מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות והארות בפרשת בא

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ש' ינואר 05, 2019 8:27 pm

י יג
וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה. אומר רש"י: רוּחַ מִזְרָחִית נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה, לְפִי שֶׁבָּא כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁמִּצְרַיִם בִּדְרוֹמִית מַעֲרָבִית הָיְתָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר:
רש"י הניח, כפי הנראה, שרוח הקדים נשא את הארבה מים סוף (כשם שבחזרה נשא רוח הים את הארבה ותקעהו ימה סוף), ומבאר: מכיון שים סוף הוא מזרחית לארץ ישראל ומצרים בדרומית מערבית של ארץ ישראל, לפיכך רוח מזרחית הוא שנשא את הארבה מים סוף למצרים, לפי שהם זה כנגד זה.
ותימה: מנא ליה לרש"י הא?
וגם הרבה חסר מן הספר: א. שמצרים בדרומית מערבית של ארץ ישראל היתה. ב. שים סוף במזרחה של ארץ ישראל.
ועוד: 'לפי שבא כנגדו' – מי בא? וכנגד מי בא?

מה שנכון נכון
הודעות: 11662
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ש' ינואר 05, 2019 10:02 pm

מן הראוי לציין שברוב כת"י ודפוסים ראשונים של רש"י קטע זה (ובפרט דלהלן בפסוק יט) חסרים. להלן פירוט המקורות מאתר 'על התורה' (כת"י לייפציג):
בדפוס ליסבון 1491 נוסף כאן: "ורוח הקדים – רוח מזרחי – נשא את הארבה, לפי שבא כנגדו שמצרים בדרומית מערבית היתה כמו שמפורש במקום אחר. רוח ים – רוח מערבי. ימה סוף – אומר אני שים סוף היה מקצת במערב כנגד כל רוח דרומי וגם במזרחה של ארץ ישראל, לפיכך רוח ים תקעו לארבה בימה סוף כנגדו. וכן מצינו לענין תחומין שהוא פונה לצד מזרח, שנאמר מים סוף ועד ים פלשתים {שמות כ"ג:ל"א}, הוא מזרח ומערב, שים פלשתים במערב היה, שנאמר בפלשתים יושבי חבל הים גוי כרתים {צפניה ב':ה'}." החלק הראשון "ורוח הקדים... במקום אחר" מופיע גם בדפוס רג'יו די קלבריה 1475. אך הפסקאות חסרות בכ"י לייפציג 1, פרמא 181, ברלין 1221, פריס 155, וינה 23, וינה 24, פריס 156, פריס 157, וטיקן 94, פרנקפורט 19, פריס 49, וינה 23, וינה 24, פריס 159, ברסלאו 102, ברסלאו 10, פרנקפורט 152, פריס 158, ושאר דפוסים ראשונים.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' ינואר 06, 2019 12:58 am

א. בכל זאת, מה הפשט 'לפי שבא כנגדו'?
ב. ובאותו ענין: מה טעם טוּבַּע הארבה בים?

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' ינואר 06, 2019 9:37 am

י כד
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְיָ, רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג, גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם.
שונה קריאה זו מהקריאות שבמכות הקודמות (צפרדע, ערוב, דבר, ארבה), שבכל המכות הקריאה היתה בזמן שהמכה היתה שלטת בארץ, וכאן קרא פרעה למשה לאחר שמכת החשך כבר חלפה והמצרים ראו אור.
ואף אופי המפגש שונה כאן. במכות הקודמות פרעה בעמדת כניעה: מקבל ללא תנאי את הדרישה לשלח את העם ובלבד שהמכה תסור ממצרים; כאן פרעה בעמדת מיקוח: בתנאי שתשאירו את הצאן ובקר כאן, אני מסכים לשלח אתכם.

דרומי
הודעות: 9050
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי דרומי » א' ינואר 06, 2019 11:27 am

ואני אומר איפכא מסתברא. במכות הקודמות (ברובם לפחות) זה לא היה רציני מלכתחילה, אלא דברים שנועדו לפתור בעיה דחופה וכשהבעיה נפתרה חזר לסורו. הפעם בשעת המכה הוא לא יכול לקרוא למשה פשוט בגלל שהיה חושך ולא היה באפשרותו לזוז וכו'. אדרבה, זה שגם לאחר שחלפה המכה הוא עדיין זוכר אותה וקורא למשה מלמד עד כמה הושפע ממנה ונכנס ללחץ אמיתי. גם הכניסה לפרטים מלמדת על כך שהוא מתכוון ברצינות ולא הבטחות באויר.

