וכי נחפש שיטה מסוימת מה הם הקושיות שתוס' תמיד שואל ומה הרמב"ן?
חיימשה כתב:אני תחת הלם,ואולי אגיב בהמשךסגי נהור כתב:חיימשה כתב:בעיניכם נראה פשוט שהתורה מספרת לנו על הורתה ולידתה של מלכות בית דוד, על ידי ביאת זנות כביכול על אם הדרך עם קדשה 'פן נהיה לבוז'? מה זה בא ללמדנו? הרי לא כתוב אפילו שיהודה שב בתשובה על זה
בעיני זו לא קושיא כלל, אבל עכ"פ - בוודאי לא קושיא שרש"י צריך לתרץ!
איזה סיפור היה עדיף בעיניך? הרה"ג ר' יהודה זצ"ל נולד לאביו ר' יעקב ולאמו מרת לאה ז"ל בעיירה פלונית. גם במעלליו יתנכר נער, וכבר מילדותו ניכרו בו כשרונותיו המזהירים והתמדתו הגדולה... בהגיעו לגיל מצוות כבר דיברו בו נכבדות עם בתו של הגאון ר' שוע זצ"ל...
לא כך נראים סיפורי התורה. רובם דומים הרבה יותר לסיפור יהודה ותמר כפי שהוא לפנינו, ואין בזה שום קושי. להפך, זה בדיוק מה שמבדיל את תולדות אבות האומה מתולדות הרה"ג ר' יהושע זעליג יליד העיירה קוצ'ופ. אצל ר' יהושע זעליג זצ"ל גם אין משמעות גדולה לשאלה מי מהתאומים שנולדו לו יבל"ח הוציא ידו ראשונה או מי אחז בעקבו של מי. אבל אצל אבותינו כל סעודה היא סעודה, כל זיווג הוא זיווג, כל מריבה היא מריבה, כל אירוע הוא ענין גורלי בעל השפעה על העולמות העליונים והתחתונים לדורי דורות.
רעואל המדייני כתב:הרב ישא ברכה כתב:וכי נחפש שיטה מסוימת מה הם הקושיות שתוס' תמיד שואל ומה הרמב"ן?
בוודאי ובוודאי!
בהחלט מומלץ להשים לב אלו סוגי שאלות היו קשים לכל אחד מן הפרשנים, בפרשנות הש"ס כמו בפרשנות התנ"ך.
לדוגמה: כאשר הגמרא מתרצת באוקימתא, רש"י לא מסביר מדוע המשנה סתמה דבריה והרשב"ם כן.
הרבה מהשאלות של רב"א ומהריק"ש, לדעת מהרש"א [ורוב הראשונים והאחרונים] יש ליישבם בפשיטות, וכו' וכו'.
חיימשה כתב:בעיניכם נראה פשוט שהתורה מספרת לנו על הורתה ולידתה של מלכות בית דוד, על ידי ביאת זנות כביכול על אם הדרך עם קדשה 'פן נהיה לבוז'? מה זה בא ללמדנו? הרי לא כתוב אפילו שיהודה שב בתשובה על זה
ישא ברכה כתב:וכי חסרים דוגמאות שגם בפירוש הש"ס רש"י לא מסביר הכל.
ניתן לשער שמה שאינו מפרש הרי שלא ראה צורך לפרש או שמסיבות שונות לא ראה צורך לפתוח את הענין (אולי לא רצה להאריך ולהאלות את הקורא, אולי הדבר דק מידי ויוכל להביא לידי טעות, אולי גם רש"י התלבט בפירוש ולא רצה לכתוב מה שלא היה מוחלט אצלו, וכהנה השערות על זה הדרך). קושיה בנוסח זה אין לה סוף, וכי כל קושיה שתוס' שואל גם הרמב"ן צריך לשאול.. וכי נחפש שיטה מסוימת מה הם הקושיות שתוס' תמיד שואל ומה הרמב"ן?
אוצר החכמה כתב:חיימשה כתב:בעיניכם נראה פשוט שהתורה מספרת לנו על הורתה ולידתה של מלכות בית דוד, על ידי ביאת זנות כביכול על אם הדרך עם קדשה 'פן נהיה לבוז'? מה זה בא ללמדנו? הרי לא כתוב אפילו שיהודה שב בתשובה על זה
אני לא מבין את השאלה הזאת. מה זה קשור להבנת המקרא. הרי זה מה שקרה.
חיימשה כתב:אכן מעשה יהודה ותמר דורש הסבר לרקע וכוונה, כאשר העובדות כשלעצמן ברורות.
