מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 7141
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' יולי 11, 2019 7:52 pm

כג, כג כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל.

ופירש"י,
כי ראוים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים וכו'
. (ומקורו במדרש רבה ותנחומא כאן).

והרמב"ן העתיק פירושו וכתב וז"ל,
והנכון בעיני, כי בעבור היותו קוסם, ובלק שלח לו כי ידעתי את אשר תברך בקסמיך מבורך ואשר תאור בהם יואר, ושלח לו קסמים, על כן אמר לו, אין נחש ביעקב להרע או להטיב להם, ולא קסם בישראל מזיק או מועיל, כי בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בהם, כי מפי עליון תצא להם הרעות והטוב. לומר כי חלק ה' עמו אינם בממשלת שרים וכוכבי השמים וכסיליהם שיזיק להם אדם בקסם ונחש כגוים וכו'.

וכפירוש זה נראה בדברי ספר החינוך (מצוה רמט) שכתב לבאר "שרשי המצוה" ד'לא תנחשו', "לפי שענינים אלה הם דברי שגעון וסכלות גמורה, ולעם קדוש אמיתי אשר בחר האל לא יאות להם שישעו בדברי שקר. ועוד שהם סבה להדיח האדם מאמונת השם ומתורתו הקדושה. ולבוא מתוכם לכפירה גמורה, שיחשוב כל טובתו ורעתו וכל אשר יקרהו שהוא דבר מקרי, לא בהשגחה מאת בוראו, ונמצא יוצא בכך מכל עקרי הדת. על כן, כי חפץ השם בטובתנו, ציונו להסיר מלבנו מחשבה זו ולקבוע בלבבינו כי כל הרעות והטוב מפי עליון תצאנה לפי מעשה האדם אם טוב ואם רע, והנחשים לא מעלין ולא מורידין, וכמו שכתוב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל".
וכן פירשו רבים מבעלי התוס' כאן.

והיינו דלרש"י והמדרשים המכוון הוא לשבח את ישראל שאין בהם עושי נחש וקסם וכו', ואילו להרמב"ן ודעימיה בא לומר שכנגד עם ישראל אין פועלים הנחש והקסם.

והנה הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (פי"א הט"ז) כתב על הנחשים והקסמים, וז"ל,
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך.

ולכאורה בדברי הרמב"ם שמענו פירוש שלישי, שאין ישראל מאמינים בכח הנחש והקסם ואינם מעלים על לבם שיש בהם תועלת.

ונראה לקרב הפירושים זה לזה שבאמת הכל הוא ענין אחד, ובהקדם דברי הגמ' בנדרים (לב, א):
אמר רבי כל המנחש לו נחש [שהנחשים והקסמים רודפין אחריו שנזוק בכל דבר וכדאמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים קי:) מאן דקפיד קפדין ליה שנאמר כי לא נחש וגו'. ר"ן], שנאמר כי לא נחש ביעקב. והא בלמ"ד אל"ף כתיב, אלא משום מדה כנגד מדה.

ובפשוטו דהשתא קא הדר ביה מילפותא דקראי דהא בלמ"ד אל"ף כתיב, וכן הוא להדיא במפרש שם, מדה כנגד מדה - דבמדה שאדם מודד בה מודדין לו ולא נפיק מקרא.

ברם מהרש"א בחידושי אגדות שם כתב וז"ל,
בכל שאר דברים נמי ודאי דהקב"ה משלם מדה כנגד מדה כדאמרינן פ"ק דסוטה, גם אינו דומה דחזר בו מקרא דמייתי כי לא נחש גו'. אבל נראה דה"ק דמדה כנגד מדה נשמע מהאי קרא דכי לא נחש ביעקב גו' מדכתיב בתר הך נבואה ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים גו' שמעינן דקודם ששמע בנבואה ששם הש"י בפיו כי לא נחש ביעקב הלך לקללם ולהזיקם בנחשים שהיה סבור שהיו ביעקב מנחשים והיינו כל המנחש לו נחש ודו"ק.
[ועי' בתורה תמימה כאן שפירש כן מדנפשיה].

