וברש"י,
לא תוכל - בא הכתוב ליתן לא תעשה על הדבר. רבי יהושע בן קרחה אומר יכול אתה, אבל אינך רשאי, כיוצא בו (יהושע טו, סג) ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם, יכולים היו, אלא שאינן רשאין, לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה. ולא יבוסים היו אלא חתיים היו, אלא על שם העיר ששמה יבוס [נקראים יבוסים]. כך מפורש בפרקי דרבי אליעזר. והוא שנאמר (שמואל ב' ה, ו) כי אם הסירך העורים והפסחים, צלמים שכתבו עליהם את השבועה.
והנה בפרקי דרבי אליעזר (פרק לה) ישנה אריכות גדולה בענין אותה הברית שכרת אברהם עם היבוסי, וז"ל,
שלשה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ, ואלו הם אברהם יצחק ויעקב... אמר לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם, וכי יבוסים היו והלא חתיים היו אלא עיר יבוס נקרא יבוסים, ולא קבלו האנשים עליהם, התחיל כורע ומשתחוה אליהם, שנ' וישתחו אברהם לפני עם הארץ, אמרו אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה כרות עמנו שבועה שאין ישר' יורשים את עיר יבוס כי אם ברצונם, ואחר כך קנה את המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם, וישמע אברהם אל עפרון, מה עשו אנשי יבוס עשו צלמי נחשת והעמידו אותם ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם, וכשבאו ישראל רץ להכנס בעיר היבוסי ולא היה יכול מפני ברית אברהם, שנ' ואת היבוסי יושבי ירושלם לא הורישו בני ישראל, וכשמלך דוד בקש להכנס לעיר היבוסי ולא הניחו אותו, שנ' ויאמר לדוד לא תבא הנה וכו' והיו ישראל כחול הים אלא בכח השבועה וברית אברהם, ראה דוד וחזר לאחוריו, שנ' וישב דוד במצודה וכו', ואין אתה יכול ליכנס בעיר היבוסי עד שהתיר כל הצלמים הללו שכתוב עליהם שבועת אות ברית אברהם, שנ' כי אם הסירך העורים והפסחים, לא היו נכנסים במקדש חס ושלום, אלא אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו רגל להם ולא יהלכו. שנ' שנואי נפש דוד שהיה דוד שונא לשמוע ולראות ע"ז שנ' על כן יאמרו עור ופסח, אמ' דוד לאנשיו כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים הללו שכתוב עליהם אות ברית שבועת אברהם יהיה לראש, ועלה בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש, ואחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם, מה עשה לקח מכל שבט חמשים שקלים הרי כלם שש מאות שקלים, שנ' ויתן דוד לארנון, ויצחק כרת ברית עם עמי הארץ כשגר בארץ פלשתים ראה אותם שהפכו פניהם ויצא מהם בשלום והלכו אחריו אבימלך וכל גדוליו, אמ' להם הפכתם אתם את פניכם ממני, ועכשיו באתם אלי, שנ' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וכו' ראה ראינו כי היה ה' עמך, אמרו אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לזרעך את כל הארצות האלה כרת עמנו ברית שבועה שאין לישראל יורשין את ארץ פלשתים, מה עשה יצחק כרת אמה ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן לו לאות ברית שבועה, וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים ולא היה יכול מפני אות ברית שבועת יצחק, שנ' ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים, שנ' ויכנעו פלשתים ולא יכלו עוד, יעקב כרת ברית עם עמי הארץ, אמר לו לבן יודע אני שהב"ה עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות האל תכרות עמי ברית שבועה שאין ישראל יורשין את ארץ ארם, כרת עמו ברית שבועה והציב לו מצבת אבנים והביא את בניו עמו ברית שבועה, שנ' ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים, וכי אחיו היו והלא בניו היו אלא ללמדך שבניו של אדם כאחיו, אמ' לו לבן ליעקב אם ישראל יורשין את הארצות האלה אל יבאו בארץ ארם לרעה, שנ' אם אני לא אעבור אליך, וכשמלך דוד רצה לבוא בארץ ארם ולא יכול מכח ברית שבועת יעקב עד שזכ"ר ששבר את המצבה ההיא, ועליו אמ' משה רבנו עליו השלום שבר תשבר את מצבותיהם, ואחר כך כבש ארץ ארם, שנ' ויך דוד את הדרעזר בן רחוב.
והדברים צ"ב, היאך בטלה הברית והשבועה בשבירת אות וסימן לברית, ועוד זוהי הדוגמא ל'לא יכלו' שלא היו רשאין ולא שלא היו יכולים, מה פשר המניעה של הרשות באותם הסימנים?
יב, לא לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה כֵ֔ן לַד' אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי֩ כָל־תּוֹעֲבַ֨ת ד' אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת־ בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵֽאלֹהֵיהֶֽם.
ופירש"י,
כי גם את בניהם - גם, לרבות את אבותיהם ואמותיהם. אמר ר' עקיבא אני ראיתי נכרי שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו. וכן הוא בספרי כאן פיסקא פא.
ושמעתי מהגאון רבי יעקב מרקוביץ שליט"א להעיר, שהרי עיקר הרבותא בהאי קרא הוא כמו שכתב הרמב"ן, "כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם שהוא דבר מתועב לפני השם לשפוך דם נקי, ואף כי להיות אכזרי על פרי בטן לא ירחמו", ואם אמנם כן הוא, הרי למדנו בדברי הגמ' בסנהדרין (עב) שאב הבא במחתרת על בנו לא חשבינן ליה אלא כבא על עסקי ממון כי רחמי האב על הבן, אבל בן הבא במחתרת על אביו דיינינן ליה כבא על עסקי נפשות, יעו"ש, וא"כ נמצא דאיכא רבותא טפי שאב שורף את בנו באש לע"ז מאשר בן ששורף את אביו.