◆ שאלות והערות קצרות במקרא ובתרגום ◆

[עזריאל ברגר]

למיטב זכרוני - המדיחים נסקלים כמו מי שהסית יחיד.

[חלא בר חמרא]

למיטב זכרוני - המדיחים נסקלים כמו מי שהסית יחיד.

מדיחי עיר הנדחת בסקילה, ר"ש אומר בחנק (סנהדרין סז.)

[יעקל]

וידיחו את ישבי עירם, ופירש"י מכאן וכו' ועד שיהיו מדיחיה מתוכה.

זכור לי דגבי קריאת המגילה בי"ד או בט"ו , הא דנקרא בן כרך או בן עיר תליא בהא דהיכן נמצא בשעת נץ החמה, אם בתוך הכרך או מחוצה לו.

השאלה עכשיו, מה ההגדרה של מדיח כך שמוצאו ומקורו מוגדר כמתוך העיר בה פעל, כדברי הספרי המובא ברש"י דלעיל, אי איכא לאשוויי למגילה אי לא...

[עזריאל ברגר]

וידיחו את ישבי עירם, ופירש"י מכאן וכו' ועד שיהיו מדיחיה מתוכה.

זכור לי דגבי קריאת המגילה בי"ד או בט"ו , הא דנקרא בן כרך או בן עיר תליא בהא דהיכן נמצא בשעת נץ החמה, אם בתוך הכרך או מחוצה לו.

השאלה עכשיו, מה ההגדרה של מדיח כך שמוצאו ומקורו מוגדר כמתוך העיר בה פעל, כדברי הספרי המובא ברש"י דלעיל, אי איכא לאשוויי למגילה אי לא...

שאלות כאלו - יש לחפש את התשובה עליהן בש"ס ופוסקים...
ושם מצאנו ש"יושבי העיר" לגבי עיר-הנדחת - הם אלו שגרו בעיר שלושים יום.

[יעקל]

א. בס' דברים לפעמים התו' משתמשת במשלח יד ולפעמים במעשה יד, ומשום מה בנוסחא של מי שבירך נקטו קדמונינו במעשה ידים. למה ?

ב. בניגוד לפרשיות הקרבנות שבחומשים הקודמים בהן לא מוזכר שום מקום פולחן - אלא שבפשטות נראה שמדובר הן על המשכן והן על המקדש הכל תלוי לפי התקופות - , בחומש דברים המקדש מוזכר וגם בצורה מוסתרת ולא ברורה : המקום אשר יבחר לשכן שמו. מה קרה פתאום שהתו' מחליטה לשנות את הרגלה ?

למשל בחומשים ויקרא ובמדבר נאמר והקרבת, והקרבתם, לא משנה איפה...

וע"י עבדיו הנביאים כתוב בצורה ברורה ביתי, ביתו לדוג' כי ביתי בית תפילה ייקרא וגו' על אף שמדובר על העתיד הרחוק ?

וגם, השם הוא אמצעי תקשורת ביני לבין ה[/spoil]זולת. הוא לא דבר שכבי' משכנים. מובן תרגום אונ' להשרות שכינתו, אבל למה הכתוב לא דיבר ישר על שכינתו ית' במקום לדבר על שמו ?

[עזריאל ברגר]

באופן כללי - ספר דברים נאמר לאלו שעומדים להיכנס לארה"ק, ולכן צריכים להזהיר אותם כמה פעמים שיקריבו רק במקום אשר יבחר ה' ולא כל אחד בעירו ובנחלתו.
משא"כ לדור המדבר - הספיקה אזהרה פעם אחת בפרשת אחרי-מות.

[לא ידעתי]

והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם (יהושע ד ז), לפי ידיעתי לא ידוע כיום, מהו המכוון "עד עולם"?

[יעקל]

גבי שבט לוי נאמר יורו משפטיך ליעקב וגו' . עי' ר"מ סוף שויו"ב.

אם שמים לב, בספר דברים רק הכהן יש לו תפקיד של מורה ודאין - של משפיע - כמ"ש גבי עגלה ערופה וכי יפלא וזקן ממרא ונגע צרעת.

בעוד שהלוי יש לו רק תפקיד של מקבל : בספר משנה תורה מוצאים את הלוי ביחד עם הגר היתום והאלמנה הזכאים לכל מיני תרומות.

למה שהלוי לא יהיה ג"כ מורה ודאין ? כלום רק הכהנים חלק משבט לוי ?

