מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הארות והערות בפרשת ויקרא

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' מרץ 14, 2019 10:23 am

א א
וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. רש"י (מתורת כהנים): לְכָל דִּבְּרוֹת וּלְכָל אֲמִירוֹת וּלְכָל צִוּוּיִים קָדְמָה קְרִיאָה.

'דברות' – פרשיות הפותחות בלשון 'דבר', כגון:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים.
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.
'אמירות' – פרשיות הפותחות בלשון 'אמור', כגון:
אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף.
אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.
'צוויים' – פרשיות הפותחות בלשון 'צו', כגון:
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה.
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ.
כלום עמדו בשום מקום על היחוד של כל סגנון וסגנון משלשת הסגנונות הללו, עד שהכתוב נצרך לרבות שגם לאמירות וציוויים קדמה קריאה למשה?

דרומי
הודעות: 5883
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי דרומי » ה' מרץ 14, 2019 11:11 am

יש לבאר דיוק לשון רש"י, "לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה" – שהם ג' סוגים, ובאופן דלא זו אף זו:
"דברות": דיבור – "אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר 'דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות'" . ולכן, לפני הדיבור בלשון קשה, מובן שיש להקדים קריאה לשון חיבה, כדי שלא יבהל כו'.
"אמירות": אמירה – היא לשון רכה , וכיון שכן, יש מקום לומר שאין צורך להקדים קריאה, לשון חיבה, שהרי בלאו הכי פונה אליו בלשון רכה. וזהו החידוש שגם "לכל אמירות .. קדמה קריאה".
"ציוויים": בענין של ציווי – קדימת הקריאה, לשון חיבה, היא לא רק מיותרת, אלא אדרבה בסתירה (לכאורה) לסגנון של ציווי, שהרי, ציווי הוא באופן חד משמעי שאין לזוז ממנו כמלוא נימה, ואילו כשמקדימים קריאה בלשון חיבה, יכול הדבר להחליש את תוקף הציווי, נתינת מקום לשאלות אולי אפשר לעשות באופן אחר וכיוצא בזה. ולכן מוסיף רש"י חידוש גדול יותר – שאפילו "לכל ציוויים קדמה קריאה".
*
ביאור הלימוד וההוראה:
אם בנוגע לדיבורו של הקב"ה למשה קדמה קריאה, לשון חיבה, אף שגם בלאו הכי מובן וגם פשוט גודל החיבה דהקב"ה למשה, וכן החיבה דמשה להקב"ה – בנוגע לדיבורו של כל אחד ואחד מישראל עם חבירו, על אחת כמה וכמה שצריך להיות הקדמת קריאה, לשון חיבה.
ובפרטיות יותר:
גם כאשר צריך לדבר עם חבירו דברים קשים, צריך להקדים קריאה בלשון חיבה; ועל דרך זה כשמדבר עמו בלשון רכה – שלא יחשוב שמספיקה העובדה ש"יורד" לדבר עם פלוני שלמטה מערכו כו', אלא, גם אז צריך להוסיף ולהקדים אמירה בלשון חיבה, במכל שכן וקל וחומר מאופן הנהגתו של הקב"ה בהדיבור למשה.

(תורת מנחם תשמ"ח ח"ב ע' 488 ואילך)

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ה' מרץ 14, 2019 12:26 pm

אין מובן כל כך, שהרי הפניה למשה היתה בלשון דיבור, אלא שנאמר לו לומר את הדברים בלשון צווי, כדלהלן:
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה.
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ.
וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ב' מרץ 23, 2020 2:08 pm

ב ג
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וגומר.
הקרבה זו איני יודע מהי. כשהוא אומר (בסדר צו): 'הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַייָ יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַייָ מִזֶּבַח שְׁלָמָיו, יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ, אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ', הוי אומר: הקרבה זו תנופה.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מרץ 24, 2020 8:14 am

ביקורת תהיה כתב:ב ג
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וגומר.
הקרבה זו איני יודע מהי. כשהוא אומר (בסדר צו): 'הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַייָ יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַייָ מִזֶּבַח שְׁלָמָיו, יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ, אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ', הוי אומר: הקרבה זו תנופה.


עדיין לא הוזכר מצוות תנופה כלל בפרשת ויקרא ומהיכי תיתי לפרש לה כלל על תנופה. אלא מתפרש על הבאת האימורים להקטרה והפרשתן משאר הקרבן הנאכל לצורך הקטרה ולא על הבעלים לתנופה, ובתו"כ נדרש כמה דרשות מייתור הפסוק על הקטרת האימורין ונדרש דאע"פ שלא הוקרב הקרבן כהלכתו לכתחילה כגון ששחטו שלא לשמה או שלא סמך עליה דאעפ"כ מקטירין אותן, ומתיבת 'אשה' ותיבת 'לשם' נדרש על ההקטרה לשם אשה ולשם השם, הרי דנדרש על הקטרה ולא על תנופה.

ולענין פשטות פסוק דפ' צו, הרי הכלל בכל פרשיות אלו מבואר ברמב"ן ועוד ראשונים דנשלם פרטיות מצוות שבקרבנות שעדיין לא נתבאר בפ' ויקרא. והנה בעולה כתיב אל פתח אהל מועד יקריב אותו דמפרש רש"י לפי חז"ל דהבעלים מטפלין בו עד הבאתו לעזרה [וכן בחטאת ואשם כתיב כמה פעמים לשונות הבאה דמתפרש על הבאת הבעלים] אבל בשלמים עדיין לא נאמר בפ' ויקרא והשלים השי"ת הציווי בזה כאן שהבעלים יביא את קרבנו עד העזרה להקרבה, ושמחתי שכיוונתי לדברי הג' הנצי"ב זצ"ל שם בהעמ"ד.