וביתר עומק, בעצם הוא כבר הבין שאין פתרון אחר אלא לשלוח את ישראל, אך מחמת שה' הכביד את לבו הוא מתעקש באופן שאין לו כל הסבר על פרטים קטנים, למרות שהוא כבר מבין היטב שזה לא יעזור לו.

מה שנכון נכון
הודעות: 11662
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » א' ינואר 06, 2019 11:29 am

יעויין בבית הלוי עה"ת ובדרשותיו (דרש ה) מש"כ בענין זה.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' ינואר 06, 2019 1:12 pm

י כט
וַיֹּאמֶר משֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ.
יש לדעת, על סמך מה הצהיר משה הצהרה זו?
מדברי המדרש המובא ברמב"ן עולה, כי משה מדעת עצמו אמר כן, והקב"ה מילא את דבריו.
וז"ל המדרש (שמו"ר יח א):
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: 'מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ' – זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה'. וְהֵיאַךְ קִיֵּם? כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה: 'עַד מָתַי אַתָּה נִכְנָס לְכָאן? לֵךְ מֵעָלָי, הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי!' אָמַר לוֹ משֶׁה: 'יָפֶה דִּבַּרְתָּ, לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה עֲדַיִן מִתְבַּקֶּשׁ לִי לְהוֹדִיעַ לְפַרְעֹה? מַכָּה אֶחָת! מִיָּד קָפַץ עָלָיו הָאֱלֹהִים, כִּבְיָכוֹל נִכְנַס בַּפָּלָטִין שֶׁל פַּרְעֹה, בִּשְׁבִיל משֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ 'לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ', שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בַּדַּאי.

אולם מלשון רש"י (מן המכילתא) אין משמע כן, שכן פירש וז"ל:
'כֵּן דִּבַּרְתָּ' - יָפֶה דִּבַּרְתָּ, וּבִזְמַנּוֹ דִּבַּרְתָּ, אֱמֶת שֶׁלֹּא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ.
הרי שמשה ידע כי לאחר צאתו מפרעה הפעם שוב אין עתיד הוא להישלח אליו בשליחות נוספת, ונשאלת השאלה: מנא ידע?

וצריך לומר: שתיכף ומיד לאחר אזהרת פרעה 'הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי' נאמרה לו הנבואה של 'עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם, אַחֲרֵי-כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה', ולאחר מכן, על יסוד נבואה זו, השיב לפרעה 'כֵּן דִּבַּרְתָּ'.
וכן הוא לשון המדרש על פסוק זה (שמו"ר יד ד):
יָפֶה כִּוַּנְתָּ שֶׁלֹּא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ, שֶׁכֵּן אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' ינואר 06, 2019 5:53 pm

דרומי כתב:במכות הקודמות (ברובם לפחות) זה לא היה רציני מלכתחילה, אלא דברים שנועדו לפתור בעיה דחופה, וכשהבעיה נפתרה חזר לסורו.
א. מה הדבר המניע שלא לקבל את הדברים כהוייתם?
ב. רגילים לפרש, כי המשחק 'הַכְנֵעַ-הַכְבֵּד-הַכְנֵעַ-הַכְבֵּד' הוא ההתעללות במצרים אשר נצטוינו לספר באזני בנינו ובני בנינו.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' ינואר 07, 2019 12:16 pm

יב ב
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. מדרש חכמינו על הכתוב 'החדש הזה' מובא ברש"י בשני לשונות:
לשון ראשון: הֶרְאָהוּ לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ וְאָמַר לוֹ כְּשֶׁהַיָּרֵחַ מִתְחַדֵּשׁ יִהְיֶה לְךָ רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
לשון שני: נִתְקַשָּׁה משֶׁה עַל מוֹלַד הַלְּבָנָה בְּאֵיזֶה שִׁעוּר תֵּרָאֶה וְתִהְיֶה רְאוּיָה לְקַדֵּשׁ, וְהֶרְאָה לוֹ בְּאֶצְבַּע אֶת הַלְּבָנָה בָּרָקִיעַ וְאָמַר לוֹ 'כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ'. וְכֵיצַד הֶרְאָהוּ, וַהֲלֹא לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם? אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה נֶאֶמְרָה לוֹ פָּרָשָׁה זוֹ, וְהֶרְאָהוּ עִם חֲשֵׁכָה.