ואמנם מצינו בירושלמי שבת (פ"ו ה"ט):
אמר לו כל המנחש סופו לבוא עליו. ומה טעמא כי לא נחש ביעקב. כי לו נחש.

ולפי"ז מבואר דאמנם בכח הנחשים והקסמים גם להזיק לישראל באופן שיש בהם מנחשים.

ומעתה נראה שהכל ענין אחד, שרק מחמת שאין מנחשים וקוסמים בישראל לכן אין פועלים ומועילים כנגדם הלחש והקסם, ויתכן עוד על דרך מה שהביא הר"ן ש'מאן דקפיד קפדינן בהדיה', שלא רק שאם מנחש וקוסם בפועל בכוחם להזיק לו אלא גם אם מאמין ומחשב בלבו שהן אמת, ולכן הוציא הרמב"ם מהך קרא ש"אין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן".

ויתכן לבאר לפי"ז דעת הרמב"ם בענין נחש וקסם, דהנה ידועים המה דברי רבינו הגר"א בביאורו לשולחן ערוך על דברי המחבר (יו"ד סימן קעט סעיף ו): מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו, ואפילו בשבת, ואף על פי שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו, כדי שלא תטרף דעתו עליו.
וכתב הגר"א (ס"ק יג), וז"ל,
הרמב"ם וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פ"א ב' חולין ק"ה ב') ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח' ב') וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צ"ה א') והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז' ב') למה נקרא שמן כשפים כו' והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת .

ונראה שאף הרמב"ם לא בא להכחיש כוחם של כשפים ושמות וכו', אלא בא לומר שבסופו של דבר אצל ישראל אין בהם תועלת אמיתית, כי בישראל עד כמה שמתעלים להנהגת אמונה של 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל', אזי אין הנחשים והקסמים שייכים בהם, וכל שליטתם היא רק למאן דקפיד, באשר כך היא מדה כנגד מדה כדברי הגמ'.

לענין
הודעות: 3039
הצטרף: ד' יולי 19, 2017 8:24 pm

Re: כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב

הודעהעל ידי לענין » ה' יולי 11, 2019 8:25 pm

נוטר הכרמים כתב:ויתכן לבאר לפי"ז דעת הרמב"ם בענין נחש וקסם, דהנה ידועים המה דברי רבינו הגר"א בביאורו לשולחן ערוך על דברי המחבר (יו"ד סימן קעט סעיף ו): מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו, ואפילו בשבת, ואף על פי שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו, כדי שלא תטרף דעתו עליו.
וכתב הגר"א (ס"ק יג), וז"ל,
הרמב"ם וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פ"א ב' חולין ק"ה ב') ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח' ב') וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צ"ה א') והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז' ב') למה נקרא שמן כשפים כו' והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת .


ונראה שאף הרמב"ם לא בא להכחיש כוחם של כשפים ושמות וכו', אלא בא לומר שבסופו של דבר אצל ישראל אין בהם תועלת אמיתית, כי בישראל עד כמה שמתעלים להנהגת אמונה של 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל', אזי אין הנחשים והקסמים שייכים בהם, וכל שליטתם היא רק למאן דקפיד, באשר כך היא מדה כנגד מדה כדברי הגמ'.


כרגיל, יפה ומושקע, כה לחי!

הרמב"ם גילה דעתו מספיק פעמים ברחבי חיבוריו וכתביו, מה דעתו באמת על כל ענייני הכישוף והקסם, כך שלומר שכל כוונתו היא רק בגלל שישראל לא קפדי, זה רחוק מדעתו, אותה שונה הוא שוב ושוב.
אין בכחי עתה לציין מקורות, אך יבואו הבקיאים ויציינו למקומות הרבים בהם שנה זה הרמב"ם באר היטב.

לעמל יולד
הודעות: 352
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' יולי 23, 2019 1:51 pm

נוטר הכרמים כתב:כג, כג כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל.

ופירש"י,
כי ראוים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים וכו'
. (ומקורו במדרש רבה ותנחומא כאן).

והרמב"ן העתיק פירושו וכתב וז"ל,
והנכון בעיני, כי בעבור היותו קוסם, ובלק שלח לו כי ידעתי את אשר תברך בקסמיך מבורך ואשר תאור בהם יואר, ושלח לו קסמים, על כן אמר לו, אין נחש ביעקב להרע או להטיב להם, ולא קסם בישראל מזיק או מועיל, כי בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בהם, כי מפי עליון תצא להם הרעות והטוב. לומר כי חלק ה' עמו אינם בממשלת שרים וכוכבי השמים וכסיליהם שיזיק להם אדם בקסם ונחש כגוים וכו'.

וכפירוש זה נראה בדברי ספר החינוך (מצוה רמט) שכתב לבאר "שרשי המצוה" ד'לא תנחשו', "לפי שענינים אלה הם דברי שגעון וסכלות גמורה, ולעם קדוש אמיתי אשר בחר האל לא יאות להם שישעו בדברי שקר. ועוד שהם סבה להדיח האדם מאמונת השם ומתורתו הקדושה. ולבוא מתוכם לכפירה גמורה, שיחשוב כל טובתו ורעתו וכל אשר יקרהו שהוא דבר מקרי, לא בהשגחה מאת בוראו, ונמצא יוצא בכך מכל עקרי הדת. על כן, כי חפץ השם בטובתנו, ציונו להסיר מלבנו מחשבה זו ולקבוע בלבבינו כי כל הרעות והטוב מפי עליון תצאנה לפי מעשה האדם אם טוב ואם רע, והנחשים לא מעלין ולא מורידין, וכמו שכתוב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל".
וכן פירשו רבים מבעלי התוס' כאן.

והיינו דלרש"י והמדרשים המכוון הוא לשבח את ישראל שאין בהם עושי נחש וקסם וכו', ואילו להרמב"ן ודעימיה בא לומר שכנגד עם ישראל אין פועלים הנחש והקסם.

והנה הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (פי"א הט"ז) כתב על הנחשים והקסמים, וז"ל,
ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך.

ולכאורה בדברי הרמב"ם שמענו פירוש שלישי, שאין ישראל מאמינים בכח הנחש והקסם ואינם מעלים על לבם שיש בהם תועלת.

ונראה לקרב הפירושים זה לזה שבאמת הכל הוא ענין אחד, ובהקדם דברי הגמ' בנדרים (לב, א):
אמר רבי כל המנחש לו נחש [שהנחשים והקסמים רודפין אחריו שנזוק בכל דבר וכדאמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים קי:) מאן דקפיד קפדין ליה שנאמר כי לא נחש וגו'. ר"ן], שנאמר כי לא נחש ביעקב. והא בלמ"ד אל"ף כתיב, אלא משום מדה כנגד מדה.

ובפשוטו דהשתא קא הדר ביה מילפותא דקראי דהא בלמ"ד אל"ף כתיב, וכן הוא להדיא במפרש שם, מדה כנגד מדה - דבמדה שאדם מודד בה מודדין לו ולא נפיק מקרא.

ברם מהרש"א בחידושי אגדות שם כתב וז"ל,
בכל שאר דברים נמי ודאי דהקב"ה משלם מדה כנגד מדה כדאמרינן פ"ק דסוטה, גם אינו דומה דחזר בו מקרא דמייתי כי לא נחש גו'. אבל נראה דה"ק דמדה כנגד מדה נשמע מהאי קרא דכי לא נחש ביעקב גו' מדכתיב בתר הך נבואה ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים גו' שמעינן דקודם ששמע בנבואה ששם הש"י בפיו כי לא נחש ביעקב הלך לקללם ולהזיקם בנחשים שהיה סבור שהיו ביעקב מנחשים והיינו כל המנחש לו נחש ודו"ק.
[ועי' בתורה תמימה כאן שפירש כן מדנפשיה].

