''אני עבדך בן אמתך'' למה על שם האמא ולא על שם האבא?

[שייף נפיק]

שמעתי מהגר''א פילץ שליט''א שביאר
הנה מצינו שכיון שלא חטאו הנשים בחטא העגל לפיכך ניתן להם ר''ח ליו''ט<
ומבואר שהוא ענין מצד היותם נשים במיוחד כי לא מסתבר שאילו לא חטאו כל הגבוהים בעגל היה נקבע יום טוב לגבוהים..
על כרחך שהוא מכח האמונה התמימה של הנשים וכמש''כ 'אל תיטוש תורת אמך' שהמסורת מכח האמונה התמימה מתייחסת אל האם אבל הגברים הם בבחינת 'השכל וידוע אותי' מכח השכל ואינה אמונה חזקה ותמימה כנשים שעל כן עמדו הנשים באמונתן בזמן חטא העגל ולא חטאו.
וזה שאמר דוד אני עבדך - אף שאני עבדך ומאמין בשכל - עם כל זה אני גם 'בן אמתך' ומאמין באמונה תמימה ע''כ.

[חד ברנש]

אם דרש, אז כבר עדיף דרשתם של חז"ל, שדוד כינה את עצמו 'בן אמתך' משום אותו מעשה שרצה ישי לבוא על שפחתו וכו'.

[דרומי]

לא הצלחתי להבין מה הקשר בין 'עבדך' לשכל.

[קרית מלך]

ראה נא מה שפירש בזה בהקדמת שו"ת עונג יו"ט בשם המהרי"ט והוא נשגב למתבונן.

[איש גלילי]

אם דרש, אז כבר עדיף דרשתם של חז"ל...

מחילה על הסטיה מהנושא, אבל למה אם מישהו אומר דרוש טוב אין לזה מקום מפני שחז"ל דרשו כבר משהו על פסוק זה?

[חד ברנש]

לא אמרתי שאין מקום לדרוש אחר,
אלא שדרושם של חז"ל התקבל על דעתי יותר מהדרוש האחר.
אבל כל אדם וטעמו.

[בברכה המשולשת]

אם דרש, אז כבר עדיף דרשתם של חז"ל, שדוד כינה את עצמו 'בן אמתך' משום אותו מעשה שרצה ישי לבוא על שפחתו וכו'.

סליחה על הבורות- היכן מופיע מדרש זה בחז"ל?

[חד ברנש]

ילקוט המכירי הביאו, לזכרוני.
וכדומני שר"ש אשכנזי, באחד מה'אלפא ביתא' שלו הביא את שאר המקורות.
אבל הרבה ראשונים (אשכנזים בעיקר) בפירושיהם למזמור (כולל בפירושיהם להגדה של פסח) פירשו כן.

[פרנקל תאומים]

לענ''ד צ''ל פשוט, יש כאן תפילה: "אנא ה' כי אני עבדך, אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי", כלומר דוד המע''ה מתפלל ומבקש מה': "פתחת למוסרי", אנא פתח את מוסרי. והיות שיש כאן תפילה ובקשה על עצמו, יש להשתמש בשם האם ולא בשם האב, כדרך שאנו נוהגים כאשר אנו מתפללים לרווחתו או לרפואתו של מאן דהוא.
האין זאת?

[שבענו מטובך]

בלי שזה נכנס לכאן, אעלה לזכרון מה שאמרתי בילדותי:
'עבדך בן אמתך' (609) בגימטריא 'דוד בן נצבת' עה"כ (608).

[בברכה המשולשת]

ילקוט המכירי הביאו, לזכרוני.
וכדומני שר"ש אשכנזי, באחד מה'אלפא ביתא' שלו הביא את שאר המקורות.
אבל הרבה ראשונים (אשכנזים בעיקר) בפירושיהם למזמור (כולל בפירושיהם להגדה של פסח) פירשו כן.

