פורום אוצר החכמה

את השאלה הזו שואל כל ילד, אבל בעוונותיי איני יודע עליה תשובה ולכן אני מעלה אותה כאן (בחיפוש מקופיא לא מצאתי שהיא נדונה כאן בעבר).

רש"י (במדבר כב ה) מסביר מדוע ניתן נביא לאומות העולם:
ואם תאמר מפני מה השרה הקדוש ברוך הוא שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות:

וכאן מיד עולה השאלה, מה טעם להשרות שכינה על גוי רשע ולצפות לאיזו טובה שתצמח מכך, וכי אין גוי הגון להשרות עליו שכינה? מה היה קורה אילו לינקולן היה נעשה נביא? מן הסתם המצב היה טוב יותר..

או שמא בלעם כשר שבגויים והגון וטוב שבהם היה, אבל עצם השראת השכינה על גוי, שאין לו כלי קיבול מתאימים לכך, מביאה לתוצאות שכאלה?

יורוני המורים לצדקה ושכמ"ה.

אכתוב מה שנראה לי בהתבסס מעט על ספרי החסידות.

הרשעות של בלעם קשורה דווקא להשגתו, ובלי זה הוא לא היה רשע כל כך.

כי אומות העולם לגרמיהו עבדין, ואינם ממעטים ומבטלים את עצמם. ולכן דווקא כאשר הם משיגים דבר מה בקדושה, הרי שהם מתגאים ורוצים רק את טובת עצמם, וממילא הקדושה דווקא הופכת לרועץ, כידוע בספרי החסידות כי השגה שמביאה לגאווה גרועה מחוסר השגה, כי לוקח את הקדושה שנשפעת לו וכביכול 'שובה' אותה בידי החיצונים, כי משתמש בה לרע.

וזה הראה הקב"ה לאומות, שמאחר ומידותיהם ותכונותיהם אינם מתוקנות, הרי השפעת הנבואה רק מטמאה אותם יותר. וזאת בשונה מישראל, שתכונותיהם טובות ומתוקנות, וההשגה מביאה אותם ליתר שפלות, וממילא לקרבת ה'.

ייש"כ.

השאלה היא האם זה משהו עקרוני אצל גויים מצד שהם גויים. האם גוי לעולם לא יוכל לתקן את מידותיו עד שיהיה ראוי לנבואה?

איני יודע. יתכן שצריך להתגייר בשביל זה.
בכל מקרה, גוי מתוקן הוא דבר היוצא מן הכלל. הנביא הוא מעין 'נשמה כללית' המייצגת את הכלל, (כדברי רש"י בפרשה שעברה 'משה הוא ישראל וישראל הם משה'). אין טעם לקחת גוי יוצא מן הכלל ולעשותו נביא, שכן באותה מידה היה ניתן להעמיד להם יהודי נביא.

מה שרש"י אומר הוא דווקא על משה רבנו, לא על שאר נביאים כפליים כיוצאי מצרים.

גוי שתיקן את מידותיו אינו יוצא משום כך מכלל אומתו.

אולי לא על נביאים כפליים כיוצאי מצרים, אבל כנראה גם על נביאים מרכזיים המהוים מנהיגים ומתווי דרך.

רש"י כמובן מדבר על משה רבינו, אבל כתוב דברים דומים על הנשיא והמלך וכו', כך שהגיוני לראות בזה עניין עקרוני שהמנהיג מייצג את הכלל.

וגם אם גוי שתיקן את מידותיו לא יוצא מן הכלל, מכל מקום גם אינו מייצג אותו. רוצה לומר, מן היושר שכלל לא מתוקן לא יקבל מנהיג טוב ממנו.

ככל הנראה בלעם לא היה מנהיג, אלא כתובת שאפשר לפנות אליה בבקשת עצה והדרכה. כך שלא נ"ל שזה קשור.

אני הקטן נוהג להשיב על שאלת הרב פותח האשכול שליט"א שזה עניינם של הגויים ימש"ו- רשעות וטומאה, ולכן זה הנביא שלהם (ואגב, גם לינקולן ימש"ו היה רשע)

ישנם עוד נביאים גויים - יעוין ב"ב טו:, לא ברור שהכלל של כבודו אקטואלי לכולם.

בברכה המשולשת כתב:אני הקטן נוהג להשיב על שאלת הרב פותח האשכול שליט"א שזה עניינם של הגויים ימש"ו- רשעות וטומאה, ולכן זה הנביא שלהם (ואגב, גם לינקולן ימש"ו היה רשע)

את מנהג הדר"ג כתר"ה אני מכיר משכבר הימים.

מה ידוע להדר"ג כתר"ה על לינקולן שמזכה אותו בתואר שהצמיד לו הדר"ג כתר"ה?

עקביה כתב: מה ידוע להדר"ג כתר"ה על לינקולן שמזכה אותו בתואר שהצמיד לו הדר"ג כתר"ה?

The Real Lincoln: A New Look at Abraham Lincoln, His Agenda, and an Unnecessary War written by Thomas J. DiLorenzo

(וידוע לי שהיה ויכוח אקדמי סוער מסביב לספר הזה, אך אותי הוא שכנע)

תודה.
לא מכיר.

בספר 'כיצד תקנה ידידים והשפעה' של דייל קארנגי יש קצת סיפורים על לינקולן, והם מאד מיוחדים.
הוא כתב גם ספר בשם 'לינקולן הבלתי ידוע', שכנראה מפאר את דמותו של לינקולן. לא קראתיו.

הרמב"ן בפרשה מבאר שבלעם לא היה נביא.

שאלתי מוסבת על דברי רש"י שציטטתי לעיל.

תראה את הרמב"ן. אני לא חושב שהוא סבר שמאמרי חז"ל שונים מדבריו. אלא שהכוונה שבלעם היתה לו נבואה לפי שעה. וכך גם אפשר לפרש את מאמר חז"ל שהביא רש"י. בלשון אחרת הייתי אומר. תראו מה הם גויים. הגוי שיצא לו להגיע לדרגה הגבוהה ביותר של קירבה לבורא כי ה' נגלה עליו. מה הוא כבר עשה עם זה. זה החזיר אותו בתשובה? תיקן את נפשו? גרם לו להיות שונה? לא. מייד אח"כ נתן עצה איך לפרוץ גדרו של עולם.

מצאתי שיעור יפה בנושא זה, של הרב משה סתיו.
https://www.youtube.com/watch?v=hoTspxm ... bzAubpVqkw

אוצר החכמה כתב:תראה את הרמב"ן. אני לא חושב שהוא סבר שמאמרי חז"ל שונים מדבריו. אלא שהכוונה שבלעם היתה לו נבואה לפי שעה. וכך גם אפשר לפרש את מאמר חז"ל שהביא רש"י. בלשון אחרת הייתי אומר. תראו מה הם גויים. הגוי שיצא לו להגיע לדרגה הגבוהה ביותר של קירבה לבורא כי ה' נגלה עליו. מה הוא כבר עשה עם זה. זה החזיר אותו בתשובה? תיקן את נפשו? גרם לו להיות שונה? לא. מייד אח"כ נתן עצה איך לפרוץ גדרו של עולם.

ראה בתנחומא פרשת מצורע כי אם לא היה מסכים לקלל את ישראל היה יושב עם האבות בגן עדן, ומדרשים חלוקים הם.

לדעת הרמב"ן לא היה בלעם נביא לפני ואחרי המאורע שמבואר בתורה, וגם בעת שניבא לא היה בדרגת נבואה כנביאים הראשונים אלא בדרג פחותה של רוה"ק.

לסכם את דעת הרמב"ן בנבואת בלעם:
א. דרגתו בנבואה היה שתי דרגות פחות מהנביאים הראשונים שהם נבאו בא-ל שדי, והוא ניבא במחזה שדי, והוא מה שקראו חז"ל חצי דיבור (על דעתי נציין -שלא כתבו בו נתייחדה הדיבור עמו).
ב. היה עליו יד ה' כמו שנאמר בנביאים. והוא עניין הפחד שמורגש בעת הנבואה, ומבואר בכל כתבי רבינו שזה ממקרי הנבואה.
ג. בנוסף ליד ה' אשר היה עליו, גם נפל פחד המלאך עליו, ולדעת רבינו, ראיית מלאך (על דעתו הראיה אינו בחוש, אלא בהשגה) אינו נבואה אלא ברוה"ק (עי' מה שכתב בהתחלת פרשת וירא), והיא דרגת בני הנביאים או בעלי רוה"ק, ונביא לא יפחד מראיית מלאך, רק בדרגה הזה.
ד. היה לו תוספת מעלה בנבואתו, שהנבואה היה פנים בפנים (כמדבר אל חבירו ורואה חפצו ורצונו עד שיכיר שהבין את כוונתו) והנבואה הגיע אליו במלות מבוארת, שזו היה חלק ממעלת נבואת משה (יתכן שהיה צורך נוסף לעניין זה, כי בני הנביאים יכולים לטעות בנבואתם כמבואר בדרך ה', ואם כן אף אם שפע נבואתו היה בדרגתם היה נצרך למעלה זו), אבל לא השיג ח"ו את דרגת משה בנבואתו ופירט שלוש ההבדלים בנבואת משה ובלעם מהספרי.
ה. מבואר בדברי רבינו שבלעם ידע לכוון את ליבו לנבואה (או לרוה"ק).

ואיידי דמיתנא אעיר הערה אחת על מה שכתב רבינו: "כי ראה עתה באיספקלריא המאירה כנביאים הראשונים שאמר בהם (שמות ו ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי או במדרגה למטה מהם כי מחזה שדי איננו שדי והנה הם יראו באל שדי והוא יחזה במחזה של שדי והנה היו שתי מדרגות למטה מהם"
הנה התחיל רבינו שהיה מדרגה אחת למטה מהאבות, ולאח"כ כתב שתי דרגות, עי' מה שכתב בפכ"ב כ"ג מלאכי השם השכלים הנבדלים לא יראו לחוש העינים כי אינם גוף נתפש במראה וכאשר יראו לנביאים או לאנשי הרוח הקודש כדניאל ישיגו אותם במראות הנפש המשכלת כאשר תגיע למעלת הנבואה או למדרגה שתחתיה . והיינו שהשגת מלאך הוא מדריגה אחת מתחת נבואה, ויתכן שכיון לזה וצ"ע.

מעיקרא לק"מ.
ואילו היה נביא אחר לאומות, היו שואלים למה ההוא.
ולמה בלק היה מלך למואב ולא אחר? (הרי בלעם ניבא לו שימלוך, כלומר משמים הודיעוהו כבר לפני כן).

קו ירוק כתב:מעיקרא לק"מ.
ואילו היה נביא אחר לאומות, היו שואלים למה ההוא.
ולמה בלק היה מלך למואב ולא אחר? (הרי בלעם ניבא לו שימלוך, כלומר משמים הודיעוהו כבר לפני כן).

מדוע לא יתרו, או איוב, שהוכיחו את עצמם כטובים יותר ממנו?

יתרו נתגייר ונידוהו מאצלם, ואיוב משל היה

קו ירוק כתב:מעיקרא לק"מ.
ואילו היה נביא אחר לאומות, היו שואלים למה ההוא.
ולמה בלק היה מלך למואב ולא אחר? (הרי בלעם ניבא לו שימלוך, כלומר משמים הודיעוהו כבר לפני כן).

למה לק"מ?
השאלה היא לפי דברי רש"י שהובאו בפתח האשכול, ולענ"ד היא קשה מאד.

אילו היה נביא אחר רשע ומושחת כבלעם אה"נ שהיו שואלים למה ההוא. השאלה היא למה לא אדם טוב והגון.

עקביה כתב:
אילו היה נביא אחר רשע ומושחת כבלעם אה"נ שהיו שואלים למה ההוא. השאלה היא למה לא אדם טוב והגון.

אדרבה מבואר בחז"ל שבלעם היה אבי כח הטומאה, וזה לעומת זה עשה אלוקים.
לדוגמא עי בילקוט ראובני פרשת בראשית
"וזהו שארז"ל בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו זה בלעם, במדרגה שזה עומד בקדושה, במדרגה זו זה עומד בטומאה".

וזה מה שאמרו שבלעם נזקק לחמורו. והנה הוא אבי הקוסמים ואבי אבות הטומאה (וכן אמרו רז"ל שהוא משך כוחו מעמלק, ומצרים משכו את כוחם ממנו), ופעל ועשה למשוך כוחו מסטרא דטומאה, עד שהגיע למדרגה הגבוה ביותר בעוד טומאתו עליו. וה' הטוב רצה שנביא הגויים, בלעם הוא לבן שביקש לעקור את הכל, הוא יברך את ישראל.

ועי' במו"נ ח"ב ל"ב, שמנה שלושה השקפות בנבואה. ואם נחשוב שגוי הגון וטוב ראוי יותר לנבואה ככל שאינו רע ממש, הרי נמנה על בעלי ההשקפה ההוא שאינו נכון ע"ש.
ידעת שהנביא הוא רום מעלות האדם ותכלית השלימות שאפשר, ומי אמר שהיה כזה בין הגויים כלל (חוץ ממה שיתכן שאיוב וחבריו היו).

כל הידיעות החשובות הנ"ל אמורות לענות על שאלתי? אם כן, לא הבנתי כיצד הן עושות זאת.

אכן, כתבתי את הדברים לא כסדרם.