וההבדל בין הלשונות:
א. ללשון ראשון - הראיה היתה ראיה רוחנית, שהראהו הקב"ה במחזה דמות לבנה בחדושה, דומיא דשאר ההראות ששנינו בהקומץ רבה:
תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שְׁלשָׁה דְבָרִים הָיוּ קָשִׁין לוֹ לְמשֶׁה עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבָּעוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, מְנוֹרָה וְרֹאש חֹדֶשׁ וּשְׁרָצִים. מְנוֹרָה, דִּכְתִיב 'וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה'; רֹאש חֹדֶשׁ, דִּכְתִיב 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאש חֳדָשִׁים'; שְׁרָצִים, דִּכְתִיב 'וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ'.
ודומיא דהראת מחצית השקל, כמו שמביא רש"י מן המדרש בפרשת כי תשא:
'זֶה יִתְּנוּ' – הֶרְאָה לוֹ כְּמִין מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ וּמִשְׁקָלָהּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וְאָמַר לוֹ 'כָּזֶה יִתְּנוּ'.
וכן הוא לשון הרמב"ם בהלכות קדוש החדש:
כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה דְּמוּת לְבָנָה וְאָמַר לוֹ 'כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ'.
וללשון שני - הראיה היתה ראיה מוחשית, שהראהו הקב"ה ברקיע את הירח המוּלד של חודש ניסן.
ב. ללשון ראשון - תיבת 'הזה' רומזת על הירח שחזה במחזה.
וללשון שני - תיבת 'הזה' רומזת על הירח המוּלד של חודש ניסן.
ג. ללשון ראשון - אין מפורש אימתי היה הדיבר למשה ולאהרן.
וללשון שני - הדיבר היה בערב ראש חדש ניסן סמוך לשקיעת החמה.

ולאור זה, דברי רבא בפרק אמר ר"ע תואמים ללשון השני דוקא. דהכי אמר התם:
דְּכֻלֵּי עָלְמָא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲתוּ לְמִדְבַּר סִינַי. כְּתִיב הָכָא 'בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי', וּכְתִיב הָתָם 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים'; מַה לְּהַלָּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אַף כָּאן רֹאשׁ חֹדֶשׁ.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' ינואר 07, 2019 11:41 pm

ביקורת תהיה כתב:מה טעם טוּבַּע הארבה בים?
מבאר האלשיך הקדוש בפרשת בא וז"ל:
אמרו רבותינו ז"ל שאפילו המלוחים הלכו כולם. ומלבד שרצה הוא יתברך שלא תהיה תקנתם קלקלתם, גם כיוון להורות שלא בטבע נשאו הרוח כי אם בהשגחה, וזה בשני דברים: אחד כי הלא 'ויתקעהו ימה סוף', ואין דרך הרוח לתוקעם בים. ועוד, כי 'לא נשאר ארבה אחד' – שהוא כמו שאמרו ז"ל אף המלוחים – 'בכל גבול מצרים'.

מה שנכון נכון
הודעות: 11662
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ב' ינואר 07, 2019 11:43 pm

בפשטות הטעם כדי שלא יזיק במקומות אחרים.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' ינואר 07, 2019 11:46 pm

ביקורת תהיה כתב:מה טעם טוּבַּע הארבה בים?
יש שפירשו 'ויתקעהו ימה סוף' שהרוח הנחית את הארבה על גדות הים, ולא שטיבע אותו בים. ובטעם הדבר כתב בספר אמרי נעם (דילישקאש) וז"ל:
ויתקעהו ימה סוף. למה לשם יותר מבשאר מקומות? וי"ל לפיכך תקעם שמה, לפי שכשיבוא פרעה בים אז יבואו עליהם. וכן כל מכות שלקו המצריים לקו על הים. ולכך מן החשך לא היה במצרים כי אם ו' ימים, ומן הדין היה לו לשמש שבעה ימים, אלא שאותו יום החשך המתין עד ים סוף, כמו שנאמר 'ויהי הענן והחשך ויאר' וגומר.
נערך לאחרונה על ידי ביקורת תהיה ב ה' ינואר 17, 2019 11:55 am, נערך 2 פעמים בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' ינואר 08, 2019 6:16 am

מה שנכון נכון כתב:בפשטות הטעם כדי שלא יזיק במקומות אחרים.
שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, הנהיה כדבר הזה או הנשמע כמוהו? הֲרמה רוח להקת ארבה לים? ועל כל פנים צדקו דברי רבנו האלשיך, כי היתה זו תופעה שלא כדרך הטבע.

מה שנכון נכון
הודעות: 11662
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ג' ינואר 08, 2019 8:31 am

ביקורת תהיה כתב:
מה שנכון נכון כתב:בפשטות הטעם כדי שלא יזיק במקומות אחרים.
שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, הנהיה כדבר הזה או הנשמע כמוהו? הֲרמה רוח להקת ארבה לים? ועל כל פנים צדקו דברי רבנו האלשיך, כי היתה זו תופעה שלא כדרך הטבע.

בדוק נא אם באותם ימים ראשונים היה ארבה כבד מאד אשר כסה את עין הארץ עד שא"א לראותה, לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו וגו'.
ואין זה סותר לדברי האלשיך. אדרבה גם לדברי אי"ז תופעה טבעית, אלא שחס המקום על עולמו, ולא נגזר על ארצות אחרות למות ברעב.
[אמנם בעקדת יצחק של"ו כתוב שהארבה בא ברוח והלך ברוח לתת מקום לפרעה לטעות שטבע הרוחות הביאו ולקחו, ולא מאת ה'].

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' ינואר 08, 2019 12:11 pm

יב י
וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. יש לחקור בגדרהּ של אזהרה זו.
צד א: אזהרה שלא להתרשל ולהתעכב מאֲכֹל בשר הפסח בזמנו עד שישאר חלק ממנו לאחר זמנו.
צד ב: אזהרה שלא להצניע חלק מבשר הפסח כדי לאכלו לאחר זמנו.

ההבדל בין שני הצדדים:
לצד הראשון – יש חובה להתאמץ באכילת הפסח ולהשתדל שלא ישאר שום דבר ממנו לבוקר.
לצד השני – אכילת הפסח היא כדרכו של עולם: אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר, ובלבד שלא יותיר על מנת להניח למחר.

סימוכין לצד א: הלשון 'לא ילין', האמור בבשר חגיגת י"ד ובאימורי הפסח, שמשמעו איסור הַשְׁהָיָה והימנעות מאכילה ומהקטרה:
'וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר' (פרשת ראה);
'וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר' (פרשת משפטים).
סימוכין לצד ב: האזהרה האמורה במן: 'אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר', שהכוונה היא שלא יצניעו מן המן לאכלו למחר. וכן פירש 'אבן עזרא':
הַטַּעַם, שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ לְאָכְלוֹ מָחָר, רַק יִבְטַח בַּשֵּׁם כִּי מָחָר יֵרֵד. כִּי אֵינוֹ מִצְוָה עָלָיו לְאָכְלוֹ כֻּלּוֹ, רַק אִם נִשְׁאַר לוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל לְאָכְלוֹ – יַשְׁלִיכֶנּוּ מִחוּץ לְאָהֳלוֹ.
נערך לאחרונה על ידי ביקורת תהיה ב ג' ינואר 08, 2019 1:33 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' ינואר 08, 2019 12:33 pm

מה שנכון נכון כתב:אין זה סותר לדברי האלשיך. אדרבה גם לדברי אי"ז תופעה טבעית, אלא שחס המקום על עולמו, ולא נגזר על ארצות אחרות למות ברעב.
זו אכן היתה הכוונה: יהיה הטעם כך או כך – כדברי האלשיך 'להורות שלא בטבע נשאו הרוח כי אם בהשגחה' או כדברי מה שנכון נכון 'כדי שלא יזיק במקומות אחרים' – התופעה היתה לדעת הכל שלא כדרך הטבע.
אם לא הובנו הדברים כראוי, אתי תלין משוגתי.

לייטנר
הודעות: 5599
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי לייטנר » ג' ינואר 08, 2019 3:08 pm

ביקורת תהיה כתב:י כט
וַיֹּאמֶר משֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ.
יש לדעת, על סמך מה הצהיר משה הצהרה זו?
מדברי המדרש המובא ברמב"ן עולה, כי משה מדעת עצמו אמר כן, והקב"ה מילא את דבריו.
וז"ל המדרש (שמו"ר יח א):
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: 'מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ' – זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה'. וְהֵיאַךְ קִיֵּם? כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה: 'עַד מָתַי אַתָּה נִכְנָס לְכָאן? לֵךְ מֵעָלָי, הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי!' אָמַר לוֹ משֶׁה: 'יָפֶה דִּבַּרְתָּ, לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה עֲדַיִן מִתְבַּקֶּשׁ לִי לְהוֹדִיעַ לְפַרְעֹה? מַכָּה אֶחָת! מִיָּד קָפַץ עָלָיו הָאֱלֹהִים, כִּבְיָכוֹל נִכְנַס בַּפָּלָטִין שֶׁל פַּרְעֹה, בִּשְׁבִיל משֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ 'לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ', שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בַּדַּאי.

אולם מלשון רש"י (מן המכילתא) אין משמע כן, שכן פירש וז"ל:
'כֵּן דִּבַּרְתָּ' - יָפֶה דִּבַּרְתָּ, וּבִזְמַנּוֹ דִּבַּרְתָּ, אֱמֶת שֶׁלֹּא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ.
הרי שמשה ידע כי לאחר צאתו מפרעה הפעם שוב אין עתיד הוא להישלח אליו בשליחות נוספת, ונשאלת השאלה: מנא ידע?

וצריך לומר: שתיכף ומיד לאחר אזהרת פרעה 'הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי' נאמרה לו הנבואה של 'עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם, אַחֲרֵי-כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה', ולאחר מכן, על יסוד נבואה זו, השיב לפרעה 'כֵּן דִּבַּרְתָּ'.
וכן הוא לשון המדרש על פסוק זה (שמו"ר יד ד):
יָפֶה כִּוַּנְתָּ שֶׁלֹּא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ, שֶׁכֵּן אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר.



https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=40&id=1196

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' ינואר 08, 2019 11:01 pm

ביקורת תהיה כתב:יב י
וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. יש לחקור בגדרהּ של אזהרה זו.
צד א: אזהרה שלא להתרשל ולהתעכב מאֲכֹל בשר הפסח בזמנו עד שישאר חלק ממנו לאחר זמנו.
צד ב: אזהרה שלא להצניע חלק מבשר הפסח כדי לאכלו לאחר זמנו.

ההבדל בין שני הצדדים:
לצד הראשון – יש חובה להתאמץ באכילת הפסח ולהשתדל שלא ישאר שום דבר ממנו לבוקר.
לצד השני – אכילת הפסח היא כדרכו של עולם: אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר, ובלבד שלא יותיר על מנת להניח למחר.

סימוכין לצד א: הלשון 'לא ילין', האמור בבשר חגיגת י"ד ובאימורי הפסח, שמשמעו איסור הַשְׁהָיָה והימנעות מאכילה ומהקטרה:
'וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר' (פרשת ראה);
'וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר' (פרשת משפטים).
סימוכין לצד ב: האזהרה האמורה במן: 'אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר', שהכוונה היא שלא יצניעו מן המן לאכלו למחר. וכן פירש 'אבן עזרא':
הַטַּעַם, שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ לְאָכְלוֹ מָחָר, רַק יִבְטַח בַּשֵּׁם כִּי מָחָר יֵרֵד. כִּי אֵינוֹ מִצְוָה עָלָיו לְאָכְלוֹ כֻּלּוֹ, רַק אִם נִשְׁאַר לוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל לְאָכְלוֹ – יַשְׁלִיכֶנּוּ מִחוּץ לְאָהֳלוֹ.

כהצד השני, נשמע מדברי התרגום ירושלמי שמתרגם את 'משארותם צרורות בשמלותם': מותר פסחיהון קטירין בשושיפהון'. ומה עם נותר? וע"כ שהאיסור הוא רק כאשר מותירים לאכילה.
גם בלשון המכילתא דאיתא, 'או אינו אלא שיורי פסח כשהוא אומר ולא תותירו ממנו עד בוקר הרי שיורי פסחים אמור' נראה כי המכוון הוא ששרפו את הנותר ביו"ט ולא הצניעום לאכילה על מנת לשאתם, ועי' במשך חכמה ובשו"ת זרע אברהם סי' ז.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' ינואר 08, 2019 11:05 pm

ביקורת תהיה כתב:י כט
וַיֹּאמֶר משֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ.
יש לדעת, על סמך מה הצהיר משה הצהרה זו?
מדברי המדרש המובא ברמב"ן עולה, כי משה מדעת עצמו אמר כן, והקב"ה מילא את דבריו.
וז"ל המדרש (שמו"ר יח א):
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: 'מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ' – זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה'. וְהֵיאַךְ קִיֵּם? כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה: 'עַד מָתַי אַתָּה נִכְנָס לְכָאן? לֵךְ מֵעָלָי, הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי!' אָמַר לוֹ משֶׁה: 'יָפֶה דִּבַּרְתָּ, לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה עֲדַיִן מִתְבַּקֶּשׁ לִי לְהוֹדִיעַ לְפַרְעֹה? מַכָּה אֶחָת! מִיָּד קָפַץ עָלָיו הָאֱלֹהִים, כִּבְיָכוֹל נִכְנַס בַּפָּלָטִין שֶׁל פַּרְעֹה, בִּשְׁבִיל משֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ 'לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ', שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בַּדַּאי.

