פורום אוצר החכמה

האם ואיך הותר חרם השבטים שלא לגלות אודות מכירת יוסף?
אולי, החרם היה רק על המכירה, וכיון שלא סיפרו ליעקב על המכירה, אלא רק שיוסף חי, אי"ז בכלל החרם. אך א"כ למה לא נגלה לו זה ברוה"ק מיד שיוסף חי, אף שלא יתגלה לו היכן הוא.

כידוע ששיתפו הקב"ה עמם בחרם ומובא גם ברש"י וישב ובוורט הידוע של ר' שמשון מאוסטרופולי (עשה חיפוש בפורום) ושמא גם ביטלו החרם לפני שסיפרו ליעקב ועיין גם כאן
viewtopic.php?f=46&t=43478

בפדר"א פל"ח נאמר שלאחר שמצאו את יוסף התירו את החרם.

לשון הרמבן במפשט החרם (תשובות המיוחסות סימן רפח) ז"ל: שמא יקשה אדם על דברינו ממה שמצינו באגדה על מכירת יוסף אמרו נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו א״ל יהודה ראובן איננו ואין החרם מתקיים אלא בי׳ מה עשו שתפו להקב״ה עמהם שלא יגידו לאביהם וכשבא ראובן כללוהו עמהם ואף הקב״ה אע״פ שכתוב מגיד דבריו ליעקב דבר זה לא הגיד מפני החרם וכשמצאו יוסף חי התירו החרם וזהו דכתיב ותחי רוח יעקב וכי מתה היתה אלא שחיתה מן החרם ושרתה עליו רוח הקודש שנסתלקה ממנו א״ל עקיבא החרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם, אלו דברי אגדה זו. ושמא יבא הרואה לטעות וללמוד שמתירים חרמי ציבור בזמן שאותם המחרימים אתם בחרטתם, יכולים אנו לדחות שהחרם של שבטים כיון שמצאו יוסף מעצמו הותר שע״ד כן הוחרם מתחלה וכתולה נדרו בדבר הוא וזה שאמרו התירו החרם אינו אלא שפירשו לעצמן שמותרים הן ממנו או שנשאלו לבנימן הצדיק יחיד מומחה.
ובסוף דבריו שם כתב: וכן אמרו בפרקי ר׳ אליעזר. וכשם שמתירים לעובר החרם שעליו כך מתירים החרם עצמו לנהוג בו היתר בלא שאלת חכם ואע״פ שהם עצמם קבלו עליהם החרם מתחלה והם עצמם מתירים שהרי חכם מנדה לעצמו ומתיר לעצמו. ומן הענין הזה היה חרמם של שבטים ולפי גדולתם וחכמתם חשש הקב״ה להם ולא רצה לגלות ולפיכך היו הם עצמם רשאין להתיר לכשרצו.

יהודה בן יעקב כתב:האם ואיך הותר חרם השבטים שלא לגלות אודות מכירת יוסף?
אולי, החרם היה רק על המכירה, וכיון שלא סיפרו ליעקב על המכירה, אלא רק שיוסף חי, אי"ז בכלל החרם. אך א"כ למה לא נגלה לו זה ברוה"ק מיד שיוסף חי, אף שלא יתגלה לו היכן הוא.

עיין במשנה למלך פ"ו מהל' שבועות ה"ג שהביא משו"ת הריב"ש
שהתירו החרם. והקשה וז"ל ולא ידעתי מנ"ל להרב ז"ל דהשבטים התירו השבועה דמה שאמרו לאביהם שיוסף חי לא הי' בכלל השבועה שהם לא נשבעו אלא שלא יגידו עיקר המכירה וזה אפשר שלא נתגלה ליעקב וכן כתב הרמב"ן. עכ"ל. עיי"ש.