ואף אמנם דחז"ל דורשים לה בתו"כ (פרשה י"א) על תנופה לומר דהבעלים מניפין יחד עם הכהן,וזה עפ"י ב' פסוקים אלו, מבואר אמנם בפי' הראב"ד ובקרבן אהרן דמקרא ד'המקריב' לומדים שהכהן המקריב מניף ומקרא ד'ידיו תביאנה' דהבעלים מניפין, אכן בק"א מביא מפירוש רבינו הלל [וכיו"ב בפי הג' המלבי"ם זצ"ל] דמפרש להיפוך דהמקריב היינו הבעלים המניפין וידיו תביאנה על הכהן [אך הקרבן אהרן חולק עליו בתוקף], ואף זה אינו אלא לפי יתור תיבת המקריב דנדרש גם על תנופה שבסמוך לו דעיקר הפרשה על תנופה נאמר [והושאל מפסוק זה גם לדרוש על תנופה וכדרשת חז"ל מתיבות דבר אל בני ישראל שם]אבל עדיין הפסוק כפשוטו לא מתפרש לענין תנופה אלא על כלל הבאת הקרבן וכנ"ל.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' מרץ 24, 2020 11:21 am

אליהו חיים כתב:עדיין לא הוזכר מצוות תנופה כלל בפרשת ויקרא ומהיכי תיתי לפרש לה כלל על תנופה. אלא מתפרש על הבאת האימורים להקטרה והפרשתן משאר הקרבן הנאכל לצורך הקטרה ולא על הבעלים לתנופה, ובתו"כ נדרש כמה דרשות מייתור הפסוק על הקטרת האימורין ונדרש דאע"פ שלא הוקרב הקרבן כהלכתו לכתחילה כגון ששחטו שלא לשמה או שלא סמך עליה דאעפ"כ מקטירין אותן, ומתיבת 'אשה' ותיבת 'לשם' נדרש על ההקטרה לשם אשה ולשם השם, הרי דנדרש על הקטרה ולא על תנופה.

א. סדר הכתובים כך הוא:
וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ.
וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה.
המשמע ברור כי הקרבה זו ('והקריב') אינה בבני אהרן, ובהכרח אינה הולכת איברים לכבש, שכן הולכת איברים לכבש עבודה היא ובעיא כהונה, כאמור: 'והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה', ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש. ועל כן אמרנו: הקרבה זו איני יודע מהי.

ב. כך נדרש הכתוב 'וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ' בתורת כהנים:
'וְהִקְרִיב מִזֶּבַח' – אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. 'שְׁלָמִים' – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ עֲלֵיהֶם.
'אִשֶּׁה' – לְשֵׁם אִשִּׁים. 'לַייָ' – לְשֵׁם מִי שֶׁעָשָׂה אֶת הָעוֹלָם.
והכי פירושו:
קרבן שלמים שנשחט שלא לשמו ושלא סמך הבעלים עליו – כשר, ומקריבים אותו (=מניפים אותו לצורך הקטרה).
ממה שנאמר 'זבח אשה ליי' אתה למד כי מצוה שתהיה הזביחה לשם אשים ולשם שם.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' מרץ 24, 2020 11:40 am

אליהו חיים כתב:פשטות פסוק דפרשת צו, שהבעלים יביא את קרבנו עד העזרה להקרבה.
אמת. וממשיך הכתוב ואומר: 'יָדָיו (של המקריב) תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ'.
הרי מקרא מלא דיבר הכתוב שבעל הקרבן מניף את הזבח.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מרץ 24, 2020 4:40 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:עדיין לא הוזכר מצוות תנופה כלל בפרשת ויקרא ומהיכי תיתי לפרש לה כלל על תנופה. אלא מתפרש על הבאת האימורים להקטרה והפרשתן משאר הקרבן הנאכל לצורך הקטרה ולא על הבעלים לתנופה, ובתו"כ נדרש כמה דרשות מייתור הפסוק על הקטרת האימורין ונדרש דאע"פ שלא הוקרב הקרבן כהלכתו לכתחילה כגון ששחטו שלא לשמה או שלא סמך עליה דאעפ"כ מקטירין אותן, ומתיבת 'אשה' ותיבת 'לשם' נדרש על ההקטרה לשם אשה ולשם השם, הרי דנדרש על הקטרה ולא על תנופה.

א. סדר הכתובים כך הוא:
וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ.
וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה.
המשמע ברור כי הקרבה זו ('והקריב') אינה בבני אהרן, ובהכרח אינה הולכת איברים לכבש, שכן הולכת איברים לכבש עבודה היא ובעיא כהונה, כאמור: 'והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה', ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש. ועל כן אמרנו: הקרבה זו איני יודע מהי.

ב. כך נדרש הכתוב 'וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ' בתורת כהנים:
'וְהִקְרִיב מִזֶּבַח' – אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. 'שְׁלָמִים' – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ עֲלֵיהֶם.
'אִשֶּׁה' – לְשֵׁם אִשִּׁים. 'לַייָ' – לְשֵׁם מִי שֶׁעָשָׂה אֶת הָעוֹלָם.
והכי פירושו:
קרבן שלמים שנשחט שלא לשמו ושלא סמך הבעלים עליו – כשר, ומקריבים אותו (=מניפים אותו לצורך הקטרה).
ממה שנאמר 'זבח אשה ליי' אתה למד כי מצוה שתהיה הזביחה לשם אשים ולשם שם.