אולם מלשון רש"י (מן המכילתא) אין משמע כן, שכן פירש וז"ל:
'כֵּן דִּבַּרְתָּ' - יָפֶה דִּבַּרְתָּ, וּבִזְמַנּוֹ דִּבַּרְתָּ, אֱמֶת שֶׁלֹּא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ.
הרי שמשה ידע כי לאחר צאתו מפרעה הפעם שוב אין עתיד הוא להישלח אליו בשליחות נוספת, ונשאלת השאלה: מנא ידע?

וצריך לומר: שתיכף ומיד לאחר אזהרת פרעה 'הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי' נאמרה לו הנבואה של 'עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם, אַחֲרֵי-כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה', ולאחר מכן, על יסוד נבואה זו, השיב לפרעה 'כֵּן דִּבַּרְתָּ'.

וכן הוא לשון המדרש על פסוק זה (שמו"ר יד ד):
יָפֶה כִּוַּנְתָּ שֶׁלֹּא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ, שֶׁכֵּן אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר.

כיוונת למדרש 'משנת רבי אליעזר'
וכיון שגמר משה ואמר לא אוסיף עוד ראות פניך מיד קפץ עליו הדיבור בתוך פלטין שלפרעה, שנא' ויאמר ד' אל משה עוד נגע אחד


תשואות חן על כל ההערות וההארות.

מחכים לעוד.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' ינואר 10, 2019 1:29 pm

יב ח
עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם. רש"י: וְלֹא עַל מַשְׁקוֹף וּמְזוּזוֹת שֶׁבְּבֵית הַתֶּבֶן וּבְבֵית הַבָּקָר שֶׁאֵין דָּרִין בְּתוֹכָן.
אקשי חד ינוקא: הרי גם בכור הבהמה ניגף במכת בכורות, ומפני מה לא נצרך בית הבקר לאות הדם, למען לא יבוא אליו המשחית לנגוף?

יב יב
וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה.
רש"י: 'וְעָבַרְתִּי' – בְּהַעֲבָרָה אַחַת וּבְרֶגַע אֶחָד כֻּלָּן לוֹקִין. 'מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה' – מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, מִמֶּנּוּ מַתְחֶלֶת הַפֻּרְעָנוּת.
אקשי ינוקא אחרא: הא גופא קשיא! אמרת 'ברגע אחד כולן לוקין', והדר אמרת 'ממנו מתחלת הפורענות'; כלום היו תחלה וסוף לאותו רגע?!

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' ינואר 13, 2019 12:19 am

יב לא
וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי.
רש"י: מַגִּיד שֶׁהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵי הָעִיר וְצוֹעֵק: הֵיכָן משֶׁה שָׁרוּי? הֵיכָן אַהֲרֹן שָׁרוּי?
פירוש, בהכרח לא הרי קריאה זו כהרי חמש הקריאות שקדמו לה:
וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְיָ (צפרדע)
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל משֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם (ערוב)
וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי (ברד)
וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי (ארבה)
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְיָ (חשך)
שכל הקריאות הקודמות – מובנם שפרעה קרא את משה ואת אהרן אליו, ומובן זה לא יתכן פה, שהרי משה אמר לפרעה: 'וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי'; אלא ודאי משמעות אחרת יש לה לקריאה האמורה כאן, ומהי? מגיד שקרא על אודותיהם: היכן משה שרוי? היכן אהרן שרוי?

ודרך אגב, את מאמר משה לפרעה 'וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם' תירגם אונקלוס:
'וְיִבְעוֹן מִנִּי לְמֵימַר פֻּק אַתְּ וְכָל עַמָּא'.
הוציא המתרגם את המלה 'והשתחוו' מפשוטה ('וְיִסְגְּדוּן'), משום שלא נאמר פה כלל שפרעה השתחוה, ובהכרח אין השתחוואה זו כמשמעה אלא כלומר: יבקשו.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' ינואר 13, 2019 8:38 pm

נוטר הכרמים כתב:
ביקורת תהיה כתב:יב י
וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. יש לחקור בגדרהּ של אזהרה זו.
צד א: אזהרה שלא להתרשל ולהתעכב מאֲכֹל בשר הפסח בזמנו עד שישאר חלק ממנו לאחר זמנו.
צד ב: אזהרה שלא להצניע חלק מבשר הפסח כדי לאכלו לאחר זמנו.

ההבדל בין שני הצדדים:
לצד הראשון – יש חובה להתאמץ באכילת הפסח ולהשתדל שלא ישאר שום דבר ממנו לבוקר.
לצד השני – אכילת הפסח היא כדרכו של עולם: אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר, ובלבד שלא יותיר על מנת להניח למחר.

סימוכין לצד א: הלשון 'לא ילין', האמור בבשר חגיגת י"ד ובאימורי הפסח, שמשמעו איסור הַשְׁהָיָה והימנעות מאכילה ומהקטרה:
'וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר' (פרשת ראה);
'וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר' (פרשת משפטים).
סימוכין לצד ב: האזהרה האמורה במן: 'אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר', שהכוונה היא שלא יצניעו מן המן לאכלו למחר. וכן פירש 'אבן עזרא':
הַטַּעַם, שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ לְאָכְלוֹ מָחָר, רַק יִבְטַח בַּשֵּׁם כִּי מָחָר יֵרֵד. כִּי אֵינוֹ מִצְוָה עָלָיו לְאָכְלוֹ כֻּלּוֹ, רַק אִם נִשְׁאַר לוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל לְאָכְלוֹ – יַשְׁלִיכֶנּוּ מִחוּץ לְאָהֳלוֹ.

כהצד השני, נשמע מדברי התרגום ירושלמי שמתרגם את 'משארותם צרורות בשמלותם': מותר פסחיהון קטירין בשושיפהון'. ומה עם נותר? וע"כ שהאיסור הוא רק כאשר מותירים לאכילה.
גם בלשון המכילתא דאיתא, 'או אינו אלא שיורי פסח כשהוא אומר ולא תותירו ממנו עד בוקר הרי שיורי פסחים אמור' נראה כי המכוון הוא ששרפו את הנותר ביו"ט ולא הצניעום לאכילה על מנת לשאתם, ועי' במשך חכמה ובשו"ת זרע אברהם סי' ז.

עיינתי שוב בנושא, והדרנא בי מכל דבריי.

הביאור הפשוט בתרגום ירושלמי הוא כי לא רצו לשרוף ביו"ט, ובמכילתא הביאור ששרפו ביו"ט כדברי המש"ח, ואין לזה ענין עם המכוון בעיקר הלאו של לא תותירו. מה שכן, יש או"ש נפלא בתחילת הל' חו"מ שמבאר באריכות שהדין נותר כאן הוא לא מלתא דפסח אלא מלתא דקרבן בעלמא, ויעו"ש בדבריו שהגדר הוא שישנו דין אכילה מצד הקרבן.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' ינואר 14, 2019 7:45 pm

ביקורת תהיה כתב:'וְעָבַרְתִּי' – בְּהַעֲבָרָה אַחַת וּבְרֶגַע אֶחָד כֻּלָּן לוֹקִין. 'מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה' – מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, מִמֶּנּוּ מַתְחֶלֶת הַפֻּרְעָנוּת.
הא גופא קשיא! אמרת 'ברגע אחד כולן לוקין', והדר אמרת 'ממנו מתחלת הפורענות'; כלום היו תחלה וסוף לאותו רגע?!
תשובה לדבר:
אין הכוונה שבמציאות מתחלת הפורענות במי שהתחיל בעבירה תחילה, אלא כלומר: במי שהיה הראש והעיקר במעשה העבירה – בו נפתח סיפור הפורענות, ללמד שהפורענות בעיקרה באה בשבילו, וכל הנטפלים אל העבירה לוקים בגללו.

כיוצא בו: וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ. רש"י: הוּא הִתְחִיל בָּעֲבֵרָה, וּמִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.
כלום פרעה טבע ראשונה וחילו שניים לו?!
אלא נקמת הקב"ה היתה בעיקרה בפרעה, ובעקבותיו – בכל חילו.

כיוצא בו: וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל. רש"י: הַקְּטַנִּים הִתְחִילוּ בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר 'מִנַּעַר וְעַד זָקֵן', לְפִיכָךְ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת מֵהֶם.
בפשטות הכו המלאכים את כולם בהכאה אחת, אלא שהסיפור נפתח בַּקטנים, לפי שהם היו הכח המוביל בהשׂתערות על ביתו של לוט.

ובבראשית רבה סדר וירא עוד:
וְדִכְוָתַהּ: וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה. מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה - מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.
וְדִכְוָתַהּ: הַכֵּה תַכֶּה אֶת ישְׁבֵי הָעִיר הַהִיא וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב. מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה - מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.

