מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

ביאורים נחמדים - פרשת בחוקותי

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 6750
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

ביאורים נחמדים - פרשת בחוקותי

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מאי 26, 2019 7:58 pm

כו, מג-מד וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֹנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם: וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י ד' אֱלֹהֵיהֶֽם.

בפשוטו הביאור בחתימה זו 'ואף גם זאת', שלמרות כל הקללות, עדיין 'לא מאסתים ולא געלתים לכלותם' מחמת קיום הברית עם כלל ישראל. אולם נראה לבאר יותר סמיכות וקישור המקראות על מכונם, דהנה סיבת הקללות היא 'יען וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי גאלה נפשם, וזהו לשון מקביל (בשינוי של היפוך התיבות) להא דכתיב לעיל (כו, טו): וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת־בְּרִיתִֽי. ופירש"י, ואם בחקתי תמאסו - מואס באחרים העושים: משפטי תגעל נפשכם - שונא החכמים.

ולכאורה על אותו המשקל שמצינו שיענשו שהארץ תיעזב מהם ותרצה את שבתותיה מחמת שלא שמרו את שנות השמיטה, היה בדין שגם יהיו שוממים מחכמי ישראל וצדיקים משום שמאסו בהם ושנאו אותם.

ברם איתא במגילה (יא, א): במתניתא תנא: לא מאסתים בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו, ומתתיה כהן גדול, לכלותם בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם, בימי פרסיים, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות.

הרי שזוהי חתימת הברכות שאף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם ויתקיימו בהם כל הקללות ישנה הבטחה שלא ילקח מהם בית חייהם אלו חכמי הדורות. [וניתן להמליץ ע"ז לשון המדרש ש'מכה אשר לא כתובה בתורה – זו מיתת צדיקים', כי באמת אין קללה כזו, וכמש"נ].

והביאור בזה כי אם הארץ תיעזב מהם עדיין כלל ישראל ישאר בארץ אויביהם, אבל אם יאבדו מהם החכמים זוהי בחינה של 'לכלותם', וכפי ששמעתי בילדותי ממרן הרב שך זצוק"ל כי עם ישראל נתקיים אלפי שנה בגלות בלא מדינה וחבל אדמה, ואילו בלי ישיבות וחכמים אינו יכול להתקיים אפילו מעט זמן, ובכל המקומות שלא היה תורה, לא נשאר קיום ח"ו.

[הגרי"י קלמנוביץ שליט"א שיבח ביאור זה].

נוטר הכרמים
הודעות: 6750
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: ביאורים נחמדים - פרשת בחוקותי

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מאי 26, 2019 7:59 pm

כו, מב וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר.

הנה ידועים בזה דברי השל"ה (דרך חיים תוכחת מוסר אות ד), וז"ל,
קשה זה הפסוק הוא של נחמה, ועדיין לא גמר הקללות, ואיך הפסיק בפסוק של נחמה בתוך הקללות.
וקבלתי, כי אף זה הפסוק הוא מתוכחת מוסר, כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא לרשע בן צדיק, כי הרשע בן צדיק עונשו מרובה, שראה אביו מתנהג בחסידות והוא אין מנהג אבותיו בידיו. וכן אין דומה מי שהוא דר במקום מכוער למי שהוא דר במקום תורה. על זה אמר: אני אזכור לך אלו הדברים לכף חובה, שאתה מזרע אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב. וגם הארץ אזכור, כי נתתי לך ארץ ישראל שאוירא דארץ ישראל מחכים, ועל כל זאת לא הלכת בדרך ישר. על כן כל איש ישים אל לבו, ובפרט מי שיש לו אבות שהיו יראי אלהים, וגם מי שיושב במקום חכמים לומדי תורה צריך לראות ביותר לילך בעקביהם, לתורה למעשים ולמדות, ולילך בדרכי החמודות.