ביני כתב:

יהודה בן יעקב כתב:האם ואיך הותר חרם השבטים שלא לגלות אודות מכירת יוסף?
אולי, החרם היה רק על המכירה, וכיון שלא סיפרו ליעקב על המכירה, אלא רק שיוסף חי, אי"ז בכלל החרם. אך א"כ למה לא נגלה לו זה ברוה"ק מיד שיוסף חי, אף שלא יתגלה לו היכן הוא.

עיין במשנה למלך פ"ו מהל' שבועות ה"ג שהביא משו"ת הריב"ש
שהתירו החרם. והקשה וז"ל ולא ידעתי מנ"ל להרב ז"ל דהשבטים התירו השבועה דמה שאמרו לאביהם שיוסף חי לא הי' בכלל השבועה שהם לא נשבעו אלא שלא יגידו עיקר המכירה וזה אפשר שלא נתגלה ליעקב וכן כתב הרמב"ן. עכ"ל. עיי"ש.

תודה רבה על המראה מקום!
יש להעיר שבמדרש שציטט הרמב"ן כתוב מפורש שהתירו את החרם.
וב"ה שהתכוונתי לדעת גדולים (כתבתי בעניין במקרא ותרגום), אבל הסקתי שאין דעת הרמב"ן כן ע"ש.

עי' בדעת זקנים שדייק ממה שאמר יוסף מתחילה אני יוסף וכ'ו ורק אח"כ ויגשו ויאמר אני אחיכם שמכרתם אותי מצרימה
ואמר להם בחשאי ענין המכירה (להוכיח שזה הוא יוסף) כדי שלא ישמע בנימין ויתבישו ממנו,וכן שלא יספר לאביו.
וכ"כ הרבנו בחיי (מה,כז) וז"ל אין בכללם שיגידו לו מה שאמר להם אשר מכרתם אותי מצרימה כי יעקב אבינו לא ידע זה מעולם.

צ"ע לשיטה שלא ידע יעקב על המכירה שהרי בסוף ימיו אמרו לו בשם אביו שימחל להם וכו' וכ' רש"י שם בשם המדרש שמעולם לא ציוה אותם לומר לו כך שהרי לא נחשד בעיניו משמע שכן ידע לבסוף.

ראה כאן דעה חדשה מבעלי התוספות ששרח בת אשר עברה על החרם כשגילתה ליעקב שיוסף חי
viewtopic.php?f=17&t=53670&p=669730&hilit=%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95#p669730

עליך עיננו כתב:עי' בדעת זקנים שדייק ממה שאמר יוסף מתחילה אני יוסף וכ'ו ורק אח"כ ויגשו ויאמר אני אחיכם שמכרתם אותי מצרימה
ואמר להם בחשאי ענין המכירה (להוכיח שזה הוא יוסף) כדי שלא ישמע בנימין ויתבישו ממנו,וכן שלא יספר לאביו.
וכ"כ הרבנו בחיי (מה,כז) וז"ל אין בכללם שיגידו לו מה שאמר להם אשר מכרתם אותי מצרימה כי יעקב אבינו לא ידע זה מעולם.

צ"ע לשיטה שלא ידע יעקב על המכירה שהרי בסוף ימיו אמרו לו בשם אביו שימחל להם וכו' וכ' רש"י שם בשם המדרש שמעולם לא ציוה אותם לומר לו כך שהרי לא נחשד בעיניו משמע שכן ידע לבסוף.

הרמב"ן למד הפוך, שאדרבה יש ללמוד מהא שהיו צריכים לבדות מלבם שאביהם ציוה שיעקב לא ידע.
ז"ל מה כז "וידברו אליו את כל דברי יוסף" - יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי (להלן מט ג-ז) ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו ולכך נאמר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו' ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו כי ישא פניו ולא ימרה את דברו ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים

ייש"כ עדין צ"ע לשון המדרש שלא נחשד בעיניו.
ואולי הכונה עפ"י הרמב"ן שהוא לשיטתם של האחים שהיו צריכים לעשות כל זה מתוך פחד וכדברי הרמב"ן שבדו בליבם.
אעפ"י כן היה מיותר שהרי לא נחשד בעיניו גם אם היה יודע.