על אף הקושי של לשון הפסוק והקריב וגו' אי אפשר לפרשו על התנופה דעדיין לא נאמר עד פרשת צו וגם אין התנופה לצורך הקטרה וכהקדמה אליו [ולא כדברי 'הכותב' באות ב' בסוגריים) דהתנופה מצוה בפנ"ע בחזה ושוק ואימורים ולא הוי לצורך הכשר להקטרה כלל.
ואני אמנם מסכים דלפרשו על הולכת האיברים לא נראה ובפרט דנאמר והקריב וגו' בלשון יחיד ובלי להזכיר כהן כלל וכדכתב 'הכותב' בצדק.

אמנם מתפרש פשוטו של מקרא היטב לפי התו"כ הנ"ל וכולו כהקדמה לקראת ההקטרה, והקריב זבח השלמים אשה לד' שתהא הקרבה מושלמת מעיקרא על דעת להגיע לסוף הקרבן כמצוותו הראויה, וזה ע"י שמייחד המקרב בדעתו בשעת הקרבתו - ומדבר הפסוק על המקריב 'היחיד' המבצע ההקרבה, דהיינו הן על הבעלים או על הבא מכוחו בעבודת השחיטה, והן על הכהן בעבודות קבלה הולכה וזריקה - להקריבו אשה להשם להביאו לתכלית הקטרה כדינו וכשלימותו [דהיינו שיהא צלויה כדינו ובייחוד המחשבה לשם יחודו במכוון וכמבואר בזבחים מ"ו ב' [לאפוקי כבבא דלא ועי' רש"י שם ורש"י ורמב"ן עה"ת ויקרא א' ט' ובפירושים שונים בביאור המדוייק בכוונות אלו במפרשי התו"כ שם].
ונתבאר עפ"י זה גם הא דנאמר בלשון יחיד וכנ"ל.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מרץ 24, 2020 4:52 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:פשטות פסוק דפרשת צו, שהבעלים יביא את קרבנו עד העזרה להקרבה.
אמת. וממשיך הכתוב ואומר: 'יָדָיו (של המקריב) תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ'.
הרי מקרא מלא דיבר הכתוב שבעל הקרבן מניף את הזבח.

הרי כתבנו דבתו"כ נלמד מתוך ב' פסוקים אלו שהן הכהן והן הבעלים מניפים דהיינו ד'המקריב' שבפסוק הראשון ו'ידיו' שבפסוק השני לא מדובר על אדם א' אלא ב' אנשים שונים, אלא יש נידון בין המפרשים להעלות למסקנת התו"כ איזה על הבעלים ואיזה על הכהן, וכתבנו דזה לפי הדרש דגם פסוק הא' נדרש על תנופה והנידון על מי נדרש בפסוק הא', אבל עדיין לפי פשוטו של מקרא ברור דפסוק הא' נאמר על הבעלים,אך לא לענין תנופה.
ועולה מכל זה דלא נאמר בפסוק הא' והב' יחד לענין תנופה בבעלים ולכן אינו נקבע שם 'מקריב' כסתמא על בעל הקרבן 'המניף' ולכן א"א להעביר שם זה גם לסתמא דפרשת ויקרא על סמך זה.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' מרץ 24, 2020 5:33 pm

אליהו חיים כתב:אמנם מתפרש פשוטו של מקרא היטב, והקריב זבח השלמים אשה לד' שתהא הקרבה מושלמת מעיקרא על דעת להגיע לסוף הקרבן כמצוותו הראויה.
בספרים שלנו כתוב 'והקריב מזבח השלמים' – שמכלל הקרבן יקריב חלק לשם כך וכך.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' מרץ 24, 2020 5:42 pm

אליהו חיים כתב:לפי פשוטו של מקרא ברור דפסוק הא' נאמר על הבעלים.
לפי פשוטו של מקרא ברור דשני הפסוקים גם יחד מתייחסים אל הבעלים ('ידיו' – של המקריב), ומדרשא הוא דמרבינן שגם הכהן מניף.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מרץ 24, 2020 7:08 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:אמנם מתפרש פשוטו של מקרא היטב, והקריב זבח השלמים אשה לד' שתהא הקרבה מושלמת מעיקרא על דעת להגיע לסוף הקרבן כמצוותו הראויה.
בספרים שלנו כתוב 'והקריב מזבח השלמים' – שמכלל הקרבן יקריב חלק לשם כך וכך.

ואמנם איך הוא מגיע להקטרת הפריטים כראוי מזבח השלמים, המפורט בהמשך הפסוק את החלב וגו', כשיקדים בעיקר העבודות במחשבתו להקטירו לשמה וכראוי לשם השם [כן הוא עפ"י התו"כ והוא עפ"י הדרשא כהרחבה מהפירוש הפשוט דקאי על ההקטרה מחמת יתור ד' התיבות, מזבח השלמים אשה לה'].
ואמנם נכון דכיון דכתיב מזבח (ולא זבח) אין הנ"ל פשוטו של מקרא אבל עפ"י הדרש הוי כמבואר ולכן כתיב גם בלשון יחיד, כן נלענ"ד.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מרץ 24, 2020 7:31 pm

ביקורת תהיה כתב:ב ג
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וגומר.
הקרבה זו איני יודע מהי. כשהוא אומר (בסדר צו): 'הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַייָ יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַייָ מִזֶּבַח שְׁלָמָיו, יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ, אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ', הוי אומר: הקרבה זו תנופה.

