תוכן כתב:אוהב תוכחה כתב:גם בגמרא ישנם סוגיות לא פחות מפליאות. החזרה על מעשי המשכן היא חריגה בתוך הז'אנר המקראי עצמו (ואני מביע צער על ההזדקקות שלנו לביטוי הזה בהקשר של התורה הקדושה, אבל ההכרח לא יגונה). השאלה אם אחרי קריאה שוב ושוב בחומש, אתה מצליח לזהות בו איזשהוא מאפיין ספרותי עיקרי, גם אם יש חריגות פה ושם.
יסלח לי מר, אבל הסוגיות המפליאות בגמרא, מתאימות לספרות המדרש (האגדתא בכללותא), או לספרות החכמה (כגון אלכסנדר וחכמי הנגב בתמיד), ולפעמים בספק (כמו מאמרי רבה בר בר חנה). ואם יש פה ושם איזה שהוא טקסט בעייתי, אתה יכול להתנחם שבאופן כללי אתה יודע איך לגשת לגמרא. בתורה יש חטיבות ארוכות, שאתה לא מבין מה הן אמורות להביע, כגון למשל פרשת הנשיאים או פרשת הקרבנות החג בפנחס.
לא התכוונתי לסוגיות שהזכרת, אלא לסוגיות הלכתיות. כמו למשל בתחילת פרק שלשה שאכלו, שהמשנה שם מפרטת רשימה ארוכה של איסורים, והגמרא שואלת בכל אחד פשיטא, ועונה תשובה שלא קשורה בכלל לזימון, ולא רמוזה בכלל במשנה. זאת סוגיה ארוכה שחוזרת על עצמה כמה פעמים ובעיניי היא מאד מסתורית.
בגלל החיבור הכללי שלנו עם הגמרא, אנו לא מרגישים כל כך נבוכים מול תופעות כאלו. אלא מניחים שבדרך כלל הגמרא מובנת, להוציא חריגות כאלו ואחרות שיש לעמול עליהן.
כך זה יכול להיות גם במקרא.
הסיבה שאצלך זה לא כך, היא משום שעוד לפני שאתה קורא אותו אתה רוצה לבחון האם יש שיטה אחידה שמאפשרת לקרוא את כולו ולהבין אותו. ועל כך טענו לך, שאם היית ניגש באותה גישה גם לגמרא היית נבוך באותה מידה. ולכן הפתרון הוא כמו בגמרא, פשוט להיות מחובר לעולם הפנימי של הספר, לא למבנה החיצוני.
