כל הדבר הגדול, הקשה, יביאו אליך

[שמואל דוד]

עיין שמות יח - כב
וְשָׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֮ בְּכׇל־עֵת֒ וְהָיָ֞ה כׇּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכׇל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ׃

ועיין שם פרק יח - כו
וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּכׇל־עֵ֑ת אֶת־הַדָּבָ֤ר הַקָּשֶׁה֙ יְבִיא֣וּן אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְכׇל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפּוּט֥וּ הֵֽם

ויש לעיין מדוע שינה קרא בלישניה מ"הגדל" ל"הקשה", ועוד קשה מדוע בפסוק כ"ב כתב קרא "כל הדבר" ובפסוק כו "את הדבר" וצ"ע בזה.

[שמואל דוד]

עיין סנהדרין טז ודו"ק
אולם שאלה ב' עדיין קשה.

[עזריאל ברגר]

א. ראה סנהדרין טז,א, שדורשים מזה ש"הדבר הגדול" הוא דינים מיוחדים, כגון דיני נפשות של כהן גדול.
ב. שמעתי פעם, שיתרו רצה לחלק לפי דבר קטן וגדול, כמו שאומרים בערכאות (של הגויים ושל הציונים...) שערכאה נמוכה מוסמכת לפסוק רק בדינים קטנים של עד סכום פלוני. אבל ע"פ תורה דין פרוטה כדין מאה מנה, והחלוקה היא רק לפי קושי הדין.

[שמואל דוד]

א. ראה סנהדרין טז,א, שדורשים מזה ש"הדבר הגדול" הוא דינים מיוחדים, כגון דיני נפשות של כהן גדול.
ב. שמעתי פעם, שיתרו רצה לחלק לפי דבר קטן וגדול, כמו שאומרים בערכאות (של הגויים ושל הציונים...) שערכאה נמוכה מוסמכת לפסוק רק בדינים קטנים של עד סכום פלוני. אבל ע"פ תורה דין פרוטה כדין מאה מנה, והחלוקה היא רק לפי קושי הדין.

יישר כח. ומה עם שאלה ב'?

[עזריאל ברגר]

יישר כח. ומה עם שאלה ב'?

לאור סוגיית הגמרא שני דפים אח"כ - קושייתך נהייתה רק יותר גדולה, ואין לי תשובה.

[לייטנר]

א. ראה סנהדרין טז,א, שדורשים מזה ש"הדבר הגדול" הוא דינים מיוחדים, כגון דיני נפשות של כהן גדול.
ב. שמעתי פעם, שיתרו רצה לחלק לפי דבר קטן וגדול, כמו שאומרים בערכאות (של הגויים ושל הציונים...) שערכאה נמוכה מוסמכת לפסוק רק בדינים קטנים של עד סכום פלוני. אבל ע"פ תורה דין פרוטה כדין מאה מנה, והחלוקה היא רק לפי קושי הדין.

הובא בפה קדוש ואצל חתנו בהעמ"ד.
דומני שכבר נכתב בזה כאן.

[שייך]

שאלה א עיין חי' הגרי"ז על התורה.
שאלה ב שמעתי מאאמו"ר תירוץ נפלא, על הפסוק דברים א יז "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו" כתב רש"י שעל דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד.
נמצא שבעצת יתרו דובר שכל דבר יובא למשה, ובניהוג למעשה א"א לכתוב כל, שהרי משפט בנות צלפחד לא נחשב שבא אליו (וזה גופא היה העונש).
ודפח"ח.

[שמואל דוד]

יישר כח גדול לכל המגיבים!

[איתן]

עיין בדברי ראב"ע בקישור:
viewtopic.php?f=46&t=44148&start=40#p520170

[אוהב תוכחה]

עיין שמות יח - כב
וְשָׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֮ בְּכׇל־עֵת֒ וְהָיָ֞ה כׇּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכׇל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ׃

ועיין שם פרק יח - כו
וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּכׇל־עֵ֑ת אֶת־הַדָּבָ֤ר הַקָּשֶׁה֙ יְבִיא֣וּן אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְכׇל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפּוּט֥וּ הֵֽם

ויש לעיין מדוע שינה קרא בלישניה מ"הגדל" ל"הקשה", ועוד קשה מדוע בפסוק כ"ב כתב קרא "כל הדבר" ובפסוק כו "את הדבר" וצ"ע בזה.

נראה לבאר עפ"י דברי הגרי"ז שנרמזו לעיל.

הדבר הגדול היינו דברים שצריכים את משה רבינו בגלל שהם דברים גדולים וחשובים. ואילו הדבר הקשה נצרך למשה רבינו בגלל שהוא קשה להכרעה, גם אם הוא קטן מאד.

וממילא, הסמכות של משה רבינו לשפוט ולהכריע בדבר הקשה, נובעת מכך שהוא המוסמך לקבוע בדבר הגדול. התפקיד של משה הוא לא להכריע בדבר הקשה, התפקיד שלו הוא להכריע בדבר הגדול, להיות 'בית דין הגדול', העליון מעל כולם, וממילא, הוא יהיה זה שיכריע בדבר הקשה.

לכן, כשיתרו מתאר את התפקיד של משה, הוא מתאר אותו בעיקר התפקיד, שהוא הדבר הגדול. אבל כשהתורה מתארת כיצד התנהלו הדברים בפועל, מצד זה יותר מצוי דברים קשים מאשר דברים גדולים. (יסוד הדברים שמעתי מגאון א' שליט"א).

ואולי זה גם יסביר את שינוי הלשון בין 'כל ל'את'. 'כל' זה כאשר מתארים מה יהיה התפקיד, זה יהיה לשפוט את 'כל' הדברים הגדולים. אבל אם רוצים לספר מה היה בפועל, לא צריך להזדקק לביטוי הזה.

[חיימקה]

viewtopic.php?t=8225

[ביקורת תהיה]

מדוע בפסוק כב כתב קרא "כל הדבר", ובפסוק כו "את הדבר"?

שמא מצחות הלשון, להימנע מלכתוב 'כל' אחר 'כל' בהפסק הברה אחת בלבד.

[שמואל דוד]

א״כ הול״ל והיה כו׳