פורום אוצר החכמה

עלה בדעתי לפרש בדרך אפשר את הפסוק המוקשה "כטל חרמון שיורד על הררי ציון" והיינו שזקנו של אהרן היה צח כשלג כמו השלג שמצוי בחרמון כטל ולפעמים יורד על הררי ציון שם שכן דוד המלך.

במפרשים הגדולים בתהילים לא מצאתי מי שפירש כן.

לא נראה שזה הפשט בפסוק, יש כאן ב' דוגמאות שונות של תיאור, ולדבריך ב' הפסוקים הם המשך זל"ז וזה כלל לא משמע בלשון. ולפי הפשט לדבריך למה צריך תיאור לתיאור, המשלנו כבר את ''שבת אחים גם יחד'' (שזה קאי על הקשר בין הקב"ה לישראל כמבואר שם במפרשים) לזקן אהרן, לשם מה נצרך שוב להמשיל או לתאר את זקנו של אהרן?

משולש כתב:עלה בדעתי לפרש בדרך אפשר את הפסוק המוקשה "כטל חרמון שיורד על הררי ציון" והיינו שזקנו של אהרן היה צח כשלג כמו השלג שמצוי בחרמון כטל ולפעמים יורד על הררי ציון שם שכן דוד המלך.

במפרשים הגדולים בתהילים לא מצאתי מי שפירש כן.

מה זה "השלג שמצוי בחרמון כטל ולפעמים יורד על הררי ציון" מי לפעמים יורד? השלג מצוי בחרמון כטל?

ראיתי רמז לדבר בספר העמק דבר:

צידונים יקראו לחרמון שריון. דהוא הר מבורך מאד עד שנמשל ברכת הר ציון בו כדכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה׳ את הברכה. וכתיב על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער וסיבת ברכתו הוא השלג שעליו תמיד ושלג טוב לפירות ומש״ה קראו הצידונים בלשונם בשם שמורה בלה״ק שריון. וכת״י דמסרי פירי מרוב שומן. ושניר הוא שלג המשביע את האדמה:

משולש כתב:ראיתי רמז לדבר בספר העמק דבר:

צידונים יקראו לחרמון שריון. דהוא הר מבורך מאד עד שנמשל ברכת הר ציון בו כדכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה׳ את הברכה. וכתיב על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער וסיבת ברכתו הוא השלג שעליו תמיד ושלג טוב לפירות ומש״ה קראו הצידונים בלשונם בשם שמורה בלה״ק שריון. וכת״י דמסרי פירי מרוב שומן. ושניר הוא שלג המשביע את האדמה:

זה לא מסתדר לי עם הפירוש הידוע (רמב"ן?) 'חרמון' מלשון חרם וחרמה שלא צומחים שם אילנות פרי

אמר רבי אמי: משחרב מקדש ראשון בטלה... ויש אומרים: אף יין קדוש הבא משניר הדומה כעיגולי דבלה.

צידונאי הוון קרן לחרמון טוורא דמסרי פירוי ואמוראי קרן ליה טור תלגא...

בתרגום הירושלמי האחר המצוי בידינו, תורגם –
צידונאי קרן לחרמון ארעא מסרי פירוהי ואמוראי קרן ארעא מרבי פירי אילנא.

ובתרגום הירושלמי לפסוק – '... ועד הר שיאון הוא חרמון' (דברים ד, מח) –
ועד טורא דמסרי פירוי הוא טור תלגא.
(ספרי, עקב לז)

אהיה כטל לישראל.

תענית ד, ע"א):
"כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן, שנאמר: 'וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' כְּשַׁחַר נָכוֹן מֹצָאוֹ, וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ' (הושע ו, ג). אמר לה הקב"ה: בתי, את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש. אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר: 'אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל'" (שם יד, ו).

מכאן ראיה שטל יכול להיות משל על דבר המצוי, והכל בדרך אפשר כמובן.

ממאמרי הרב בעל התניא:

ואין המשכה זו רק מבחי' מותרות ונובלות שהוא בחי' צומח שבחי כו' והיינו מבחי' מותרי מו"ס דע"י שנמשך בשערות דדיקנא דא"א שנק' זקן אהרן, כמו עד"מ הזקן בשנים ששערות זקנו לבנות, והוא כאשר נתמלא חכ' בבחי' גדלות המוחין עד שיוצאין ובוקעין בחי' מותרות שהן השערות דזקן וע"כ נק' זקן .

