עזריאל ברגר כתב:פרעה מציע למשה (במכת ערוב) "לכו זבחו לאלוקיכם בארץ".
משה אומר שזה בלתי אפשרי, מפני החשש "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו".
והנה, פתאום עם ישראל זובח את תועבת מצרים לעיניהם (בקרבן פסח), ורואה שלא סוקלים אותו.
ברגע זה - לכאורה נשמט הצידוק המוסרי למכת בכורות, שהרי כל בקשת בנ"י היתה לצאת כדי לזבוח, והרי יש להם את האפשרות לזבוח במצרים! ולא סקלו אותם...
מה דעתכם?
הצידוק המוסרי לעונש הוא גם הסירוב לבקשת ה', (הבקשה האחרונה שה' שלח לפרעה היתה שיתן לכל עם ישראל לצאת ולזבוח ופרעה סירב) וגם ההתעללות שלו בעם ישראל.
אמנם פרעה ממכה למכה מתקפל עוד ועוד, אבל עדיין אינו מוכן למלא את בקשת ה' בשלימות, ועל כך הוא ראוי לעונש.
מה שצריך להוסיף, אם אכן היתה זו סכנה להקריב קרבנות לה', מדוע בקרבן פסח לא עשו המצרים מאומה, יתכן שלאחר תשעה מכות עם התראה למכת בכורות היה מורא ה' אליהם, אמנם לא עד כדי שהסכימו לשחרר את בני ישראל. ויתכן שהיה זה נס מיוחד שעשה הבורא, וכעין הידוע על שבת הגדול.