באוצר מפרשי התורה מביאים [ועיי"ש עוד]
צרור המור בראשית פרק מב פסוק כ
ועכ"ז יש לשאול מה טעם אמר בראשונה שלחו מכם אחד (פס' טז), ואח"כ אמר אחיכם אחד יאסר (פס' יט), ואחר שאמר אחיכם אחד יאסר למה לקח הוא מאתם את שמעון (פס' כד), ולא הניח הדבר בבחירתם. ועוד מהו שאמר ויעשו כן. וי"א, כי כשאמר להם יוסף את האלהים אני ירא, ודיבר להם דברים טובים דברי ניחומים והיה חומל עליהם ועל טפם שלא ימותו. נשאו ק"ו בעצמם ואמרו. ומה זה שאינו מדתינו, הוא ירא אלהים. ואף על פי שדבר אתנו קשות ואסף אותנו אל משמר, עכשיו הוא מתחרט ואומר שהוא ירא אלהים. כ"ש אנחנו שיש לנו להתחרט מעונותינו ולחזור לשם ולירא מלפניו, ולעשות כמו שהוא עשה. וזהו ויעשו כן, שאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו (פס' כא), ונתחרטנו מעונותינו, וזהו דרך הלצה. כי פירוש ויעשו כן, שהסכימו לעשות דברו, לפי שהיו דבריו על נכון. אבל כשאמר שלחו מכם אחד, לא אמר ויעשו כן, לפי שלא הסכימו לדבריו והיו אנוסים. ולכן אסף אותם אל משמר שלשה ימים, ועכ"ז לא הסכימו בזה לפי שכל אחד היה רוצה לילך, כדי לפטור עצמו. ולכן חזר ואמר להם, זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא. כי מה שאמרתי אליכם בראשונה אינו מן הדין, כי כל אחד יאמר אני אלך. אבל אם כנים אתם אין לכם לפחוד וישאר אחד מכם, וכשתביאו אחיכם הקטן את אחיכם אתן לכם. וכשראו דבריו על נכון אמר ויעשו כן, לומר שהיו רוצים לעשות כאשר אמר, והתחילו לדבר בזה לראות מי הוא זה שישאר: