ופירש"י, כצאתי את העיר - מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גלולים.
והקשו כל המפרשים, מפני מה דוקא במכת ברד הקפיד משה לצאת חוץ לעיר ולהתפלל ובכל שאר המכות לא מצינו שהקפיד על תפלתו אם בתוך העיר או חוצה לה. שהרי לא אמר בשום מקום כצאתי את העיר.
וידוע לבאר, שגלולי ועבודה זרה של מצרים היו הצאן, והנה כאן במכת ברד כתיב הירא את דבר ה' הניס את מקנהו וגו' ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה וגו'. נמצא דהיו כל הצאן ובקר בתוך העיר משום הכי התפלל עתה חוצה לה. אבל בכל שאר המכות היו כל הצאן מחוץ לעיר לפיכך היה יכול להתפלל בתוך העיר. (דרשות ר"י אבן שועיב; חנוכת התורה; מהרי"ל דיסקין; תוספת ברכה).
אולם באמת בדברי הרמב"ן כבר מצינו תשובה ברורה על דרך הפשט, וז"ל,
. [וכן פירשו בספורנו ובכלי יקר ועוד, וראה עוד בספר משיבת נפש לר"י לוריא].אם כן נאמר כי בעבור שהיה פרעה מבקש עתה שיסור הברד מיד, הוצרך משה לפרש לו כי יצטרך לצאת את העיר, ואחרי כן יפרוש כפיו אל ה' ויסור בתפלתו, והוא האמת
ומצאתי בשו"ת משיב דבר (ח"א סימן י) שכתב בישוב קושיא זו דבר נפלא, וז"ל,
אלא משום שהי' ביהכ"נ שמה מקום מיוחד לתפלה כמבואר שלא פסקה ישיבה אף בהיותם במצרים והיה מתפלל שם ולא חשש לגלולים שמבחוץ כיון שהתפלל במקום אחר במחיצות אבל במכת ברד רצה משה להתפלל תחת שמי הרקיע כדי להעציר את המטר שיחדלו מלירד לארץ מש"ה היה חושש לגלולים שמבחוץ.
אולם באמת בפסיקתא זוטרתא בכמה דוכתי מצינו שהיה למשה מקום תפילה רק חוץ למצרים, לעיל (ה, כב), וישב משה אל ה'. מקום תפלה היה לו למשה רבינו חוץ ממצרים, שנאמר כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'. וכן כאן 'מן העיר. מלמד שחוצה לעיר היה לו בית תפלה למשה רבינו'.
אכן להלכתא פשוט כדברי הנצי"ב שבבית סגור בודאי אין מניעה מלהתפלל אף בעיר שיש בה ע"ז, וכמו שכתב בספר שם משמואל [תרע"ט], וז"ל, והנה בהא דלא התפלל בתוך הכרך לפי שהיא מלאה גלולים, יש להבין למה מעכב זה בעד התפלה, מ"ש מצואה דכתיב (דברים כ"ג) והי' מחניך קדוש ומ"מ בכיסוי תליא מילתא וגלולים מעכבים אפי' מבית לבית בכל העיר. ועוד הרי אנו שרויין בין העמים עובדי ע"ז ולא מצינו שאסורה עלינו התפלה, ומפורש בכתוב (מלכים א' ח') בתפלת שלמה המלך ע"ה ושבום שוביהם אל ארץ האויב רחוקה או קרובה וגו' והתחננו אליך בארץ שוביהם וגו' והתפללו אליך דרך ארצם וגו' הרי כי התפלה ישנה בגלות אף שמלאה גלולים, [ויעו"ש מש"כ בזה].
ושוב מצאתי בדברי תרומת הדשן (סימן ו; הו"ד להלכה ברמ"א או"ח סי' צד סעיף ט) שכבר נגע בנקודה זו, וז"ל, יראה, דאם יוכל להסתלק מן הדרכים כל כך, שקרוב הדבר לגמרי, שלא יבאו עוברי דרכים ויפסיקוהו, שפיר טפי, להתפלל בדרך, ממה שיתפלל במלון, בעיר שכלו נכרים: מפני שבעיר, הרבה גילולים ובתי טומאה יש בה, וכמעט שאין מלון שהוא בית נכרי, שלא תמצא בה הרבה גילולים, מציורים או חקוקים בכותל, גם לפעמים תועבות ופסילים. ודרשו רבותינו מקרא זה כצאתי את העיר, לא רצה להתפלל בתוך כרך מצרים, לפי שהיתה מלאה גילולים... אמנם, אם אין בירור שלא יפסיקוהו עוברי דרכים בשדה, וגם שאפשר לו למצא חדר או קרן זוית במלון, שיוכל להתפלל שם בלב פנוי, ולא יבלבלוהו בני הבית, בדרך זה שפיר טפי, להתפלל במלון. כדאמרינן בפ"ק דברכות דרבי יוסי נכנס לחורבה להתפלל, ולא רצה להתפלל בדרך שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, אף על פי דמסיק התם, שאין נכנסין לחורבה. ואף כי האידנא, כל תפלות שלנו הן בעיירות המליאות תועבות וגילולים.