ולולי דמיסתפינא אמינא בס"ד לפי מה ששמעתי ממו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל הכ"מ, והאריך בזה במאמרו בכתי"ק 'פסח מצרים ופסח דורות' (מוסף יתד נאמן חג הפסח תשס"א, ומשם הועתק ל'אהל רחל' מועדים ח"ב), ואביא את הדברים בלשונו.
בקרבן הזה נאמר משכו וקחו לכם, משכו מן עבודה זרה, כידוע דהרמב"ם מבאר בטעם הקרבנות דזה להבדל מע"ז, ובכל דרכי ואופני העבודה שהיה רגילים בעבודה זרה, נתנו לעומת זה במצות הקרבנות, והרמב"ן השיג על זה דבודאי דיש בזה טעמים עליונים וזה גבוה מעל גבוה ונקרב רק לשם המיוחד, ומסתמא דברי הרמב"ם לפי פשוטן של דברים, וכאשר ידוע, דהרמב"ם מבאר הטעמים לכל סוגי הקרבנות, ורק לא מצא טעם ללחם הפנים והיותו על השלחן תמיד, וצא וראה דגם האר"י ז"ל דגילה טעמי תורה, לא נתגלה לו טעמא דתריסר נהמי, וצא ולמד תוקף גדולת רבנו הרמב"ם ז"ל, ואולי דבהקרבן הראשון דנצטוו להביא בתוך ערות הארץ דמצרים, היה בזה הרבה בבחינה הזו דמשכו מעבודה זרה, ניתן גם להבין שכל דרכי העבודה זרה של העכו"ם, מן הסתם יש בזה שייכות לרגשי וכוחות הנפש [וכיון שיסודו וראשית שרשו מצד הרע, סופו הבל וריק, וכלשון הרמב"ם הלכות ע"ז, וכיון שארכו הימים כו', אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וכו' ע"ש], והיצה"ר של ע"ז הרי היה גדול מאד, ואנשי כה"ג הוצרכו לבטל כח היצר הנורא הזה, ורבנו הגר"א ז"ל בסדר עולם שנה לנו, דבאותו זמן שבטל היצר דע"ז, בטל גם כח הנבואה, ובודאי דאנשי כנה"ג ראו ברוח קדשם דכדאי לוותר על הענין הנשגב והנורא של נבואה, משום ההפסד והקלקול הנורא של יצר דע"ז, מן הסתם א"כ דיש כ"כ יצר ורגש בכוחות הנפש של האדם הגדול בעל יצר דע"ז [לשון רבנו החזו"א], זה מתבטא גם בכל סוגי הע"ז למיניהם, ואולי יש שייכות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, בבחינת זה לעומת זה, בתחילת ההתעוררות של האדם בכח הקדושה להקריב קרבן לד', ואז במצב הנורא של הללו והללו, הוצרכו בתחילה לעקירה גדולה, משכו מעבודה זרה, וזה היה עיקר גדול בהקרבן של פסח מצרים, אף שבודאי היה בזה ענינים עליונים כאשר מגלה לנו ברמז רבנו הרמב"ן ז"ל.
מעתה נראה שאמנם נתייחד קרבן פסח זה שנצטוו עליו בעת היציאה ממצרים, ובזכותו זכו לצאת ממצרים, מכל הקרבנות כולם, ואף מקרבן פסח לדורות, שכל מהות ותוכן קרבן זה היה לתכלית של התבדלות מע"ז והפיכת העם היוצא ממצרים לעבדי ד' עם סגולה, ומשא"כ בכל הקרבנות שיש בהם גם כוונות עליונות של 'דברי עולה וזבח' כדברי הרמב"ן!!