ובדרך אגב, נראה דהא דרק בס' דברים מכונים הכהנים בני לוי או הכהנים הלוים כי רק בס' דברים מודגש המימד שלהם בתור מורה ודאין וזהו תכליתם של שבט לוי כמ"ש הר"מ.

[יעקל]

גם מעניין, גבי הכהנים בס' משנה תורה המונחים של לשרת ולברך בשם הוי"ה חוזרים כמה פעמים ע"ע, ולפעמים נכנסת המילה לעמוד ...

כאילו חשוב לכתוב להדגיש שפה יש מושג של עמידה ושם פחות חשוב, ולא הבינותי...

מה לי עומד מה לי לא עומד - העיקר שישרת ויברך

[עזריאל ברגר]

גם מעניין, גבי הכהנים בס' משנה תורה המונחים של לשרת ולברך בשם הוי"ה חוזרים כמה פעמים ע"ע, ולפעמים נכנסת המילה לעמוד ...

כאילו חשוב לכתוב להדגיש שפה יש מושג של עמידה ושם פחות חשוב, ולא הבינותי...

מה לי עומד מה לי לא עומד - העיקר שישרת ויברך

השירות במקדש חייב להיות בעמידה, ואם ישב - עבודתו פסולה, שנאמר "לעמוד לשרת".

[יעקל]

גבי עיר הנידחת אחרי דרישה וחקירה של הב"ד כתוב לאמר והנה אמת נכון הדבר

וכ"ה גבי עוע"ז דפ' שפטים ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר

בעוד דגבי מוציא ש"ר כתוב ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו וגו'

יש למישהו תשובה על הבדלי הלשון ?
למה גבי מש"ר לא מדובר בנכונות הדבר ?

[עזריאל ברגר]

ע"פ דברי חז"ל שמדובר בזוממי-זוממין - אז את "נכונות" הדבר כבר בדקו בית הדין, שבדקו שהעדות מכוונת וכו', ועכשיו הוטל עליהם ספק מצד ההזמה, ואותו הסירו מזימי המזימים.

[יעקל]

תירוצך היפה מביא אותנו לדיון הבא : מה ההבדל בין אמיתות הדבר ונכונות הדבר, כך דגבי זוממי-זוממין יש אמיתות אבל לא נכונות ?

[ר_חיים_הקטן]

האם מצינו ברבותינו הראשונים שפירשו המילה "ספון" בפסוק (דברים לג:כא) מלשון מכובד?
וכעין זה מצינו בלשון חז"ל מכילתא ויסע (אות קסב) - וכי מה אנו ספונים, מכילתא עמלק (אות קפה) - וכי מה אני פסון מכילתא דרשב"י (שמות טז:ז, יז:יד) ספרי דברים (פיסקא נט) שאין אדם סופנה תוספתא כתובות ז:ה ואין כל בריא סופנה

[נחומצ'ה]

בפרק ג' פסוק י"ט, האדם מתקלל ע"י הקב"ה:
בזעת אפך תאכל לחם עד ושבך אל האדמה וכו'.

לכאורה קללה זו צריכה להתקיים בגן עדן גופא?!

רק בפסוק כ"ב נכתב שהקב"ה גירשו מגן עדן
עקב סיבה אחרת, שאם יאכל מעץ החיים יחיה לעולם.

א"כ כיצד היתה מתקיימת קללת ה'לעפר תשוב'?

[מעיין התורני]

לא בטוח שהקללה חייבת בגן עדן גופא.
כמו שהקללה של "בעצב תלדי בנים" ברור מאליו שהיא לא חייבת להתקיים מייד במקום...

[יעקל]

ויתהלך חנוך את האלדים

ולא הבינותי כי לעיל מניה כתיב אז הוחל לקרוא בשם הוי"ה, ויתהלך חנוך את הוי"ה מבעי לי' ?
ולמעשה אפשר לשאול אותה שאילה לגבי נח דכתיב בי' את האלדים התהלך נח
ועוד יש לשאול לפי מ"ש בעל מעט צרי שת"א הליכה את האלדים כאן כמו שתרגם גבי תמים תהיה עם ה"א - בדחלתא דה'
תינח הכא דכתיב את האלדים - מידת הדין היינו יראה אצל האדם אבל עם הוי"ה מידת רחמים - למה לא תרגם באהבת ה' ?