ואמנם מצינו בירושלמי שבת (פ"ו ה"ט):
אמר לו כל המנחש סופו לבוא עליו. ומה טעמא כי לא נחש ביעקב. כי לו נחש.

ולפי"ז מבואר דאמנם בכח הנחשים והקסמים גם להזיק לישראל באופן שיש בהם מנחשים.

ומעתה נראה שהכל ענין אחד, שרק מחמת שאין מנחשים וקוסמים בישראל לכן אין פועלים ומועילים כנגדם הלחש והקסם, ויתכן עוד על דרך מה שהביא הר"ן ש'מאן דקפיד קפדינן בהדיה', שלא רק שאם מנחש וקוסם בפועל בכוחם להזיק לו אלא גם אם מאמין ומחשב בלבו שהן אמת, ולכן הוציא הרמב"ם מהך קרא ש"אין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן".

ויתכן לבאר לפי"ז דעת הרמב"ם בענין נחש וקסם, דהנה ידועים המה דברי רבינו הגר"א בביאורו לשולחן ערוך על דברי המחבר (יו"ד סימן קעט סעיף ו): מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו, ואפילו בשבת, ואף על פי שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו, כדי שלא תטרף דעתו עליו.
וכתב הגר"א (ס"ק יג), וז"ל,
הרמב"ם וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פ"א ב' חולין ק"ה ב') ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח' ב') וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צ"ה א') והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז' ב') למה נקרא שמן כשפים כו' והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת .

ונראה שאף הרמב"ם לא בא להכחיש כוחם של כשפים ושמות וכו', אלא בא לומר שבסופו של דבר אצל ישראל אין בהם תועלת אמיתית, כי בישראל עד כמה שמתעלים להנהגת אמונה של 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל', אזי אין הנחשים והקסמים שייכים בהם, וכל שליטתם היא רק למאן דקפיד, באשר כך היא מדה כנגד מדה כדברי הגמ'.