פשוט היה זכור לי שמדרש זה איננו מופיע בחז"ל אלא רק בדברי הגאונים והראשונים (ולמיטב זכרוני יש על זה מאמר של גרוסמן, שלא חייבים לקבל את מסקנותיו אבל הוא בהחלט מעלה כיווני חשיבה משמעותיים בעניין זה)

[איש גלילי]

לא הצלחתי להבין מה הקשר בין 'עבדך' לשכל.

מן הסתם הכונה שלשון זכר מתייחס יותר לאמונה שכלית ולשון נקבה מתייחס יותר לאמונה תמימה.

[נוטר הכרמים]

לענ''ד צ''ל פשוט, יש כאן תפילה: "אנא ה' כי אני עבדך, אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי", כלומר דוד המע''ה מתפלל ומבקש מה': "פתחת למוסרי", אנא פתח את מוסרי. והיות שיש כאן תפילה ובקשה על עצמו, יש להשתמש בשם האם ולא בשם האב, כדרך שאנו נוהגים כאשר אנו מתפללים לרווחתו או לרפואתו של מאן דהוא.
האין זאת?

בהחלט מתקבל על פי פשט.

ואם פשט, אז כבר יותר פשוט, אם הבקשה היא 'פתחת למוסרי' והיינו שכיון שהוא בלא"ה עבד בכל מציאותו והוייתו אינו זקוק לכבלים ומוסרות, ראה ברש"י שם, אזי אין ספק שה'יליד בית' שמלידתו הוא עבד מתייחס יותר לבן השפחה מאשר לבן העבד, וגם ביוחסין הוא כך, ולד שפחה כמותה, ובן עבד אינו עבד במציאותו אלא הולכים אחר האם.

[בברכה המשולשת]

ואם פשט, אז כבר יותר פשוט, אם הבקשה היא 'פתחת למוסרי' והיינו שכיון שהוא בלא"ה עבד בכל מציאותו והוייתו אינו זקוק לכבלים ומוסרות, ראה ברש"י שם, אזי אין ספק שה'יליד בית' שמלידתו הוא עבד מתייחס יותר לבן השפחה מאשר לבן העבד, וגם ביוחסין הוא כך, ולד שפחה כמותה, ובן עבד אינו עבד במציאותו אלא הולכים אחר האם.

וכן עולה מדברי רש"י שם

[לבי במערב]

לענ''ד צ''ל פשוט, יש כאן תפילה: "אנא ה' כי אני עבדך, אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי", כלומר דוד המע''ה מתפלל ומבקש מה': "פתחת למוסרי" . . והיות שיש כאן תפילה ובקשה על עצמו, יש להשתמש בשם האם ולא בשם האב . .

בלי שזה נכנס לכאן (?!), אעלה לזכרון מה שאמרתי בילדותי:
'עבדך בן אמתך' (609) בגימטריא 'דוד בן נצבת' עה"כ (608).

יש"כ על הרעיון הנפלא.

[דרומי]

כדברי הרב פרנקל תאומים מפורש בזה"ק פ' לך פד, א.

[עושה חדשות]

שו"ת מלמד להועיל חלק א (אורח חיים) סימן כג
שאלה. המנהג כאן בלמוד שיעור ובמצבה להזכיר הנפטר בשם אמו, אי יאות עבדי.
תשובה. לענין למוד שיעור ראיתי כן בתפלה אחר הלמוד שנדפסת בספר תוצאות חיים, וכן הוא בכל המחזורים בהזכרת נשמות, וכן נוהגין בתפלה על החולים, וכן איתא בתפלת רבונו של עולם שאומרים בשעת הוצאת ס"ת בי"ט, וזכר לדבר ואני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי. אך במצבה כמדומה לי שהמנהג להזכיר שם אביו וכן ראיתי במצבות גדולי ישראל. אמנם אם יש שם מנהג מקדם להזכיר גם במצבה שם האם (וזה יש לראות במצבות הקדומות) הנח להם מנהגם.