ופירש"י,
הצרעה - מין שרץ העוף, שהיתה זורקת בהם מרה ומסרסתן ומסמאה את עיניהם בכל מקום שהיו נסתרים שם.
והנה בפרשת משפטים (כג, כח): וְשָׁלַחְתִּ֥י אֶת־הַצִּרְעָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְגֵרְשָׁ֗ה אֶת־הַחִוִּ֧י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י וְאֶת־הַחִתִּ֖י מִלְּפָנֶֽיךָ.
ופירש"י,
הצרעה - מין שרץ העוף, והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם מתים, והצרעה לא עברה את הירדן, והחתי והכנעני הם ארץ סיחון ועוג, לפיכך מכל שבע אומות לא מנה כאן אלא אלו. וחוי אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה, שנו רבותינו במסכת סוטה (סוטה לו א) על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה.
והנה יש לדקדק בלשונות רש"י, שכאן מזכיר שהיתה זורקת בהם מרה ומסרסתן ומסמאה את עיניהם, ואילו בפר' משפטים לא מזכיר מאומה מענין הסירוס.
ונראה לבאר בהקדם דברי הגמ' בסוטה (לו, א):
הרי מבואר בדברי הגמ' שהיו ב' צרעות, אחת בימי משה שהיא עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהם מלמעלה וסירסתן מלמטה, ואותה צרעה לא עברה את הירדן, ואחת לאחר מכן בימי יהושע שעברה את הירדן.תנא צרעה לא עברה עמהם. ולא, והא כתיב ושלחתי את הצרעה לפניך. אמר ר' שמעון בן לקיש על שפת ירדן עמדה וזרקה בהן מרה, וסימתה עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה, שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. רב פפא אמר שתי צרעות הואי, חדא דמשה וחדא דיהושע, דמשה לא עבר, דיהושע עבר.
ובביאור הכרח הגמ' שהצרעה לא עברה עמהם את הירדן, כתב מהרש"א בח"א שם שמדברי רש"י פר' משפטים הנ"ל נראה דהיינו ממה שלא מנה בהאי קרא דושלחתי את הצרעה גו' מכל שבעה אומות אלא אלו הכנעני והחתי שהם ארץ סיחון ועוג, וע"ז פריך והכתיב ושלחתי גו' וחשיב נמי חוי שהוא מעבר הירדן והלאה, ומשני על שפת הירדן עמדה כו' דחוי קרוב לירדן מצד מערב היה.
ולפי דברי רש"י בפר' משפטים יוצא איפוא שגם למסקנא אין שום הכרח לומר שהצרעה עברה את הירדן, אלא עמדה על שפת הירדן והזיקה לחוי מרחוק.
ולשיטה זו נמצא שדברי רב פפא שהיו ב' צרעות, ואחת היתה בימי יהושע שעברה את הירדן, אינם מיישבים את לשונות הפסוקים כלל, כי הרי אותו הפסוק בפרשת משפטים שמזכיר גם את החוי בהכרח מיירי מהצרעה שהיתה בימי משה, והזיקה את החוי ע"י שעמדה על שפת הירדן, כדברי ריש לקיש, ודברי רב פפא לא מוסבים על עצם הקושי שבדברי הגמ', אלא באים לומר את האמת שהיתה צרעה נוספת בימי יהושע שעברה את הירדן. וזה דוחק גדול מאוד.
ומהרש"א הקשה על דברי רש"י, וז"ל, ואיני יודע מנליה דחתי מארץ סיחון ועוג הוא דהא גבי חברון כתיב שהיו בני חת ורבקה אמרה קצתי מפני בנות חת דמוכח מכל זה דחתי מעבר לירדן במערב היה.
בנוסף לכך צ"ב טובא, מה המשא ומתן בדברי הגמ', הרי מיניה וביה מוכח שהצרעה עברה את הירדן, כי גם חוי נזכר באותו הפסוק עצמו, ומהיכי תיתי לחלק את הפסוק לשנים, להעמיד שלא עברה את הירדן בגלל שמוזכרים כנעני וחתי, ואח"כ להוכיח איפכא ממה שנזכר גם חתי.
מהרש"א מפרש באופן אחר לגמרי את הכרח הגמ' שהצרעה לא עברה את הירדן, וז"ל,
ונראה לפרש דלאו אהאי קרא קסמיך לומר שלא עברה צרעה עמהם אלא מדכתיב ביהושע ואשלח לפניכם הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי גו' דמשמע הצרעה לא עברה שלא גרשה אלא ב' מלכי האמורי שהם ארץ סיחון ועוג בכולי קראי. ופריך מקראי דתורה ושלחתי את הצרעה. ובין מחתי ובין מחוי שהוזכר בקרא פריך. ומשני על שפת הירדן עמדה וזרקה כו'. ומייתי מדכתיב ואנכי השמדתי את האמורי גו'. ואמורי ודאי מארץ סיחון ועוג הוא כדמוכחי קראי ולא מייתי אלא מהא דזרקה בהן מרה כו' וה"נ נימא דזרקה מצד זה של הירדן לצד האחר ולמדו לומר מהאי קרא דע"י זריקה היה מדכתיב אשר כגובה גו' ואשמיד פריו ממעל גו', דאשמועינן דגם בגובהן כ"כ הזיקן הצרעה מלמטה למעלה בעיניהם ע"י זריקתן וכן (מלמעלה הזיקתן) מלמטה ע"י סירוס וכו'.