רק רציתי להוסיף עוד שאילה : במעשה בראשית החיות נקראות חית השדה. מובן שציפור נקרא עוף השמים והדגים דגת הים אבל החיות, למה דווקא חית השדה ? חית הארץ מבעי לי', למה דווקא שדה ? אין רק שדות ע"פ האדמה ? יש יערות, יש מדבר, יש הרים ...

וא"ת חיות ברא - חית החוץ. אבל אז בשעת מעשה לא היו פנים וחוץ, היות ולא היו בתים...

[מעיין התורני]

האם משהו מכיר מקור- שבני דורו של נח "צחקו" או "גיחכו" עליו שבנה תיבה?
(כך כתב ב"שפתי חיים" על בראשית אבל מחפש מקור)

[מה שנכון נכון]

האם משהו מכיר מקור- שבני דורו של נח "צחקו" או "גיחכו" עליו שבנה תיבה?
(כך כתב ב"שפתי חיים" על בראשית אבל מחפש מקור)

ראה תנחומא כאן פ"ה (וע"ע בתורה שלמה אות קסח).

[יעקל]

שרה אמרה גבי הגר אולי איבנה ממנה
רחל אמרה על בלהה ליעקב ותלד על ברכי ואיבנה גם אנכי ממנה.

וצ"ע, דהרי גבי ייבום מחד כתיב והיה הבכור אשר תלד יקום ע"ש אחיו המת, ומאידך גבי חליצה כתיב אשר לא יבנה את בית אחיו
מבואר משם שהבניין שיש בפ' ייבום הוא בניין הבעל הנפטר, משמע שהילד בניינו של אביו חשיב, ואיך זה שאמרו האימהות שהן תיבנינה עצמן מילדי השפחות ?

[יעקל]

לא בכדי שרז"ל השוו את א"א לבלעם הרשע. מבואר בפסוקים גבי שניהם שהקב"ה התגלה אליהם באותה התגלות : מחזה שד-י.

גבי אברהם כתיב וירא ה' לא אברם במחזה וגו' וכתיב להלן אני א-ל שד-י

גבי בלעם נאמר אשר מחזה שד'י יחזה וגו'

מחפש מ"מ המבארים את הדימוי הזה בעניין הנבואה.

ואגב למה נאמר ולא קם נביא וגו' בישראל כמשה ודרשו ז"ל אבל באו"ה קם כמוהו - בלעם ? הרי מבואר שא"א לא גרע מבלעם בדבר הנבואה, וא"כ גם בישראל קם נביא עוד כמשה ומי הוא ? א"א...

[יעקל]

רק אבקש רשות להוסיף עוד הערה : למה אמר אדם עצם מעצמי ובשר מבשרי ? הרי בודאי התכוין אדה"ר למשהו הרבה יותר פנימי ובעל תוכן ...

הו"ל למינקט איברים המבטאים רגש ושהם ישירות קשורים אל הנפש כגון הלב והמעיים כמ"ש ליבי ליבי וכו' מעי מעי וכו' ?

אבל העצם והבשר הם דברים מאוד שטחיים...

[דרומי]

הרב יעקל היקר, רוב כתיבתך באשכול זה אינה בכלל 'שאלות והערות' אלא בגדר 'דיוקים'.

('שאלה' או אפילו 'הערה' אמורה להתחיל באיזה קושיא, משהו שלא מסתדר (סתירה), או תמיהה הגיונית.

אבל כאשר הכל מובן וקריא ומתיישב ורק שיש חילוקי לשונות בין פסוק אחד לפסוק שני, ובפרט כאשר שני הפסוקים בכלל לא באותו ענין ובאותו מקום כך שצריך הבחנה יתירה כדי לשים לב להשוואה, היא בגדר 'דיוק')

וכמדומה שראוי להפרידם מאשכול זה ולפתוח אשכול חדש בשם 'דיוקים בלשונות המקרא', וכיו"ב.

[אוהב עמו]

אם היה אורם שווה, מה היה המבדיל בין היום והלילה?

[יעקל]

איך צריך להבין שאברהם אב המון גוים ?

א. אביהם של ישמעאל ויצחק וצאצאיהם המרובים
ב. אבי הנפשות אשר עשו בחרן וצאצאיהם
ג. אבי כל בן אנוש סתם, אפי' הסדומי הזה בזמנו שלא למד אצלו ורע וחטא לה' מאוד (?!)