קודם כל, המו"נ שם, מבהיר שאין עניין הנבואה קשור לאדם טוב והגון, אלא לאדם כליל המעלות.
ולכן, אי אפשר לשאול למה לא בחר בנביא מגויי הארצות טוב והגון אחר, כי אין הנבואה שייך לאיש טוב והגון, בדיוק כפי שהוא אינו שייך לאיש רע, ולא יתכן שיהיה לו נבואה בכלל וכלל.
וזה יסוד מהיסודות שם במו"נ, שהשקפה זו משובשת.

ועניינו, שהנביא צריך להיות תכלית שלימות האדם, מצד הבנתו של הנבואה, ומצד ביצוע שליחותו בנבואה. ואיש טוב והגון איש בער לא יבין את זאת, ולא יתכן לשאול למה לא נתנה לו נבואה, כי הוא אינו בתורת נבואה כלל.

אבל, בלעם הרשע, שהבין לדקויות ענייני נפשו, ועניינים העומדים ברומו של עולם כי חכם היה להרע, גם (ה)קוסם (ה)גדול היה עם כח המדמה מפותח (כתנאי הנביאות), הוא היה שייך יותר לעניין הנבואה.
והנה מדרגתו בטומאה היה לעומת משה במדרגתו בקדושה, ולו שייך להשיג השגות. משא"כ סתם גוי שלא ידע ולא יבין ובחשכה ילך, ואם אין דעת השגה מנין?
וזה מה שאמרו שהכיר את בוראו ומורד בו, כי משיכיר את בוראו שייך לתורת הנבואה, וכיוון שהכיר ידענו שמורד היה.

ע"ע מה שכתב הרמבן בפרשת האזינו (ל"ב ל"ב) וז"ל:
כי מגפן סדם גפנם, יאמר כי העובדי גלולים אובדי עצות המה ולא ישכילו ולא יבינו ולא יחשבו רק רע כל היום כי משרש רע היו ולא יעשו רק פרי רע ומר האוכל ממנו ימות והענין כי ישראל מודים ומתודים ועושים תשובה בעת צרתם לאמר ולמה מצאתנו כל זאת (שופטים ו יג) אבל העובד כוכבים אובד עצות אין לו עצה ולא תבונה רק הולך אחר ע"ז שלו וכופר בשם הנכבד לעולם כי כן ירש מאבותיו והנה הוא משרש פורה ראש ולענה ואין בהם תועלת לעולם אבל ישראל ששרשם טוב אם יכרת ועוד יחליף ויעשה פרי טוב

מבואר בדבריו, שטבע הגוי להרע. הנה ידעת גם הגוי "הטוב וההגון" לא יעשה פרי טוב, כי סוף סוף הוא משורש פורה ראש ולענה. (ואולי על דעתך נפרש את דברי רבינו בפרשת בלק, בפירוש פשעו של בלעם, שבהתחלה לא חטא, רק אח"כ פשע, שאולי לא התחיל בלעם ברשעתו הגדולה, והיה נראה כאיש טוב והגון.....)

קראתי והחכמתי, אבל דברי רש"י שהבאתי בתחילת האשכול לא נתיישבו כלל ועיקר.

נ.ב. הרמב"ן דיבר על עובדי ע"ז. מובן שגוי נביא לא אמור להיות עובד ע"ז.

ע"פ כל מה שכתבנו, לינקולן לא יכול להיות נביא, כי אינו בר הכי, והסכלים יחשבו שאפשר לעשות כל איש ואיש נביא, ואין זה אלא הבל.

וכן אף אם היה נביא, לא היה שונה מבלעם שמחצבתם ממקור אחד.

לינקולן גם לא חי בזמן התורה.
הנושא הוא לא מדוע דמות מסוימת לא הייתה נביא, אלא מה טעם יש לתת לאוה"ע נביא רשע כבלעם, ואז לומר שאין להם פתחון פה לומר אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב.

עקביה כתב:לינקולן גם לא חי בזמן התורה.
הנושא הוא לא מדוע דמות מסוימת לא הייתה נביא, אלא מה טעם יש לתת לאוה"ע נביא רשע כבלעם, ואז לומר שאין להם פתחון פה לומר אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב.

על זה הבאתי את דברי המו"נ, שמבאר ששאלה כזאת אינה במקומה. הנבואה לא יבוא למי שלא מוכשר לכך על כל תנאיו, ואין שום נפק"מ בין כל מי שאינו "בתורת נבואה", ככל שהנבואה אינו שייכת לו, לא יתכן כלל שישיג את הנבואה, באדם כזה הנבואה בלתי אפשרי.
רק בלעם השיג חלק מהתנאים שנצרכים לנביא, אף אם לא מלהט בעבודת בוראו, אלא מצד שהתחכם להרע, (ע"ש במו"נ בהמשך, אין לי את הספר לפני יתכן שזה בפרק ל"ו, שיש לקוסמים משהו מכח המדמה וכו'), מכ"מ הוא היה הקרוב ביותר מבין הגויים לתורת הנבואה. ע"ש במו"נ (מח"ב ל"ב והלאה) ותמצא נחת.
ולכן לא נשאל למה לא הגיע לגוי אחר, כי לא היה גוי אחר שהיה בתורת נביא כלל.

לעמל יולד כתב:ולכן לא נשאל למה לא הגיע לגוי אחר, כי לא היה גוי אחר שהיה בתורת נביא כלל.

אנחנו מדברים בשני ערוצים שונים.
כב' מסביר מדוע הנבואה לא הגיעה לגוי אחר, ואילו אני אומר וחוזר ואומר וחוזר ואומר וחוזר וכו' שלא זה מה שמפריע לי ולא זו הייתה שאלתי.

עימכם הסליחה, לא שמתי לב מספיק ליסוד הקושיא שמעיק לך.

אנסה לבאר את העניין על דעת רז"ל.
כדי להבין את התשובה לאומות העולם, צריכים אנו לדעת מה טענתם.

וז"ל הרמב"ן:
שלא אמר הכתוב "אשר ידע את השם פנים אל פנים" אבל אמר "אשר ידעו" כי ידבר על ביאור הנבואה יאמר כי למשה רבינו תבא מבוארת כמדבר אל חברו פנים אל פנים שמודיעו דבריו וכוונתו עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכוונתו באמירה ובהכרת רצונו בפניו ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שנבא לכבוד ישראל שעמד על דברי ה' ועל רצונו וחפצו

מתוך דבריו למדנו, שטענת האומות העולם יהיה, שלא היה להם נביא ה' שיעמד על דבר ה' ועל רצונו וחפצו. היינו,שיטענו שלולי היה להם נביא שידע את חפץ ה' גם הם היו עושים כרצונו של מקום, וחוזרים למוטב. לא יספיק להם נביא שליח ה שיזהיר ויוכיח, אלא שידע גם הסיבות והרצונות, ויעשו הם כרצון ה' על פיו.

וה' נתן להם את בלעם, שמעבר לנבואתו, גם ידע את חפצו ית'. וניבא להם על חפצו ורצונו עד אחרית הימים, והם לא חזרו למוטב, אף הרשיעו יותר, עשו רע בעיני ה', והזנו את העם, בידיעה שאלוהיהם של אלה שונא זימה הוא.
זה תשובה לאומות על טענתם, שהיה להם נביא אשר יחזה במחזה שדי, אף עמד על רצון בוראו, לא חזרו למוטב, אלא גם הוסיפו חטא על פשע.
זה ביאור דברי רבותינו על דעת רבינו הרמב"ן.

ומה שהוקשה לך, שהלא בלעם רשע היה, ואולי אם היה להם נביא צדיק יותר היו חוזרים למוטב.
א. עיקר טענתם לא היה על אישיות הנביא, אף לא על אזהרותיו וכו', אלא רצו נביא שידע את רצונו ית', וכך ידעו את המעשה אשר יעשון. הנה ה' מילא את חסרונם, ולא חזרו למוטב. הן הם שהחטיאו את ישראל על דבר פעור, כזבי בת צור המלך ירדה ממעלתה לזנות את העם, אף שהנביאות היה במילים מבוארות וידעו מה חפצו ית' ועברו על רצונו. אין לנו לקשר את אישיות הנביא למעשיהם, אלא עצם הנבואה במדרגתו, והידיעה שידעו מזה.

ב. כפי שכתבתי לעיל מדברי רבינו בפרשת האזינו, שורש הגוי רע, ושורש ישראל טוב, ועל זה טענת שזה רק לעובדי ע"ז.
הנה בלעם לא עבד ע"ז באותו שעה, אלא הכיר את בוראו, גם על דעתך היה צדיק יותר מרוב גויי הארצות עכו"ם, ואעפ"כ לא החזירם למוטב.

אין זה מקרה שרוב אומות העולם עובדי ע"ז הם, כי שרשם מרע, ואף אלו שלא היו עובדי ע"ז כבלעם לא הלכו בדרך הטוב והישר, סוף סוף רק ישראל שרשם מטוב כמבואר שם בדברי רבינו.

ג. הקב"ה יתן נבואתו לפי חפצו, אבל לא יזמין להם צדיק אם אין להם כזה, כי זה כל האדם בוחר בטוב ורע, הנה לא היה להם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אף ההוא שהכיר את בוראו.

