עתניאל בן קנז כתב:בעקבות הנידון לעיל, האם ניתן ללמוד היום דינים מפשוטו של מקרא, ומיהו הראוי לכך.
בדידי הוה עובדא, בהיותי נוכח בבית הוראה, ועלתה שאלה בהלכות השבת אבידה, כאשר המוצא והאובד נמצאים במקומות מרוחקים, על מי לבא לקראת מי, האם על המוצא בכדי לקיים מצוותו, או שמא על האובד לטרוח לבקש אחר המוצא?
והגבתי שלכאורה הוא מקרא מפורש "והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו". הרי שהאובד צריך לבא לדרוש את האבידה מן המוצא, ורק אח"כ המצוה על המוצא להשיבו.
וגער בי אחד הרבנים בנזיפה, שאין למדים הלכות מפשוטו של מקרא.
(אגב, אכן דרשת חז"ל היא שצריך לדרוש את אחיך, האם אינו רמאי, אבל כמובן שאין הדרש עוקר את פשטות הפסוק. וכפי שתרגם אונקלוס. וראה בר"י בכור שור: " עד דרוש אחיך אותו: לפי הפשט אינו צריך לחזר - אחריו, עד שיבוא מאיליו. ורבותינו דרשו דרשהו אם רמאי הוא".וכן הוא בעוד מפרשים ).
ואני הרגשתי שההתעלמות מלפסוק הלכה על פי פירוש הפשוט בפסוק, אינה ראויה.
מה דעת החברים בדוגמא זו?
לכאורה הוא מבואר להדיא בתלמוד [ב"ק קד.] דדוקא בגוזל ונשבע צריך להוליכו אחריו עד למדי ובלא"ה אינו מחוייב.