השווה את מאמרו של רבי אליעזר בפרק כל התדיר על הפסוק 'וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת':
כָּל מָקוֹם שֶׁנִּתְחַלְּפָה חַטָּאת (וְהָעוֹפוֹת בָּאִין תַּחְתֶּיהָ בְּדַלּוּת) - חַטָּאת קוֹדֶמֶת (מִשּׁוּם דְּעִקָּר חַטָּאת הוּא), וְכָאן (בְּיוֹלֶדֶת, שֶׁהָעוֹף תַּחַת עוֹלָה הוּא בָּא, וְהַבְּהֵמָה עִקָּר הָיְתָה) עוֹלָה קוֹדֶמֶת.
ואמר רבא עלה:
לְמִקְרָאָהּ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב (שֶׁתְּהֵא נִקְרֵאת בָּעִנְיָן תְּחִלָּה, אֲבָל בַּעֲבוֹדָתָן חַטָּאת קוֹדֶמֶת).

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' ינואר 17, 2019 11:58 am

ביקורת תהיה כתב:יש שפירשו 'ויתקעהו ימה סוף' שהרוח הנחית את הארבה על גדות הים.
ויש להטעים פירוש זה בדברי רש"י בפרשת בשלח (יג, יח), כי הים נקרא בשם 'סוף' על שם הקנים הגדלים בגדותיו.

עושה חדשות
הודעות: 12563
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' אפריל 29, 2019 1:37 am

ביקורת תהיה כתב:
ביקורת תהיה כתב:מה טעם טוּבַּע הארבה בים?
יש שפירשו 'ויתקעהו ימה סוף' שהרוח הנחית את הארבה על גדות הים, ולא שטיבע אותו בים. ובטעם הדבר כתב בספר אמרי נעם (דילישקאש) וז"ל:
ויתקעהו ימה סוף. למה לשם יותר מבשאר מקומות? וי"ל לפיכך תקעם שמה, לפי שכשיבוא פרעה בים אז יבואו עליהם. וכן כל מכות שלקו המצריים לקו על הים. ולכך מן החשך לא היה במצרים כי אם ו' ימים, ומן הדין היה לו לשמש שבעה ימים, אלא שאותו יום החשך המתין עד ים סוף, כמו שנאמר 'ויהי הענן והחשך ויאר' וגומר.


בחז"ל מבואר ריבוי של מכות במצרים ועל הים, והנה לגבי מה שנאמר בהגדה שכל מכה במצרים היתה של כמה מכות, מבארים הראש' דהמכה היתה בארבעת היסודות וכו', אבל לא ראיתי הרחבה וביאור מה היו המכות שעל הים, האם זה היה מקביל לעשרת המכות שהיו במצרים, ועוד כיו"ב. במובא כאן נראה שהיה שם מכת ארבה, (וצ"ע את מה זה מזיק במדבר).

סגי נהור
הודעות: 5644
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי סגי נהור » ב' אפריל 29, 2019 2:16 am

עושה חדשות כתב:והנה לגבי מה שנאמר בהגדה שכל מכה במצרים היתה של כמה מכות, מבארים הראש' דהמכה היתה בארבעת היסודות וכו', אבל לא ראיתי הרחבה וביאור מה היו המכות שעל הים, האם זה היה מקביל לעשרת המכות שהיו במצרים, ועוד כיו"ב.

בסידור תפילה למשה לרמ"ק מפרט כל אחת מעשר המכות לחמש מכות פרטיות, ושוב מפרט חמישים מכות שונות על הים, ומסיים: הנה לפנינו חמשים מכות ראשיות המושכות כל אחת מהן עמהן ארבעה או חמשה, ובכולם לקו המצרים על הים.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות והארות בפרשת בא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' פברואר 09, 2020 6:33 pm

ביקורת תהיה כתב:'מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה' – מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, מִמֶּנּוּ מַתְחֶלֶת הַפֻּרְעָנוּת.
אין הכוונה שבמציאות מתחלת הפורענות במי שהתחיל בעבירה תחילה, אלא כלומר: במי שהיה הראש והעיקר במעשה העבירה – בו נפתח סיפור הפורענות, ללמד שהפורענות בעיקרה באה בשבילו, וכל הנטפלים אל העבירה לוקים בגללו.
העירני חד יניק וחכים אל לשון־הלמודים של רש"י בפרק עושין פסין. דמפרש הא דאמרינן התם ד'קדם' לפורענות היינו למבול, דכתיב 'וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה' וגומר, בזה הלשון:
אָדָם הֻזְכַּר בַּפֻּרְעָנוּת תְּחִלָּה.


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 62 אורחים