לעמל יולד כתב:ומה שהוקשה לך, שהלא בלעם רשע היה, ואולי אם היה להם נביא צדיק יותר היו חוזרים למוטב.
א. עיקר טענתם לא היה על אישיות הנביא, אף לא על אזהרותיו וכו', אלא רצו נביא שידע את רצונו ית', וכך ידעו את המעשה אשר יעשון. הנה ה' מילא את חסרונם, ולא חזרו למוטב. הן הם שהחטיאו את ישראל על דבר פעור, כזבי בת צור המלך ירדה ממעלתה לזנות את העם, אף שהנביאות היה במילים מבוארות וידעו מה חפצו ית' ועברו על רצונו. אין לנו לקשר את אישיות הנביא למעשיהם, אלא עצם הנבואה במדרגתו, והידיעה שידעו מזה.

ב. כפי שכתבתי לעיל מדברי רבינו בפרשת האזינו, שורש הגוי רע, ושורש ישראל טוב, ועל זה טענת שזה רק לעובדי ע"ז.
הנה בלעם לא עבד ע"ז באותו שעה, אלא הכיר את בוראו, גם על דעתך היה צדיק יותר מרוב גויי הארצות עכו"ם, ואעפ"כ לא החזירם למוטב.

אין זה מקרה שרוב אומות העולם עובדי ע"ז הם, כי שרשם מרע, ואף אלו שלא היו עובדי ע"ז כבלעם לא הלכו בדרך הטוב והישר, סוף סוף רק ישראל שרשם מטוב כמבואר שם בדברי רבינו.

ג. הקב"ה יתן נבואתו לפי חפצו, אבל לא יזמין להם צדיק אם אין להם כזה, כי זה כל האדם בוחר בטוב ורע, הנה לא היה להם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אף ההוא שהכיר את בוראו.

א. אני לא מבין. בלעם אמר להם מה ה' רוצה מהם? וכי ה' רוצה שיחטיאו את ישראל? היכן מילא ה' את חסרונם בכך שנתן נבואה לבלעם?

ב. בלעם היה רשע ומושחת. מתי אמרתי שהיה צדיק מרוב גויי הארצות? אמנם לא היה עובד ע"ז אבל היה רשע בכל מקרה, וכנראה שלא היה לו שום עניין וכוונה להחזיר מישהו למוטב.

ג. אני לא ממש מכיר את הגויים בזמן התנ"ך, אבל גם אז היו את רעי איוב, שמן הסתם היו טובים מבלעם.

עקביה כתב:

לעמל יולד כתב:ומה שהוקשה לך, שהלא בלעם רשע היה, ואולי אם היה להם נביא צדיק יותר היו חוזרים למוטב.
א. עיקר טענתם לא היה על אישיות הנביא, אף לא על אזהרותיו וכו', אלא רצו נביא שידע את רצונו ית', וכך ידעו את המעשה אשר יעשון. הנה ה' מילא את חסרונם, ולא חזרו למוטב. הן הם שהחטיאו את ישראל על דבר פעור, כזבי בת צור המלך ירדה ממעלתה לזנות את העם, אף שהנביאות היה במילים מבוארות וידעו מה חפצו ית' ועברו על רצונו. אין לנו לקשר את אישיות הנביא למעשיהם, אלא עצם הנבואה במדרגתו, והידיעה שידעו מזה.

ב. כפי שכתבתי לעיל מדברי רבינו בפרשת האזינו, שורש הגוי רע, ושורש ישראל טוב, ועל זה טענת שזה רק לעובדי ע"ז.
הנה בלעם לא עבד ע"ז באותו שעה, אלא הכיר את בוראו, גם על דעתך היה צדיק יותר מרוב גויי הארצות עכו"ם, ואעפ"כ לא החזירם למוטב.

אין זה מקרה שרוב אומות העולם עובדי ע"ז הם, כי שרשם מרע, ואף אלו שלא היו עובדי ע"ז כבלעם לא הלכו בדרך הטוב והישר, סוף סוף רק ישראל שרשם מטוב כמבואר שם בדברי רבינו.

ג. הקב"ה יתן נבואתו לפי חפצו, אבל לא יזמין להם צדיק אם אין להם כזה, כי זה כל האדם בוחר בטוב ורע, הנה לא היה להם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אף ההוא שהכיר את בוראו.

א. אני לא מבין. בלעם אמר להם מה ה' רוצה מהם? וכי ה' רוצה שיחטיאו את ישראל? היכן מילא ה' את חסרונם בכך שנתן נבואה לבלעם?