עכשיו תבארו לי את נושא העדי מהר סיני.
מה זה היה, גשמי, רוחני, מטפאורי, מי חילק את זה ומי הפשיט, פשוטו של מקרא ממש. אני פשוט מופתע שלרוב הכותבים כאן לא הפריעה עד היום העובדה שרש''י אפילו לא מנסה להסביר זאת...
חיימשה כתב:בעיניכם נראה פשוט שהתורה מספרת לנו על הורתה ולידתה של מלכות בית דוד, על ידי ביאת זנות כביכול על אם הדרך עם קדשה 'פן נהיה לבוז'? מה זה בא ללמדנו? הרי לא כתוב אפילו שיהודה שב בתשובה על זה
חיימשה כתב:יישר כח.
ועדיין לא למדנו מה היו אותם כתרים שקיבלו בסיני.
מוחשיים או רוחניים או משהו באמצע. פשט פשוט.
ח. רוזנברג כתב:אוצר החכמה כתב:חיימשה כתב:בעיניכם נראה פשוט שהתורה מספרת לנו על הורתה ולידתה של מלכות בית דוד, על ידי ביאת זנות כביכול על אם הדרך עם קדשה 'פן נהיה לבוז'? מה זה בא ללמדנו? הרי לא כתוב אפילו שיהודה שב בתשובה על זה
אני לא מבין את השאלה הזאת. מה זה קשור להבנת המקרא. הרי זה מה שקרה.
ברור שזה קשור להבנת המקרא, כי התורה לא מספרת לנו כל דבר שקרה, אלא רק את הדברים שחשוב לה לספר.
כל דבר שכתוב בתורה או שהיינו מצפים שייכתב ואיננו כתוב - הוא חלק מהבנת המקרא.
זה לא ספר אנושי שיכול להיות שבמקרה נכתב משהו לא חשוב או במקרה הושמט משהו חשוב. זה תורת ה' וכל דבר מדוקדק ומכוון.
גם לפי בעלי הפשט שאינם מדקדקים בכל מילה בצורה שחז"ל עושים בדרשותיהם, עדיין צריך שיהיה טעם לכל מילה בתורה, ואפילו אם הטעם הוא בסגנון "שינוי הלשון ליופי המליצה" וכיו"ב, עדיין הדברים אינם "סתם" אלא מכוונים. אבל לומר שזה נכתב כי זה מה שקרה - זה ודאי לא.
במקרה של יהודה ותמר, ברור שזה מכוון לדברים גבוהים (לאו דווקא בסגנון מלאכים ועולמות רחוקים, אלא דברים חשובים מאוד), וכמו שכבר ציינו לעיל, זה לא המקרה היחיד ביצירת מלכות בית דוד שיש סיפור כזה - בנות לוט ואביהן, יהודה ותמר, רות ובועז, ובמדרש יש סיפור נוסף על ישי ואשתו (ככל הזכור לי מדובר במדרש מאוחר, וספק אם מוסמך דיו כדי להתייחס לזה באותה שורה של הסיפורים הקודמים, אבל איני בטוח בזה).
ואפשר ללמוד ממעשה יהודה מדה חשובה ויושר משפט, וזה מאמרו תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה, ובאור זה שבעילת קדשה קודם מתן תורה היה כבעילת האדם אשתו אחר מתן תורה, ר"ל שהיה מעשה מותר לא היה אדם מרחיק אותו כלל, ונתינת שכר המותנה עליו לקדשה אז, כנתינת כתובת אשה לה עתה בעת הגרושין, ר"ל שהוא דין מדיני האשה שחייב עליו לתתו, ומאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז, מלמד אותנו שעניני המשגל כולם ואפילו המותר מהם הוא בשת עלינו לדבר בו, וראוי לשתוק ממנו ולהסתירו, ואפילו אם יגרום הפסד ממון, כמו שתראה יהודה עשה באמרו טוב שנפסיד וישאר לה מה שבידה משנתפרסם לבקש ונוסיף בושת, זאת היא המדה אשר למדנו מן הענין ההוא. ואמנם היושר אשר למדנו ממנו, הוא אמרו לנקות עצמו מגזלתה ושהוא לא שנה ולא בטל מה שהסכים עמה עליו, הנה שלחתי הגדי הזה, אין ספק שהגדי ההוא היה טוב במינו מאד, ומפני זה רמז אליו ואמר הזה, וזהו היושר אשר ירשו מאברהם יצחק ויעקב, שלא ישנה אדם בדבורו, ולא יחליף תנאו ושיתן לכל איש חקו משלם, ושאין הפרש בין מה שיהיה בידו ממון חברו ע"ד הלואה, או ע"ד פקדון, או על אי זה צד שיתחייב לו משכירות או זולתו, ושכתובת כל אשה כדין כל שכר שכיר, ואין הפרש בין כובש שכר שכיר ומי שיכבוש חקי אשתו, ואין הפרש בין עושק שכיר או מתעולל עליו להוציאו מבלי שכירות, או שיעשה כן עם אשתו עד שיוציאנה מבלי מוהר.
חיימשה כתב:אוצר החכמה כתב:ראיתי עכשיו את האשכול הזה ולא הבנתי מה הוא רוצה.
האם מישהו יכול לגמול אתי חסד ולהסביר לי מה רוצים פה.
או במילים אחרות מה נושא הדיון או מה ההבדל בין לימוד הגמרא אותו אתם יודעים לעשות (בלי רש"י ? עם רש"י?) ולימוד המקרא אותו אתם לא יודעים לעשות (בלי רש"י? עם רש"י?) ומה מקור ההבדל לדעתכם (הספר עצמו היינו הבדל בין המקרא לגמרא ? או במפרשים דהיינו רש"י לתורה שונה מרש"י לגמרא?) או סיבה אחרת.
אני אשמח מאד לשמוע איזה כלל, איפה רש''י חש לפרש את המקרא ואיפה הוא מתעלם ולמה?
ח. רוזנברג כתב: ובמדרש יש סיפור נוסף על ישי ואשתו (ככל הזכור לי מדובר במדרש מאוחר, וספק אם מוסמך דיו כדי להתייחס לזה באותה שורה של הסיפורים הקודמים, אבל איני בטוח בזה).
חיימשה כתב:אינני מבין את התשובות כאן.
השאלה היא, האם כשאני לומד את הפרשה עם רש''י אני מקבל הסבר בסיסי לפסוקים או לא, לא אם אני נשאר בלי קושיות.
רש''י [ושאר המפרשים] טורח להסביר לנו מדוע עשתה תמר מה שעשתה, ז''א הקושיא זועקת מאליה, וכי תמר היתה מפורסמת בצדקות ויהודה כביכול בהיפך, ואיך אפשר להתעלם מחלקו של יהודה.
כנ''ל לגבי עדים מהר חורב.
זהו פסוק שאי אפשר לנחש לבד מה מסתתר מאחריו, מהו ה'עדי' מהר חורב, רש''י מצטט גמרא לגבי כתרים שאין לנו מושג למה הכוונה. שאר הראשונים כולם רואים כאן צורך לפירוש כ'א עפ''י דרכו,
[אונקלוס ויונתן - כלי זין, רמב''ן תכשיטים,כנ''ל רשב''ם ואב''ע,, כלי יקר - שילוב של שניהם יחד, ספורנו - הכנה רוחנית,] ז''א הדברים לגמרי לא מובנים מאליהם, וכשאני לומד רש''י אני פשוט חסר את התיאור העובדתי הבסיסי של המאורע.
הרב אוצה''ח, ההנחה היא שפירש''י הוא הפירוש הבסיסי לתורה שאמור לספק את הלומד ללא פירושים נוספים, ואם הלומד יוצא נבוך זה דורש הסבר.
בשו''ע ההנחה היא שהשמטת הלכה היא שאינה להלכה, ובודאי אינה מונעת את ההבנה במה שכן כתוב.
אוצר החכמה כתב:
אתה יכול להניח הנחות כרצונך ולטעון אחר כך שהם לא נכונות.
פירוש רש"י מסביר מה שרש"י ראה לנכון להסביר. וכך עשה הרמב"ן וכך כל אחד מהמפרשים. כל אחד מהם הניח אחד מן השנים או שאפשר להבין את שאר הדברים בלעדיו. ואז אנו צריכים לומר שכנראה בני דורו של רש"י היו קצת יותר גדולים מאיתנו. או שהשאיר מקום לאחרים לפרש.
השמטת הלכות בשולחן ערוך היא בעייה הרבה יותר גדולה אבל זה טבעו של עולם שאף אחד לא יכול ואפילו לא מנסה לעשות הכל.
דורשי יחודך כתב:אינני יודע אם הדברים הבאים עונים על מבוכת פותח האשכול, בכל זאת ברצוני להציע את הנקודה הבאה ודומני שהיא קשורה איך שהוא לנידון דידן...
