בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם - מלאכי חבלה או מעשה תחבולה?

[נוטר הכרמים]

ז, יא ויִּקְרָא֙ גַּם־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן.

ופירש"י,

בלהטיהם - בלחשיהון ואין לו דמיון במקרא, ויש לדמות לו (בראשית ג כב) להט החרב המתהפכת, דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש.

והנה איתא בסנהדרין (סז, ב), אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא: בלטיהם אלו מעשה שדים, בלהטיהם אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר ואת להט החרב המתהפכת.
וברש"י שם,

בלטיהם - כמו (רות ג) ותבא (בלט) [מסורת הש"ס: (שופטים ד) אליו בלאט] בסתר.
זה מעשה שדים - שנסתרים ואינן נראין, כל מקום שנאמר בלטיהם היו החרטומין עושין בלחשיהם על ידי שדים.
בלהטיהם אלו מעשה כשפים - שאינו עושה על ידי שדים אלא מעצמו
להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים - ומתהפכת מאליה ודומה לכשפים, (ולא) [צ"ל: שלא] על ידי שדים היתה מתהפכת, אלא מאליה, וקרי ליה להט.

אולם בהרבה מן הראשונים והאחרונים מצוטט רש"י שם בזה"ל, מעשה כשפים – על ידי מלאכי חבלה הן נעשין. (שו"ת הרשב"א ח"א סי' תיג; חידושי הר"ן שם; דרשות הר"ן הדרוש הרביעי ד"ה נגלה לי; ספר החינוך מצוה סב; רבינו ירוחם נתיב יז ח"ה; בית יוסף יו"ד סי' קעט אות טו [ב]; נחלת שבעה תשובות סי' עו).

והנה הדברים הללו המיוחסים לרש"י הינם דברי חז"ל המפורשים במדרש שמות רבה (פרשת וארא פרשה ט פיסקא יא) שהינם תוספת על דברי הגמרא בסנהדרין,

ויעשו כן חרטומי מצרים מלמד שהיו סבורין שהיו מעשה כשפים, בלטיהם, א"ר איבו בר נגרי א"ר חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים, וכה"א (את להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, לפי שמעשה כשפים ע"י מלאכי חבלה נעשים.

וכך הם מצוטטים ברמב"ן וברבינו בחיי ועוד על אתר.

והעירו כי עה"פ בפרשת בראשית (ג, כד), וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים, פירש"י, את הכרובים - מלאכי חבלה. ואם נפרש כי 'להט החרב המתהפכת' זה נעשה ע"י מלאכי חבלה נמצא הפסוק מתפרש היטב שמלאכי החבלה – הכרובים הינם עושים את להט החרב המתהפכת.

ברם לכאורה ברש"י בסנהדרין מפורש שזה לא נעשה ע"י מלאכי חבלה אלא מעצמו, וכיצד הדברים עולים בקנה אחד?

אולם ראיתי ב'תשובת שאלה להרמב"ן (על המנחשים והמכשפים ובעניני החוזים בכוכבים)' (הרב יעקב הלוי ליפשיץ קובץ צפונות ד עמ' טז) שציטט את רש"י 'ע"י מעשה תחבולה הם באים', והביא שם בהערות שכך הוא בנוסח ב'מיוחסות' בדפוסים האחרונים, וגירסא זו עולה יפה עם 'מעצמו', כלומר שהוא פועל מעצמו ע"י תחבולה בלי סיוע חיצוני של שדים ומלאכים וכדומה.

[תוכן]

מציאה יפה מצאת. אמנם צ"ע אם רש"י ס"ל שמעשה כישוף אינם אלא תחבולה, וכשיטת הרמב"ם. ולא נראה שכן דעתו, וצ"ע. אבל מכל מקום אם נקבל דבריך, נוכל לתרץ למה במעשה כינים אמרו המכשפים אצבע אלוקים היא, ופירש"י שאין השדים שולטים על בריה פחותה מכשעורה. ונשאלת השאלה, התינח שלא הצליחו לעשות בלטיהם, על ידי שדים, אבל למה לא עשו בלהטיהם, על ידי מעשה כשפים. ולפי מה שכתבת, שמעשה כשפים אינם אלא תחבולה, מובן מאד למה לא הצליחו לעשות כלל.

[אוהב עמו]

יישר כח על המציאה הנפלאה

[הגהמ]

מציאה יפה מצאת. אמנם צ"ע אם רש"י ס"ל שמעשה כישוף אינם אלא תחבולה, וכשיטת הרמב"ם. ולא נראה שכן דעתו, וצ"ע. אבל מכל מקום אם נקבל דבריך, נוכל לתרץ למה במעשה כינים אמרו המכשפים אצבע אלוקים היא, ופירש"י שאין השדים שולטים על בריה פחותה מכשעורה. ונשאלת השאלה, התינח שלא הצליחו לעשות בלטיהם, על ידי שדים, אבל למה לא עשו בלהטיהם, על ידי מעשה כשפים. ולפי מה שכתבת, שמעשה כשפים אינם אלא תחבולה, מובן מאד למה לא הצליחו לעשות כלל.

ברור שלא למד רש"י כשיטת רס"ג, ראב"ע והרמב"ם ודעימייהו. ואפילו אם 'מעשה תחבולה' היא הגירסא הנכונה ברש"י, אין הכוונה לתחבולה במובנה המודרנית אלא תחבולה במובנה המקראית - היינו מחשבות וחשבונות. זאת אומרת לדברי רש"י ע"י חשבונותיו יודע הוא המכשף להכחיש פמליא של מעלה ולעשות מעשה כישוף בלי עזרת מלאכי חבלה.