יקים כתב:

משולש כתב:ראיתי רמז לדבר בספר העמק דבר:

צידונים יקראו לחרמון שריון. דהוא הר מבורך מאד עד שנמשל ברכת הר ציון בו כדכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה׳ את הברכה. וכתיב על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער וסיבת ברכתו הוא השלג שעליו תמיד ושלג טוב לפירות ומש״ה קראו הצידונים בלשונם בשם שמורה בלה״ק שריון. וכת״י דמסרי פירי מרוב שומן. ושניר הוא שלג המשביע את האדמה:

זה לא מסתדר לי עם הפירוש הידוע (רמב"ן?) 'חרמון' מלשון חרם וחרמה שלא צומחים שם אילנות פרי

אני לא ראיתי בכך רמז לפירוש הנ"ל. דברי הנצי"ב ברורים.

השאלה היא מה נקרא 'חרמון', ההר או גם סביבתו.

לענ"ד, על דרך הפשט, נראה שהכתוב מתאר כיצד השמן נשפך על ראשו של אהרן, משם אל זקנו, ומשם אל מדותיו (בגדיו); וכן הטל, היינו המשקעים שיורדים בחרמון - זורמים בנחלים מהחרמון עד להררי ציון ומביאים עמם ברכה וחיים לעולם. וזה עניין המזמור כולו, שישיבת האחים בקרבה יחד, מושכת עמה ברכה וחיים ממקום אחד למקום אחר.

על פי דרך הטבע לא נראה שטל שיורד בחרמון נמשך עד הר ציון, ואם אתה מפרשו על גשם ראשית כל גם לא נראה בדרך הטבע שהוא יורד מהחרמון עד השפלה ומשם עולה שוב לציון, ב. אם אתה מפרש הטל לגשם אז אפשר לפרשו על שלג.

לא באתי לחלוק על כב', כי אם לתת את הכיוון העקרוני שלי שיסייע בהבנת הכתוב המוקשה. לפענ"ד יש לנסות לפענח את המזמור כולו, ומתוך כך יתבהרו פרטיו. המזמור מדבר על הברכה והחיים שבאחדות עם ישראל, ושני דימויים בפיו: השמן על אהרן והטל על החרמון, שניהם נמשכים ויורדים ומתפשטים. מהו הטל? זו שאלה שאפשר לחכוך בה לכאן ולכאן. דעתי היא שכאן הוא שם כולל לכלל המשקעים. ומהם הררי ציון? ברור שאלה הרי ירושלים. מכיוון שמבחינה מדעית אין המשקעים מגיעים מהחרמון עד לשם, אין זאת אלא שדרכה של שירה, לחרוז ולקשר גם בין דברים רחוקים, אף כאן כוונת הדברים שהשפעת הגשמים בחרמון מביאה עמה, בהיקף רחב, ברכה וחיים גם ליהודה. וכך השפעתה של אחדות, שברכתה נמשכת מעבר לגלוי לעין.

הקושיא הוא מה שייך טל חרמון להררי ציון, ולכן פשוטו הוא כמו שפי' הרד"ק שמלת "טל" עומד במקום שנים דהיינו כטל שיורד על הר חרמון וכטל שיורד על הררי ציון. וראה זה פלא בתבואות הארץ שפי' ציון הוא כמו שׂיון וה"ק כטל חרמון שיורד על הר שיאון!?

אחר העיון נראה שבאמת כוונת הכתוב הוא בעיקר על השפע שיורד בחרמון על הררי ציון, ולא רחוק הפשט כמו שכתבתי שהכוונה לשלג וכן משמע לכא' בהעמק דבר הנ"ל (שניר זה שלג). ואמנם יש לבארו גם על זקן אהרן שעפ"י קבלה אהרן והדיקנא ובגדיו זה השפעת החסד שהוא גם לבן (וכמו שכתוב בדניאל ולבושיה כתלג חיור ) שמשם נמשך שפע לכל העולם.

כבר מצינו שדוד המלך שיבח ירושלים בשלג שיורד שם:

שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת ה' הַלְלִי אֱלֹקיִךְ צִיּוֹן: {יג} כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ: {יד} הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: {טו} הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ: {טז} הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר (כאן מתייחס לצבעו של השלג) כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר:

שנראה שהכל עולה על ירושלים, ודו"ק.

בזוהר כתוב שיש שבע הררי ציון ובהם הר חרמון. ומסתמא ציון כוונתו לכל ארץ ישראל.