[עזריאל ברגר]

ברש"י (בראשית יח,יז) משמע ברור שאכן אברהם הוא אב המון גויים - אף של הסדומיים הרשעים.
אך הרמב"ם לא סבר כך, כפי שהוא כותב בהלכות בכורים פרק רביעי הלכה ג (כהסבר לכך שאף הגר יכול לומר את מקרא ביכורים שמודים בו על הארץ אשר הנחיל ה' לאבותינו):

שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיו הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה

[כדכד]

מדוע בפ' העקדה מברך המלאך את אברהם "ויירש זרעך את שער איביו" ואילו לבן ומשפחתו מברכים את רבקה בפ' חיי שרה "ויירש זרעך את שער שנאיו"?
מה בין שונאים לאויבים?

[צופה_ומביט]

מדוע בפ' העקדה מברך המלאך את אברהם "ויירש זרעך את שער איביו" ואילו לבן ומשפחתו מברכים את רבקה בפ' חיי שרה "ויירש זרעך את שער שנאיו"?
מה בין שונאים לאויבים?

בשיעורי רבינו הגר"מ שפירא לחנוכה מאמר ראשון מעוז צור מדבר בדיוק על הנושא הזה ועל השאלה הזו, ומביא את רש"י בפרשת בהעלותך [מדיוק הפסוקים שם: יפוצו אויביך, ינוסו משנאיך] שאויבים היינו מכונסים ושונאים היינו רודפים, ומסביר כלומר שאויבים אויבים רק במקומם והוא מחמת סיבה שיש להם שדואגים לעצמם ומקומם וכיו"ב ואילו שונאים שונאים את העצם של השנוא, ולכן רודפים אחריו ממקומם להרע לו. ועשו [שהוא המנגד לייעקב שהוא זרע אברהם כי ביצחק ולא כל יצחק ייקרא לך זרע] הוא אויב וישמעאל הוא שונא, כך מפורש ברמב"ן, אבל זה היה רק עד שלקח יעקב לעשו את הברכות שאז התהפך עשו לשונא, [עשו אחיך מתנחם לך להורגך, ויצא ממקומו לשם כך כמפורש ביציאת יעקב מחרן שהנה עשו בא לקראתך להרוג את יעקב בדרך, ממש כפי שיעשה לאחר מכן נכדו עמלק לישראל כשיבואו הם מגלותם בחזרה לישראל כעין יעקב כנ"ל, ועמלק בא ממקומו בארץ הנגב לפגשם בדרך, ובכ"מ בחז"ל נקרא עמלק "השונא", ומאותה שעה הנ"ל "הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב" - ודוק על איזה מאורע אמרו זאת חז"ל: על פגישתם בדרך כנ"ל], ומיד אז באותה שעה כאשר ברח יעקב לחרן התחתן עשו עם ישמעאל, כי אז נעשו שניהם בתכונה אחת של שונא, ומאז שניהם מקבלין דין מן דין, ועליהם אנו אומרים "כלה שעיר וחותנו". ע"כ בקיצור יסודי הדברים, ועיי"ש הכל.

[ונתנו ידידים]

ידועה השאלה, אם נצרך תהליך בירור של יעקב מעשו,
למה לא היה בשני הריונות וכמו אצל יצחק וישמעאל [אף שלא היה מבטן אחת].
וידוע הביאור, שישמעאל קדם ליצחק, כי היה צריך 'לנקות' את פגמו של אברהם אבינו שיצא מזיווג פסול אצל תרח [מופיע כך בזוהר הק']. ואח"כ כבר היה נקי להולדת יצחק.

אך לידת יעקב למה היה באופן של תאומים? ובפרט שיצחק כבר לא היה צריך בירור.
ומזה מוכח שהבירור היה אצל רבקה, שהגיע מבית רֶשע.
והבירור המעולה הוא שהטוב והרע מעורבים יחד, ואז יוצא 'אוכל' מתוך פסולת.

עיין משך חכמה על הפסוק למה זה אנכי

[נחומצ'ה]

בשנה זו ראיתי פירוש נפלא על כך מהשם משמואל.
שליצחק אבינו לא היה יכול להיות עוד הריון.
כי גם את החלק של 'אבי ואמי' שנזקקים להריון, הוא ניקה זאת בהולדת עשיו.
יותר מכך הוא לא היה שייך. הא ותו לא.