ובאשר לשאלה בדבר הכנם - א"א לתרץ כדבריך שכן לכאורה פשוט הוא שלדעת אלו שהבינו שכישוף 'תחבולה' הוא ואין בו ממש, אחת היא להם מעשה כשפים ומעשה שדים.

[מה שנכון נכון]

ברור שרש"י לא מתכוין ב'מעצמו' לתחבולה במובן אחיזת עינים, כי הלא הגמ' משווה זאת ללהט החרב המתהפכת.

[שייף נפיק]

מענין מאוד שבעה"ט בבראשית שם כתב שלהט החרב המתהפכת הוא על ידי שדים ולא כרש"י

[ישא ברכה]

לעצם הדיון כבר בחז"ל ישנם דעות לכאן ולכאן. אני מעתיק מתוך מה שכתבתי בעבר.

שלוש פעמים מוזכר שהמכשפים החרטומים עשו בלטיהם. הם הפכו מקל לתנין. הם הפכו מים לדם. הם העלו צפרדעים על ארץ מצרים. (וגם בזה אנחנו רואים שהכישופים היו פחות מהניסים שנעשו ע"י משה). צריך לברר האם המעשים שהם עשו היו אמיתיים או שהם היו אחיזת עיניים בלבד, אם הם היו אמיתיים דהיינו שהם באמת שינו את הטבע או שהם לא שינוי את הטבע אלא הם רק הצליחו לעשות שיראה כאילו הם שינו.
בגמ' בסנהדרין סז: נכתב 'אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים, בלהטיהם אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר ואת להט החרב המתהפכת. אמר אביי דקפיד אמנא שד, דלא קפיד אמנא כשפים'. מבואר בגמרא שיש מעשה שדים ויש מעשה כשפים, ואביי מסביר שאם הוא מקפיד על כלי זה מעשה שדים ואם אינו מקפיד על כלי זה מעשה כשפים.
ובהמשך הגמרא מבואר שיש שני דרגות, 'אמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהן בסקילה, ויש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה. העושה מעשה בסקילה, האוחז את העינים פטור אבל אסור, מותר לכתחלה כדרב חנינא ורב אושעיא כל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו עיגלא תילתא ואכלי ליה'. הגמרא מביאה שלוש דרגות בהלכות כפשים. עושה מעשה כשפים חייב סקילה. העושה מעשה אחיזת עיניים פטור אבל אסור, העושה ע"י שמות הקב"ה מותר (וזהו מעשה דרב חנינא ורב אושעיא).
ובכל אופן משמעות דברי הגמ' שהכשפים אינם אחיזת עיניים אלא יש בהם ממש. אמנם בהמשך הגמ' כתוב 'ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלהים היא אמר רבי אליעזר מיכן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה. רב פפא אמר האלהים אפילו כגמלא נמי לא מצי ברי, האי מיכניף ליה, והאי לא מיכניף ליה'. דהיינו השד אינו יכול לברוא יש מאין אלא את הבריה הגדולה הוא יכול לקבצם משא"כ בריות קטנות. ומשמע שהשד מאד מוגבל ביכולת שלו, ומשמע שאין הוא יכול לשנות כ"כ את הטבע. אבל לגבי כשפים משמע בגמ' שיש בהם ממש, ועיי"ש עוד הסיפור בהמשך דברי הגמ'. ומ"מ נמצא שיש מושג של שינוי הטבע באמצעים שונים, וכמובן שסיבת הסיבות זה הבורא ית' שהוא עושה את הכל, וכעין שכתוב בפרשת ראה וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָֽעָבְדֵֽם. לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה ה' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־ה' אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם'.

אמנם יש במדרשים לכאן ולכאן, בפסיקתא פירש 'בלטיהם, אלו מעשה כשפים דבר הנעשה בלט כמו לוטה בשמלה (ש"א כא י), והוא אחיזת עינים'.
ובמדרש שכל טוב כתב 'ולמכשפים. א"ר יוחנן למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה, פירוש כיצד מכחישין שמראים שעושים אותות ומופתים מעין מעשיו של מקום, אפס כי חלילה למאמינים להאמין בהם ולאמור שהן עושין מעשה ממש, אלא מראין באחיזת עינים שכן הוא והוא אינו כן דכתיב ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא. א"ר אלעזר מכאן שאין השד יכול לבראות בריה פחותה מגרגיר שעורה. א"ר פפא אפילו כי גמלא נמי לא מצי ברי אלא האי מכניף ליה והאי לא מכניף ליה, איני והאמר לי' רבא לר' חייא לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידא לגמלי וטרף ליה בטבלא וקם אמר ליה ולבתר הכי דמא ופרתא מי הוי אלא האי אחיזת עינים הוא. ויעשו גם הם. גם לרבות המכשפים חרטומי מצרים. כבר דרשנוהו בפ' מקץ בלהטיהם כן ולא בממש, א"ר איבא בר נבארי א"ר חייא בלטיהון מעשה כשפים דבר הנעשה בלט, בלהטיהם אלו מעשי שדים, שהן לוהטין ובוזקין בהריפת עין וכו'. וכן פירשו הרס"ג ורבי אברהם אבן עזרא.