דורשי יחודך כתב:אינני יודע אם הדברים הבאים עונים על מבוכת פותח האשכול, בכל זאת ברצוני להציע את הנקודה הבאה ודומני שהיא קשורה איך שהוא לנידון דידן.
***
.....
דורשי יחודך כתב:
יש כאן נקודה נוספת.
כבר אמרו חז"ל (ברכות י.) שאמנותו כביכול של הקב"ה היא סוג אחר של אמנות. היצירות שלו ית' הם יצירות חיות. הקב"ה צר צורה ומטיל בה רוח ונשמה כו'.
אותו דבר נכון גם לגבי הסיפורים שהקב"ה כביכול. כשהקב"ה מספר סיפור, לא רק שזה לא סיפור בדיוני, זה גם לא סיפור שהיה, אלא הסיפור יוצא לפועל בעולם המעשה. התורה לא באה לספר מה שהיה, אלא המורעות עליה מספרת התורה הם הסיפורים כביכול של הקב"ה, יוצאים לפועל ממש.
בכל הרעיון דלעיל, זו החוליה החלשה שבו הטעונה ביסוס יותר רציני. בהעדר מקורות שכאלה, לא אמרת כלום.דורשי יחודך כתב:מהי התורה, אם לא סיפור? סיפור המתחיל בבריאת העולם, ומסתיים בפטירת משה רבינו? גם המצוות שבתורה כתובות כחלק מסיפור הסיפור. כשהיו במקום פלוני בתאריך אלמוני, צוה הקב"ה למשה רבינו לומר לישראל מצוה פלונית. הכל סיפור.
התורה הרי נקראת "משל הקדמוני", משלו של קדמונו של עולם.
הורודנאי כתב:בכל הרעיון דלעיל, זו החוליה החלשה שבו הטעונה ביסוס יותר רציני. בהעדר מקורות שכאלה, לא אמרת כלום.דורשי יחודך כתב:מהי התורה, אם לא סיפור? סיפור המתחיל בבריאת העולם, ומסתיים בפטירת משה רבינו? גם המצוות שבתורה כתובות כחלק מסיפור הסיפור. כשהיו במקום פלוני בתאריך אלמוני, צוה הקב"ה למשה רבינו לומר לישראל מצוה פלונית. הכל סיפור.
התורה הרי נקראת "משל הקדמוני", משלו של קדמונו של עולם.
דורשי יחודך כתב:האם יש מישהו שחושב שהקב"ה סיפר לנו סיפור, והסיפור נכתב ברמה ספרותית פחותה? שמישהו אחר היה יכול לספר יותר טוב? שלא כולל את כל דרכי הסיפור וסופרות, ואף עולה עליהם? שהוא ית' לא סיפר את הסיפור בצורה כזו שנותנת לאדם כל מה שצריך כדי לחוש את הסיפור, ליכנס לתוכו, לחיות את מה שאירע?
איזה גוי שיכור ידע לכתוב סיפור בצורה כזו שממש נשאבים לתוכו, נושמים אותו, ובורא העולם, מקור כל החכמות והכוחות, איננו יודע? או שלא רצה?
ייש''כ על התובנות המעמיקות והיקרות!דורשי יחודך כתב:אינני יודע אם הדברים הבאים עונים על מבוכת פותח האשכול, בכל זאת ברצוני להציע את הנקודה הבאה ודומני שהיא קשורה איך שהוא לנידון דידן.
***
אנחנו יודעים שהקב"ה מתגלה אלינו בהרבה צורות.
בורא העולם הוא "צייר", כפי שאמרו בגמרא ברכות י. כל היקום הוא אמנותו.
בורא העולם מתגלה אלינו כביכול גם כרופא הכי בכיר, כפי שכתוב בתורה אני ה' רופאך. הרי הוא ית', ורק הוא, יודע את כל סודות ומסתרי גוף האדם.
ונכון הדבר גם בחכמת הנפש, היש פסיכולוג בעולם שמגיע לאפס קצהו של החכמה המשתקפת אלינו מחכמת בורא העולם בחכמת הנפש, הן הוא ית' תיכן ותכנן אותה...
בורא העולם מתגלה אלינו גם כ"מהנדס חכם" כלשונו הזהב של החזון איש בריש ס' אמונה ובטחון, ראש המהנדסים.
בורא העולם מתגלה אלינו כהסטוריון נשגב. חכמים רבים משקיעים את כל ימי חייהם להבין חלק קטן מנבכי ההסטוריה, ואין הדבר עולה בידם. ולפניו ית' נגלו כל תעלומות חכמה של כל המעשים בכל המקומות ובכל הזמנים, מה גרם להם ולמה הם מובילים.