בספר הנפלא 'שם עולם' על ויקרא [המברר כסדר פשוטו של מקרא לפי חז"ל ולפי דקדוק הלשונות] מפרש והקריב כמו להפריש [האימורים האלו] וכמו שמצינו גם לשון הרמה וגם לשון הסרה לענין זה בקרבנות אחרות
ונתברר מהו פשוטו של מקרא וכעת לענין הדרשא משינוי לשון והקריב מבשאר מקומות וגם שאר תיבות מזבח השלמים אשה לה' נדרש כבתו"כ וכנ"ל
קבצים מצורפים
שם עולם.PDF
(572.99 KiB) הורד 7 פעמים

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ג' מרץ 24, 2020 8:31 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:פשטות פסוק דפרשת צו ('הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַייָ יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַייָ מִזֶּבַח שְׁלָמָיו'), שהבעלים יביא את קרבנו עד העזרה להקרבה.
אמת.
הדרי בי. כי אם 'יביא את קרבנו ליי' היינו יביאנו אל פתח אהל מועד, אין פשר לסיפא דקרא 'מזבח שלמיו' (ופירוש הנצי"ב ב'העמק דבר' רחוק). אלא הכי פירושא דקרא: המקריב זבח שלמים יביא מזבח שלמיו קרבן לשם הדברים המפורשים להלן (החלב על החזה). ולפי דברינו, ההבאה היינו התנופה.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ג' מרץ 24, 2020 8:49 pm

איזה כוונת לשמה מוטל על הבעלים ואימתי צריכים לכוון כך? [ואולי לפי דרככם פסוק ל' כפירוט לפסוק כ"ט איך הבעלים מביא קרבנו ונעשה בזה ל'מקריב' על ידי ש'ידיו תביאינה את אשה ה' את החלב על החזה'].

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 12:24 am

אליהו חיים כתב:בספר הנפלא 'שם עולם' מפרש 'והקריב' כמו להפריש [האימורים האלו], וכמו שמצינו גם לשון הרמה וגם לשון הסרה לענין זה בקרבנות אחרים.

viewtopic.php?f=17&t=49897&p=609834#p609744

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מרץ 25, 2020 8:41 am

ויקרא ג' ב'
וסמך ידו על ראש קרבנו, ושם בפסוק ח' וסמך את ידו על ראש קרבנו
תואר 'קרבנו' לענין סמיכה לא מצאנו אלא בקרבן שלמים, בעולה כתיב (א' ד') על ראש העולה, בחטאת (ד' ד') על ראש הפר ובחטאת יחיד (ד' כט', לג') על ראש החטאת. וחז"ל דורשים בספרא ובמנחות צ"ג מיעוטים, אבל עדיין צריך ביאור למה נבחר קרבן שלמים ללשון זה פעמים [ואף בעז בפסוק יג כתיב וסמך את ידו על ראשו וכאילו כתיב ראש קרבנו וכהמשך לפסוק הקודם ואם עז קרבנו].

אמנם אם נקבל יסוד עמיתי בעל 'ביקורת תהיה' דבשלמים יש תורת הקרבה ע"י הבעלים על קרבנם ע"י התנופה [וע"ז כתיב לשון 'והקריב' על הפרשת האימורים לתנופה זו וכנ"ל (עפ"י ה'שם עולם')] יתבאר היטב שינוי לשון זה, דבשלמים הסמיכה בתורת בעלים מחמת חלקם בהקרבה (העתידי), משא"כ בשאר קרבנות דאין הבעלים משתתפים עם ההקרבה כלל ואינם אלא בעלים לכפרה לכן הסמיכה אינו בתורת בעלים על ההקרבה לכן לא כתיב בהם 'קרבנו'.

ומדוקדק עוד דאמנם בעולה כתיב בתחילת הפרשה 'אם עולה קרבנו זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני השם' היינו רק לענין הפרשתו וטיפולו לעזרה שבאחריותו להבאת הקרבן ולמוסרו להקרבה לכהנים כראוי בכדי שיגיע לכפרה, ולכן זכר תמים יקריבנו -הפרשת מין הראוי, אל פתח אהל מועד יקריב אתו - שיטפל בו להביאו לעזרה,לרצונו לפני השם- שיהא לרצון הבעלים ולא בכפייה- אבל במעשה ההקרבה אין לו חלק ולכן מסמיכה ואילך לא כתיב קרבנו.

ואמנם מצינו לענין שלמים יוצא מן הכלל אחד והוא במילואים דכתיב בו (ויקרא ח' כב') ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל, ולא כתיב 'אילו' או 'קרבנו', אע"פ דהם סומכים בתורת בעלים של הקרבן וכמבואר בתו"כ שם. אמנם נראה דשאני מילואים משלמים אחרים דהנה בשאר שלמים כתיב 'והקריב מזבח השלמים אשה להשם' דמתפרש כנ"ל הפרשת האימורים להקטרה בהקדמת התנופה מתייחס להבעלים [ולפי יסוד הנ"ל], אבל במילואים כתיב (בפסוק כה) ויקח (משה) את החלב ואת האליה וגו' (פסוק כז)ויתן את הכל על כפי אהרן וגו' והיינו דמשה מפריש ונותן על כפי אהרן, ועי' בתו"כ שם 'וכי כל הקרבנות כולן נותנין ליד הבעלים' אלא וכו', והיינו דכאן צורה אחרת מכל שלמים דהיה נתינה לתוך הכף ע"י מי שאינו בעלים והתנופה מתוך נתינה זו, [כן נראה מפי' הקרבן אהרן (ולשון פי' הראב"ד צ"ב) ויותר מכן מבואר בפי' הזית רענן בילקו"ש דלפי שי' תוספות במנחות ס"א דהבעלים אוחזים למעלה באוגני הכלי כדי שלא יהא חציצה (ודלא כרש"י ומשמעות הרמב"ם) וכאן הוי נתינה כולו לידו], וזה משום דשאני מילואים דאין התנופה כמעשה הקרבה של הבעלים אלא המסירה מיד מי שאינו בעלים לתוך ידו שמביאו בהמשך למעשה תנופה, ולכן שם אין הסמיכה בתורת קרבן הבעלים להקרבת האימורים דאף דבהמשך ינופו אין זה בתורת קרבנם כיון דמסירה לזה היה ע"י משרע"ה שאינו בעלים [ואף אם נימא דאח"כ במעשה התנופה עצמו נעשית כקרבנם אמנם כעת בסמיכה עדיין לא חל תורת שם הקרבה עד שלמעשה ניתן לידיהם ממשה רבינו]. ולכן נשתנה הלשון בזה לענין מילואים דלא כתיב על ראש קרבנו [או אילו].
נערך לאחרונה על ידי אליהו חיים ב ד' מרץ 25, 2020 8:20 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 11:17 am