ונראה לנטות את הקו הלאה ולהשלים את יריעת הביאור, שלפי דברי מהרש"א נמצא איפוא שהפס' ביהושע (כד, יב) וָאֶשְׁלַ֤ח לִפְנֵיכֶם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה וַתְּגָ֤רֶשׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם שְׁנֵ֖י מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֑י לֹ֥א בְחַרְבְּךָ֖ וְלֹ֥א בְקַשְׁתֶּֽךָ, זהו ההכרח שהצרעה לא עברה את הירדן, ומיירי בצרעה שהיתה בימי משה שהיא גירשה מפניהם את שני מלכי האמורי הנמצאים בעבר הירדן, ונראה שהיא לא גירשה מפניהם את החתי לגמרי, אלא שאותה הצרעה היתה עומדת על שפת הירדן וזורקת בהן מרה מרחוק וכו', וע"י כך הזיקה גם את החתי.
ועל צרעה זו שהיתה במי משה מוסב הפסוק בעמוס (ב, ט): וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַ֤דְתִּי אֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר כְּגֹ֤בַהּ אֲרָזִים֙ גָּבְה֔וֹ וְחָסֹ֥ן ה֖וּא כָּֽאַלּוֹנִ֑ים וָאַשְׁמִ֤יד פִּרְיוֹ֙ מִמַּ֔עַל וְשָׁרָשָׁ֖יו מִתָּֽחַת, וכאן ישנה הדגשה שההשמדה היתה 'את האמורי' והיינו דקאי על אותם שהיו בעבר הירדן, מלכי האמורי, ולא על מה שהוסיף יהושע לאחר שעברו את הירדן. אולם היתה צרעה נוספת שעברה עמהם את הירדן בימי יהושע .
ולולי דברי רש"י הנ"ל היה נראה שאמנם ב' הצרעות הינם ב' מינים של נזק, שהצרעה שהיתה בימי משה ולא עברה את הירדן תפקידה היה לא רק לגרש אלא גם להשמיד, וענין ההשמדה מתפרש על הסירוס וכילוי האפשרות להוליד בנים, וכמו שמובא ברש"י להלן עה"פ (ט, כ) וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף ד' מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא, ופירש"י, להשמידו - זה כלוי בנים. וכן הוא אומר ואשמיד פריו ממעל, והיא השמידה את מלכי האמורי, וגם את החתי מרחוק אולם לא את כולו.
אבל הגירוש שנעשה בימי יהושע אחר שעברו את הירדן היה ללא השמדה של כילוי בנים, אלא רק גירוש ע"י סימוי עינים, וזה נעשה מקרוב ולא מרחוק, ועל צרעה זו מיירי הפסוקים כאן: וְגַם֙ אֶת־הַצִּרְעָ֔ה יְשַׁלַּ֛ח ד' אֱלֹהֶ֖יךָ בָּ֑ם עַד־אֲבֹ֗ד הַנִּשְׁאָרִ֛ים וְהַנִּסְתָּרִ֖ים מִפָּנֶֽיךָ... וְנָשַׁל֩ ד' אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה.
ונראה שכאן לא היה זה גירוש בבת אחת, אלא 'מעט מעט' כלשון הפסוק.
ומצאתי בפירוש ר' חיים פלטיאל פר' משפטים וז"ל,
ושלחתי את הצרעה. פי' רש"י מין עוף הוא ולא עברה הירדן. והק' מהר"ח והא בסוף מ' שנה אחר כבישת סיחון ועוג בפרשת עקב [כתיב] וגם את הצרעה ישלח ד' אלהיך בם, ותירץ דה"פ צרעה של משה לא עברה הירדן מיהו צרעה של יהושע הייתה בעבר [הירדן] עברה הירדן.
הרי להדיא שהוא מפרש את הצרעה דמיירינן בה הכא שהיא הצרעה של יהושע שעברה את הירדן.
ועוד מצאתי במדרש שיר השירים רבה (פרשה ד):
ר' יוסי אומר שלשה פרנסין טובים עמדו לישראל, ואלו הן, משה ואהרן ומרים, ובזכותן נתנו להם שלש מתנות טובות, הבאר, המן, וענני כבוד, המן בזכות משה... מת משה נסתלקו שלשתן ושוב לא חזרו, והצרעה לא עברה עמם את הירדן, ולא ראו ישראל קורת רוח מן אותה שעה וכו'.
ונראה מדברי המדרש שהצרעה שהיתה בימי משה שהיא לא עברה עמהם את הירדן היה בה כח מיוחד שלא חזר לאחר מכן, והדברים מבוארים היטב לפי האמור ששונה הוא כוחה של הצרעה שהיתה בימי יהושע מהצרעה שהיתה בימי משה, ודוק.