וראיתי בספר אזנים לתורה לגאב"ד לוצק שהביא דברי השל"ה הללו כציטוט מתוך מכתב בן אחותו הגרש"ד וואלקין זצ"ל, ותמה על הדברים, שהרי פסוק זה 'וזכרתי את בריתי יעקב וגו'' הוא אחד מפסוקי זכרונות הנאמרים בתפילת המוסף בראש השנה, ושם תנינן, 'אין מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות'. הרי לנו בהכרח שפסוק זה אינו נדרש לפרוענות כתוספת תביעה ותוכחה על פסוקי הקללות.

ברם נראה שמלבד הכוונה הפשוטה שבזכירת האבות בבחינת 'יזכור אהבתם ויחיה זרעם שלא תאבד שארית יעקב', וע"ז אנו מתפללים, 'וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם', בזכרון האבות כתוכחת מוסר יש גם זכירת טובה ורחמים, שאף שרשע בן צדיק יש לדונו לכף חובה בחומר הדין יותר מחמת שנטש מנהג אבותיו, זה ביחס לחומרת העונש, אבל אחר ריצוי העונש, הנה היות הנידון מגזע טוב, זה סיבה לומר שעדיין ישנה תקוה ממנו, וישוב הבן לגבול אבותיו.

ולכן זכירה זו כאשר היא באה בסוף הקללות, יש לה ב' משמעויות כאחד, אותה הנקודה של תוכחת מוסר באשר ברשע בן צדיק עסקינן, היא הנותנת פתח תקוה לגאולה וישועה.
ועכ"פ לאחר שאנו מזכירים פסוק זה בברכת זכרונות אזי בחתימתה מבקשים: ועקידת יצחק לזרעו של יעקב היום ברחמים תזכור, הרי שמבקשים שאותו הזכרון יהיה 'ברחמים', וכן בנוסח יעלה ויבוא מבקשים 'וזכרון אבותינו... לפליטה לטובה'.

נוטר הכרמים
הודעות: 6750
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: ביאורים נחמדים - פרשת בחוקותי

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מאי 26, 2019 8:00 pm

כו, כא וְאִם־תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַֽ לִ֑י וְיָסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע כְּחַטֹּאתֵיכֶֽם.

כתב בעל הטורים, וז"ל,
כחטאתיכם. בגימטריא בין בשוגג ובין במזיד.


וצ"ב הרי חטא זה שוגג, ומה ענין מזיד לכאן.

ואולי יש לומר, שהרי הקללות באים על ההליכה בקרי, והיינו דרך עראי ומקרה, כמו שפירש רש"י, ואחד שמתנהג בדרך מקרה, דהיינו שאינו מדקדק על הליכותיו שיהיו כהלכה כדת וכדין, אזי אף השגגות נידונים כקרוב למזיד, שאינו נחשב כשוגג כי היה לו ליתן לב ולשום אורחותיו.

נוטר הכרמים
הודעות: 6750
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: ביאורים נחמדים - פרשת בחוקותי

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' מאי 14, 2020 10:01 pm

כו, לב וַהֲשִׁמֹּתִ֥י אֲנִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָֽׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ אֹֽיְבֵיכֶ֔ם הַיֹּשְׁבִ֖ים בָּֽהּ.

ופירש"י: והשמתי אני את הארץ - זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שוממה מיושביה. ומקורו מדברי התו"כ, וכן הוא בתרגום המיוחס ליונתן כאן.

ובפשוטו יש להבין הבשורה בזה מצד ההרגשה, והרי דברים ק"ו, ומה כאשר מדובר באחיו מבני ישראל יש בזה מידה מרובה של עגמת נפש כאשר אכלו זרים יגיעו ויכבשו נחלתו וכמו שמצינו בפרשת היציאה למלחמה (דברים כ, ה): וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ, ופירש"י: ואיש אחר יחנכנו - ודבר של עגמת נפש הוא זה. ועי' ביומא (יג, א): אי זריז הוא למה מתקינין כהן אחר, כיון דעבדינן ליה צרה כל שכן דמזדרז טפי. [וראה בספר באר יוסף פרשת אחרי מות דברים נכוחים].