ונכון הדבר גם לגבי פסיקה, כימיה, מטמתיקה, וכן הלאה.
ומה עם מוסיקה? הן כל המנגינות שהולחנו אי פעם, מקורם רק בחכמתו ית'.
חינוך? הן הוא ית' "אומן פדגוג" כלשון המדרש רבה.
כמובן, דברים אלה פשוטים הם, ולא נכתבו אלא לשבר את האוזן.
***
יש בעולם מושג של סופרות, מומחיות בלספר סיפור. הן סיפורים לוקחים חלק חשוב בהנחלת ערכים ורעיונות. יש אנשים שיכולים לספר סיפור באופן פשוט ופשטני, ויש אנשים שזהו שדה מומחיותם, יודעים בדיוק איך לספר, בדיוק באיזה מילים להשתמש, באיזו מנגינה, באיזו תנועות ידים, באיזה פרצופים, כמה שניות להמתין בין חלק אחד לשני, מתי להגביה את הקול ומתי להנמיך, איך להגיע לפנימיות הלב של המאזין. איך להחיות את הדברים, שייראו לנגד עיניו כמו חי, איך להציג את לבטי הנפש של גיבורי הסיפור. יש שמתמחים בסיפור בעל פה, ויש בכתיבת סיפור לדורות. וש סופרים שסיפוריהם הגיעו לכזו רמה של נגיעה בנימי הנפש של הקוראים עד שסיפוריהם חוצים יבשות, תרבויות ועידנים. יש ספרים שחוקרים יכולים לשבת עליהם שנים רבות כדי להבין מהו הסוד הטמון בהם, איך הצליחו להגיע לעומק כזה, לתאר כל כך במדויק בכל כך מעט מילים את לבטי הנפש ומשברי החיים.
מה עושה סופר לסופר קלאסי?
סופר קלאסי מכניס בסיפור שלו את כל הנדרש כדי לחיות ולחוש את הסיפור, ממש לעבור אותו ולצאת כאדם אחר.
***
כעת נשאלת השאילה, לדידי שאילה פשוטה, אך יש שיראו בה שאילה נועזת.
האם בורא העולם מתגלה אלינו כסופר, כמספר סיפורים?
התשובה לכאורה פשוטה.
מהי התורה, אם לא סיפור? סיפור המתחיל בבריאת העולם, ומסתיים בפטירת משה רבינו? גם המצוות שבתורה כתובות כחלק מסיפור הסיפור. כשהיו במקום פלוני בתאריך אלמוני, צוה הקב"ה למשה רבינו לומר לישראל מצוה פלונית. הכל סיפור.
התורה הרי נקראת "משל הקדמוני", משלו של קדמונו של עולם.
האם יש מישהו שחושב שהקב"ה סיפר לנו סיפור, והסיפור נכתב ברמה ספרותית פחותה? שמישהו אחר היה יכול לספר יותר טוב? שלא כולל את כל דרכי הסיפור וסופרות, ואף עולה עליהם? שהוא ית' לא סיפר את הסיפור בצורה כזו שנותנת לאדם כל מה שצריך כדי לחוש את הסיפור, ליכנס לתוכו, לחיות את מה שאירע?
איזה גוי שיכור ידע לכתוב סיפור בצורה כזו שממש נשאבים לתוכו, נושמים אותו, ובורא העולם, מקור כל החכמות והכוחות, איננו יודע? או שלא רצה?
התורה מספרת לנו דברים שהיו, שכנראה שחשוב לנו לדעת. אך לא רק לדעת, אלא לחיות. כנראה שמי שלא חווה את המאורעות האלה לא יוכל להבין את העולם, לא יוכל להבין את היחס שבין העולם לבוראו, לא יכול להיות יהודי אוטנתי. אך מה נעשה שנולדנו קצת מאוחר? לא היינו ביציאת מצרים, לא היינו בהר סיני, לא היינו בבניית המשכן, וכן הלאה. מה נעשה?
הקב"ה סיפר לנו את הסיפורים בצורה כזאת שיש שם את כל מה שצריך לא רק להבין אלא לחוות את המאורעות, לא בשטחיותם, אלא עם כל העומק האלקי הטמון בהם, לכל רובדיהם. הוא ית' השתמש במלים הכי מדוייקות לעורר בנפשותינו בדיוק את מה שהוא רצה לעורר, בדיוק את כל מה שנצרך כדי לחוות את המאורעות בצורה הכי אמיתית, ולצאת מאתם לא רק עם תובנות ולקחים, אלא עם אותם חוויות משנות חיים.
