים יש הרבה. שלשת השריגים כנגד משה אהרון ומרים. ואפילו ד' כוסות כנגד זה. עיין במדרשים ותמצא נחת. ושמעתי שיש פירוש מהגרעק"א לבאר המדרשים הנ"ל לפי הפשט גם כן.

[רון]

הנני לצרף כאן ביאור מתוק ונפלא של המלבי"ם בדיוקי הפסוקים של שר המשקים ושר האופים.

בענינא דשר המשקים ושר האופים ע' במלבי"ם דבר נפלא מאד ותוכן דבריו הוא כך.
דהנה בפסוק הראשון כתוב חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים.
וצ"ב א' שכאן לא קרא להם שר המשקים ושר האופים כמו בפסוק שאח"כ וצריך להבין מדוע.
ב' למה הפסיק ב"מלך מצרים" בין המשקה לאופה וכי האופה לא אופה למלך מצרים.
ג' מהו לאדוניהם דמשמע ב' אדונים והא חטאו למלך מצרים והו"ל לומר לאדונם.
ד' מהו כפל הלשון לאדוניהם וגם למלך מצרים.

וביאר המלבי"ם דשר המשקים ושר האופים אינם אלו שעושים בפועל את המשקה ואת הדבר מאפה, רק הם הממונים ע"ז שהאוכל והמשקה יהיו מוכנים לשביעות רצון המלך, ולאחר שהאוכל מוכן, הם המגישים בפועל את המשקה ודבר המאפה לפרעה. ולכן הם נקראים שר המשקים ושר האופים. ואילו המשקה והאופה נקראים אלו שבפועל עושים ומכינים את המשקה ודבר המאפה.

והנה ל"משקה" [כלומר למי שהכין את השתיה] יש טענת אונס, שהרי מה שזבוב נפל במשקה הוא דבר דאתי מעלמא ויש לו קצת טענה שיכול לפטור את עצמו בזה, ובפרט שיתכן שהזבוב נפל אחרי שהכין את השתיה והביא אותה לשר המשקים. ואם היה מדובר בסתם מסעדה היה פטור ללא טענה דמה היה לו לעשות, אלא שכיון שמדובר במלך מצרים לא עומדת לו שום טענת פטור. משא"כ האופה שהצרור שנמצא בדבר מאפה לא אתי מאליו וע"כ שהיה כאן חוסר שימת לב מצידו, ובזה יש טענה ללא שום טצדקי, ואף אם היה סתם אופה היתה עליו טענה. נמצא שרק אצל המשקה צריך להדגיש שהיה משקה למלך מצרים ולכן הושם בכלא, אבל אצל האופה לא כן, ולכן לא צריך להדגיש אצלו שהיה אופה למלך מצרים.

ומעתה מיושב כל מה שהערנו,
דבאמת יש משקה ואופה, ויש שר משקים ושר אופים. וארבעה אנשים יש כאן ולא שנים.
וגם מיושב שחטאו לאדוניהם, דבאמת יש כאן ב' אדונים, היינו שר המשקים ושר האופים וגם חטאו למלך מצרים.
אלא שכל זה הוא ביחס למשקה והאופה, דאז יותר יש טענה על האופה מאשר על המשקה. אבל לגבי השרים עצמם, הוא להיפך, דלגבי שר המשקים יש יותר טענה הרי היה עליך לראות את הזבוב שנמצא מכבר בכוס, משא"כ שר האופים שלא צריך לדעת מה שנמצא בתוך הפת בפנים אין עליו טענה.

ולמה חשוב כל זה? מפני שלפי זה הרי שלשר האופים יש כף זכות גדול מאוד ללמד על עצמו, וא"כ מן הראוי שהוא ינצל, ואילו על שר המשקים יושת העונש החמור. אולם בפועל מה שקרה הוא להיפך, את שר המשקים השיב על כנו ואת שר האופים תלה.
וזה מה שאומר יוסף לשר המשקים, יש לך לדעת כי כל מה שהקב"ה הראה לי בחלום ששר המשקים יצא לחירות ואילו שר האופים יומת, והוא להיפך מן הסברא האומרת ששר המשקים אשם יותר משר האופים, כל זה הוא בשביל "כי אם זכרתי והזכרתני" כלומר כדי שתלך ותלמד עלי זכות אצל פרעה ואשתחרר מן הבור. ודו"ק ממש נפלא.