ובספר בית הלוי (דרוש ח) כתב לבאר בעומק טפי, וז"ל, ולכאורה מאי נ"מ היא לישראל אם המה יקבלו נחת רוח בה או לא, ומה טובה יש בזה לישראל, וביאור הענין הוא דזהו נחמה גדולה לישראל דארץ ישראל נתקדשה מכל הארצות עד שאינה יכולה לסבול עליה עוברי עבירה מצד קדושתה וכמו שאמר הכתוב ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה כו', וגם עתה שישראל גלו ממנה אינה סובלת עוברי עבירה וגם המה אינם מקבלים ממנה קורת רוח דגם עתה היא בחורבנה ואינה מיושבת כישוב כל הארצות, וזהו מופת גלוי שעדיין הארץ בקדושתה הראשונה עומדת שנתקדשה עבור ישראל וגם עתה שגלו ישראל ממנה לא סילק ה' קדושתו ממנה ומחזיק אותה בקדושתה עבור ישראל שישובו אלי' ותחזור הארץ לכבודה הראשון, ויעו"ש עוד דברים נפלאים.

ולולי דברי רש"י היה נראה לבאר עוד לפי פשוטו של מקרא, דהנה להלן (לד – לה) כתיב: אָז֩ תִּרְצֶ֨ה הָאָ֜רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ כֹּ֚ל יְמֵ֣י הֳשַׁמָּ֔ה וְאַתֶּ֖ם בְּאֶ֣רֶץ אֹיְבֵיכֶ֑ם אָ֚ז תִּשְׁבַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְהִרְצָ֖ת אֶת־ שַׁבְּתֹתֶֽיהָ: כָּל־יְמֵ֥י הָשַּׁמָּ֖ה תִּשְׁבֹּ֑ת אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־שָׁבְתָ֛ה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶ֖ם בְּשִׁבְתְּכֶ֥ם עָלֶֽיהָ.

והנה נראה כאן במקראות שנכפל זה כמה ענין ריצוי הארץ את שבתותיה, וצריך הסבר. אך עכ"פ נראה שיש בכאן שני ענינים, ענין של עונש לבני ישראל על שלא שמרו את השמיטה, וזוהי ההדגשה 'ואתם בארץ אויביכם', וענין של שביתת הארץ מצד הארץ בעצמה בלי שייכות דווקא לבני ישראל, שהיא צריכה לשבות, (ומעין דמצינו שאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע ממצוות התלויות בארץ), ונראה שזוהי ההדגשה בשנית, כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתכם עליה.

ונראה שזהו שמקדים הכתוב לומר 'והשימותי אני את הארץ' שאף כאשר יכבשו הגויים את הארץ, תהיה הארץ שממה, והרי היא תשבות בשביעית.

נוטר הכרמים
הודעות: 6750
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: ביאורים נחמדים - פרשת בחוקותי

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' מאי 15, 2020 2:54 pm

כו, לא וְנָתַתִּ֤י אֶת־עָֽרֵיכֶם֙ חָרְבָּ֔ה.

ופירש"י:
ונתתי את עריכם חרבה - יכול מאדם, כשהוא אומר והשימותי אני את הארץ הרי אדם אמור, הא מה אני מקיים חרבה מעובר ושב.

והנה כפי הגירסא של רש"י כן היא הגירסא לפנינו בתורת כהנים, אולם רבינו הגר"א גרס בהיפוך, וז"ל: וכה"א ונתתי עריכם חרבה עד וכה"א והשימותי טעות סופר, וכן צריך לומר וכן הוא אומר והשימותי אני את הארץ, יכול מאדם, כשהוא אומר ונתתי עריכם חרבה הרי אדם אמור, הא מה אני מקיים והשימותי אני את הארץ מעובר ושב.

