הערות בספר שופטים

[יוֹסֵפֶר]

אציג כאן שני הערות קטנות במלבי"ם דלהלן שלפי פירושו בני שבט יהודה ושבט בנימין לא היו בסדר, ולכאו' אין הכרח לומר כן
1
שופטים א, ו "וינס אדוני בזק וירדפו אחריו ויאחזו אותו ויקצצו את בהונות ידיו ורגליו"

ואומר המלבי"ם שאף שבפסוק הבא אדוניבזק מצדיק דינו למה סיבב ה' ככה לעשות לו, עם זאת ענישה זו קצת נגד חוקי ישראל מצד יהודה וה"ל להורגו בסיף כדין הריגת ז עממין.

ולכאו' יש להבין מה הכריחו לומר כן ולפרש ששבט יהודה לא עשה כהוגן בזה, בזמן שאפשר לפרש פשוט שכחלק מתכסיסי מלחמה עושים דברים שמפחידים את האויבים שיחפזו ויערצו מפניהם, וכן הרלב"ג פירש שעשו כן 'להפיל מורך על שאר המלכים שיראו מלהלחם בישראל'


2
שופטים א, כא "ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה"

המלבי"ם מפרש שבני בנימין נתעצלו כשלא הורישו את היבוסי.

אכן ברש"י הביא מחז"ל שהיבוסי היו מבני אבימלך 'ולא הורישום מפני השבועה עד שבא דוד לפי שעדיין היה נכדו קיים והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו'

אמנם כאן אפשר קצת להבין שהמלבי"ם העדיף לפרש כן כי אם הפסוק מזכיר שבנימין לא סיים את הכיבוש, יחד עם הזכרת שאר שבטים שלא סיימו את הכיבוש, יותר פשוט לפרש שגם הוא לא היה בסדר, ומפרשי התנ"ך הרי מפרשים רבות בדרך נוספת מחז"ל, מ"מ עדיין צ"ע שהרי באמת היבוסי הוא נכד של אבימלך ולכן צאצאי אברהם מחוייבים לברית שכרתו שני הסבים.. והרלב"ג גם פי' כרש"י שמפני השבועה.

[יוֹסֵפֶר]

שופטים ב, ג

"וגם אמרתי לא אגרש אותם מפניכם והיו לכם לצידים ואלהיהם יהיו לכם למוקש"
(וְטַעֲוַתְהוֹן יהון לכון לתקלא, תרגום יונתן)
וש"מ שפעמים בעבור עונש- השי"ת שולח נסיון!

[יוֹסֵפֶר]

שופטים ג, י

ותהי עליו רוח ה' (על עתניאל בן קנז כשהקימו ה' להושיע את ישראל)

רש"י מביא מהמדרש תנחומא-

דרש רבי תנחומא, נסתכל במה שאמר הקב"ה למשה במצרים ראה ראיתי את עני עמי, מה הן שתי ראיות הללו- אמר לו רואה אני שעתידין לטעות בעגל ואעפ"כ ראיתי את עני עמי, זו דרש עתניאל- אמר בין זכאים בין חייבים עלי להושיעם.

ולכאורה הדברים צריכים ביאור, דהלא בפסוק הקודם (ט) כתיב- ויזעקו בני ישראל אל ה', ויקם ה' מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן קנז וגו', ובפשטות משמע שבזעקתם שבו בתשובה, (וכ"כ הרלב"ג ט, ולהלן בפס' טו אצל אהוד), ואחר צעקתם לשוב אל ה' הקים להם את עתניאל, א"כ מדוע אחר שנשלח ע"י ה' להושיעם אחר שהתקבלה צעקת תשובתם, הוצרך הוא לדרוש דאף אם חייבים ראויים לישועה?

אלא הביאור הוא דעתניאל השוום לדורו של משה, שעליהם אמר ה' למשה דאף שעתידים להיות חייבים בחטא העגל מ"מ אני מושיעם, הוא הדין בני דורו אף שעתידים לחזור לסורם שוב ושוב, מ"מ כיון שצעקו לשוב הנני מושיעם,
ואף שצעקתם זו אינה תשובה מאהבה אלא מיראה ואפי' פחותה מכך- מחוסר ברירה ומלחץ אויב (ארם בפס' ט וכן אירע שוב מלחץ מואב בפס' טו וכן הלאה על זה הדרך), מעין תשובה זמנית כזו, וכמו שנאמר בפסוק (ב, יח בהקדמה הכללית שהנביא מתאר את תקופת השופטים) "וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט כי ינחם ה' מנאקתם מפני לוחציהם ודוחקיהם" ומבאר הרלב"ג- וסיפר דרך כלל איך היה מנהגם בימי השופטים עד שלא התיישבו לעבוד את ה' כי אם בימי השופט, ובמותו ישובו להשחית דרכם. וכן מבאר המצודות- מנאקתם, מחמת שצעקו להתפלל ולשוב לה', ולא מאהבת המקום כי אם מלחץ האויב, והיה במיתת השופט- ר"ל גם התשובה ההיא לא היתה כי אם מתוכחות השופט ומיד שמת ואיננו להוכיחם שבו והשחיתו דרכם מעין דרכי אבותם שהרעו לעשות טרם עמד השופט ההוא.
אבל עם כל זאת אפילו שבאמת המשיכו לחטוא במות השופט, (כמ"ש (ב, יט) והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחוות להם לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה) עם זאת - כיון שכעת זועקים להשי"ת ושבים בתשובה, אומר ה'- ראיתי את עני עמי ובין אם יהיו חייבים עלי להושיעם.