***
יש כאן נקודה נוספת.
כבר אמרו חז"ל (ברכות י.) שאמנותו כביכול של הקב"ה היא סוג אחר של אמנות. היצירות שלו ית' הם יצירות חיות. הקב"ה צר צורה ומטיל בה רוח ונשמה כו'.
אותו דבר נכון גם לגבי הסיפורים שהקב"ה כביכול. כשהקב"ה מספר סיפור, לא רק שזה לא סיפור בדיוני, זה גם לא סיפור שהיה, אלא הסיפור יוצא לפועל בעולם המעשה. התורה לא באה לספר מה שהיה, אלא המורעות עליה מספרת התורה הם הסיפורים כביכול של הקב"ה, יוצאים לפועל ממש.
***
היסוד הראשון, לענ"ד הקלושה, הוא פשוט לקרוא את אותו סיפור\משל שמספר לנו בורא העולם, ליכנס לתוכו, לצייר אותו, לחוות אותו. אך אין הכוונה לקרוא, להבין את הסיפור, ואח"כ לצייר אותו. הן הקב"ה הכניס בתורה את הכלים המדוייקים איך להקשיב לסיפור, היינו המילים המדוייקות, עם כל הדקויות, עם כל הפסקי הפרשיות, הפסוקים, וכן הלאה והלאה. אלא הכוונה לחוות את הסיפור מתוך ההקשבה למילים המדויקות של הסיפור. לתת למילים, ביחד עם כח הציור (כמבואר בכוזרי, עכ"פ לגבי חלקים מסויימים) לעורר את הרזוננס המתאים בנפש.
כמובן, זה לא סותר אלא דוקא כולל את הדיוק השכלי בלשונות התורה. אך הדיוק בלשונות התורה בא מתוך הקשבה נפשית לסיפור, לא כאדם העומד מבחוץ ומשקיף על המלים ומנסה לחשוב מדוע כתב הסופר כך וכך. חלק מההקשבה לסיפור הוא החתירה להבין את עומק הלשונות, מה בדיוק רוצה התורה לספר כאן.
***
אני הייתי מייעץ לעצמי ולמי שרוצה ליכנס לאיזו סוגיה בתורה שבכתב, לשבת עם החומש, לקרוא את הפרשה, וקודם כל לנסות, עד כמה שאפשר, לחוות אותו בציור חי. לרשום לעצמו את המחשבות וההרהורים העולים במוחו. השאילות והתובנות. דיוקי הלשונות וכו'. התחושות המתעוררות בו.
אח"כ ישאל את עצמו, מהי המטרה הראשית והמרכזית בסיפור זה? לא רק מה בא ללמדינו, אל מדוע חשובה לנו חויה זו? ולמה היא כל כך בסיסית וחיונית עד שבורא העולם ראה צורך לספר לנו אותו ולהכניס אותה בתורתו? איך אנחנו אמורים לצאת מהחוויה כאנשים אחרים מכפי שהיינו לפני כן? איך תורמת סיפור זה לבניית עם ישראל, הקשר עם בורא העולם כו' כו'.
אחרי כן יכנס יותר לפרטים, מדוע פרט כך וכך חשוב כל כך? ומדוע סופר בצורה כזאת במילים כאלו?
ובכל זה יוכל לעיין במפרשי המקרא, הן על פי מדרשי חז"ל, הן על פי הפשט, ולראות מה הוקשה להם, מה בנו מזה. העיקר שעושים את זה מבפנים, כמתאמץ להקשיב לסיפור, לא כבלש העומד מבחוץ ומנסה לשחזר מה היה ומדוע כו', אלא כחלק מחתירה לחוות ולהרגיש את הסיפור.
חרסון כתב:הורודנאי כתב:בכל הרעיון דלעיל, זו החוליה החלשה שבו הטעונה ביסוס יותר רציני. בהעדר מקורות שכאלה, לא אמרת כלום.דורשי יחודך כתב:מהי התורה, אם לא סיפור? סיפור המתחיל בבריאת העולם, ומסתיים בפטירת משה רבינו? גם המצוות שבתורה כתובות כחלק מסיפור הסיפור. כשהיו במקום פלוני בתאריך אלמוני, צוה הקב"ה למשה רבינו לומר לישראל מצוה פלונית. הכל סיפור.
התורה הרי נקראת "משל הקדמוני", משלו של קדמונו של עולם.
מבלי להיכנס לגוף הטיעון (שיש לו יסוד בפרד"ס), יש להעיר שברש"י הראשון תורה משמע להיפך: א"ר יצחק מה טעם פתח בבראשית לא הי' צריך לפתוח אלא בהחודש הזה לכם שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, משמע שהתורה בבסיסה היא ספר הוראות, קודקס מצוות שנצטוו בהם ישראל, וצריכה להימצא 'צריכותא' לכל הסיפורים עד לשם.
אהרן תאומים כתב:כתב עושה חייל ב. לא אמרתי שאין פשט ברש"י, - זה בודאי שיש!
כתבתי שבפירוש רש"י על התלמוד - אין ע"ד הדרש! אפילו אם הדרש יתיישב דבר דבור על אופניו ברהיטת הגמרא...
בחומש דרך זו מצויה לרוב ברש"י! [במקביל לפשט]
לא נכון מוחלט,דברי הבל, יש ויש הרבה
אהרן תאומים כתב:אפשר לומר כמעט בוודאות שגם בש"ס רש"י נמנע מלפרש לשונות חריפים שאמרו תנאים ואמוראים אחד על השני, וזה הוא מפני הזהירות בכבודם ולימוד לנו שאין אנחנו יכולים להבין בשכלינו את ארחם ושיגם, (וכשיכל לפרש הנאמר באופן של שבח עשה כך) וכעין זה אפשר גם בפרשת יהודה ותמר ועוד,
לגבי מקומות שרש"י בש"ס פונה למדרש הנה לדוגמא מאמרי המצורף
איתן כתב:ראוי כאן להביא מראש הגבעה לר"פ מפולוצק, יא.:ועתה אכתוב לך סדר הלמוד. אמרו חז"ל לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד וליומא קאמרינן וזה סדרן כנ"ל. שהמקרא קודם המשנה והמשנה קודם התלמוד וחלופהן בגולם.
וסדר למוד המקרא יהיה כך שתלמוד נביא א’ עם פירוש רש"י ואח"כ אם כח זכרונך טוב תחזור כמה פעמים בלי עיון ברש"י עד שיהיה שגור בפיך ואף אם תלמוד עוד פעם עם פירוש רש"י לפרקים אל תדייק לשום בזכרונך דרשות ומדרשים שהביא רש"י על איזה פסו’ והעיקר שתדייק במקום שצריך להבין פשוטו של מקרא.
את זה תשים בזכרונך לזכור ושים בדעתך, כי רצונך ללמוד מקרא ולא מדרש, ואם אתה רוצה ללמוד מדרש, למוד בפני עצמו, ומה למדרש אל פשוט המקרא? ובזה נואלו בני עמנו, שעל ידי המדרשות אינם יודעים המקרא ואינם בקיאים בו. ויותר קרוב אם תשאלהו איזה פסוק יאמר לך הדרש ולא ידע ולא יבין הפשט. גם לא ידע באיזה נביא הוא ולמי דיבר הנביא ועל מה דיבר ובאיזה עניין ובאיזה זמן או על איזה גלות או על איזה נחמה. והכל בשביל הדרשות שמבלבלין אותו ואת מוחו מניח פשוטו של מקרא.
ואתה בני דע לך להבין פשוטו של מקרא למי דבר ועל מה דבר ועל איזה עת וזמן ולא תבלבל זכרונך במדרשים בשעת למוד המקרא אז תצליח.
עשה אזנך כאפכסת.
בן מיכאל כתב:איתן כתב:ראוי כאן להביא מראש הגבעה לר"פ מפולוצק, יא.:ועתה אכתוב לך סדר הלמוד. אמרו חז"ל לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד וליומא קאמרינן וזה סדרן כנ"ל. שהמקרא קודם המשנה והמשנה קודם התלמוד וחלופהן בגולם.
וסדר למוד המקרא יהיה כך שתלמוד נביא א’ עם פירוש רש"י ואח"כ אם כח זכרונך טוב תחזור כמה פעמים בלי עיון ברש"י עד שיהיה שגור בפיך ואף אם תלמוד עוד פעם עם פירוש רש"י לפרקים אל תדייק לשום בזכרונך דרשות ומדרשים שהביא רש"י על איזה פסו’ והעיקר שתדייק במקום שצריך להבין פשוטו של מקרא.