[תלמיד חברים]

וירא יוסף לאפרים בני שלשים וגו' (בראשית נ, כג).

צ"ב מדוע לא כתוב 'וירא יוסף לאפרים רִבֵּעִים' ['פוקד עון וכו' על שִׁלֵּשִׁים ועל 'רִבֵּעִים'' (שמות לד, ז)].

[נחומצ'ה]

על הפסוק 'וגם הקימותי את בריתי' [שמות ו, ד] מביא רש"י
שהאבות הקדושים אף שהיו להם נסיונות בקניית חלקת שדה הקבורה וחפירת הבארות וכו'
לא הרהרו אחר מידותי, ואתה [משה] מקשה למה הרעות לעם הזה.

לכאורה, הנסיונות של האבות היו נסיונות פרטיים, שאצל אדם פרטי [וגם אצל צדיקים, יש בחינת של דקדוק בחוט השערה]
אך משה רבינו הקשה, כלפי הרעה של ציבור שלם. ויש להבדיל בין נסיון משל ציבור לשל יחיד.

[צופה_ומביט]

על הפסוק 'וגם הקימותי את בריתי' [שמות ו, ד] מביא רש"י
שהאבות הקדושים אף שהיו להם נסיונות בקניית חלקת שדה הקבורה וחפירת הבארות וכו'
לא הרהרו אחר מידותי, ואתה [משה] מקשה למה הרעות לעם הזה.

לכאורה, הנסיונות של האבות היו נסיונות פרטיים, שאצל אדם פרטי [וגם אצל צדיקים, יש בחינת של דקדוק בחוט השערה]
אך משה רבינו הקשה, כלפי הרעה של ציבור שלם. ויש להבדיל בין נסיון משל ציבור לשל יחיד.

עוד יש להבדיל בין יחס האדם לצרות הבאות עליו לצרות הבאות על אחרים.

אבל כנראה כלפי השאלה "למה", שהיא "הרהור אחר מידותיו של הקב"ה", אין שום חילוק, כי היסוד השולל דבר זה הוא אותו יסוד ביחס לכל דבר שהוא.

[דרומי]

ראה בקובץ המצורף שדן בזה (בסימן האחרון), וחידש שטענת הקב"ה למשה לא היתה רק על "למה הרעותה" אלא גם על הרהוריו הקודמים כגון "מה שמו" וכו'

[במסתרים]

סוף פרשת ויגש

ואת העם העביר אותו לערים

צ"ע בכפל את הפעול

[תלמיד חברים]

ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה (בראשית טו, יג).
בגלות מצרים היו רק מאתיים ועשר שנים. ונאמרו ב' דרכים בחז"ל איך נתקיימה גזירת ארבע מאות שנה. האחת היא מ"ש במדרש תנחומא (שמות סי' ד) והובאה כאן ברש"י, שמשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים היו ארבע מאות שנה וכו'. והשניה היא מ"ש בזוה"ק (בא לט:) שהגזירה היתה על גלות מצרים, אלא שקושי השיעבוד השלים לד' מאות שנה.
ויש להעיר דמהתנחומא משמע ש'ועבדום ועינו אותם' אינו שייך לד' מאות שנה, ורק 'כי גר יהיה זרעך' שייך לד' מאות שנה. והיינו שבתוך הגזירה של 'גר יהיה זרעך' יתקיים ג"כ שיעבוד ועינוי. ולכאורה זה קצת דחוק בלשון הכתוב, דהול"ל 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום ועינו אותם'. [אולם להזוה"ק אתי שפיר דגם 'ועבדום ועינו אותם' ה"ז בכלל ה'ארבע מאות שנה']. וצ"ע.

[יעקל]

מצד אחד דרשו ז"ל על ליל שימורים ומכת הבכורות ועברתי וגו' והיכתי וגו' אני ולא מלאך וכו' אני הוא ולא אחר, ומצד שני כתוב לאמור ויהי בחצי הלילה וה' היכה כל בכור וגו' ופירש"י הקב"ה ובית דינו - מבואר שכבר לא מדובר באני הוא ולא אחר... ?!

[יעקל]

מהפסוקים מבואר שגילוי המלאך אל יהושע המוזכר בהפטרה של יום ראשון של פסח היה רק כדי להורות לו שיוריד את נעליו. ותו לא ... ?!

כאשר המלאך נגלה בסנה למשה, חוץ מלהגיד לו של נעליך, היה הרבה יותר....