ע' רמב"ן דברים יח ט

והזכיר קוסם קסמים והיא מחשבה בעתידות בכלל מלשון קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו (משלי טז י) כמו שאמר (יהושע יג כב) בלעם בן בעור הקוסם והיה מנחש כמו שאמר בו (במדבר כד א) ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וכתיב (שמואל א כח ח) קסמי נא לי באוב והזכיר בפרט מעונן והוא היודע בעננים ומנחש הוא המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף כענין שכתוב (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר והוא לשון נגזר מלשון חשתי ולא התמהמהתי (תהלים קיט ס) שכל מה שימהר להודיע בעתיד קודם היותו יקרא נחש כלומר נחיש ונקדים לדעת ואמר הכתוב כי תועבת ה' כל עושה אלה ולא אמר "עושה כל אלה" כי הכתוב ידבר על רובם כי המעונן והמנחש אינה תועבה ולא הוריש הכנענים בעבורם כי כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות למו ומתעסקין בחכמות רבות כאלה לדעתם ועתה דע והבן בעניני הכשפים כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן ונתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד גזירת עליונים אשר שם להם אבל היה מנפלאותיו העצומות ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות וכחות להמיר הנהגת אשר למטה מהם שאם יהיה מבט הכוכבים (בפניו) בפנים אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט עצמו כענין שאמרו תמורת ענג נגע ועשה כן להיות הוא יתברך שמו מהשנא עדניא וזמניא קורא למי הים לעשות בהם כרצונו והופך לבקר צלמות מבלי שינוי טבעו של עולם ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמונסי"א כשהלבנה והיא נקראת גלגל העולם בראש טלה על דרך משל ויהיה פניו מול פלוני תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בה שם השעה ושם המלאך הממונה עליה מן השמות ההם הנזכרים באותו הספר ותעשה הקטרה פלונית בענין כך וכך יהיה המבט עליה לרעה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס וכאשר תהיה הלבנה במזל פלוני תעשה תמונה והקטרה בענין פלוני לכל טובה לבנות ולנטוע והנה גם זה הנהגת הלבנה בכח מנהיגיה אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתברך אשר שם בהם מאז וזה היפך וזה סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם (חולין ז) שהם מכחישים פמלייא של מעלה לומר שהם היפך הכחות הפשוטים והם הכחשה לפמלייא בצד מהצדדין ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו וגם זה מטעמי איסור הכלאים כי יבואו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שינויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב מלבד שהן עצמן שינוי ביצירה כאשר פירשתי כבר (ויקרא יט יט) ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים ורבותינו גם כן יודו בהם כמו שאמרו בואלה שמות רבה (ויק"ר לב ב קהלת רבה י כג) כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ) זה העורב וחכמת הטיארין העופות בלשון ערב טאי"ר וחכמי העופות יקראו טיארין ועוד מוזכר מזה הענין בגמרא (גיטין מה) אבל יש לענין הזה סוד וכבר הודענו (ויקרא יח כה) כי יש למזלות שרים ינהיגו אותם והם נפשות לכדורי הגלגלים ושרי זנב וטלה הקרובים לארץ והם הנקראים נגידי התלי יודיעו העתידות ומהם נעשים סימנים בעופות שבהם יודיעו עתידות ולא לזמן גדול ולא עתידות רחוקות יגידו רק בעתידות הקרובות לבא יודיעו מהם בקול העוף בקראו בקול מר על מת ומהם בפרישות כנפיו והוא שאמר יוליך את הקול למגידים בקולם ובעל כנפים לרומזים בכנפיהם וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם וכך אמרו (במדב"ר יט ג) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מלכים א ה י) מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעין וערומים בטייר וכן יאמר הכתוב (ישעיהו ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים והנה שלמה למד זה בכלל חכמותיו והידיעה היא הבנת הצפצוף והערמה לסבור ענין בפרישות הכנפים וכאשר כלל הכתוב המעוננים והקוסמים עם התועבות הנזכרות חזר ופירש (בפסוק יד) הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו כי חכמתם לדעת הבאות ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך יאמר הנה אסר לך השם המעשים האלה הנזכרים בעבור שהם תועבות לפניו ובגללם הוריש הגוים ההם מפניך ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו ואתה תשמע ממנו מה יפעל אל ולא תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש שיקבלו אותם מן הכוכבים או מן השפלים בשרי מעלה שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך אבל הנבואה תודיע חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה והוא שיפרש (בפסוק כב) הוא הדבר אשר לא דברו ה' והנה אתה חלקו וסגולתו שומע עצתו מפיו והם חלק המזלות הולכים אחריהם וזה טעם לא כן נתן לך ה' אלהיך שלא נתן לך כאשר נתן להם כטעם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים (לעיל ד יט) כאשר פירשתי (ויקרא יח כה) ובספרי (שופטים קעד) אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו שמא תאמר להם יש במה לשאול ולי אין לי לשאול תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך והנה זו ראיה בכל מה שפירשנו כי הנחשים שורש דבר נמצא בם ולכן היה לישראל טענה במניעה מהם

ובהמשך שם י"ג כתב
וטעם תמים תהיה עם ה' אלהיך, שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו רצונו לומר אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו ולפיכך אחר אזהרת שאלת העתידות מקוסם ודורש בעד החיים אל המתים אמר שתהיה תמים עם השם בכל אלה ולא תירא ממגיד עתיד אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע

מדבריו מבואר שיש כח אמיתי בנחשים וקסמים, והוא חכמה בעמים, רק ביאר שאין כל דבריהם אמת משא"כ בנבואה, ושהקב"ה כל יכול משנה בכל. (ובעניין הזה הסכים לדעת הרמב"ם בספר המדע, ובשמונה פרקים שהנבואה אמת לחלוטין על כל פרטיו, והקוסם יכזב עכ"פ בחלקו).

אבל דעת הרמב"ם ע"ז פי"א, ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן ובהמשך כתב כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן

הנה חלקו רבותנו על יסוד העניין.


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 30 אורחים