אליהו חיים כתב:מצינו לענין שלמים יוצא מן הכלל אחד והוא במילואים.
הקרבנות של שבעת ימי המלואים קרבנות צבור היו, ולא משל אהרן ובניו באו.
וקרוב הדבר כי גם איל המלואים קדש קדשים היה.
נערך לאחרונה על ידי ביקורת תהיה ב ד' מרץ 25, 2020 3:31 pm, נערך 3 פעמים בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 12:34 pm

אליהו חיים כתב:עי' בתו"כ שם 'וכי כל הקרבנות כולן נותנין ליד הבעלים' אלא וכו' (ולשון פי' הראב"ד צ"ב).
זה לשן הספרא:
וַיִּתֵּן אֶת הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו. וְכִי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן נִתָּנִים לִידֵי הַבְּעָלִים?!
אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ מַשְׁקִים אֶת הַסּוֹטוֹת וּמְטַהֲרִים אֶת הַיּוֹלְדוֹת וּמְטַהֲרִים אֶת הַמְצֹרָעִים.
ראב"ד: נִרְאֶה לִי דְּעַל 'הַכֹּל' הוּא מַתְמִיהַּ: לָמָה הֻצְרַךְ לוֹמַר 'הַכֹּל'? וְכִי שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת נִתְּנוּ לִידֵי בְּעָלִים בַּמִּלּוּאִים?! אֶלָּא רָמַז כָּאן רֶמֶז לִתְנוּפָה אַחֶרֶת שֶׁהִיא עַל כַּפֵּי בְּעָלִים וְאֵינָהּ בִּשְׁלָמִים כָּזוֹ, וְהִיא תְּנוּפַת מִנְחַת סוֹטָה וּתְנוּפַת אֲשַׁם מְצֹרָע, לְכָךְ אָמַר 'וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְצֹרָעִים'. אֲבָל 'מְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת' לֹא יָדַעְתִּי עַל מָה בָּא לְכָאן.
ביאור הדברים: מה בא הכתוב 'את הכל' לרבות? ואין לומר שבא לרבות את פר החטאת ואת איל העולה שקדמו לו, שהרי לא היתה בהם תנופה כלל. אלא בא הכתוב לרמז על תנופה האמורה בקרבנות שהן לדורות אשר אינן קרבן שלמים, שאף היא נעשית בבעלים.
אך צריך תלמוד: ניחא מנחת סוטה, שבא ללמדנו, שאף על פי שנאמר 'ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף את המנחה לפני יי', מכל מקום אף היא מניפה עמו; אבל אשם מצורע קשה: וכי מצורע מניף את אשמו?! והלוא בשער נקנור הוא עומד!

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מרץ 25, 2020 1:54 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:מצינו לענין שלמים יוצא מן הכלל אחד והוא במילואים.
הקרבנות של שבעת ימי המלואים קרבנות צבור היו, ולא משל אהרן ובניו באו.
וקרוב הדבר כי גם איל המלואים קדש קדשים היה.

בתו"כ שם [לענין החטאת] ויסמוך אהרן ובניו וגו', וכי אהרן ובניו סומכים על כל הקרבנות אלא מפני שהם קרבנותיהם סמכו עליו, וזה כמבואר בפיסקא הקודמת אין אנו יודעים אם חטאת אהרן ובניו היה או חטאת הצבור היה כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו הוי אומר חטאת אהרן ובניו ולא חטאת הצבור היה.
והרי פסוק קח את אהרן וגו' נאמר כהקדמה לכל הפרשה והרי גם בשלמים כתיב ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל, וא"כ שוב נשאלת שאלת התו"כ על השלמים וכי אהרן ובניו סומכים וכו' אלא מפני שהם קרבנותיהם סמכו עליו.
ובתו"כ עוד איל המלואים שמשלים את הכל מלמד שהמלואים שלמים לאהרן ולבניו. והיינו דהאימורים לשמים, והחזה למשה רבינו המקריב במקום כהן, ושאר הבשר להבעלים אהרן ובניו.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מרץ 25, 2020 2:33 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:עי' בתו"כ שם 'וכי כל הקרבנות כולן נותנין ליד הבעלים' אלא וכו' (ולשון פי' הראב"ד צ"ב).
זה לשן הספרא:
וַיִּתֵּן אֶת הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו. וְכִי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן נִתָּנִים לִידֵי הַבְּעָלִים?!
אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ מַשְׁקִים אֶת הַסּוֹטוֹת וּמְטַהֲרִים אֶת הַיּוֹלְדוֹת וּמְטַהֲרִים אֶת הַמְצֹרָעִים.
ראב"ד: נִרְאֶה לִי דְּעַל 'הַכֹּל' הוּא מַתְמִיהַּ: לָמָה הֻצְרַךְ לוֹמַר 'הַכֹּל'? וְכִי שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת נִתְּנוּ לִידֵי בְּעָלִים בַּמִּלּוּאִים?! אֶלָּא רָמַז כָּאן רֶמֶז לִתְנוּפָה אַחֶרֶת שֶׁהִיא עַל כַּפֵּי בְּעָלִים וְאֵינָהּ בִּשְׁלָמִים כָּזוֹ, וְהִיא תְּנוּפַת מִנְחַת סוֹטָה וּתְנוּפַת אֲשַׁם מְצֹרָע, לְכָךְ אָמַר 'וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְצֹרָעִים'. אֲבָל 'מְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת' לֹא יָדַעְתִּי עַל מָה בָּא לְכָאן.
ביאור הדברים: מה בא הכתוב 'את הכל' לרבות? ואין לומר שבא לרבות את פר החטאת ואת איל העולה שקדמו לו, שהרי לא היתה בהם תנופה כלל. אלא בא הכתוב לרמז על תנופה האמורה בקרבנות שהן לדורות אשר אינן קרבן שלמים, שאף היא נעשית בבעלים.
אך צריך תלמוד: ניחא מנחת סוטה, שבא ללמדנו, שאף על פי שנאמר 'ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף את המנחה לפני יי', מכל מקום אף היא מניפה עמו; אבל אשם מצורע קשה: וכי מצורע מניף את אשמו?! והלוא בשער נקנור הוא עומד!

כיוון להזית רענן שם 'אך צ"ע אם טעון (אשם מצורע) תנופה בבעלים'. אמנם בתוספתא נגעים פ"ח ה"ח והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו על המצורע וכו' הרי דגם הבעלים מניפין, אך מהרמב"ם בהל' מחו"כ פ"ד ה"ב נראה דרק הכהן מניף, אבל בדעת הראב"ד בהשגות שם לומדים כל הנושאי כלים שם (המהריק"ו והכס"מ ולח"מ) דשניהם מניפין. ובדעת הרמב"ם כתבו דלא פוסק כתוספתא כיון דמהבבלי לא נראה כך עיי"ש אבל התו"כ הולך בשיטת התוספתא.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 2:57 pm

אליהו חיים כתב:
ביקורת תהיה כתב:הקרבנות של שבעת ימי המלואים קרבנות צבור היו, ולא משל אהרן ובניו באו.
דבר זה כתוב בתורה ושנוי בספרא ומשולש בתלמוד.
כתוב בתורה – בפרשת תצוה: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי, לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם.
ושנוי בספרא – בפרשת צו פרק יח: זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים. מַה מִּלּוּאִים נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֵיהֶם וְדִקְדּוּקֵיהֶם מִסִּינַי, אַף כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֵיהֶם וְדִקְדּוּקֵיהֶם מִסִּינַי. אִי מַה מִּלּוּאִים קָרְבַּן צִבּוּר, אַף אֵין לִי אֶלָּא קָרְבַּן צִבּוּר; קָרְבַּן יָחִיד מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְלָאָשָׁם'.
ומשולש בתלמוד – ירושלמי יומא פ"א ה"א: מִלּוּאִים מֶה הָיוּ, קָרְבַּן יָחִיד אוֹ קָרְבַּן צִבּוּר? מִן מָה דִכְתִיב 'וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל', הָדָא אָמְרָה קָרְבַּן יָחִיד. וְהָתָנֵי קָרְבַּן צִבּוּר? אָמַר רַבִּי אִידִי: נִתְנַדְּבוּ צִבּוּר וּמְסָרוּם לָהֶם. (אפשר ד'מסרום' לאו דוקא, אלא כלומר, הקדישום ציבור שיתכפרו בהם אהרן ובניו.)

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מרץ 25, 2020 3:53 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:
ביקורת תהיה כתב:הקרבנות של שבעת ימי המלואים קרבנות צבור היו, ולא משל אהרן ובניו באו. ירושלמי יומא פ"א ה"א: מִלּוּאִים מֶה הָיוּ, קָרְבַּן יָחִיד אוֹ קָרְבַּן צִבּוּר? מִן מָה דִכְתִיב 'וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל', הָדָא אָמְרָה קָרְבַּן יָחִיד. וְהָתָנֵי קָרְבַּן צִבּוּר? אָמַר רַבִּי אִידִי: נִתְנַדְּבוּ צִבּוּר וּמְסָרוּם לָהֶם. (אפשר ד'מסרום' לאו דוקא, אלא כלומר, הקדישום ציבור שיתכפרו בהם אהרן ובניו.)

אחרי המסירה ליחיד נעשו של יחיד עם סמיכה לבעלים ואכילת אהרן ובניו כבעלים וכמו שכתבנו לעיל [ולשון רש"י בשמות כט כב - והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים], אלא בכל זאת יש בזה 'קליטה' במקצת של קרבן ציבור דהחטאת נשרפת אך בחוץ ולא בפנים [ועי' בתו"כ צו פרשה דמילואים פיסקא י"ג בסוף הדיבור ובפי' הראב"ד שם].

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' מרץ 25, 2020 8:37 pm

יש להוסיף בעיקר הענין של שם מקריב דכתיב על הבעלים לענין שלמים [בעקבות הפרשת אימורים וחזה ושוק ותנופתן בחלקים אלו ע"י הבעלים] לבאר כיוצא בזה בפסוקים של תודה בפרשת צו פרק ז' פסוקים יב יג יד דנקרא הבעלים שם בשם מקריב כמה פעמים על הלחם שמונפין ומופרש לכהן א' מכל מין.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 9:34 pm

אליהו חיים כתב:מהרמב"ם בהל' מחו"כ פ"ד ה"ב נראה דרק הכהן מניף.
וכן כתב רש"י להדיא בפירוש החומש על פסוק 'ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם': יקריבנו לתוך העזרה להניף.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' מרץ 25, 2020 10:04 pm

ד כז-כח
וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה, וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.
אחד הוא הכהן הגדול, שאינו מביא קרבן חטאת על שגגת מעשה; ואם,
חס ושלום, עשה מלאכה בשבת או אכל חלב בשגגה – פטור מקרבן.
מה פשר דבר?