ובחומש הגר"א (מהדורת 'מורשת הגר"א') הובא בהערות תוספת נכבדה מאת הג"מ מתתיהו שטארשון בכת"ע 'המגיד' שמביא הגהה זו בשם כת"י של הגר"א, ומוסיף על כך: ולא כתב שום טעם להגהתו כדרכו. ונראה לי דבר גדול דבר הנביא ונימוקו עמו משום ד'ונתתי עריכם חרבה' ההכרח לפרש שהערים תהיינה חרבות שלא ישבו שם בני אדם, כמו שכתוב (ישעיה ו, יא) שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם, וירמיה השתמש הרבה בלשון חורבן ושממת העיר מאין יושב. אמנם 'והשימותי את הארץ' פירושו שגם המסילות והדרכים להערים תהיינה שממה מבלי עוברים ושבים להערים, וכמו שכתוב (ישעיה לג, ח) נשמו מסילות שבת עובר אורח, וביחזקאל (יד, טו) שממה מבלי עובר (לג, כח) ושממו הרי ישראל מאין עובר (לה, ז) ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנה עובר ושב, צפניה (ג, ו) והחרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב, ונכונה לפי זה הגהתו.

ויעו"ש מה שהוסיפו המהדירים שנראה שפשוט הוא שעריכם היינו מה שנמצא בתוך הערים, ו'הארץ' היינו מה שחוץ לערים שהכוונה לעובר ושב שהוא על הדרכים שבין העיירות, ועל זה אמר 'והשימותי', ויעו"ש עוד.

ויש להוסיף, שהרי על 'והשימותי את מקדשיכם' האמור בפסוק זה עצמו, איתא בתו"כ 'מן הגדודיות', ורש"י מפרש דהיינו שיירות של ישראל שהיו מתקדשות ונועדות לבוא שם, הרי ש'והשימותי' קאי על עובר ושב.

נוטר הכרמים
הודעות: 6750
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: ביאורים נחמדים - פרשת בחוקותי

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מאי 17, 2020 8:55 am

כו, לו-לז וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף: וְכָשְׁל֧וּ אִישׁ־בְּאָחִ֛יו כְּמִפְּנֵי־חֶ֖רֶב וְרֹדֵ֣ף אָ֑יִן וְלֹא־תִֽהְיֶ֤ה לָכֶם֙ תְּקוּמָ֔ה לִפְנֵ֖י אֹֽיְבֵיכֶֽם.


ראיתי שהעירו לדקדק שבפס' הראשון נזכר 'ואין רודף', ואילו בפס' השני 'ורודף אין', ומה טעם השינוי.

ולכאורה הביאור המתקבל בפשוטו של מקרא, בפס' הראשון מיירי שבאמת אין כאן אלא דמיון בעלמא ולא שום רדיפה, אלא נסו מנוסת חרב מפני קול עלה נדף, ונופלים מחמת גודל מרוצתם בנוסם, ולכן מתאים הלשון 'ואין רודף', שאין שום רדיפה במציאות.

אולם בפסוק השני מיירי שיש כאן רדיפה פנימית, והיינו שמחמת גודל הבהלה והפחד מן האויבים הם כביכול רודפים איש את אחיו בדרכם להינצל, וגם הנפילה היא בדרך שנכשלים איש באחיו, [ודוגמא לזה היא העובדא המובאת בגמ' בשבת (ס, א) בכמה נוסחאות, סנדל המסומר מאי טעמא, אמר שמואל: שלפי הגזרה היו, והיו נחבאין במערה, ואמרו: הנכנס יכנס, והיוצא אל יצא. נהפך סנדלו של אחד מהן, כסבורין הם: אחד מהן יצא, וראוהו אויבים, ועכשיו באין עליהן, דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים, ויעו"ש בעוד אופנים], וע"ז מתאים יותר 'ורודף אין', היינו כי באמת מציאות של רדיפה יש כאן אחד מפני אחיו, אבל 'רודף' דהיינו אדם שונא אין.


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים