ויהי בשלח, אין שלוח בכל מקום אלא לווי שנא' ואברהם הולך עמם לשלחם. וישלחם יצחק. הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם. מה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי.
ואמר ר' יהושע בן לוי, בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם, שנאמר ויצו עליו פרעה אנשים וגו' נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה, שנאמר: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה.
ומעי"ז בהגהות הגריעב"ץ.השיעבוד ודאי לא היה בשביל זה, וכי מה פשע אברהם שליווהו, אלא השיעבוד נגזר בגזירת בין הבתרים בשביל שאמר במה אדע גו' אלא שלא זכר שם אצל מי יהיו משועבדים ובזכות הארבע פסיעות שליווהו פרעה זכה שאצלו יהיו משועבדים וכה"ג אמרי' פרק חלק שזכה נ"נ לשעבד בישראל בשביל ד' פסיעות כמבואר שם.
האדם נברא בצלם האלקים וכאשר יש בו צלם אלקים הכל יראים מלפניו אף המזיקים אינם מושלים בו, ולפיכך כאשר יוצא לדרך ובני אדם מלוים אותו בדרך שהוא הולך עליו דנותנים אל צלמו כבוד שאין מניחין אותו שיצא לבדו ולכך נשאר הכבוד הזה, ואם אין מלוין כאילו שופכי דמים פירוש שנוטלין ממנו צלמו ומבטל את הצלם הזה שאדם צריך לו בדרך, והיינו דאמרינן כי לכל אדם יש לוי' מיוחדת לפי כבודו כי יש לנוהג כבוד באדם שהוא בצלם אלקים בדרך שהולך עליו כפי מה שראוי ואז הוא ניצל.
ומהך דפ"ק דחולין כך עושין לבני לויה כו' מוכח כפרש"י דזו היא הלויה בדרך שלא יהא יחידי בלא חבורה במקום סכנה שכל הדרכים בחזקת סכנה הם, ומיהו ודאי גם בעיר שייך לויה אפילו בארבע אמות גם אם לאו יחידי הוא, והוא ודאי דבר סגוליי שהמתלוה ניצל מהיזקא דמטא לידי' כדלקמן והוא מבואר כיון שהתחיל ללוותו ד' אמות גם בעיר הרי כוונתו ודעתו להצילו בדרך ומחשבתו ורצונו מהני ליה לחבירו בכל הדרך להצילו ע"ד רצון יריאיו יעשה, או שמלאכיו של המלוה גומרים מחשבתו ורצונו לילך במקומו עם המתלוה ולהצילו מהיזק וכו'.
[ועי' בספר אהבת חסד להח"ח ח"ג פ"ב].ובילקוט מהרר"ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללוות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלין על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד לפני שער העיר או לכל הפחות ארבע אמות, עכ"ל.
אלמלא שקנא אברהם לא היה קונה שמים וארץ, אימתי קנא, כשאמר למלכי צדק כיצד יצאתם מן התבה אמר לו בצדקה שעשינו שם. אמר לו ומה צדקה עשיתם בתבה, וכי עניים היו שם, והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושין צדקה אמר לו עם הבהמה וחיה ועוף, לא היינו ישנים אלא נותנין היינו לפני זה ולפני זה. אותה שעה אמר אברהם ומה אלו אלולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. אותה שעה ויטע אשל בבאר שבע, אכילה שתיה לויה.
נוטר הכרמים כתב:ולפי ביאור זה יובנו היטב דברי הרמ"א בדרכי משה (חו"מ סימן תכו ס"ק א),[ועי' בספר אהבת חסד להח"ח ח"ג פ"ב].ובילקוט מהרר"ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללוות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלין על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד לפני שער העיר או לכל הפחות ארבע אמות, עכ"ל.
ולכאורה יש להבין, שאם יסוד מצות לויה משום כבוד הוא, וניתן למחול על הכבוד, מפני מה אין מועילה המחילה גם על ארבע אמות הראשונות. [ובדוחק י"ל דהיינו כדי שלא לעקור מצות לויה].
אולם לפי הביאור הנ"ל מבואר היטב, שההרחבה של מצות לויה מעבר לד' אמות, זהו נתינת כבוד לאותו האדם במסוים, ועל זה בודאי הוא יכול למחול, אבל על ד' אמות הראשונות אינו יכול למחול, שכן זה נתינת כבוד לצלם אלקים שבו.
נוטר הכרמים כתב:
ומצאתי תימוכין להסבר זה במצות לויה בלשון המדרש (ילקוט שמעוני תהלים רמז תשכח),אלמלא שקנא אברהם לא היה קונה שמים וארץ, אימתי קנא, כשאמר למלכי צדק כיצד יצאתם מן התבה אמר לו בצדקה שעשינו שם. אמר לו ומה צדקה עשיתם בתבה, וכי עניים היו שם, והלא לא היו שם אלא נח ובניו, ועם מי הייתם עושין צדקה אמר לו עם הבהמה וחיה ועוף, לא היינו ישנים אלא נותנין היינו לפני זה ולפני זה. אותה שעה אמר אברהם ומה אלו אלולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין, וכיון שעשו צדקה יצאו, אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלמו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. אותה שעה ויטע אשל בבאר שבע, אכילה שתיה לויה.
הרי שאברהם אבינו הוסיף על הצדקה שעשו נח ובניו בתיבה עם בעלי החיים, שהוסיף עליהם את מצות הלויה, מחמת האי חומר ש'הם בצלמו של הקב"ה'.
שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן וכו'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 58 אורחים