ב. בלעם היה רשע ומושחת. מתי אמרתי שהיה צדיק מרוב גויי הארצות? אמנם לא היה עובד ע"ז אבל היה רשע בכל מקרה, וכנראה שלא היה לו שום עניין וכוונה להחזיר מישהו למוטב.

ג. אני לא ממש מכיר את הגויים בזמן התנ"ך, אבל גם אז היו את רעי איוב, שמן הסתם היו טובים מבלעם.

א. אכן בנבואתו של בלעם עמד על רצונו של הקב"ה, וניבא עליה בנבואתו הרביעית של אחרית הימים, כך כתב רבינו הרמב"ן.

ח"ו שה' רצה שיחטיאו את ישראל, אבל אדרבה זה היה עצתם להפר את רצונו ית' בכדי שה' ימאס בישראל ח"ו. היינו שעמד על חפצו ורצונו ומה בדעת ה' לעם ישראל לאחרית הימים, ובמקום שיחזרו למוטב, ניסו להפר עצת ה'. וזה ביאור העניין שטענו שאם יעמוד להם נביא שידע את רצונו כמו שמשה עמד לישראל, אז גם הם יהיו כישראל ויחזרו למוטב. וה' מילא את חסרונם ובקשתם, ונתן להם נביא במדרגה גדולה שלא רק יקבל את נבואתו מה', אלא יעמוד על סיבות ושורש העניינים וידע מה חפצו ית'.
הנה לא רק שלא דאגו שחפץ ה יצליח, אף פעלו להפוך את רצונו חלילה.

ב. לעצם העניין כפי שכתבתי לעיל, הגויים החטיאו את ישראל, ואין לזה קשר לאם בלעם רצה או לא רצה להחזירם ואם בלעם היה רשע או לא. כי הם ידעו את דרכיו, שמעו את דבר ה' אשר שם בפיו בבירור, ניבא דעתו וחפצו ית', ובקשו לטכס עצה ומזימה מאותו רשע איך לעבור את פי ה'.

אמנם גם אם נבחון את אשיות בלעם, גם אז תראה שהוא הכיר את בוראו ומורד, שזה דרגה גדול יותר מרוב הגויים. הגם שהמרידה ע"י מי שמכיר את בוראו הוא גדול יותר, עכ"פ לא היה הוא עובד ע"ז בעת ההוא. עצם המרידה בבורא הוא גודל רשעתו אחרי שחזה מחזה שדי, וזה להם האות על שלא יחזרו למוטב אף על ידי נביא בדרגת משה בענין זה.

ג. אכן הסתייגתי מאיוב וחבריו, כי הסוגיא באיוב רחב ידיים היא, ואנסה לסכם בעזרה"י.

1. נחלקו רבותנו אם איוב היה קיים (והרמב"ם קים ליה כשיטה שלא היה ולא נברא).

2. עוד נחלקו אם היה מבני ישראל או לא. ומבואר (בסוגיע בב"ב) שרוב דעות תנאים שישראל היה.

(ואף אם היה גוי, מבני אברהם היה כמבואר בתרגום ורמב"ן, ויתכן לומר עוד בזה, שמצד רצון ה שנביא הגויים יודה ויברך לישראל, לא יהיה הנביא מזרע אברהם, אלא מגויי הארצות, ובלעם מבני עמלק או מבני קמואל בן נחור).

3. וכן נחלקו באיזה תקופה היה חי.
ונמצאנו למדים מהגמ' בב"ב שלמ"ד שחי אחרי משה מישראל היה, ולמ"ד (הוא שיטה יחידאה שם) שחי לפני משה, גוי היה, ועל דעתו חי או בזמן דינה בת יעקב, או משעה שנכנסו ישראל למצרים עד שיצאו, וע"ע בהערה הבא.

4. יש דעה שחירף וגידף, והקב"ה טרדו מן עולם הבא. ודעה זו הוא למ"ד שגוי הוה, וא"כ אין לך רווח גדול מאיוב על בלעם, שהרי עולה שעכ"פ גם איוב סרח.
אמנם רבו הדעות אמרו שאיוב צדיק היה, שהרי בסוף איוב קרא לו "איוב עבדי", אבל על דעתם ועל דעת הסוגיא בב"ב, או שנאמר שאיוב ישראל היה, או שלא היה בכלל, וזה מוכרח מהסוגיא שם.

א"כ יצאנו למדים שגם איוב לא היה שייך לכל הדעות שהבאנו לעניין.

גם אם תאמר שנמצא דעה שאיוב היה ונברא, וגוי צדיק היה, ואולי שם יש קצת מקום לשאלתך על אשיותו של הנביא שיהיה לתשובה של העמים כי איוב נביא היה, אבל העיקר שלא אישיותו של הנביא הנדון, אלא עצם הנבואה כפי שכתבתי לעיל.