ועתה נוסף בס"ד לאחר זמן תוספת דברים בזה.
דהנה בפרשת מקץ כתוב ששר המשקים אומר לפרעה "ויתן אותי במשמר וגו' אותי ואת שר האופים". וצ"ב מהו שכתוב פעמיים "אותי". וכן צ"ב מהו "את חטאי אני מזכיר היום" דחטאי משמע ב' חטאים, ואינו מובן מה הם ב' החטאים. ויש מבארים דהיינו מה שחטא לפרעה וגם מה שלא זכר את יוסף. אך אינו מובן הקשר בין הדברים ומה זה נוגע לפרעה מה שלא זכר את יוסף. ועוד קשה "אדוני קצף על עבדיו" דמשמע שמדבר על מישהו אחר ולא על עצמו.

אך להנ"ל הכל מיושב בס"ד, דשר המשקים אומר לפרעה, שהרי בעצם הייתי אני לבד אמור לשבת בכלא, שהרי שר האופים לא חטא בעצם, ולא היה צריך כלל לשבת בכלא. אולם הוא ישב בכלא ולא רק זה אלא שהוא מת ואני ניצלתי, הלא דבר הוא! אלא מה, שכל מה שקורה כאן הוא בשביל בפניך את יוסף כמו שיוסף אמר לי בבור. וזהו "ויתן אותי" שבעצם אני צריך לבד להיות בבור, אך האמת ש"ויתן אותי ואת שר האופים". וגם מיושב מהו "עבדיו" דהיינו המשקה והאופה. וגם מיושב מהו "חטאי" שהרי זה גופא שלא זכרת את יוסף הוא גם כן נוגע למלך שהרי אם לא יוסף לא היה צריך לקרות כל מה שקרה במה שחטאו למלך. והוא נפלא בס"ד.

[רון]

ביאור נפלא יש מהרע"א בפסוק בעוד שלושת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר היית משקהו. כי אם זכרתי איתך וגו'.

ויש להעיר בתרתי. א. מה כונת הכתוב באריכות דבריו "כמשפט הראשון אשר היית משקהו" הלא היה מספיק מה שאמר תחילה ונתת כוס פרעה בידו. ב. דלשון הכתוב אינו מובן כלל מהו "כי אם זכרתני" היה לו לומר אנא הזכירני, מה הוא "כי אם".

והגרע"א ביאר בזה היטב. דהנה דרך העולם דמי שנכווה בחמים נזהר גם בפושרים. מדוע, מפני שהעצבים שלו דרוכים ומרוב הצער שהיה לו מהחמים נזהר גם בדבר שאין סיבה לחשוש ממנו. ומעתה יש להניח כי שר המשקים לאחר שיחזור להיות שר אצל פרעה, יהיה נזהר בכל מאודו גם בדברים שאין סיבה לחשוש מהם, וישטוף את כוס פרעה כך וכך פעמים, מפני שנכווה כבר מהזבוב שנפל בכוס פרעה ויתחיל לחשוש גם לדברים אחרים.

וע"ז אומר לו יוסף הצדיק, שלא צריך לנהוג כך, אלא יחזור להיות שר משקים אצל פרעה "כמשפט הראשון היית משקהו" דהיינו באופן רגיל בלי חששות מיותרות ובלי נערווין. ואם תאמר איך אפשר שלא, הלא טעיתי פעם אחת וממילא מוטל עלי לדאוג שלא יקרה שנית. ע"ז אמר לו יוסף אתה טועה. אתה באמת לא טעית, ומה שנפל לך זבוב היתה זו סיבה מאת ד' בשביל "כי אם זכרתני". דהיינו שמצד מעשיך באמת לא היית צריך להיכשל בזה, רק שהי"ת רצה שתזכיר אותי לפני פרעה ולכן שלח אותך לכאן ע"י מה שקרה עם כוס פרעה. אבל לאחר שתצא מכאן שוב אין מה לחשוש.