ופירש"י,
ובכורות בקרכם - לתתם לכהן ויקריבם שם.
וביאר הרא"ם, וז"ל,
האי "לתתם לכהן" כו' אתרוייהו קאי, אבכורים ואבכורות. והוצרך לפרש זה בם, מפני שאין אלה מוטלים על בעליהן להקריבם שם, ולא שייך בהם "והבאתם שמה", לפיכך הוכרח לומר דפירוש "והבאתם שמה", לגבי דידהו הוא, כדי לתתם לכהן להקריבם שם.
ובפירוש ר' חיים פלטיאל, וז"ל,
הק' רב ניסים גאון ז"ל היכי מצי למימר ואכלתם שם והלא אין בכור רק לכהנים. ותירץ רב ניסים גאון, שני בכורות היו מפרישין אחד לכהן והיינו פטר רחם ואחד לבעלים ואותו היה בכור לעדר והיינו דכתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש, ומה תלוי בהקדשו והלא הרחם מקדשו אלא אותו היה של עדר לבעלים. ואין נראה למהר"ח דהא כתיב תרומת ידכם ואלו הביכורים ואותן אינם נאכלין אלא לכהנים, ורש"י מיישבו בטוב דהא נותנים לכהנים והכהנים אוכלים, א"נ האי ובכורות הוי כמו בכיר ולקיש, פי' שיביאו מן המובחר לנדרים ונדבות, והא דכתיב התם תקדיש היינו לומר הרי זה בכור דה"נ דרשינן כל אשר יעבור תחת השבט שצריך לומר הרי זה מעשר, כפ"ר.
ובפענח רזא וז"ל,
ואכלת לפני ה' וגו' בכורות צאנך וגו', וקשה הלא ישראל אינו אוכל בכורות וזה לא מצי מיירי בבעל מום דאכיל לי' ישראל דהדר כתיב בפ' כל הבכור וכי יהי' בו מום, והר"ר משה ממחסיא מצא בס' אחד שהיו נוהגים להפריש שני מיני בכורות, א' פטר רחם, וא' אף שאינו פטר רחם רק שהוא הנולד ראשון בעדרו כמו ביכורי אילנות והוא נאכל לבעלים, מהר"ר מנחם בר נטרונאי:
(ואולי להפריש נולד ראשון בעדרו אם אמת נכון הדבר נעשתה מצאו להם סמך מפ' ביכורי אילן דכתיב מראשית כל פרי האדמה, כל לרבות פרי בהמות, א"נ מכיון שטעם פסיק שמראשית מפסיק מלת מראשית ממלת כל פרי האדמה ירמוז עוד ראשית אחר שלא מפרי האדמה.
וראה עוד בפירוש מרבינו דוסא היווני שנדפס בסוף 'הלכות ומנהגי מהר"ש'.
ובשו"ת שואל ומשיב (תניינא ח"ג סימן קב), וז"ל,
והנה מהרי"ט אלגזי שם האריך בדברי התוס' ריש בכורות ד"ה והמשתתף שכתבו בת"כ פ' אמור בכור איתיה בשותפות מדכתיב בכורות בקרכם וצאנכם וכתב שלא נמצא בת"כ רמז מזה. אבל הדבר אמת דכן אמרו במסכת בכורות דף ג' ע"ש והאריך בזה הרבה כדרכו להתהלך ברחבה ואני אתנהלה לאטי. והנה לכאורה מהך קרא לא מוכח כלל דאתי לרבות שותפות עפ"י מה שהארכתי בחידושי לתורה על מ"ש פרשת ראה ואכלת שם לפני ד' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהריך ובכורות בקרך וצאנך. והפענח רזא הביא בשם הר"ם ממונסיא לישב דהא ישראל אסור לאכול בכור. וכתב דיש שני מיני בכורות בכור פטר רחם וזה אסור לישראל ובכור לעדר וזה ג"כ נהגו בו קדושת בכור אבל גם הישראל מותר לאכול אותו במקדש ובירושלים ע"ש ואני תמה בזה. והבאתי דברי האבן עזרא שכתב שהמינים אומרים כן והוא האריך לבטל דעתם, וכדבריו כן הוא. ומצאתי בספר דעת זקנים מרבותינו בעלי התוס' ובמנחת יהודה שם שרצו גם כן לפרש כן, ודחו זאת דרש"י פירש שאין בכור רק הפטר רחם לבד וכתבו דקאי על הכהנים...
ובאמת שגם מ"ש הר"ר משה ממנסיא אף שהאבן עזרא הרחיק זאת הנה באמת יש מקום לומר כיון דבכור כל פטר רחם היה מפני שהקב"ה הרג כל בכור והרי מבואר במדרש שאם היה בכור פטר רחם מת ואם לא היה בכור פטר רחם הראש בבית מת וא"כ מסתמא גם בבהמה היה כן שהראש בעדר מת אם לא היה פטר רחם א"כ היה גם ראש בעדר במקום ראש עדר שבמצרים וא"כ יש לומר דבכורות בקרכם וצאנכם קאי ע"י שהוא ראש לעדר ובזה יש ליישב הרבה קושיות שהאריך שם המהרי"ט אלגזי אבל כיון שאין לכ"ז יסוד חלילה לדרוש דרשות מעצמינו והעיקר כקבלת חז"ל ועדותם נאמנה מאד.