משה אסקוט
הודעות: 25
הצטרף: ה' מרץ 10, 2011 8:17 am

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי משה אסקוט » ו' מרץ 27, 2020 11:37 pm

ביקורת תהיה כתב:א א
וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. רש"י (מתורת כהנים): לְכָל דִּבְּרוֹת וּלְכָל אֲמִירוֹת וּלְכָל צִוּוּיִים קָדְמָה קְרִיאָה.

'דברות' – פרשיות הפותחות בלשון 'דבר', כגון:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ.
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים.
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.

לבי במזרח ואנכי בסוף מערב! אני בארה"ב ויש עוד שעתיים וחצי לשבת אבל רובכם יהיה רואים את זה במוצש"ק.
כתבתי משהו על ענין הכללי הזה בפוסט ב: https://basehasefer.blogspot.com/2020/03/blog-post.html

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ש' מרץ 28, 2020 9:56 pm

אליהו חיים כתב:בספר הנפלא 'שם עולם' על ויקרא מפרש 'והקריב' כמו להפריש [האימורים האלו], וכמו שמצינו גם לשון הרמה וגם לשון הסרה לענין זה בקרבנות אחרים.

אָמַר מַר: 'וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ' - מִן הַמְחֻבָּר. אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב 'וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ', הָתָם מַאי מְחֻבָּר אִיכָּא. כִּדְרַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי: שֶׁלֹּא יְנַתַּח בָּשָׂר קֹדֶם שֶׁיִּטֹּל אֵמוּרִין. (פרק התודה)
ממאי דלא פריך תלמודא מקרא ד'והקריב ממנו' האמור בשלמים 'התם מאי מחובר איכא', מוכח דהקרבה האמורה בשלמים אינה הרמה והסרה, ודלא כ'שם עולם'.
אולם הראב"ד בפירושו לתורת כהנים (דבורא דנדבה ריש פרק כ), על הא דתניא התם 'והקריב ממנו – מן המחובר' כתב: מפרש במנחות פרק התודה שלא ינתח בשר קודם שיטול אימורים.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' מרץ 29, 2020 1:03 am

משה אסקוט כתב:כתבתי משהו על ענין הכללי הזה בפוסט ב: https://basehasefer.blogspot.com/2020/03/blog-post.html

חסום.

משה אסקוט
הודעות: 25
הצטרף: ה' מרץ 10, 2011 8:17 am

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי משה אסקוט » א' מרץ 29, 2020 5:12 am

שמעתי מרימון-אתרוג ונתיב שזה שוחרר אצלם. שלחתי בקשת שחרור לנטפרי לפני כמה דקות.
אם עדיין יש בעייה ורוצים לקבל PDF מזה, נא לפנות אלי ב: info@taryaganalytics.com

שבוע טוב.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » א' מרץ 29, 2020 3:49 pm

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:בספר הנפלא 'שם עולם' על ויקרא מפרש 'והקריב' כמו להפריש [האימורים האלו], וכמו שמצינו גם לשון הרמה וגם לשון הסרה לענין זה בקרבנות אחרים.

אָמַר מַר: 'וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ' - מִן הַמְחֻבָּר. אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב 'וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ', הָתָם מַאי מְחֻבָּר אִיכָּא. כִּדְרַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי: שֶׁלֹּא יְנַתַּח בָּשָׂר קֹדֶם שֶׁיִּטֹּל אֵמוּרִין. (פרק התודה)
ממאי דלא פריך תלמודא מקרא ד'והקריב ממנו' האמור בשלמים 'התם מאי מחובר איכא', מוכח דהקרבה האמורה בשלמים אינה הרמה והסרה, ודלא כ'שם עולם'.
אולם הראב"ד בפירושו לתורת כהנים (דבורא דנדבה ריש פרק כ), על הא דתניא התם 'והקריב ממנו – מן המחובר' כתב: מפרש במנחות פרק התודה שלא ינתח בשר קודם שיטול אימורים.

נראה דידע הגמ' דרשת התו"כ בשלמים 'ממנו -מן המחובר', אך שם דבכלל ההפרשה גם חזה ושוק והוא חלק מהבשר מבואר דמפריש בשר חזה ושוק משאר הבשר כל זמן שכולו מחובר יחד [דבזה חל שם הפרשה בחו"ש מכל הבשר] ולא שייך להקשות שם 'התם מאי מחובר איכא', אבל בחטאת דאין כאן אלא הפרדת האימורין לבד דרק מפריד החלב מן הבשר מקשה הגמ' 'התם מאי מחובר איכא' דכיון דהוי רק הפרדה של פריסת החלב, הפרדה זו שמתקיים על מקומו מתקיים באותה מדה כלפי כל הבשר הן אם הבשר כולו שלם הן אם הבשר חתוך לחתיכות, ולכן מוכיח הגמ' בקושייתו לסתור דרשא זו של 'ממנו מן המחובר' ומנלן לדרוש בתרומת לחמי תודה כן, וע"ז מחדש הגמ' בתירוצו דקיים דין מחודש דכל הבשר צריך להיות מחובר יחד כדי לקיים הפרדת החלב ממנו, אבל משלמים לא היה להגמ' מה להקשות.
והנה התו"כ הביא דרשת ממנו מן המחובר שבברייתא בש"ס בתרומת לחמי תודה וגם בשלמים ממנו מן המחובר ומה דנקט הש"ס דגם בחטאת נדרש כן אין זה דרשא בתו"כ אלא פשיטא להש"ס דאם בשאר מקומות נדרש כן ע"כ דגם קרא דחטאת יידרשו כן אלא דהש"ס הוא דלא הבין איך נדרש שם, אבל אחרי תשובת הגמ' פשוט דנדרש כן שנית ולא צריך התו"כ לפרט שוב בחטאת אחרי דכבר פירטו בשלמים.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' מרץ 29, 2020 4:16 pm

ד ז
וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי יְיָ.
מִזְבֵּחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם, וְאֵין כֹּהֵן לִפְנֵי הַשֵּׁם. הָא כֵּיצַד? עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה (ברייתא בפרק הוציאו לו).
מזבח הקטורת עמד באמה האחת ועשרים מפתחו של היכל, נמצא שהכהן העומד חוּצה לו היזה את הדם ברחוק מן הפרוכת יותר מעשרים אמה, ולפעמים נגעו הטיפות בפרוכת.
דומה אפוא שיש להסמיך זאת אצל מאמרו של רבי יוחנן בפרק קדשי קדשים:
בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָן שֶׁל כֹּהֲנִים!
שֶׁאֵין לְךָ קַל בָּעוֹפוֹת יוֹתֵר מִמֻּרְאָה וְנוֹצָה, פְּעָמִים שֶׁהַכֹּהֵן זוֹרְקָן יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים אַמָּה.
מקורות:
א. תוספתא יומא פרק ב הי"א (וכ"ה בתוספות מנחות צט א): שלחן נתון בצפון משליש הבית ולפנים.
ב. ברייתא בפרק הוציאו לו: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » א' מרץ 29, 2020 4:19 pm

ביקורת תהיה כתב:ב ג
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וגומר.
הקרבה זו איני יודע מהי. כשהוא אומר (בסדר צו): 'הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַייָ יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַייָ מִזֶּבַח שְׁלָמָיו, יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ, אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ', הוי אומר: הקרבה זו תנופה.

ובקרבן של אשה דאינה מנפת האם לא יתקיים עיקר פרשה זו כלפי הקרבת האימורים בלבד?

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' מרץ 29, 2020 4:51 pm

הָיְתָה אִשָּׁה בַּעֲלַת הַקָּרְבָּן – אֵינָהּ מְנִיפָה, אֲבָל הַכֹּהֵן מֵנִיף; שֶׁקָּרְבָּנָהּ טָעוּן תְּנוּפָה, וְהִיא פְּסוּלָה לִתְנוּפָה. (רמב"ם)

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » א' מרץ 29, 2020 5:21 pm

כוונתי 'האם לא מתקיים הקרבה זו על שם הבעלים', ונמצא דלשון הפסוק והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו האליה וגו' לפעמים מתקיים על הבעלים ולפעמים על הכהן, וזה משונה ביותר, ולכ' מוכח דלא נאמר על הבעלים לתנופה אלא על הפרשת האימורים לבד וכדברי ה'שם עולם' וכפשטות של דבריו שאינו תלוי הפרשה זו בבעלים אף כשמתקיים תנופתן.

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' מרץ 29, 2020 6:33 pm

האי כהנא שלוחא דאיתתא הוא, דומיא דשחיטה.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » א' מרץ 29, 2020 7:23 pm

ביקורת תהיה כתב:האי כהנא שלוחא דאיתתא הוא, דומיא דשחיטה.

ייש"כ! כדבריכם ברש"י מנחות ס"א ב' (ד"ה שהתנופה) ובתוס' שם גם מסכים בזה לענין נשים וכמו שנראה מלשון הברייתא שם ס"ב ב' והאשה כהן מניף על ידיה [אמנם בדקדוק לשון הרמב"ם בפ"ט ממעה"ק הט"ז 'אשה בעלת הקרבן אינה מניפה אבל הכהן מניף שקרבנה טעון תנופה' משמע דהוי קיום בקרבן ע"י הכהן ולא שליחות של האשה, ועי' ברש"ש על רש"י שם בסוף דבריו].

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » א' מרץ 29, 2020 9:26 pm

הצעת דברי הרמב"ם כך היא: מה טעם הכהן מניף? מפני שלא מיעטה תורה קרבן אשה מתנופה, אלא מניעה היא שמנעה תורה את האשה מלהניף היא עצמה, ולכן יש לו לכהן להניף על ידיה.
והן הן הדברים האמורים בפרק כל המנחות:
אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים קָרְבָּנָן טָעוּן תְּנוּפָה, וּתְנוּפָה עַצְמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל לֹא בִּידֵי נָשִׁים.
ופשוט.

אליהו חיים
הודעות: 97
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי אליהו חיים » ב' מרץ 30, 2020 8:08 am

ביקורת תהיה כתב:
אליהו חיים כתב:בספר הנפלא 'שם עולם' מפרש 'והקריב' כמו להפריש [האימורים האלו], וכמו שמצינו גם לשון הרמה וגם לשון הסרה לענין זה בקרבנות אחרים.

viewtopic.php?f=17&t=49897&p=609834#p609744

viewtopic.php?f=17&t=49897&p=611322#p611322

ביקורת תהיה
הודעות: 1709
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הארות והערות בפרשת ויקרא

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ד' אפריל 01, 2020 7:44 pm

שתי שאלות בפרשת קרבן עולה ויורד:
א. הכתוב אינו מדבר כי אם בטמא שנטמא במגע באב הטומאה, דהיינו שהוא ראשון לטומאה; ומנלן שאף אב הטומאה דינו בקרבן עולה ויורד ואין דינו בחטאת קבועה?
ב. מנלן שבשר חטאת העוף נאכל לזכרי כהונה?


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 11 אורחים