ואם עד הלום הגענו, עוד רגע קט אדבר מה שבליבי על דרך האפשר:
על דעת הגמ' שהסיק שאיוב נביא היה לאומות העולם בלבד, אולי י"ל שאחרי שהיה להם נביא כאיוב וחבירו והם לא החזירם למוטב, טענתם בפיהם שרצו נביא שידע גם את חפצו ית', הלא כל עניינו של איוב הוא הקושי בלהבין את דרכי ה' צדיק ורע לו, כי לא הבין נפלא ממנו ולא ידע, (ואף שמשה התקשה בזה, אבל חוץ מעניין זה ממש, הרי ידע הכל על שלימותו על תכלית חפצו ורצונו ית'), והנה נתן להם ה' את בלעם וכשהיה עליו יד ה' חזה את נבואתו בבהירות על בוריו, ידע אף ניבא על חפצו ית', הנה סילק להם ה' את טענתם.

מסתבר שהצורך של אוה"ע הוא לא בנביא הנותן נבואה אחת וזהו, אלא במדריך צמוד המלמדם להועיל, כמשה לישראל, וברור שאדם כזה צריך בראש ובראשונה להיות אדם מוסרי וטוב, כך שלא ברור לי כיצד מכל האריכות הנ"ל (של דברים טובים ונחמדים) נמצא יישוב לקושי זה.

לעמל יולד כתב:נחלקו רבותנו אם איוב היה קיים (והרמב"ם קים ליה כשיטה שלא היה ולא נברא).[/i]

מהגמ' נראה ששיטה זו נדחתה.
היכן קים ליה לרמב"ם כשיטה זו?

אני בעצם בכלל לא מבין מה אתה רוצה.
הצורך של עם ישראל הוא במרגלים כמו פנחס וכלב שיעשו את מלאכתם נאמנה ויגרמו לעם ישראל להכנס לארץ מייד למה נבחרו נחבי בן ופסי וחבריו?

לכאו', בלעם לא נתנבא "נבואה אחת וזהו", אלא עיקר הענין הוא שקיבל מאת השי"ת כח נבואי.
כשמרע"ה קיבל כח כזה, הוא השתמש בו כדי להיות "מלמד להועיל" לבנ"י, ואילו (להבדיל אא"ה בין טהור לטמא) בלעם השתמש בו לעקור נטוע ולפרוץ הגדור.
וזוהי תשובת השי"ת להם: ראו, העמדתי לכם נביא, שאילו רצה הי' מטה אתכם לדרך הישר, אלא שאצלכם - הנביא אינו דואג לתיקון העולם והאומה, כ"א לעצמו, תאוותיו ואיווייו וכו'.
וק"ל.

וגם למה זה כך שהנביא כזה כי הגויים הם כאלה.
הנביא הוא כמו העם והעם מושפע מהנביא.
גם במרגלים כך הוא אילו כל ישראל היו רוצים לבא לארץ לא היה חטא המרגלים והמרגלים הם אלה שהוציאו דיבתה רעה והשפיעו עליהם. זה תמיד דו צדדי.

אוצר החכמה כתב:אני בעצם בכלל לא מבין מה אתה רוצה.
הצורך של עם ישראל הוא במרגלים כמו פנחס וכלב שיעשו את מלאכתם נאמנה ויגרמו לעם ישראל להכנס לארץ מייד למה נבחרו נחבי בן ופסי וחבריו?

רש"י במדבר פרק יג
כלם אנשים - כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו:

יפה. ומי אמר לך שכשנבחר בלעם לנבואה לא כשר היה?
כנראה אתה מדקדק בלשון רש"י שאומר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע. אבל בלאו הכי זה לא הפשט. כלומר השאלה היא לא למה הוא בחר דווקא ברשע. אלא למה הוא הסכים שבסופו של דבר ייצא שנבואתו שרתה על רשע.

(ואם תקשה ידיעה ובחירה ברור שלא קשה).

וכמו שהסביר הרב לבי במערב את העניין.

אוצר החכמה כתב:וגם למה זה כך שהנביא כזה כי הגויים הם כאלה. הנביא הוא כמו העם והעם מושפע מהנביא.

אכן, זו היתה כוונתי; ת"ח.
ולכן לא הי' מועיל גם אילו הי' נבחר אחר במקומו, כיון שדרך נביאיהם כך היא.
משא"כ בקרב בנ"י, אף אם א' מן הגדולים 'נפל' ח"ו בחטא, ודאי שדרך כולם אינה כן.