את זה תשים בזכרונך לזכור ושים בדעתך, כי רצונך ללמוד מקרא ולא מדרש, ואם אתה רוצה ללמוד מדרש, למוד בפני עצמו, ומה למדרש אל פשוט המקרא? ובזה נואלו בני עמנו, שעל ידי המדרשות אינם יודעים המקרא ואינם בקיאים בו. ויותר קרוב אם תשאלהו איזה פסוק יאמר לך הדרש ולא ידע ולא יבין הפשט. גם לא ידע באיזה נביא הוא ולמי דיבר הנביא ועל מה דיבר ובאיזה עניין ובאיזה זמן או על איזה גלות או על איזה נחמה. והכל בשביל הדרשות שמבלבלין אותו ואת מוחו מניח פשוטו של מקרא.
ואתה בני דע לך להבין פשוטו של מקרא למי דבר ועל מה דבר ועל איזה עת וזמן ולא תבלבל זכרונך במדרשים בשעת למוד המקרא אז תצליח.
עשה אזנך כאפכסת.
מי זה? - לא מצאתי את הספר באוצר.
ישא ברכה כתב:רעואל המדייני כתב:הרב ישא ברכה כתב:וכי נחפש שיטה מסוימת מה הם הקושיות שתוס' תמיד שואל ומה הרמב"ן?
בוודאי ובוודאי!
בהחלט מומלץ להשים לב אלו סוגי שאלות היו קשים לכל אחד מן הפרשנים, בפרשנות הש"ס כמו בפרשנות התנ"ך.
לדוגמה: כאשר הגמרא מתרצת באוקימתא, רש"י לא מסביר מדוע המשנה סתמה דבריה והרשב"ם כן.
הרבה מהשאלות של רב"א ומהריק"ש, לדעת מהרש"א [ורוב הראשונים והאחרונים] יש ליישבם בפשיטות, וכו' וכו'.
בהצלחה רבה.
זאב ערבות כתב:התשובה היא שכאשר אתה לומד חומש עם רש"י אינך מקבל הסבר בסיסי לפסוקים שאמור לספק ללא פירושים נוספים. והראיה שמשאיר הרבה דברים בלי הסבר כפי שנאמר כאן. כנראה רש"י סמך על שניים מקרא ואחד תרגום בשביל לקבל הסבר בסיסי, ובעקבות התרגום בא להרחיב את היריעה בהסברי לשון ודקדוק והבאת מדרשים הקרובים לפשט וכו'. והנה אף בענין הלעזים ידוע מה שמובא בספר מעייני אגם מהרב א"מ גלאנצר שאינם באים סתם לתרגם אלא לפרש. וכן ידוע שפירוש הרשב"ם יותר קרוב לפשט מאשר פירוש רש"י והלא הרשב"ם קיבל מן הסתם את פירושו מרש"י אז מדוע רש"י לא כתב אותו בעצמו? ולולי דמסתפינא (ויתכן שראיתי זאת במקום אחר) הייתי אומר שבא בעיקר לשלב את המדרש עם לימוד החומש שכן רוב פירושו בנוי ממדרשים שהם לאו דווקא פירושים. ופעם שמעתי הסבר שרש"י היה צייר! ע"י המדרשים שהוא מביא הוא בא לצייר לנו תמונה, וזו הסיבה שאף ילד בן חמש יכול להבין את פירושו.
בן מיכאל כתב:זאב ערבות כתב:התשובה היא שכאשר אתה לומד חומש עם רש"י אינך מקבל הסבר בסיסי לפסוקים שאמור לספק ללא פירושים נוספים. והראיה שמשאיר הרבה דברים בלי הסבר כפי שנאמר כאן. כנראה רש"י סמך על שניים מקרא ואחד תרגום בשביל לקבל הסבר בסיסי, ובעקבות התרגום בא להרחיב את היריעה בהסברי לשון ודקדוק והבאת מדרשים הקרובים לפשט וכו'. והנה אף בענין הלעזים ידוע מה שמובא בספר מעייני אגם מהרב א"מ גלאנצר שאינם באים סתם לתרגם אלא לפרש. וכן ידוע שפירוש הרשב"ם יותר קרוב לפשט מאשר פירוש רש"י והלא הרשב"ם קיבל מן הסתם את פירושו מרש"י אז מדוע רש"י לא כתב אותו בעצמו? ולולי דמסתפינא (ויתכן שראיתי זאת במקום אחר) הייתי אומר שבא בעיקר לשלב את המדרש עם לימוד החומש שכן רוב פירושו בנוי ממדרשים שהם לאו דווקא פירושים. ופעם שמעתי הסבר שרש"י היה צייר! ע"י המדרשים שהוא מביא הוא בא לצייר לנו תמונה, וזו הסיבה שאף ילד בן חמש יכול להבין את פירושו.
??????????
נ. ב. דברי הרב גלאנצר מעניינים מאד!
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 56 אורחים