מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

ספר מלכים. הערות וציונים על סדר לימוד הנביא (מתחדש).

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

ספר מלכים. הערות וציונים על סדר לימוד הנביא (מתחדש).

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ה' אוקטובר 03, 2019 9:24 pm

מצו"ב הערות וציונים על סדר לימוד הנביא מלכים

הדברים נכתבים על סדר הלימוד בנביא ומפרשיו וכיוון שכך הם בגדר טיוטה שאינה מוגהת לא כל הצורך ולא שלא כל הצורך. תועלתם היא בכך שהיא מסייעת ללומד לשים את ליבו לנקודות ושאלות בדברי הנביא, ופעמים רבות מתוך הבנת הקושי בכתוב אפשר גם להבין מה הביא את המפרשים לפרש כפי שפירשו.

אשמח כמובן בכל הערה מראה מקום או סתם ויכוח, בוודאי אראה בעז"ה כל הודעה בלי נדר, אך לא אוכל להתחייב לדון בדברים.

פעם בחודש מתכנסת קבוצה בירושלים לדון ולעיין בכמה פרקים בספר, המעוניין יכול לפנות אלי במייל limudnavi@gmail.com


בעזר ה'

פרקים א' ב'
פתיחת הספר מהווה את התקיימות הבטחת ה' לדוד אודות בנו מבת שבע, ובה בעת וכחלק בלתי נפרד מכך את התקיימות עונשו של דוד על מעשהו בבת שבע 'לא תסור חרב מביתך כל הימים'. הבית של שלמה עצמו לא נבנה אלא על החרב שקטלה את אדוניהו ויואב, בנו ואחיינו של דוד.
ויש לחדד, שהחרב הזו נתהפכה בין שלמה לבין בת שבע, כאשר בת שבע היא זו שמבקשת משלמה שאלה קטנה, ונענית בתשובה ששלמה לא ישיב את פניה ריקם, והנה כאשר היא מבקשת את אבישג עבור אדוניהו היא נענית בהתנגדות חריפה, ומשם יוצא שלמה ונשבע להרוג את אדוניהו.

א א. והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. בניגוד גמור לספר הקודם שבו דוד מולך בכל הדרו, ספר זה נפתח מהנקודה הכי חלשה בחיי דוד כאשר הוא זקן בא בימים, ואפילו אינו מסוגל להתכסות בעצמו אלא אחרים מכסים אותו, וכל זה לא מועיל לו והוא נשאר מקורר כזקן.

א ב. ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך וכו' ויבקשו. ובהשוואה לשאול שגם הוא מגיע לשלב לא טוב במלכותו כאשר נחה עליו הרוח הרעה, וגם לו מציעים עבדיו לחפש 'איש יודע מנגן בכינור'. אלא שבשונה משאול שמשיב ומצווה על עבדיו לעשות כך, דוד אינו משיב על הצעה זו, אלא עבדיו עושים אותה מבלי להמתין לתשובה ממנו. כביכול אין מה לצפות אפילו לתשובה על הצעה זו מרוב זקנותו של דוד.
וכיוצ"ב אנו מוצאים אצל אחשורוש שעבדיו מציעים לו לחפש נערה בתולה, אך הכתוב מסיים שם ואומר 'וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן', כלומר, אחשורוש הוא המבצע והמחליט בפועל ובשונה מדוד.

שם. נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך. אם היו באים לפתור רק את בעיית הקור, היה אפשר לדאוג לתנור מוסק היטב שיחמם את הבית. וכן משמע גם מכך שבמקום לומר את הפתרון מתחילה 'ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך' הקדימו לומר 'ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת' מה שמשתמע שיש לה גם תפקיד מעבר לחימום הגוף.

שם. נערה בתולה. לכאורה אחת מנשותיו של המלך יכלה גם היא למלא את מקומו של תפקיד החימום. מה שמחזק יותר את ההבנה שמדובר בתפקיד משמעותי יותר. והמפרשים ביארו שהבתולה תחמם יותר מן הבעולה, ולענ"ד אינו מספיק לבאר זה, ואף אם יש הבדל קל בין חומן של שתיהן שאינו ידוע לנו, מכל מקום קשה לתלות בהבדל זה את כל התוכנית הגדולה בחיפוש נערה בתולה בכל גבול ישראל.

א ג. ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל. תמוה קצת, הלא את נשיו ופלגשיו לקח דוד מהמקומות שבהם הסתובב, או מנשים שנפלו בשביו ולקחן לעצמו, ומדוע צריך כעת לחפש אחר נערה יפה במקום להביאה מירושלים. ועיין בהערה הבאה.

שם. בכל גבול ישראל. ביטוי זה מרחיב מאוד את משמעות החיפוש. לשון זו נאמרה בפילגש בגבעה על שילוח בתרי האשה בכל גבול ישראל במטרה לאסוף את כל עם ישראל למלחמה על בני בנימין. כמו כן שולח שאול את בתרי השור בכל גבול ישראל בכדי לגייס את כולם למלחמת בני עמון, כיוצא בזה במקומות נוספים שהצד השווה שבכולם שיש בהם משמעות לענין גבול ישראל ולכך שכל אחד מבני ישראל יהיה שייך לאותו האירוע. אבל כאן תמוה וכי כל כך חשוב החיפוש עד כדי כך שצריך לעבור בכל גבול ישראל מחשש שמא יש נערה עוד יותר יפה מאבישג השונמית.

שם. וימצאו את אבישג השונמית. לשון 'וימצאו' בכל מקום משמעותו מציאה שאינה מגיעה כתולדה ישירה מן החיפוש אלא יש בה מן ההפתעה. ולא מובן מה ההפתעה הגדולה בכך שאכן מצאו נערה יפה לאחר חיפוש כה גדול.

א ד. והנערה יפה עד מאוד ותהי למלך סוכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה. לא מובן מדוע חוזר הפסוק לומר שהנערה יפה עד מאוד לאחר שמבואר בפסוק הקודם שזה מה שחפשו בכל גבול ישראל. ואף שהיה מקום לומר זאת שוב בהקשר לאבישג, מכל מקום היה הכתוב צריך לומר זאת לעיל 'וימצאו את אבישג השונמית נערה יפה עד מאוד ויביאו אותה למלך', ואילו הכתוב הדגיש זאת בהקשר להבאתה למלך.
ולכאורה עיקר כוונת הכתוב לומר שלמרות שהנערה היתה יפה עד מאוד והיתה סוכנת המלך מכל מקום לא ידעה המלך.

כל סיפורה של אבישג לא נתפרש מפני מה נכתב ומהי השייכות והחשיבות שלו, ויש מן המפרשים שביארו שבא הכתוב להקדים ולבאר את בקשת אדוניהו משלמה ואת חומרתה, אך עדיין תמוה שיבוא סיפור שלם שאין לו משמעות מלבד פרט אחד הנחוץ להלן. והיה אפשר להביא את הידיעה הזו בשתים שלש מילים במקום להאריך בה כל כך, ולמשל 'והמלך דוד זקן בא בימים ויביאו לו את אבישג ותהי לו סוכנת ותשכב בחיקו למען יחם לדוד המלך' וכיוצ"ב.

עוד יש לתמוה, לאחר שאנו למדים שדוד נמצא במצב של זקנה כל כך גדולה, וכמו שעוד מבואר להלן שאין לו מושג על מה שמתרחש בחצר מלכותו, הרי שפשוט שדוד לא השתתף בהנהגת המלכות בפועל, ואם כן מתבקש היה ששלמה יטול איזשהו חלק במלכותו של דוד באופן שהוא זה שימלא את מקומו של המלך הזקן וכמו שאנו מוצאים את יותם ממלא את מקום אביו עוזיהו, כאשר זה האחרון נבצר מיכולתו למלאות את תפקידי המלוכה בעקבות צרעתו. והדבר אומר דרשני מדוע שלמה שהוא יורש העצר של דוד אינו נוטל תפקיד נכבד במלכות אביו, תפקיד שבעצם היה גורם לכך שמלכתחילה לא היתה עולה על דעת אדוניהו שום מחשבה ליטול את המלוכה לעצמו. (ואפשר שהסיבה לכך היא המבואר להלן ג ז "ואנוכי נער קטון לא אדע צאת ובוא").
וסיכומם של דברים, מכך שאדוניהו מסוגל ליטול את השלטון ללא אומר ודברים, עולה כי בחצרו של דוד היה איזה ריק שלטוני שאפשר לו לעשות זאת. והדבר טעון הסבר.

א ה. מתנשא לאמור אני אמלוך ויעש לו רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו. וכל זה הוא מסממני המלוכה כמבואר בדברי שמואל לעם המבקשים מאיתו מלך (שמואל א ח, יא), 'את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו'. ויש לציין שלראשונה מוזכרים הפרשים אצל פרעה, ולאחר מכן במצוות המלך מצוה התורה 'רק לא ירבה לו סוסים'. ואצל דוד ושאול לא מצאנו רכב ופרשים ורק אצל בני דוד, אבשלום, אדוניה, ולאחריהם שלמה יש רכב ופרשים.

א ו. ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית. יש לידע מדוע דוד לא נהג כמנהג אב בבנו המחנכו ומנהיגו לדרך טובה.

שם. וגם הוא טוב תואר מאוד. דקדק בזה הכתוב כיוון שיופיו של אבשלום הוא זה שהשיאו למרוד באביו, כמבואר בחז"ל 'אבשלום בשערו מרד'. ויש לציין ששאול היה נראה ראוי למלכותו כמבואר בכתוב 'הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם', ולאחר מכן בבחירת דוד אומר הקב"ה לשמואל שלא ילך אחר מראה עיניו 'כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב', ומבואר שכעת ה' בוחר אדם שאין רואים עליו במראה העין כי הוא ראוי למלוכה אלא רק ה' רואה זאת. ולעומת דוד שמומלך על פי ראית ה' ללבב, שני הבנים של דוד שמתמלכים על דעת עצמם רואים את יפיים הנראה לעיניים כסיבה לכך שימלכו.

שם. וגם הוא ואותו ילדה אחרי אבשלום. אדוניה מיוחס בהיותו מיד לאחר אבשלום, גם להשוות בין מעשיהם וגם לומר שכיוון שאבשלום מת ממילא הוא ראוי כעת למלוכה.

א ז. ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן. יואב הלך עם אדוניה כיוון שהבין שדוד מבקש להינקם בו על כל מעשיו וכמו שהתרחש לבסוף על ידי שלמה. ואביתר לא נתפרש בהדיא בכתובים מדוע הלך אחרי אדוניה.
ואביתר היה מבני עלי כמבואר להלן (ב כז) ואף נספח על דוד בשלב מאוד מוקדם והוא היה הכהן הראשון של דוד ועד אז לא היה כהן שנמצא אצל דוד, ומשתי הסיבות הללו היה ראוי אביתר להמשיך ולכהן ככהן גדול. אלא שלמרות זאת אנו מוצאים בכמה מקומות שבהם מוזכר אביתר בימי דוד כנושא בתפקיד הכהונה, שאביתר הוא רק השני בחשיבותו. 'וצדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר כהנים' (ב ח, יז), כך במרד אבשלום מוזכר צדוק לפני אביתר, וכך גם לאחר המרד נאמר 'וצדוק ואביתר כהנים'. וכל זה בניגוד למה שהיה ראוי להיות לכאורה.
ולכאורה יש לפרש שכיוון שידע דוד את נבואת איש הא-להים לעלי שהכהן עתיד להיות מתהלך לפני המשיח, מינה דוד כהן נוסף שהוא בחר בו ולא רק את אביתר שהיה בן לשושלת הכהונה הגדולה הישנה, ובזה מתקיים שהכהן מתהלך לפני המשיח, וממילא נדחק אביתר למקום השני בחשיבותו. ואם כן מסתבר שדבר זה הביא בסופו את אביתר לילך ולהעדיף את אדוניהו על פני שלמה. ועיין במלבי"ם כעין זה. והארכנו בענין נבואת איש הא-להים לעלִי במקומה.

א ט. אשר אצל עין רוגל. בשמואל זהו המקום שנחבאו יהונתן ואחימעץ בני צדוק ואביתר בכדי שיוכלו לבשר לדוד מה תוכניותיו של אבשלום. והבחירה במקום זה גם כאן מלמדת שרצה אדוניהו לעשות זאת מחוץ לעיר בכדי שלא יכירו בכך בירושלים עצמה, ומאידך רצה להתמלך בסמוך לירושלים בכדי שמיד לאחר ההמלכה יוכל לעלות בלווית אנשיו ולמלוך בירושלים.
עוד יש לציין בהקשר לעין רוגל, שגם בהמלכת אדוניהו וגם במרד אבשלום יונתן בן אביתר מגיע לעין רוגל, אלא שבמרד אבשלום הוא מקבל בעין רוגל את הידיעה על תוכניתו של אבשלום ויוצא משם אל דוד במדבר, ואילו בהמלכת אדוניהו מגיע יונתן בן אביתר להזהיר את הקרואים מפני המלכת שלמה.

שם. ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך. להלן מבואר שאדוניה ידע כי מבחינת דוד שלמה הוא העומד למלוך אחריו, ומסתבר שכפי שידע זאת אדוניהו כך ידעו זאת גם שאר האנשים. ואם כן תמוה כיצד הצליח אדוניהו להסב אחריו את כל אנשי יהודה ביחד עם כל אחיו בני המלך.

א י. ואת שלמה אחיו לא קרא. מבואר שידע אדוניה כי שלמה מיועד למלוכה, אם על ידי שנודעה נבואת נתן ואם על ידי כך שדוד פרסם את רצונו ששלמה ימלוך אחריו.

א יא. ואדונינו דוד לא ידע. דבר זה מראה את זקנותו המופלגת של דוד, כיצד יתכן שהלכו כל בניו ורבים מאיש יהודה להמליך את אדוניהו מבלי שיוודע דבר לדוד על כך. ויתכן שזהו גופא רצה נתן הנביא לומר לבת שבע שלא תחשוב שדוד יודע מכך ואז אין מה לעשות אלא להיפך, דוד אינו מודע לדבר וממילא יש אפשרות לבוא לפניו ולקבול על כך.

א יב. ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה. משמע שהיתה סכנת נפשות לשלמה ולבת שבע. ואף שלכאורה אדוניהו היה אמור לנהוג כדין התורה שהרי אנשי יהודה וכל בני המלך הסכימו להמלכתו, ולא מסתבר שהיו מסכימים לה אם היה אדם המוסר ממוסרי התורה.
ויש לידע האם יש אפשרות להרוג בדין המלכות אדם שעצם קיומו מסוכן לה מבלי שחטא בדבר. (ומוצאים את שאול הורג את כל אנשי נוב עיר הכהנים, ולכאורה היתה לכך הצדקה מסויימת ומבלעדיה לא היו מניחים לו לעשות כן, וגם לא נתבאר בשום מקום במקרא שהיה זה חטא ואף בחז"ל לא מצאנו שכתבו מפורשות שהוא חטא).

א יד. הנה עודך מדברת שם עם המלך ואני אבוא אחרייך. גם זה מורה על זקנותו של דוד, שבאופן פשוט היה אמור לקום ממיטתו עם כזו הודעה וללכת לבדוק את הדבר בעצמו ובמקום זאת נתן צריך להגיע ולאשר את דברי בת שבע.

א טו. ותבוא בת שבע אל המלך החדרה והמלך זקן מאוד ואבישג השונמית משרת את המלך. לכאורה לא מובן לשם מה הזכיר כאן הכתוב את זקנותו של המלך, וכמו כן את אבישג השונמית ששרתה את המלך.
ובחז"ל מצינו על פסוק זה שאמרו שבאותה שעה קנחה בת שבע בי"ג מפות (והוא לשון נקיה לתשמיש), ועיין ברש"י שמנו את תיבות הפסוק שהן י"ג. ולכאורה הסיבה לדרוש את כל מילות הכתוב היא בגלל האריכות שלא לצורך. ועיין להלן מה שנאריך בדרשת חז"ל זו ובטעמה.

שם. ועתה הנה אדוניה מלך ועתה אדוני המלך לא ידעת. מילת 'ועתה' השניה מוקשית. ועיין ביונתן שתרגמו 'ואת' ולכאורה משמע שהגירסא שהיתה לפניו היא 'ואתה'.

א כד. ויאמר נתן אדוני המלך אתה אמרת וכו' וכו' וכו'. נתן הנביא מאריך מאוד בהסברים לדוד על מלכות אדוניהו ומאריך לשכנע אותו לקום ולבטל זאת. ולכאורה צריך ביאור מדוע יש צורך בהסבר כה ארוך במקום בשתי מילים שבהן יודיע נתן למלך שאכן בת שבע צודקת. ונראה כביכול היה צורך לשכנע את דוד הן באירועים והן בכך ששלמה הוא זה שראוי למלוך.
נקודה נוספת עליה יש ליתן את הדעת, מדוע היה נתן סבור שצריך להכניס את בת שבע לדוד, מדוע לא יספיק שהוא עצמו יכנס לדוד, וכן, מדוע לא פנה נתן לשלמה עצמו. ומשמע שנתן רצה להזכיר בכך את אהבת דוד לבת שבע ואת שבועתו לה. ואם כנים הדברים, שוב תמוה מדוע היה צורך בכאלו מהלכים סבוכים בשביל להשיג דבר שנראה לכאורה פשוט.

א כח. ויען המלך דוד ויאמר קראו לי לבת שבע כו' ויאמר המלך דוד קראו לי לצדוק הכהן וכו'. בפסוקים אלו חל היפוך במצבו של דוד, כשבתחילת הספר הוא אפילו אינו עונה על ההצעה להביא לו נערה, וכאן הוא מעבד תוכנית מפורטת ומסודרת כיצד להמליך את שלמה.

א ל. כאשר נשבעתי לך בה' וכו'. בספר שמואל נתפרשה נבואתו של נתן על כך שה' אהב את שלמה, אך מכל מקום לא נתפרש שהוא אכן העומד למלוכה על פי הנבואה. וכך משמע גם כן מדברי דוד שאינו מזכיר את הנבואה אלא רק את שבועתו על כך.

לעיל עמדנו על כך שנראה כי לא היה ברור לנתן ולבת שבע שאכן יצליחו במשימתם להביא להכתרת שלמה למלך. ובמדרש חז"ל מצינו שאבישג בקשה מדוד לישאנה ודוד לא הסכים לכך מכיוון שכבר יש לו שמונה עשרה נשים, ולגרש את נשותיו הקודמות אי אפשר, וכתשובה לכך אמרה לו אבישג שאין כוחו במתניו ולכן הוא מתרץ את עצמו. ובתגובה ביקש דוד להביא את בת שבע לפניו ובא עליה שלש עשרה ביאות.
וכל מדרש זה אומר דרשני, היכן ראו כאן חז"ל את הסיפור הזה ובפרט שהגעתה של בת שבע לפני דוד היתה בכלל בהקשר אחר ולגבי המלכתו של שלמה. ואף אם נאמר שידעו זאת חז"ל במסורת, מכל מקום הדבר תמוה לשם מה היה צורך לשמור על הסיפור הזה ולהעבירו מדור לדור.
וכמדומה שבאו חז"ל לבאר את ענין הפרשה, שעל פניו היה נראה כי דוד כבר אינו שייך לבת שבע וזאת מפני שבטל כוחו, וכיוון שכך כבר אין חשקו בבת שבע. וממילא בעיני הסבורים שלא נסלח חטאו של דוד ואין ראוי להמליך את שלמה שבא מאותה האשה שבה חטא, אכן אין מניעה להמליך את אדוניהו שהרי כבר אין דעתו של דוד נתונה לבת שבע, ויתכן אף להיפך שכאשר כבר אין יצרו עליו יאמר גם דוד שאין זה מן הראוי שבנו מבת שבע ימלוך אחריו. ועל כך באה תשובתו של דוד 'קראו לי לבת שבע' וכמו שציירו זאת חז"ל בכך שבא עליה שלש עשרה ביאות, ובין אם כוונתם בפשט ובין אם בדרש, הרי שעולה כי אכן דוד שומר אמונים לבת שבע ואינו מגרש אותה לטובת אבישג השונמית, ואף זוכר אותה בפועל.
וכמדומה שלא באו חז"ל להפקיע מכך שאכן דוד כבר לא נזקק לנשותיו, שהרי אם היה נזקק מה טענה אבישג? אלא שבאו לומר שאכן השבועה של דוד לבת שבע אינה יונקת ממקום היצה"ר שהטהו אל בת שבע בהיותה נשואה לאוריה, אלא מגיעה מכך שאכן דוד חפץ בבת שבע בהיותה אשתו הראויה לו שאמורה להקים את בנו שיקים את המקדש.

א לא. יחי אדוני המלך דוד לעולם. דברו בזה המפרשים מהי ברכה זו על חיי עולם. וכמדומה שיש בזה משום דרך כבוד, שהרי כל דבריה של בת שבע נסובים על השאלה מה יקרה לאחר מותו של דוד, ולכן בשביל שלא ישמע כביכול ממתינים למותו, דורש הכבוד לומר שמבחינתה של בת שבע היא מעדיפה שלא יקרה הדבר לעולם.

א לה. ועליתם אחריו. בפסוקים הקודמים הלשונות הם שצדוק בניהו ונתן יפעלו בשלמה 'והרכבתם את שלמה' 'והורדתם אותו'. אך מיד לאחר ההמלכה שלמה הופך להיות מלך, ומשכך הם 'עולים אחריו' ולא מעלים אותו.

א לו. ויען בניהו בן יהוידע. בדברי המלך הזכיר קודם כל את הכהן והנביא, וכך גם בתיאור המעשה מזכיר הכתוב את הכהן והנביא בראשונה. ונראה שלמרות זאת בניהו מדבר לפניהם אל המלך, מכיוון שתפקידו של בניהו הוא בהיותו שר ועבד לדוד ולפיכך הוא זה שמקבל את האחריות על הציווי, ולכן הוא זה שעונה לדוד.

א לט. ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האוהל. בא לומר שמדובר בשמן מיוחד ולא בסתם שמן. וכמו שאמרו חז"ל שהיה זה שמן המשחה.

א מא. וישמע אדוניהו כו' והם כלו לאכול. צריך ביאור לשם מה נחוץ לנו לדעת באיזה שלב בסעודה אחז אדוניהו בשעה שנודע להם על האירוע המתחולל בעיר.

א מג. אבל אדונינו המלך דוד המליך את שלמה. נראה שבלשון 'אדונינו' רמז יונתן שמלכותו של אדוניהו בטלה, וזאת מכיוון שאדונינו שהוא גם אדוניך המליך את שלמה.

א נ. ואדוניהו ירא כו' ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח. דבר זה שהמזבח קולט מבואר בתורה 'מעם מזבחי תקחנו למות' שאמור ברוצח במזיד, ומשמע שהדבר היה כה פשוט שהמזבח קולט שהתורה אפילו לא היתה צריכה לכתוב זאת במפורש.
והרמב"ם כתב שהמזבח קולט את מי שנתחייב מיתה בדין המלכות או את מי שרצו בי"ד להורגו בהוראת שעה. ויש לידע מדוע דווקא בענין זה קולט המזבח יתר על חיובי מיתות רגילים שאינם נקלטים במזבח.

א נב. ויאמר שלמה אם יהיה לבן חיל לא יפול משערתו ארצה. אפשר שלא הרגו שלמה כיוון שכך היא הדרך שביום ההמלכה אין ממיתים את המורדים במלך. וכן מצינו בדוד בשובו ממחנים משיב לבקשת אבישי להרוג את שמעי בטענה כי "היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל ויאמר המלך אל שמעי לא תמות".


ב ד. אם ישמרו בניך את דרכם וכו' לא יכרת לך איש וגו'. מבואר בכתוב שבאם לא ישמרו צאצאיו של דוד את דרכם אין הם מובטחים להמשיך במלוכה. ולעומת זאת בשמואל (ב ז, יג. ושם עוד) נאמר 'וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם'. ולכאורה מבואר שלמרות שיש הבטחה שנאמרה 'לעולם' מכל מקום גם ה'לעולם' יכול להתפרש כנתון בתוך מסגרת של תנאי.
ויש שאלה כיצד התבטלה מלכות בית דוד לאחר חורבן הבית ובימי בית שני ועד ימינו, ולכאורה לפי האמור כאן בדברי דוד מתבאר שאכן יתכן מצב של התבטלות המלוכה למרות הבטחת הקב"ה שכסאו של שלמה יכון לעולם.

ב ה. וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי כו'. פשטות הכתוב שפעולתו של יואב כנגד שרי צבאות ישראל היא כמכוונת נגד דוד. והדבר פשוט, שהרי הנהגתו של דוד עם אבנר ועמשא לא התאימה לרציחתם בידי יואב, וממילא הריגתם היא פשע כלפי דוד. וחז"ל דרשו בזה על האגרת, עיין במפרשים שהביאום.

שם. שם. לא הזכיר דוד בדבריו את הריגת אבשלום, ואמנם יש שפירשו שזה נרמז ב'אשר עשה לי', אך לכאורה יש לידע מדוע לא הזכיר זאת במפורש, ועל הריגת אבשלום הצטער דוד צער רב ונורא. ולכאורה על הריגת אבשלום לא יכל דוד לתבוע את יואב כיוון שבאותו הזמן ירד ממלכותו. (ועיין בזה בירושלמי שבאותם חודשים נתכפר דוד בשעירה כהדיוט, הוריות ג, ב)

שם. אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל. לכאורה לא היה צריך להזכיר זאת. ואפשר שנתכוין דוד לרמוז לסיבה שגרמה ליואב לעשות זאת בקנאותו להיותם שרי צבאות שבאו במקומו (כמו עמשא) או שעשויים לבוא במקומו (כאבנר). או אפשר שבא לומר שהיה מקום שלא להרוג ליואב מפני שלמרות חטאו היה שר צבא ישראל, אך כיוון שחטאו גופא היה בהריגת שרי צבאות ישראל שוב לא היתה לו אמתלא להנצל בכך. ואפשר שזה מיישב גם מדוע לא הוזכרה הריגת אבשלום.

שם. וישם דמי מלחמה בשלום. צריך ביאור מה טען דוד כנגד יואב, והלא לדעת יואב היה מקום להורגם ואם כן מה ההבדל בין הריגתם בהטעייה ובעורמה לבין הריגתם בשדה בשעת המלחמה. ואף אם היתה זו מרידה במלכות והריגה שלא כצדק, מכל מקום, לכאורה ההטעיה והעורמה אין לה ענין כאן להחמיר את פשעו.

ב ו. ועשית כחכמתך. וכן בציווי הריגתו של שמעי מבואר שלא ציווה דוד להרגם מיד, אלא להמתין לאמתלא ואף ליצור אותה (במקרה של שמעי). ונראה שיש בזה משום היפוך לדרכו של יואב, שאף כאשר צריך להרוג, מכל מקום צריך להמתין לשעה המתאימה כאשר ההריגה תהיה עם סיבה מסויימת, אף על פי שהסיבה ההיא כשלעצמה אינה מחייבת הריגה, מכל מקום אין להרוג סתם אלא בשעה ובמקום שיש איזו חוצפה ודווקא אז נכון להרוג.

ב ח-ט. והנה עמך שמעי בן גרא. יש לידע מה פירוש 'והנה עמך', ומשמע ששמעי קיבל תפקיד בממלכתו החדשה של דוד לאחר מרד אבשלום. ואולי גם דוד ציווה עליו מבלי לעזוב את ירושלים ולכן שלמה המשיך באותה הדרך. וצ"ת.

שם. שמעי בן גרא כו' ועתה אל תנקהו. דוד עצמו לא הרג את שמעי כאשר הלך אל מחניים כיוון ש"ה' אמר לו קלל", ובשובו לא הרגו מכיוון ש"היום ידעתי כי אני מלך על ישראל", ואם כן יש לידע מדוע ציווה דוד על שלמה להרוג את שמעי בן גרא.

ב י. ויקבר בעיר דוד. למרות שמרחיקים את הקבר מן העיר, מכל מקום קבורת המלכים בתוך העיר, ובדומה לזה ברמב"ם (הלכות בית הבחירה ז).

דוד ציוה את שלמה בשני דברים, הראשון לקיים את התורה ועדותיה, והשני להרוג את יואב ושמעי ולהושיב באוכלי שולחנו את בני ברזילי. ולאחר מות דוד מספר הנביא שני מעשים של שלמה, בראשון הוא מקיים את הציוויה שני והורג את יואב ושמעי, אך המעשה השני כבר אינו עולה בקנה עם הציווי הראשון לשמור את הכתוב בתורה, אלא להיפך, שלמה לוקח לו את בת פרעה.

ב יג. ויבוא אדוניה בן חגית. תמוה מאוד מפני מה נסתכן אדוניה בנפשו לבקש לו את אבישג לאשה, וכי לא ידע והבין שבקשה כעין זו עשויה להעיר עליו את חמת המלך. ועיין מלבי"ם מה שכתב בזה. וצל"ת. ועיין מצו"ד שביאר שהיה זה בכדי לעורר שוב את האפשרות שאדוניהו ימלוך. וגם זה לכאורה רחוק מאוד שהרי כל העם ראו בהמלכת שלמה ובישיבתו על כסא אביו.

ב טו. את ידעת כי לי היתה המלוכה וכו' ותסוב המלוכה ותהי לאחי כי מה' היתה לו. אדוניהו מנמק את העברת המלוכה לשלמה ''כי מה' היתה לו", כביכול מצד המשפט הרגיל יאתה המלוכה לאדוניהו אלא שהקב"ה העביר את המלוכה לשלמה. אך לכאורה מעשיו של אדוניהו היו בגדר מרידה בדוד כאשר אדוניהו מתמלך מבלי רשותו של אביו וכנגד רצונו ששלמה הוא שישב על כסאו אחריו.
ואפשר שסבר אדוניהו שאין זו המראת אביו כי מרוב זקנתו של אביו חשב שאפשר כבר למלוך בחייו שהרי בין כך דוד לא ידע באותה שעה מאומה מכל המתרחש מחוץ לחדרו. ויוצא שגם כעת לאחר שדוד גילה את דעתו ששלמה הוא זה שראוי למלוך אחריו, מכל מקום אדוניהו סבור שלאמיתו של דבר מה שדוד המליך את שלמה היה בגדר טעות אלא שבכל זאת הוא מכבד את הדבר כיוון ש'מאת ה' היתה לו'.
ולכאורה הדבר מלמד מדוע מקדים אדוניהו הקדמה ארוכה זו, ולהאמור, אדוניה בא לומר שעצם הסרתו מהמלוכה עדיין אינה מחייבת את הסרתו ממעמדו כראשון לבני המלך שראוי לתפוס מקום חשוב בשלטון גם אם לא הוא יהיה המלך, ואם כן בבקשו את אבישג כביכול ביקש הכרה לזכותו העקרונית במלוכה, אלא שבקשה זו היא קטנה כיוון שאין בה דבר מהשלטון אלא רק הכרה בכבודו. (ובדומה לזה מצינו את אבנר בא אל פילגש שאול וכנראה היה סבור שכיוון שהוא שר הצבא שהמליך את איש בושת יאתה לו השימוש בכבוד המלוכה, וכך גם כאן סבר אדוניהו שמותר לו ליגע בכבוד המלוכה כיוון שמעמדו הוא כמי שראוי למלוכה).
ולעיל בדבר שלמה אל אדוניהו אמר לו "לך לביתך" ושלחו מעליו מאין חפץ בו, ואפשר שזה גרם לאדוניהו לחזור ולבקש את כבודו ומקומו. ועיין מלבי"ם.

ב יז. ויאמר אמרי נא לשלמה המלך כי לא ישיב את פנייך. כאן מבואר מדוע פנה אדוניהו לבת שבע ולא בקש זאת משלמה באופן אישי. ולכאורה מחשבתו היתה שכיוון שכל מלכותו של שלמה נשענת על בקשת אימו מדוד, ובשגם היא אמו, ושלמה עדיין לא התגבר במלכותו, ובפרט אם נכון מה שציינו לעיל כי נראה ששלמה לא היה שייך לענייני המלוכה לפני המלכתו, עוד יותר היה תלוי באימו, ומשכך סבר אדוניהו כי אכן תועיל בקשתה של בת שבע.
ובמצות דוד לשלמה הוא פותח בציווי 'וחזקת והיית לאיש', ונראה שאכן בא דוד לחזק אותו כיוון שמלכותו היתה מעורערת מכיוון שרבים מהשרים והעבדים הלכו אחרי אדוניהו, וכל המלכתו של שלמה לא באה אלא כקיום ההבטחה לבת שבע ולא באופן של לכתחילה, ומשכך ציווהו דוד להתחזק ולהיות לאיש. ונראה שמכוח ציווי זה עומד שלמה כנגד אימו ומדבר כאיש חזק ואינו מוחל לאדוניהו על חטאו אלא נשבע בו במקום להמיתו.

ב יט. ויקם המלך לקראתה וכו'. הכתוב מאריך לבאר את גודל כבודה של בת שבע, וזאת בכדי לבאר שאכן היה לאדוניהו על מה לסמוך ולהגדיל את תשובתו של שלמה וסירובו לאימו.

שם. וישם כסא לאם המלך. בכל מקום במקרא 'כסא' עניינו כסא מלוכה. ובא הכתוב לומר שנהג בה שלמה מנהג מלוכה שגם היא כחלק ממלכותו.

ב כ. ותאמר שאלה אחת קטנה כו' אל תשב את פני. מבואר בכתוב שחששה בת שבע שמא לא תיענה, והאריכה בשביל שיסכים שלמה להיענות לה. וצריך ביאור מדוע הכניסה עצמה בעובי הקורה בעבור אדוניהו שכמעט וגרם לאובדן מלוכת שלמה וכמעט גם למותם של בת שבע ושלמה.
ונראה קצת שבת שבע אכן היתה סבורה כביכול מלכותו של שלמה ניתנה לו בחסד ולא מן הדין, ומשכך יש מקום לרצות גם את אדוניהו. וצ"ת.
ובתחילת הספר עמדנו על כך שהריגת אדוניהו מהווה את המשך קיום עונשו של דוד 'לא תסור חרב מביתך כל הימים", וכאן יש לעמוד על כך שהדבר נובע באופן ישיר מכך שבת שבע נלקחה שלא באופן הראוי, וממילא לא היתה שלימה בדרישתה למלכות שלמה, ומשכך בקשה עבור אדוניהו את אבישג בכדי לפייסו, ובכך הביאה אותה האשה שבה חטא דוד את עונשו "לא תסור חרב מביתך".

ב כד. ויושיבני על כסא כו' ואשר עשה לי בית. ולהלן אומר שלמה 'ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו'. הכסא מהווה סמל למלוכה, וכך גם הבית. ולעיתים משתמשים בשניהם כמו בשני הפסוקים האמורים. ויש לידע את משמעותם. וביוסף נאמר "אתה תהיה על ביתי כו' רק הכסא אגדל ממך", ובשאול מצינו לו בית, אך לא כסא. וצ"ת.

שם. כי היום יומת אדוניהו. אצל דוד מצינו כל ימיו שהוא אינו מנסה להרוג את אויביו (מישראל), שאול, אבנר, שמעי, איש בושת, אבשלום, עמשא, כל אלו לא נופלים בחרבו של דוד והוא אינו רוצה להרוג אותם למרות שהדבר ביכולתו. (יוצא דופן מכלל אלו הוא שבע בן בכרי). לעומת זאת שלמה מבסס את מלכותו על הריגת אדוניהו יואב ושמעי, וגירושו של אביתר, וכמבואר להלן בסוף הפרשה "והממלכה נכונה ביד שלמה". וצ"ב מהו שורש חילוק ההנהגה בין דוד לשלמה.
והנה באמת מצינו אצל דוד שביקש להרוג אדם שהתריס כנגדו, הלא הוא נבל הכרמלי ואביגיל מנעה אותו מבוא בדמים.
ויש להאריך בדברי אביגיל, וחז"ל אמרו בזה שעדיין טבעך לא יצא בעולם. ואפשר שמבחינת מה כל ימי חיי דוד עדיין לא יצא טבעו בעולם לחלוטין ועדיין לא הוחלטה מלכותו, וממילא הדרך הראויה לא היתה על ידי הריגה, כיוון שעדיין אין כאן מלוכה יציבה וקיימת, ורק שלמה שהממלכה נכונה בידו בירושה, כלפיו אין הריגת המורדים נחשבת לפוקה. וצ"ת.

ב כו. ולאביתר הכהן אמר המלך כו' כי איש מוות אתה. מצא מקום לגבות את חובו. ועד עתה לא פנה שלמה לעשות בו דין, אלא שכעת כאשר ראה שעדיין אדוניהו לא הבין שמלכותו של שלמה מוחלטת, ממילא יש סכנה גם משאר שותפיו של אדוניהו.
ומצ"ד ביאר שהיו אביתר ויואב שותפים לעצת אדוניהו לשאול את אבישג בכדי למרוד בשלמה. ולענ"ד הוא דחוק לומר כן.

ב כז. ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לה'. משמע מהכתוב ששלמה לא רק סלקו לענתות לבלי יראה את פניו בירושלים, אלא סלקו ממשרתו ככהן. ומכאן קצת חיזוק לדעת התוס' יומא יב, ב, שנקטו שכהן גדול מתמנה על ידי מלך. ועיין רמב"ם הל' כלי המקדש ז, שהעמדת הכהן גדול היא על פי בית דין של שבעים ואחד, ולא הזכיר שם את המלך.
ואפשר שלא נחלק הרמב"ם, ופירוש המילים 'אין מעמידין' הוא שהמלך והכהנים אינם מעמידים מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ובדומה לזה יש להסתפק לגבי העמדת מלך שגם עליה כתב הרמב"ם שאין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד האם הכוונה היא שבית הדין של שבעים ואחד מחליטים על כך או שמא העם הוא זה שמעמיד את המלך (כאשר אין נביא כמו שמצינו במלכי בית שני) וזה צריך להיות בהסכמתו של בית הדין של שבעים ואחד.

ב כח. כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה. הוספה זו של 'ואחרי אבשלום לא נטה' לכאורה מיותרת, והאריכו בזה המפרשים.

ב ל. ויבוא בניהו כו' ויאמר אליו כה אמר המלך צא. בדברי שלמה לא הוזכר ציווי זה בפירוש אלא ציווי הפגיעה ביואב.

ב לא. ופגע בו וקברתו. ציווי הקבורה נוסף כאן ולא בפעם הראשונה. ורד"ק ומצו"ד ביארו את ציווי הקבורה אך לא ביארו מדוע לא נזכר בפעם הראשונה. ועיין במלבי"ם שעמד בזה. ואפשר שציווי הקבורה כעת בא בגלל שנצטווה להרגו אצל המזבח ובכדי לא להשהות הטומאה.

שם. והסירות דמי חינם כו'. לעיל בא להרוג את יואב מצד מרד אדוניהו ובהקשר אליו, אך בציווי השני הוא מנמק את הריגתו בכך שיואב שפך דם חינם. ועיין בזה במלבי"ם.

שם. והסירות כו' אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי.מבואר שהריגת אבנר ועמשא היתה מוטלת עד עתה על דוד וביתו. ואפשר שהטעם הוא בגלל שיואב עשה זאת תחת מלכותו, אך יתכן שעד עתה היו סבורים העם לומר כי אכן דוד עמד מאחורי הריגות אלו.

ב לב. והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים וגו'. מבואר ששלמה הרג את יואב כהוראת אביו ולא כחלק מחיסולו של מרד אדוניהו. ומכל מקום המתין שלמה מלעשות זאת עד שמצא עילה ומקום להכנס בו וכמו שהערנו לעיל.

ב לד. ויעל בניהו וגו'. מלשון עלייה משמע שבניהו הוצרך לעלות על המזבח. אמנם בחז"ל ביארו שיואב לא עלה על המזבח אלא היה לצידו ולמדו זאת מלשון הכתוב "ויחזק בקרנות המזבח". ואפשר שאכן מתחילה היה יואב בקרנות המזבח ולאחר מכן עלה עליו, אלא שגם זה לא הועיל לו שהרי כעת טעם הריגתו היתה על כך שהרג את אבנר ועמשא וממילא חל עליו דבר הכתוב "וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות". ולשון זו חלה על יואב במיוחד שהרי שתי רציחותיו היו בערמה ושלא במישרין.

ב לה. ויתן המלך את בניהו בן יהוידע תחתיו על הצבא. מבואר שעד עתה יואב היה ממונה על הצבא ומהפסוק הבא עולה שגם אביתר עד לאותה שעה שימש בתפקידיו. ומתבאר שלמרות שתמכו באדוניהו מכל מקום לא הסירם שלמה ממשמרתם.

שם. ואת צדוק הכהן נתן המלך תחת אביתר. כבר בספר שמואל נזכר צדוק לפני אביתר, ומשמע שהיה חשוב ממנו. וכנראה שמכל מקום כיוון שהיה אביתר גם הוא כהן גדול, ממילא חלק מתפקידי הכהונה היו מוטלים עליו, וכעת שסולק אביתר קיבל צדוק את תפקידיו. (ב ח, יז, ובעוד הרבה מקומות)

ב לו. וישלח המלך ויקרא לשמעי. עד עתה לא התעסק המלך עם שמעי ומשמע שגם את ההכנה לאמתלא להריגתו של שמעי הכין שלמה רק לאחר בקשתו של אדוניהו והריגתו. ואפשר שכיוון שיצאה החרב מנדנה היה מובן יותר ששלמה כעת יצווה על כל אלו שעשויים להוות איום על ממלכתו ויחייב אותם לעמוד בכללים שלא יאפשרו להם למרוד בו.

ב לז. והיה ביום צאתך כו' מות תמות. את שמעי לא יכל שלמה להרוג כחלק מהריגת המשתתפים במרד אדוניהו שהרי לא השתתף שמעי באותו המרד, ועל עצם חטאו של שמעי כנגד דוד גם כן לא יכל להרגו כיוון שדוד מחל על עונשו. ולכן כבל שלמה את שמעי לעירו, ובכך יש שני טעמים, האחד שמא לא יעמוד בכך שמעי והשני שבהיותו קרוב אל המלך יזדמן לו באיזה זמן לזלזל במלך וכדומה ובכך תהיה עילה להרגו.

ב לט-מ. ויהי מקץ שלש שנים כו' ויקם שמעי כו' וילך גתה. מסתבר ששמעי לא הבין שיש בכך משום הפרת פקודתו של המלך, ולא היה מסכן את עצמו לעבור על הוראתו המפורשת של שלמה. וכנראה סבר מטעם כל שהו שהליכתו לגת אינה כלולה במצוות שלמה.

ב מב. וישלח המלך ויקרא לשמעי. לאדוניהו לא קרא שלמה אלא שלח להרגו, ליואב שלח אך זה לא הסכים לבוא, ואילו לשמעי קרא ואכן הוא בא לפניו.

שם. הלא השבעתיך בה'. ולעיל לא הזכיר זאת הכתוב.
נערך לאחרונה על ידי יעקב בורלשטיין ב ג' נובמבר 26, 2019 11:31 pm, נערך 5 פעמים בסך הכל.

דרומי
הודעות: 5441
הצטרף: ב' פברואר 20, 2017 11:26 am

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי דרומי » ה' אוקטובר 03, 2019 10:57 pm

אם היית מחלק את הדברים לכמה הודעות (ולא הכל בבת אחת) היו לכאורה יותר מעיינים ומגיבים.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ה' אוקטובר 03, 2019 11:48 pm

דרומי כתב:אם היית מחלק את הדברים לכמה הודעות (ולא הכל בבת אחת) היו לכאורה יותר מעיינים ומגיבים.

תודה
אתה מתכוין לחלק בזמן? או רק בהודעות?

לבי במערב
הודעות: 1445
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי לבי במערב » ו' אוקטובר 04, 2019 1:14 am

אע"פ שאינני דוברו של הרב 'דרומי':
לכאו' העיקר הוא לחלקם בהודעות נפרדות.

כמו"כ, לכאו' יועיל למעיינים באם יניח מר תשובתן של ההערות בצידן.
ולדוגמא בעלמא:
יעקב בורלשטיין כתב:א, ו . . וגם הוא טוב תואר מאוד. דקדק בזה הכתוב כיוון שיופיו של אבשלום הוא זה שהשיאו למרוד באביו, כמבואר בחז"ל 'אבשלום בשערו מרד'. ויש לציין ששאול היה נראה ראוי למלכותו כמבואר בכתוב 'הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם', ולאחר מכן בבחירת דוד אומר הקב"ה לשמואל שלא ילך אחר מראה עיניו 'כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב', ומבואר שכעת ה' בוחר אדם שאין רואים עליו במראה העין כי הוא ראוי למלוכה אלא רק ה' רואה זאת. ולעומת דוד שמומלך על פי ראית ה' ללבב, שני הבנים של דוד שמתמלכים על דעת עצמם רואים את יפיים הנראה לעיניים כסיבה לכך שימלכו.
שם. וגם הוא [גו'] ואותו ילדה אחרי אבשלום. אדוניה מיוחס בהיותו מיד לאחר אבשלום, גם להשוות בין מעשיהם וגם לומר שכיוון שאבשלום מת ממילא הוא ראוי כעת למלוכה.

הי' מן הראוי לציין לד' רש"י, רד"ק ורלב"ג על-אתר; וראה גם ר"י קרא ור"י מטראני.


ולחביבותא דמילתא, אעיר בזה על אחת מן ההערות:
יעקב בורלשטיין כתב:א, ב . . נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך. אם היו באים לפתור רק את בעיית הקור, היה אפשר לדאוג לתנור מוסק היטב שיחמם את הבית. וכן משמע גם מכך שבמקום לומר את הפתרון מתחילה 'ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך' הקדימו לומר 'ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת' מה שמשתמע שיש לה גם תפקיד מעבר לחימום הגוף.

רש"י, ר"י מטראני ור' יוסף קרא ביארו ד"סוכנת" מלשון 'מחממת'; ואף הרד"ק, שפי' "סוכנת" - 'מועילה', אין דבריו דומים לדברי מר [וה"ה בד' הרלב"ג (שפי' 'שומרת האוצרות', אך לתכלית אחר)].
דברי מר יש להם מקום (ושמא מקור של ממש) בדברי ר"י (ן') כספי(!) [ראה כאן (בסוף העמ') וכאן, וד"ל].

לבי במערב
הודעות: 1445
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי לבי במערב » ו' אוקטובר 04, 2019 1:15 am

יעקב בורלשטיין כתב:א, א. והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. בניגוד גמור לספר הקודם שבו דוד מולך בכל הדרו, ספר זה נפתח מהנקודה הכי חלשה בחיי דוד כאשר הוא זקן בא בימים, ואפילו אינו מסוגל להתכסות בעצמו אלא אחרים מכסים אותו, וכל זה לא מועיל לו והוא נשאר מקורר כזקן.

ראה מלבי"ם על-אתר.

יעקב בורלשטיין כתב:א, ד. והנערה יפה עד מאוד ותהי למלך סוכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה. לא מובן מדוע חוזר הפסוק לומר שהנערה יפה עד מאוד לאחר שמבואר בפסוק הקודם שזה מה שחפשו בכל גבול ישראל. ואף שהיה מקום לומר זאת שוב בהקשר לאבישג, מכל מקום היה הכתוב צריך לומר זאת לעיל 'וימצאו את אבישג השונמית נערה יפה עד מאוד ויביאו אותה למלך', ואילו הכתוב הדגיש זאת בהקשר להבאתה למלך.
ולכאורה עיקר כוונת הכתוב לומר שלמרות שהנערה היתה יפה עד מאוד והיתה סוכנת המלך מכל מקום לא ידעה המלך.

ראה רש"י ורד"ק בפי' הב'; ולעומת זאת - פירושם הא' (וכ"פ ר"י מטראני).

יעקב בורלשטיין כתב:וסיכומם של דברים, מכך שאדוניהו מסוגל ליטול את השלטון ללא אומר ודברים, עולה כי בחצרו של דוד היה איזה ריק שלטוני שאפשר לו לעשות זאת. והדבר טעון הסבר.

ראה רד"ק, ר"י קרא, רלב"ג ומלבי"ם - עה"פ א, ו.

יעקב בורלשטיין כתב:א, ו. ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית. יש לידע מדוע דוד לא נהג כמנהג אב בבנו המחנכו ומנהיגו לדרך טובה.

ראה ר"י קרא.

יעקב בורלשטיין כתב:א, ז. ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן. יואב הלך עם אדוניה כיוון שהבין שדוד מבקש להינקם בו על כל מעשיו וכמו שהתרחש לבסוף על ידי שלמה. ואביתר לא נתפרש בהדיא בכתובים מדוע הלך אחרי אדוניה.
ואביתר היה מבני עלי כמבואר להלן (ב כז) ואף נספח על דוד בשלב מאוד מוקדם והוא היה הכהן הראשון של דוד ועד אז לא היה כהן שנמצא אצל דוד, ומשתי הסיבות הללו היה ראוי אביתר להמשיך ולכהן ככהן גדול. אלא שלמרות זאת אנו מוצאים בכמה מקומות שבהם מוזכר אביתר בימי דוד כנושא בתפקיד הכהונה, שאביתר הוא רק השני בחשיבותו. 'וצדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר כהנים' (ב ח, יז), כך במרד אבשלום מוזכר צדוק לפני אביתר, וכך גם לאחר המרד נאמר 'וצדוק ואביתר כהנים'. וכל זה בניגוד למה שהיה ראוי להיות לכאורה.
ולכאורה יש לפרש שכיוון שידע דוד את נבואת איש הא-להים לעלי שהכהן עתיד להיות מתהלך לפני המשיח, מינה דוד כהן נוסף שהוא בחר בו ולא רק את אביתר שהיה בן לשושלת הכהונה הגדולה הישנה, ובזה מתקיים שהכהן מתהלך לפני המשיח, וממילא נדחק אביתר למקום השני בחשיבותו. ואם כן מסתבר שדבר זה הביא בסופו את אביתר לילך ולהעדיף את אדוניהו על פני שלמה. ועיין במלבי"ם כעין זה. והארכנו בענין נבואת איש הא-להים לעלִי במקומה.

לא הי' צריך מר לכל אריכות זו, ואף לא לציון למלבי"ם (המאוחר) - הלא הם דברים מפורשים ברש"י, רד"ק, רלב"ג ור"י מטראני.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ו' אוקטובר 04, 2019 8:54 am

לרב לבי במערב
ייש''כ על התגובות המפורטות

באופן כללי לא ציינתי בכל מקום את דברי המפרשים, כי סמוך אני על הלומד שיפתח בדבריהם וגם מפאת שהדברים נכתבים במהירות בדרך הלימוד ולא בשיטתיות, ואדרבא מועיל לי מאוד כשמציינים לי השמטות וכך אני יכול לתקן בגוף הקובץ אצלי. ואף בדברים שבהם כתבתי את דבריהם בדרך כלל התכוונתי להדגיש מה הביאם לפרש כן, או כאשר הוספתי על הדברים.
מיהו אבן כספי? זכור לי שראיתי איזה ציטוט ממנו פעם, אך אינני מכיר את ספריו.
יעקב בורלשטיין כתב:
א, א. והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. בניגוד גמור לספר הקודם שבו דוד מולך בכל הדרו, ספר זה נפתח מהנקודה הכי חלשה בחיי דוד כאשר הוא זקן בא בימים, ואפילו אינו מסוגל להתכסות בעצמו אלא אחרים מכסים אותו, וכל זה לא מועיל לו והוא נשאר מקורר כזקן.

ראה מלבי"ם על-אתר.

אפשר ציון? כי לא מצאתי שעומד בנקודה זו

יעקב בורלשטיין כתב:
א, ד. והנערה יפה עד מאוד ותהי למלך סוכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה. לא מובן מדוע חוזר הפסוק לומר שהנערה יפה עד מאוד לאחר שמבואר בפסוק הקודם שזה מה שחפשו בכל גבול ישראל. ואף שהיה מקום לומר זאת שוב בהקשר לאבישג, מכל מקום היה הכתוב צריך לומר זאת לעיל 'וימצאו את אבישג השונמית נערה יפה עד מאוד ויביאו אותה למלך', ואילו הכתוב הדגיש זאת בהקשר להבאתה למלך.
ולכאורה עיקר כוונת הכתוב לומר שלמרות שהנערה היתה יפה עד מאוד והיתה סוכנת המלך מכל מקום לא ידעה המלך.
ראה רש"י ורד"ק בפי' הב'; ולעומת זאת - פירושם הא' (וכ"פ ר"י מטראני).

ראיתי את דבריהם, אך הם לא עומדים על חזרה זו, למה כוונתך?

יעקב בורלשטיין כתב:
א, ו. ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית. יש לידע מדוע דוד לא נהג כמנהג אב בבנו המחנכו ומנהיגו לדרך טובה.

ראה ר"י קרא.

אין בידי, שמא תוכל להביא דבריו?

יעקב בורלשטיין כתב:
א, ז. ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן. יואב הלך עם אדוניה כיוון שהבין שדוד מבקש להינקם בו על כל מעשיו וכמו שהתרחש לבסוף על ידי שלמה. ואביתר לא נתפרש בהדיא בכתובים מדוע הלך אחרי אדוניה.
ואביתר היה מבני עלי כמבואר להלן (ב כז) ואף נספח על דוד בשלב מאוד מוקדם והוא היה הכהן הראשון של דוד ועד אז לא היה כהן שנמצא אצל דוד, ומשתי הסיבות הללו היה ראוי אביתר להמשיך ולכהן ככהן גדול. אלא שלמרות זאת אנו מוצאים בכמה מקומות שבהם מוזכר אביתר בימי דוד כנושא בתפקיד הכהונה, שאביתר הוא רק השני בחשיבותו. 'וצדוק בן אחיטוב ואחימלך בן אביתר כהנים' (ב ח, יז), כך במרד אבשלום מוזכר צדוק לפני אביתר, וכך גם לאחר המרד נאמר 'וצדוק ואביתר כהנים'. וכל זה בניגוד למה שהיה ראוי להיות לכאורה.
ולכאורה יש לפרש שכיוון שידע דוד את נבואת איש הא-להים לעלי שהכהן עתיד להיות מתהלך לפני המשיח, מינה דוד כהן נוסף שהוא בחר בו ולא רק את אביתר שהיה בן לשושלת הכהונה הגדולה הישנה, ובזה מתקיים שהכהן מתהלך לפני המשיח, וממילא נדחק אביתר למקום השני בחשיבותו. ואם כן מסתבר שדבר זה הביא בסופו את אביתר לילך ולהעדיף את אדוניהו על פני שלמה. ועיין במלבי"ם כעין זה. והארכנו בענין נבואת איש הא-להים לעלִי במקומה.
לא הי' צריך מר לכל אריכות זו, ואף לא לציון למלבי"ם (המאוחר) - הלא הם דברים מפורשים ברש"י, רד"ק, רלב"ג ור"י מטראני.

אכן רוב הדברים נכתבו במפרשים שהזכרת, אבל השאלה שהטרידה אותי היא שצדוק מוזכר כחשוב כבר בתחילת מלכות דוד ואותה באתי ליישב. ר''י מטראני אין בידי (אני משתמש במקראות גדולות רגיל שיש בו רש''י מצודות רד''ק רלב''ג ומלבי''ם), ואכן, הוספת לי שרלב''ג עומד בהקדמה זו וכנראה לא שמתי לב לדבריו, ומכל מקום תוספת יש בדברים לגבי השאלה מדוע כך היה.

ייש''כ על הדיון המפורט, ועל ההכוונה כיצד להעלות את ההודעות

לבי במערב
הודעות: 1445
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי לבי במערב » ו' אוקטובר 04, 2019 4:14 pm

יעקב בורלשטיין כתב:מיהו אבן כספי? זכור לי שראיתי איזה ציטוט ממנו פעם, אך אינני מכיר את ספריו.

ראה במקומות שציינתי לעיל.
ב"אוצר ישראל" (אייזנשטיין) נכתב אודותיו, בין השאר, כך:
בימיו קם עליו הרב ר' קלונימוס ב"ר קלונימוס וחלק על ספרו הסוד בשנת ה' ע"ט (1319) שנדפס על ידי פערלעס בשם "תשובה שהשיב החכם הכולל מאיש 'קאל' וכו'" (מינכען 1879). כמו כן חלקו עליו חכמי הדורות שאחר מותו כמו ר"י אברבנאל ור"ש דוראן (התשב"ץ), מפני שבפירושו למורה כתב כי הארץ תתקיים לעולם (ח"א פ"ט, פ"י; ח"ב פכ"ו).
אבל מצד אחר הללוהו אבן צרצח, ר' משה מנרבונה, והאפודי.

להבהרת הדברים: ה"מהללים" אותו (צרצה, הנרבוני והאפודי) מהווים ראי' לאיזה צד השתייך. וד"ל.


יעקב בורלשטיין כתב:אפשר ציון? כי לא מצאתי שעומד בנקודה זו

המלבי"ם (מלכים א א, א) כתב:והמלך דוד. כבר כתב מהרי"א שמה שלא נכתבו דברים האלה בספר שמואל, שהוא מיוחד אל ספורי קורות דוד, הוא כי רצה לכתוב בספר הזה דברים הכוללים כל עניני שלמה והמשחתו, כי המשחת שלמה ומחלוקת אדוניהו עליו וכל הנמשך יתיחס אל ספורי שלמה. אמנם למה ספר ענין אבישג השונמית, נתן בזה טעמים בלתי עצמיים כפי דעתי, ואנכי אחשוב כי באשר הסבה שהניעה את לב דוד להמליך את שלמה באותו היום שהמליכו בחייו היה מחלוקת אדוניה אשר רצה להחזיק מלכות בלא דעת אביו, ומטעם זה משחו את שלמה הגם שמלך בן מלך א"צ משיחה (כמ"ש בספרא מכלתא דמלואים, ובגמ' דכריתות ה א, והוריות יא ב), מ"מ משחו את שלמה מפני מחלקותו של אדוניה, ולכן הוכרח הכותב להקדים ענין אדוניהו. ואולם באשר גם זה היה לו סבה בהכרח, כי מה ראה אדוניה לעשות האולת הזאת, למלוך בחיי אביו בלא דעתו, ולא ידע כי יתודע הדבר לאביו ומלבד שלא ישיג התכלית עוד ישנאהו על כי חשב למרוד בו, ויקדים להמליך את שלמה כאשר היה כן באמת, ואם אבשלום מרד על פני אביו קשר קשר ויט כל ישראל אחריו, לא כן אדוניה שלא היו דבריו רק עם יואב ואביתר, וטוב היה לו להמתין עד ימות אביו, שאז יעשה מה שלבו חפץ, לכן הקדים הסבות שהניעו את הדבר הזה, הנה לא ירא שיהיה כמורד במלכות אביו כמו אבשלום, כי אבשלום עשה זה בעוד מלך דוד ועשה חיל, וזהו און ומרד להעביר את אביו בעוד כחו חזק להנהיג ולמשול, לא כן עתה המלך היה "זקן וגם בא בימים", רצה לומר זקן באפיסת כחותיו וגם היה בן שבעים, וכבר הפסיק מלהנהיג ולמלוך כי שכב על ערש "מכוסה בבגדים: ולא יחם לו". פי' המפ' שלא היה מחמם א"ע (ושרשו יחם והיו"ד אית"ן מהקל) כי אפס חומו הטבעי, ולכן לא הועילו הבגדים שהם אין מחממים בעצם רק שומרים האויר המקיף שלא יקררהו, ובזה לא היה מקוה עוד להתחזק ולמלוך כי אפסו כחותיו, ונדמה בענין המלוכה כאילו אינו בעולם והגיע העת שבניו ינהיגו את המלכות תחתיו:



יעקב בורלשטיין כתב:ראיתי את דבריהם, אך הם לא עומדים על חזרה זו, למה כוונתך?

כוונתי היתה, שמתוך פירושם ניתן להבין את אריכות הפסוק לפנ"ז - שעל-אף יופי' וכו', "והמלך לא ידעה", מפני שכבר היו לו י"ח נשים. אך לפי' הראשון ק"ק אריכות הפסוק לפנ"ז, כיון שהא ד"והמלך לא ידעה" הוא ע"מ שתחממו באותה מדה כמקודם - ואין צורך (לכאו') באריכות זו.
ואולי הוא שהביאם לפירושם הב', על-אף ריחוקו במעט מן הפשט.


יעקב בורלשטיין כתב:אין בידי, שמא תוכל להביא דבריו?

ר"י קרא כתב:ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית. ולפי שכל כך היה חביב לאביו, שלא גער בו מימיו . .

ומתוך דבריו אתה למד, שהמלך דוד לא גער בו לרוב חביבותו בעיניו [וזה אשר גרם לטעותו בענין המלוכה; ושמא דבר הלמד מענינו הוא, ולכך לא חש הכתוב לפרשו].


יעקב בורלשטיין כתב:אכן רוב הדברים נכתבו במפרשים שהזכרת, אבל השאלה שהטרידה אותי היא שצדוק מוזכר כחשוב כבר בתחילת מלכות דוד ואותה באתי ליישב. ר''י מטראני אין בידי (אני משתמש במקראות גדולות רגיל שיש בו רש''י מצודות רד''ק רלב''ג ומלבי''ם), ואכן, הוספת לי שרלב''ג עומד בהקדמה זו וכנראה לא שמתי לב לדבריו, ומכל מקום תוספת יש בדברים לגבי השאלה מדוע כך היה.

פי' ר"י מטראני.
טַעֲנָתִי היתה, בעיקרה, כי מוטב לציין לכל המפרשים הקדמונים הנ"ל, ולא (רק!) למלבי"ם (המאוחר).

לבד מזאת, דברי מר ע"ד נבואת איש הא"לקים לעלי - מופיעים במפורש ברש"י!
כמו"כ, מפורש ברש"י, רד"ק ור"י מטראני (ואף בד' ר"י קרא יש מקום לכך) - כי בשעת מרד אבשלום נסתלק אביתר מן הכהונה הגדולה (וכן מפורש בדרז"ל - סדר עולם רבא פי"ד. וראה יומא עג, ב); וא"כ כל קושיית מר היא עה"פ בש"ב ח, יז. ולפענ"ד יפה כיוון.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ו' אוקטובר 04, 2019 5:13 pm

ייש''כ וטובת עינך בהבאת הדברים דבר דבור על אופניו

אני מבין מכלל דבריך על אבן כספי שמוטב כשם שלא הכרתי להמשיך שלא להכיר

לגבי ההערה האחרונה, אכן כדבריך הנקודה של שמואל ח היא החידוש, את המלבי''ם העדפתי לציין מכיוון שיש בדבריו נגיעה לאותו הפסוק

וכמו שכתבתי, באופן כללי, כיוון שהדברים נכתבים תוכ''ד לימוד ולא כמסקנות, עיתים רבות אני לא מציין את הדברים בשם המפרשים למרות שאני יודע עליהם אלא שהדברים נכתבים לעיתים גם לפני ראיית המפרשים, או לעיתים כמה ימים אחריהם וכדומה, ואכן הם אינם בבחינת מאמר או חבורה מסודרת אלא רק בגדר טיוטת הלימוד שלי ותו לא מידי.
אלא שהדבר מסייע בעדי, ואני תקווה שיסייע גם לאחרים.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ש' אוקטובר 05, 2019 10:00 pm

על פי המלצתו של הרב דרומי וליבי במערב, אחלק את הציונים הבאים להודעות נפרדות, וכמבואר למעלה, אשמח במ''מ וציונים, שאלות, תשובות וויכוחים.
ומעתה תעלינה הנקודות על פרק ג'

ג א. ויתחתן שלמה את בת פרעה. זה המעשה הראשון אותו עושה שלמה מדעת עצמו. עד עתה המעשים שנעשים על ידי שלמה הם קיום צוואתו של אביו, לעומת זאת המעשה הזה הוא מדעת עצמו ואף להיפך מדברי אביו שהזהירו לשמור את הכתוב בתורה.
והדבר פלא כיצד יתכן שעבר שלמה על מה שנאמר בתורה במפורש מיד עם תחילת מלכותו, ולאחר מכן הקב"ה מדבר איתו רבות והוא בונה את בית המקדש וה' נענה לתפילותיו וכל זה כאשר נמצאת עימו החטאה בביתו.
ולכאורה זוהי הסיבה לכך שחז"ל הוציאוהו מכלל חוטא ממש כמבואר ביבמות עו, ב. ומכל מקום היה זה חטא גדול כמבואר להלן בנביא עצמו ובדברי חז"ל. ועדיין הדבר טעון הסבר כיצד למרות החטא שעליו נאמר הכתוב "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה", וכמבואר ברש"י שהכוונה לכך ששלמה נשא את בת פרעה. ואיך יתכן שעדיין נרצה הקב"ה לשלמה ולמקדש אותו בנה.

עוד יש לציין שאם היה שלמה מקדים את בנין המקדש לנישואי בת פרעה היה בכך חומרה פחותה, ועיין בדברינו בפסוק הבא.

שם. שם. יש לציין שהמעשה הראשון המבואר בשלמה שנעשה מיזמתו הוא נישואין. בדוד אנו מוצאים את משלחתו לאנשי יבש גלעד, ובהמלכתו על כל ישראל הוא לוכד את מצודת היבוסי, בשאול את המרד בפלשתים. ובשלמה אנו רואים נישואין.
ויש לידע מדוע, והאם הדבר מהווה את צורת מלכותו או שמדובר במעשה פרטי ואישי.

שם. ויביאה אל עיר דוד. הבאתה אל עיר דוד פירושו ששלמה לא לקח אותה בתור אשה אחת מרבות אלא בתור אשה ראשית, וככזו הביאה לעיר דוד שהיא בית מלכות אביו. ומבואר בדברי הימים (ב ח, יא) שהיה בזה חסרון בכך שישבה אשה בבית דוד שארון ה' היה נתון בו. ובכך הדבר מהווה תביעה נוספת על כך שעוד לפני שארון ה' מצא את מקומו הושיב שלמה באותה הקריה את בת פרעה. ואמנם בדה"י מבואר שלכן העביר אותה שלמה מעיר דוד לבית שבנה עבורה, אך מכל מקום יוצא שבתחילה הושיבה בבית ששכן בו ארון ה'. ועיין בדברינו בפסוק הבא.

ג א-ב. עד כלותו לבנות את ביתו וכו' רק העם מזבחים בבמות. בספר מלכים מוזכר שוב ושוב חטא הבמות, שאפילו המלכים הצדיקים לא הסירוהו עד ימי יאשיהו. אך לכאורה כאן לא היה צריך לכתוב זאת שהרי עדיין לא נבנה הבית, וכמו שלא הזכיר הכתוב בכל הקרבנות שנתפרשו בשמואל שהיה זה בימי היתר הבמות, כך גם כאן אין צורך לפרש זאת.
ולכאורה בא הכתוב לומר בזה שאכן היה בכך היתר, אך מכל מקום כבר לא היה הדבר ראוי שהרי הכל כבר הוכן לשם בנין הבית, ולשם כך נולד שלמה ונבחר למלכות, ובכך שלקח את בת פרעה בראשונה ולא הלך לבנות את הבית, שיהה את היתר הבמות לזמן שכבר לא היה ראוי לו, ולכן למרות שמן הדין היה מותר לעשות כן, מכל מקום יש בזה משהו מחטא הבמות. ועיין רש"י בפסוק ג' בדומה לזה.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ש' אוקטובר 05, 2019 10:00 pm

ג ג. ויאהב שלמה את ה'. כמדומה ששלמה הוא האיש הפרטי היחיד במקרא שנאמר עליו שאהב את ה' וקיים את האמור בתורה "ואהבת את ה' אלוקיך". ובאברהם מצינו כעין זה שאמר הכתוב "אברהם אוהבי" וכינהו באהבתו את ה'. (ישעיה מא, ח).
ולמול אהבה זו יש לציין כי שלמה הוא גם האיש היחיד שנאמר עליו כי נאהב על ידי ה' כמבואר בשמואל "ותקרא את שמו שלמה וה' אהבו".
ועל ישראל באופן כללי נאמר "אהבתי אתכם אמר ה'", אך להיפך כמדומה שלא מצאנו במקרא שיאמר שעם ישראל זכה לקיים את מצוות "ואהבת את ה' אלוקיך".
ואפשר שהדברים מתחברים לכך ששלמה הוא כבן של ה' וה' כאביו כמבואר בכתוב "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן" מה שלא נאמר באף אדם, וה' אף קורא לו בשם שגם זאת לא נאמר על אף אדם (במפורש, וביעקב יש בזה במדרשים עיין שם ברש"י)
שם. רק בבמות הוא מזבח. עיין רש"י שכתב שבגנותו דיבר הכתוב ששיהה את בנין הבית ארבע שנים. ויש לשאול מדוע באמת שיההו שלמה ומה טעם בכך, והלא דוד הכין כבר את החומרים ואת המשמרות, ומה טעם המתין שלמה ולא עשה זאת מיד. ונראה קצת כביכול היה לו ענין לזבוח בבמות ולא לבנות את בית המקדש באופן מיידי.

לייטנר
הודעות: 4965
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי לייטנר » ש' אוקטובר 05, 2019 10:09 pm

יעקב בורלשטיין כתב:ג ג. ויאהב שלמה את ה'. כמדומה ששלמה הוא האיש הפרטי היחיד במקרא שנאמר עליו שאהב את ה' וקיים את האמור בתורה "ואהבת את ה' אלוקיך". ובאברהם מצינו כעין זה שאמר הכתוב "אברהם אוהבי" וכינהו באהבתו את ה'. (ישעיה מא, ח).
ולמול אהבה זו יש לציין כי שלמה הוא גם האיש היחיד שנאמר עליו כי נאהב על ידי ה' כמבואר בשמואל "ותקרא את שמו שלמה וה' אהבו".

ראה גם נחמיה יג כו על שלמה "ואהוב לאלהיו היה".

לייטנר
הודעות: 4965
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי לייטנר » ש' אוקטובר 05, 2019 10:13 pm

יעקב בורלשטיין כתב:שם. שם. יש לציין שהמעשה הראשון המבואר בשלמה שנעשה מיזמתו הוא נישואין. בדוד אנו מוצאים את משלחתו לאנשי יבש גלעד, ובהמלכתו על כל ישראל הוא לוכד את מצודת היבוסי, בשאול את המרד בפלשתים. ובשלמה אנו רואים נישואין.
ויש לידע מדוע, והאם הדבר מהווה את צורת מלכותו או שמדובר במעשה פרטי ואישי.


א. שאול ודוד כבר היו נשואים כשעלו למלוכה, בניגוד לשלמה (כנראה) שהיה נער.
ב. ממלכתו של שאול כבר היתה נכונה - ניתנה לו בירושה ובהדרגתיות, בניגוד למאבקים שהיו לשאול ולדוד כדי למלוך.

בן מיכאל
הודעות: 1271
הצטרף: ד' ינואר 04, 2017 2:19 pm

Re: ללומדי נביא מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי בן מיכאל » ש' אוקטובר 05, 2019 10:22 pm

הרב ל"ב דומני שהפרזת בביקורתך על הר"י כספי, לדעתי על אף הביקורת עדיין נחשב הינו לאחד מן הראשונים.

עקביה
הודעות: 3046
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי עקביה » ש' אוקטובר 05, 2019 10:43 pm

לייטנר כתב:שאול ודוד כבר היו נשואים כשעלו למלוכה, בניגוד לשלמה (כנראה) שהיה נער.

רחבעם מלך כשהיה בן 41 (מלכים א' יד כא) ואילו שלמה מלך 40 שנה. מכאן שרחבעם היה בן שנה כשעלה שלמה למלוך, וכן הוא להדיא בגמ' יבמות עז.

אמנם במסורת הש"ס שם מציין לעשרה מאמרות המפרש בדרך אחרת את הפסוקים ואת הגמ'.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ש' אוקטובר 05, 2019 10:50 pm

לייטנר כתב:
יעקב בורלשטיין כתב:ג ג. ויאהב שלמה את ה'. כמדומה ששלמה הוא האיש הפרטי היחיד במקרא שנאמר עליו שאהב את ה' וקיים את האמור בתורה "ואהבת את ה' אלוקיך". ובאברהם מצינו כעין זה שאמר הכתוב "אברהם אוהבי" וכינהו באהבתו את ה'. (ישעיה מא, ח).
ולמול אהבה זו יש לציין כי שלמה הוא גם האיש היחיד שנאמר עליו כי נאהב על ידי ה' כמבואר בשמואל "ותקרא את שמו שלמה וה' אהבו".

ראה גם נחמיה יג כו על שלמה "ואהוב לאלהיו היה".

ייש''כ

לבי במערב
הודעות: 1445
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm

Re: ללומדי נביא מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי לבי במערב » א' אוקטובר 06, 2019 1:57 am

בן מיכאל כתב:הרב ל"ב דומני שהפרזת בביקורתך על הר"י כספי, לדעתי על אף הביקורת עדיין נחשב הינו לאחד מן הראשונים.

לא אמרתי משלי כלום; רק ציינתי לנכתב במק"א אודותיו [מלבד גבי הציטוט מ"אוצר ישראל" - שחששתי כי לשונו המטעה והמעוותת תגרום לאי-מי לטעות].
ובכ"מ - כמדומה שבכה"ג שוא"ת עדיף.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ללומדי נביא מלכים

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » א' אוקטובר 06, 2019 1:58 am

לבי במערב כתב:כמו"כ, מפורש ברש"י, רד"ק ור"י מטראני (ואף בד' ר"י קרא יש מקום לכך) - כי בשעת מרד אבשלום נסתלק אביתר מן הכהונה הגדולה (וכן מפורש בדרז"ל - סדר עולם רבא פי"ד. וראה יומא עג, ב);

כיוון שהזכרת הענין, הדבר הוקשה עלי מה טעם בדיוק במרד אבשלום הוסר אביתר ממעמדו, ומה יש באותו העיתוי.
אם לא היה מלכתחילה הופך לכהנו של דוד מובן, ואם לא היה יורד אלא על ידי שלמה גם כן מובן, אבל הירידה הזו דווקא באותו הזמן אומרת דרשני
(הגבתי לדבריך כבר למעלה, רק בלי ציטוט)

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ללומדי נביא מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ד' אוקטובר 16, 2019 2:42 am

ג ה. בגבעון וגו'. צריך ביאור מדוע הכתוב מתחיל את הסיפור כביכול מהתחלה ולא כותב זאת כהמשך, ולדוגמא, היה אפשר לכתוב "וילך המלך גבעונה וכו' וירא ה' אל שלמה בגבעון', ובמקום זאת הכתוב פותח מחדש, "בגבעון נראה ה' אל שלמה".

שם. נראה ה'. הדגיש הכתוב כי היה זה מראה ולא רק דיבור, ובשלב השני מבאר את אמירת ה'. (ולהשוואה, אצל לבן ואבימלך גם כן דיבר עימם הקב"ה בחלום, אך שם אין הכתוב מדגיש את ההיראות, אלא "ויבוא אלוקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו", "ויבוא אלוהים אל לבן כו' ויאמר לו"

שם. נראה ה' אל שלמה. דבר זה הוא חידוש אצל שלמה. שאול ודוד לא נתפרש בהם דיבור מאת ה'. ואף ששאול נתנבא בתוך חבל הנביאים, מכל מקום לא נתפרשה שם הוראה בענין מלכותו. כיוצא בזה אצל דוד שאמנם נאמר עליו שהוא אחד מארבעים ושמונה הנביאים, ומכל מקום גד ונתן הם אלו שהיו נביאים לדוד ולא הוא עצמו, וכן אנו מוצאים בשניהם שהם שואלים באורים ותומים ובכהן.
לעומתם אצל שלמה אנו מוצאים דיבור ישיר בין הקב"ה לשלמה ואין אנו מוצאים את הנביא עומד ביניהם, ובכל פעם שה' רוצה לומר דבר לשלמה הוא אומר זאת בעצמו. (ולהלן יא יא, במצו"ד ורד"ק פירשו שהוא על ידי נביא, ולא ידעתי מקורם. ומכל מקום בפשט הכתוב לא נאמר הדבר, והמלבי"ם בהקדמת שיר השירים, נקט שהיה זה בנבואת שלמה. עיי"ש).
כמדומה ששלמה הוא לא רק הראשון מהמלכים שהקב"ה מדבר איתו באופן ישיר אלא גם האחרון, בין ממלכי ישראל ובין ממלכי יהודה.

שם. ויאמר א-להים שאל מה אתן לך. דבר זה הוא חידוש גדול. כמדומה שבכל המקומות שבהם נגלה הקב"ה לאדם בפעם הראשונה הוא בא לתת לו הוראה ומצווה, והנה בשלמה הוא לא נותן לו שום מצווה אלא רק שואל אותו מה תרצה שאתן לך, ולא מצינו כדבר הזה כלל בשאר האנשים במקרא.
ובתהילים מצינו "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך" ובפסוק המקדים לזה נאמר "ה' אמר אלי בני אתה וגו'" (ב ז-ח). ועיין.

ג ט. ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע. לכאורה הסיבה בגללה בחר שלמה דווקא בבקשה זו היא מפני שזהו תפקיד המלך. אלא שזה עצמו צריך ביאור, שהרי לכאורה דין ודברים שבין איש לרעהו וכדוגמת זה שמבואר להלן בין הזונות הוא ענין לשופטים הממונים, לסנהדרין שהיתה בכל אתר ואתר ולסנהדרין הגדולה.
ואם כן יותר היה ראוי לשלמה לבקש על כך שיצליח להציל את ישראל מיד צריהם. ואולי סבר שלמה שאין זה מתפקידו בעיקרי בגלל שנאמר עליו בנבואה שהוא עומד להיות 'איש מנוחה' (דה"י א כב, ט).

ג יב. הנה נתתי לך לב חכם ונבון. יש לציין שהלשון שונה מדבריו של שלמה. שלמה ביקש "לב שומע לשפוט כו' להבין בין טוב לרע" ואילו ה' מדבר על "לב חכם ונבון". וצ"ב.

ג יג-יד. נתתי לך גם עושר גם כבוד כו' ואם תלך בדרכי כו' והארכתי את ימיך. יש לידע מדוע אריכות הימים הותנתה ואילו העושר והכבוד לא. ועיין בלשון הכתוב "אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך".

ג טו. ויקץ שלמה והנה חלום. משפט זה לכאורה מיותר. ובשאר חלומות לא מצינו כן מלבד חלום יעקב וחלום פרעה. "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי" ובפרעה "וייקץ פרעה והנה חלום". וצריך ביאור בשלושת המקומות הללו מה בא הכתוב ללמדנו. ועיין במפרשים.

שם. ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית א-דני. מתחילה מבואר ששלמה העדיף להקריב את אלף העולות בגבעון למרות שהקב"ה בחר במזבח בירושלים, ואילו כאן הדבר מתהפך. ולכאורה היה ראוי להיות להיפך שכיוון שה' נתגלה אליו בגבעון היה ראוי שיקריב באותו המקום, וכמו שמצינו רבות שהיכן שה' התגלה שם בנו את המזבח. ומה טעם לעלות לירושלים ולא להקריב את העולות והשלמים בגבעון מקום שבו העלה שלמה את אלף העולות שבעקבותיהן נתגלה אליו ה' באותו המקום.

עזריאל ברגר
הודעות: 6304
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: ארץ הקודש

Re: ללומדי נביא מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ד' אוקטובר 16, 2019 5:31 pm

יעקב בורלשטיין כתב:מצו"ב הערות וציונים על סדר לימוד הנביא מלכים

אכתוב מעט הערות, בלא עיון בספרים כלל.
יעקב בורלשטיין כתב:א ו. ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית. יש לידע מדוע דוד לא נהג כמנהג אב בבנו המחנכו ומנהיגו לדרך טובה.
אולי אפשר לומר שלא היה צורך לנזוף בו על שום דבר, כיוון שתמיד התנהג כשורה (עכ"פ בפני אביו). ואם כנים הדברים - נמצינו למדים שיש לחפש ולמצוא סיבה "לחנך" את הילד אפילו אם הוא מחונך (וכמסופר על כ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שפעם אחת בלבד הכה את בנו (כ"ק אדמו"ר הריי"צ) - כאשר הבן טען שהוא כבר בירך על הציצית, והאב התעקש שיברך שוב כשהוא שומע. וכמבואר בגמ' מכות שיש ענין בהכאת הבן אפילו אם הוא לומד כראוי. וכנראה שאפשר לצאת ידי חובת הענין הזה בהכאה אחת בחיים).
יעקב בורלשטיין כתב:א ל. כאשר נשבעתי לך בה' וכו'. בספר שמואל נתפרשה נבואתו של נתן על כך שה' אהב את שלמה, אך מכל מקום לא נתפרש שהוא אכן העומד למלוכה על פי הנבואה. וכך משמע גם כן מדברי דוד שאינו מזכיר את הנבואה אלא רק את שבועתו על כך.

שמעתי פעם מיהודי אחד, שלא מצינו כלל לפני כן שדוד נשבע לבת שבע שבנה ימלוך, ושמא יש מקום לומר שנתן אמר לבת שבע (אולי בדבר ה'?) לשנות מן האמת כדי להציל את עצמם וכדי להעמיד מלכות שלמה על תילה? ובזה יבואר ג"כ מה שנתן אינו מוחה בדוד על חילול השבועה. ע"כ מדברי אותו חבר.
יעקב בורלשטיין כתב:א נ. ואדוניהו ירא כו' ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח. דבר זה שהמזבח קולט מבואר בתורה 'מעם מזבחי תקחנו למות' שאמור ברוצח במזיד, ומשמע שהדבר היה כה פשוט שהמזבח קולט שהתורה אפילו לא היתה צריכה לכתוב זאת במפורש.
והרמב"ם כתב שהמזבח קולט את מי שנתחייב מיתה בדין המלכות או את מי שרצו בי"ד להורגו בהוראת שעה. ויש לידע מדוע דווקא בענין זה קולט המזבח יתר על חיובי מיתות רגילים שאינם נקלטים במזבח.

ההבדל הוא שהמחויב מיתה מן הדין - אין המזבח קולטו, אבל המחויב מפני צורך השעה - המזבח קולטו (ראה ברמב"ם באריכות מעט, ובטעם הדבר יש לומר, שהרי אדם זה אינו מחויב מיתה בהחלט, אלא שיש רק רשות לבית הדין או למלך להרגו, וע"כ מקילים יותר בקליטתו).
יעקב בורלשטיין כתב:ב ד. אם ישמרו בניך את דרכם וכו' לא יכרת לך איש וגו'. מבואר בכתוב שבאם לא ישמרו צאצאיו של דוד את דרכם אין הם מובטחים להמשיך במלוכה. ולעומת זאת בשמואל (ב ז, יג. ושם עוד) נאמר 'וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם'. ולכאורה מבואר שלמרות שיש הבטחה שנאמרה 'לעולם' מכל מקום גם ה'לעולם' יכול להתפרש כנתון בתוך מסגרת של תנאי.
ויש שאלה כיצד התבטלה מלכות בית דוד לאחר חורבן הבית ובימי בית שני ועד ימינו, ולכאורה לפי האמור כאן בדברי דוד מתבאר שאכן יתכן מצב של התבטלות המלוכה למרות הבטחת הקב"ה שכסאו של שלמה יכון לעולם.

השווה תהילים מזמור פט, שעל זה בדיוק מתאונן המשורר.
יעקב בורלשטיין כתב:ב ה. וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי כו'. פשטות הכתוב שפעולתו של יואב כנגד שרי צבאות ישראל היא כמכוונת נגד דוד. והדבר פשוט, שהרי הנהגתו של דוד עם אבנר ועמשא לא התאימה לרציחתם בידי יואב, וממילא הריגתם היא פשע כלפי דוד. וחז"ל דרשו בזה על האגרת, עיין במפרשים שהביאום.

מבואר בגמרא שהיה מקום לומר שיואב לא היה נחשב שופך דם במה שהרג את אבנר ועמשא וכו', שקיים בהם דיני גואל-הדם וכדו'. ולכן היה צריך להסביר את גודל חטאו בזה שהרג אנשים צדיקים וחשובים, וזה שהרגם בהטעיה ובערמה וכו'.
יעקב בורלשטיין כתב:שם. שם. לא הזכיר דוד בדבריו את הריגת אבשלום, ואמנם יש שפירשו שזה נרמז ב'אשר עשה לי', אך לכאורה יש לידע מדוע לא הזכיר זאת במפורש, ועל הריגת אבשלום הצטער דוד צער רב ונורא. ולכאורה על הריגת אבשלום לא יכל דוד לתבוע את יואב כיוון שבאותו הזמן ירד ממלכותו. (ועיין בזה בירושלמי שבאותם חודשים נתכפר דוד בשעירה כהדיוט, הוריות ג, ב)
נכב"ב.
יעקב בורלשטיין כתב:שם. אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל. לכאורה לא היה צריך להזכיר זאת. ואפשר שנתכוין דוד לרמוז לסיבה שגרמה ליואב לעשות זאת בקנאותו להיותם שרי צבאות שבאו במקומו (כמו עמשא) או שעשויים לבוא במקומו (כאבנר). או אפשר שבא לומר שהיה מקום שלא להרוג ליואב מפני שלמרות חטאו היה שר צבא ישראל, אך כיוון שחטאו גופא היה בהריגת שרי צבאות ישראל שוב לא היתה לו אמתלא להנצל בכך. ואפשר שזה מיישב גם מדוע לא הוזכרה הריגת אבשלום.

שם. וישם דמי מלחמה בשלום. צריך ביאור מה טען דוד כנגד יואב, והלא לדעת יואב היה מקום להורגם ואם כן מה ההבדל בין הריגתם בהטעייה ובעורמה לבין הריגתם בשדה בשעת המלחמה. ואף אם היתה זו מרידה במלכות והריגה שלא כצדק, מכל מקום, לכאורה ההטעיה והעורמה אין לה ענין כאן להחמיר את פשעו.

ב ו. ועשית כחכמתך. וכן בציווי הריגתו של שמעי מבואר שלא ציווה דוד להרגם מיד, אלא להמתין לאמתלא ואף ליצור אותה (במקרה של שמעי). ונראה שיש בזה משום היפוך לדרכו של יואב, שאף כאשר צריך להרוג, מכל מקום צריך להמתין לשעה המתאימה כאשר ההריגה תהיה עם סיבה מסויימת, אף על פי שהסיבה ההיא כשלעצמה אינה מחייבת הריגה, מכל מקום אין להרוג סתם אלא בשעה ובמקום שיש איזו חוצפה ודווקא אז נכון להרוג.

זה מתחבר עם הענין שהם לא היו מחויבי-מיתה לגמרי מן הדין,ולכן היה צריך לחפש סיבה להורגם (מלבד מה ששמעי בן גרא היה רבו של שלמה המלך, וכל אותן שנים שהיה קיים - לא נשא שלמה את בת פרעה וכו').
יעקב בורלשטיין כתב:ב ח-ט. והנה עמך שמעי בן גרא. יש לידע מה פירוש 'והנה עמך', ומשמע ששמעי קיבל תפקיד בממלכתו החדשה של דוד לאחר מרד אבשלום. ואולי גם דוד ציווה עליו מבלי לעזוב את ירושלים ולכן שלמה המשיך באותה הדרך. וצ"ת.

אוי"ל עמך - עמך בלימוד התורה.
יעקב בורלשטיין כתב:שם. שמעי בן גרא כו' ועתה אל תנקהו. דוד עצמו לא הרג את שמעי כאשר הלך אל מחניים כיוון ש"ה' אמר לו קלל", ובשובו לא הרגו מכיוון ש"היום ידעתי כי אני מלך על ישראל", ואם כן יש לידע מדוע ציווה דוד על שלמה להרוג את שמעי בן גרא.

אולי לטובתו של שמעי עצמו שתהא מיתתו כפרתו (כידוע שהרוגי בית-דין אין מיתתם כפרתם, אבל הרוגי מלכות ישראל - מיתתם כפרתם).
יעקב בורלשטיין כתב:ב יג. ויבוא אדוניה בן חגית. תמוה מאוד מפני מה נסתכן אדוניה בנפשו לבקש לו את אבישג לאשה, וכי לא ידע והבין שבקשה כעין זו עשויה להעיר עליו את חמת המלך. ועיין מלבי"ם מה שכתב בזה. וצל"ת. ועיין מצו"ד שביאר שהיה זה בכדי לעורר שוב את האפשרות שאדוניהו ימלוך. וגם זה לכאורה רחוק מאוד שהרי כל העם ראו בהמלכת שלמה ובישיבתו על כסא אביו.

ב טו. את ידעת כי לי היתה המלוכה וכו' ותסוב המלוכה ותהי לאחי כי מה' היתה לו. אדוניהו מנמק את העברת המלוכה לשלמה ''כי מה' היתה לו", כביכול מצד המשפט הרגיל יאתה המלוכה לאדוניהו אלא שהקב"ה העביר את המלוכה לשלמה. אך לכאורה מעשיו של אדוניהו היו בגדר מרידה בדוד כאשר אדוניהו מתמלך מבלי רשותו של אביו וכנגד רצונו ששלמה הוא שישב על כסאו אחריו.
ואפשר שסבר אדוניהו שאין זו המראת אביו כי מרוב זקנתו של אביו חשב שאפשר כבר למלוך בחייו שהרי בין כך דוד לא ידע באותה שעה מאומה מכל המתרחש מחוץ לחדרו. ויוצא שגם כעת לאחר שדוד גילה את דעתו ששלמה הוא זה שראוי למלוך אחריו, מכל מקום אדוניהו סבור שלאמיתו של דבר מה שדוד המליך את שלמה היה בגדר טעות אלא שבכל זאת הוא מכבד את הדבר כיוון ש'מאת ה' היתה לו'.
ולכאורה הדבר מלמד מדוע מקדים אדוניהו הקדמה ארוכה זו, ולהאמור, אדוניה בא לומר שעצם הסרתו מהמלוכה עדיין אינה מחייבת את הסרתו ממעמדו כראשון לבני המלך שראוי לתפוס מקום חשוב בשלטון גם אם לא הוא יהיה המלך, ואם כן בבקשו את אבישג כביכול ביקש הכרה לזכותו העקרונית במלוכה, אלא שבקשה זו היא קטנה כיוון שאין בה דבר מהשלטון אלא רק הכרה בכבודו. (ובדומה לזה מצינו את אבנר בא אל פילגש שאול וכנראה היה סבור שכיוון שהוא שר הצבא שהמליך את איש בושת יאתה לו השימוש בכבוד המלוכה, וכך גם כאן סבר אדוניהו שמותר לו ליגע בכבוד המלוכה כיוון שמעמדו הוא כמי שראוי למלוכה).
ולעיל בדבר שלמה אל אדוניהו אמר לו "לך לביתך" ושלחו מעליו מאין חפץ בו, ואפשר שזה גרם לאדוניהו לחזור ולבקש את כבודו ומקומו. ועיין מלבי"ם.

לכאורה אדוניהו באמת התכוון בזה להתחיל מרד ולומר "הואיל והמלך נתן לי לשאת את אבישג - הרי שהוא מודה שאף אני מלך!"
שמא רצה שיהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד.
יעקב בורלשטיין כתב:ב כד.... כי היום יומת אדוניהו. אצל דוד מצינו כל ימיו שהוא אינו מנסה להרוג את אויביו (מישראל), שאול, אבנר, שמעי, איש בושת, אבשלום, עמשא, כל אלו לא נופלים בחרבו של דוד והוא אינו רוצה להרוג אותם למרות שהדבר ביכולתו. (יוצא דופן מכלל אלו הוא שבע בן בכרי). לעומת זאת שלמה מבסס את מלכותו על הריגת אדוניהו יואב ושמעי, וגירושו של אביתר, וכמבואר להלן בסוף הפרשה "והממלכה נכונה ביד שלמה". וצ"ב מהו שורש חילוק ההנהגה בין דוד לשלמה.
והנה באמת מצינו אצל דוד שביקש להרוג אדם שהתריס כנגדו, הלא הוא נבל הכרמלי ואביגיל מנעה אותו מבוא בדמים.
ויש להאריך בדברי אביגיל, וחז"ל אמרו בזה שעדיין טבעך לא יצא בעולם. ואפשר שמבחינת מה כל ימי חיי דוד עדיין לא יצא טבעו בעולם לחלוטין ועדיין לא הוחלטה מלכותו, וממילא הדרך הראויה לא היתה על ידי הריגה, כיוון שעדיין אין כאן מלוכה יציבה וקיימת, ורק שלמה שהממלכה נכונה בידו בירושה, כלפיו אין הריגת המורדים נחשבת לפוקה. וצ"ת.

מעניין שעל דוד נאמר "דם לרוב שפכת", והיינו דם הגויים, אבל שלמה איש השלום שזכה לבנות את בית המקדש - דווקא הוא הוצרך לשפוך דם יהודי, כולל דם אחיו...

לייטנר
הודעות: 4965
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: ללומדי נביא מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי לייטנר » ד' אוקטובר 16, 2019 7:57 pm

עזריאל ברגר כתב:
יעקב בורלשטיין כתב:א ל. כאשר נשבעתי לך בה' וכו'. בספר שמואל נתפרשה נבואתו של נתן על כך שה' אהב את שלמה, אך מכל מקום לא נתפרש שהוא אכן העומד למלוכה על פי הנבואה. וכך משמע גם כן מדברי דוד שאינו מזכיר את הנבואה אלא רק את שבועתו על כך.

שמעתי פעם מיהודי אחד, שלא מצינו כלל לפני כן שדוד נשבע לבת שבע שבנה ימלוך, ושמא יש מקום לומר שנתן אמר לבת שבע (אולי בדבר ה'?) לשנות מן האמת כדי להציל את עצמם וכדי להעמיד מלכות שלמה על תילה? ובזה יבואר ג"כ מה שנתן אינו מוחה בדוד על חילול השבועה. ע"כ מדברי אותו חבר.


דרך המקרא שלא בכל מקום מספר את כל הפרטים. דוגמא לכך, חלום יעקב שני.

לייטנר
הודעות: 4965
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי לייטנר » ד' אוקטובר 16, 2019 8:20 pm

יעקב בורלשטיין כתב:ב יט. וישם כסא לאם המלך. בכל מקום במקרא 'כסא' עניינו כסא מלוכה. ובא הכתוב לומר שנהג בה שלמה מנהג מלוכה שגם היא כחלק ממלכותו.


לא נכון!

והעד אלישע ועלי וכסאות למשפט.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ה' אוקטובר 17, 2019 2:32 am

לייטנר כתב:
יעקב בורלשטיין כתב:ב יט. וישם כסא לאם המלך. בכל מקום במקרא 'כסא' עניינו כסא מלוכה. ובא הכתוב לומר שנהג בה שלמה מנהג מלוכה שגם היא כחלק ממלכותו.


לא נכון!

והעד אלישע ועלי וכסאות למשפט.

בענין כסאות למשפט, שפיל לסיפא דקרא,
בענין עלי, מפסוק זה עצמו למדו חז''ל שבאותו היום מינוהו עליהם לשופט, ויש להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו.
ובענין אלישע אכן צדקת, ובעוכרי היתה ההעתקה מוורד שבה לא נעתקת ההערה שבה יש סיוג לדברים, והרי היא מצורפת כעת :
הארכנו בזה בציונים לספר שמואל. 'רק הכסא אגדל ממך' 'מבכור פרעה היושב על כסאו'. יש מקומות בודדים שבהם מוזכר כסא שלא בהקשר של מלוכה, וגם בהם נראה שהכתוב משתמש במילה כסא בגלל המשמעות של מלוכה.


אדגיש שאף שכסא ענינו מלוכה אין הכוונה שדווקא מלך יושב שם תמיד, אלא יש גם כסא של שרים שגם הם נספחים למלוכה, אך המשותף בין הכסאות בתנ''ך הוא השייכות למלוכה.
ובכל מקרה, המקומות שהכסא אינו שייך למלוכה הם בודדים ממש

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ללומדי נביא מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ה' אוקטובר 17, 2019 2:45 am

עזריאל ברגר כתב:
יעקב בורלשטיין כתב:מצו"ב הערות וציונים על סדר לימוד הנביא מלכים

אכתוב מעט הערות, בלא עיון בספרים כלל.
יעקב בורלשטיין כתב:א ו. ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית. יש לידע מדוע דוד לא נהג כמנהג אב בבנו המחנכו ומנהיגו לדרך טובה.
אולי אפשר לומר שלא היה צורך לנזוף בו על שום דבר, כיוון שתמיד התנהג כשורה (עכ"פ בפני אביו). ואם כנים הדברים - נמצינו למדים שיש לחפש ולמצוא סיבה "לחנך" את הילד אפילו אם הוא מחונך (וכמסופר על כ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, שפעם אחת בלבד הכה את בנו (כ"ק אדמו"ר הריי"צ) - כאשר הבן טען שהוא כבר בירך על הציצית, והאב התעקש שיברך שוב כשהוא שומע. וכמבואר בגמ' מכות שיש ענין בהכאת הבן אפילו אם הוא לומד כראוי. וכנראה שאפשר לצאת ידי חובת הענין הזה בהכאה אחת בחיים).
יעקב בורלשטיין כתב:א ל. כאשר נשבעתי לך בה' וכו'. בספר שמואל נתפרשה נבואתו של נתן על כך שה' אהב את שלמה, אך מכל מקום לא נתפרש שהוא אכן העומד למלוכה על פי הנבואה. וכך משמע גם כן מדברי דוד שאינו מזכיר את הנבואה אלא רק את שבועתו על כך.

שמעתי פעם מיהודי אחד, שלא מצינו כלל לפני כן שדוד נשבע לבת שבע שבנה ימלוך, ושמא יש מקום לומר שנתן אמר לבת שבע (אולי בדבר ה'?) לשנות מן האמת כדי להציל את עצמם וכדי להעמיד מלכות שלמה על תילה? ובזה יבואר ג"כ מה שנתן אינו מוחה בדוד על חילול השבועה. ע"כ מדברי אותו חבר.
יעקב בורלשטיין כתב:א נ. ואדוניהו ירא כו' ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח. דבר זה שהמזבח קולט מבואר בתורה 'מעם מזבחי תקחנו למות' שאמור ברוצח במזיד, ומשמע שהדבר היה כה פשוט שהמזבח קולט שהתורה אפילו לא היתה צריכה לכתוב זאת במפורש.
והרמב"ם כתב שהמזבח קולט את מי שנתחייב מיתה בדין המלכות או את מי שרצו בי"ד להורגו בהוראת שעה. ויש לידע מדוע דווקא בענין זה קולט המזבח יתר על חיובי מיתות רגילים שאינם נקלטים במזבח.

ההבדל הוא שהמחויב מיתה מן הדין - אין המזבח קולטו, אבל המחויב מפני צורך השעה - המזבח קולטו (ראה ברמב"ם באריכות מעט, ובטעם הדבר יש לומר, שהרי אדם זה אינו מחויב מיתה בהחלט, אלא שיש רק רשות לבית הדין או למלך להרגו, וע"כ מקילים יותר בקליטתו).
יעקב בורלשטיין כתב:ב ד. אם ישמרו בניך את דרכם וכו' לא יכרת לך איש וגו'. מבואר בכתוב שבאם לא ישמרו צאצאיו של דוד את דרכם אין הם מובטחים להמשיך במלוכה. ולעומת זאת בשמואל (ב ז, יג. ושם עוד) נאמר 'וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם'. ולכאורה מבואר שלמרות שיש הבטחה שנאמרה 'לעולם' מכל מקום גם ה'לעולם' יכול להתפרש כנתון בתוך מסגרת של תנאי.
ויש שאלה כיצד התבטלה מלכות בית דוד לאחר חורבן הבית ובימי בית שני ועד ימינו, ולכאורה לפי האמור כאן בדברי דוד מתבאר שאכן יתכן מצב של התבטלות המלוכה למרות הבטחת הקב"ה שכסאו של שלמה יכון לעולם.

השווה תהילים מזמור פט, שעל זה בדיוק מתאונן המשורר.
יעקב בורלשטיין כתב:ב ה. וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי כו'. פשטות הכתוב שפעולתו של יואב כנגד שרי צבאות ישראל היא כמכוונת נגד דוד. והדבר פשוט, שהרי הנהגתו של דוד עם אבנר ועמשא לא התאימה לרציחתם בידי יואב, וממילא הריגתם היא פשע כלפי דוד. וחז"ל דרשו בזה על האגרת, עיין במפרשים שהביאום.

מבואר בגמרא שהיה מקום לומר שיואב לא היה נחשב שופך דם במה שהרג את אבנר ועמשא וכו', שקיים בהם דיני גואל-הדם וכדו'. ולכן היה צריך להסביר את גודל חטאו בזה שהרג אנשים צדיקים וחשובים, וזה שהרגם בהטעיה ובערמה וכו'.
יעקב בורלשטיין כתב:שם. שם. לא הזכיר דוד בדבריו את הריגת אבשלום, ואמנם יש שפירשו שזה נרמז ב'אשר עשה לי', אך לכאורה יש לידע מדוע לא הזכיר זאת במפורש, ועל הריגת אבשלום הצטער דוד צער רב ונורא. ולכאורה על הריגת אבשלום לא יכל דוד לתבוע את יואב כיוון שבאותו הזמן ירד ממלכותו. (ועיין בזה בירושלמי שבאותם חודשים נתכפר דוד בשעירה כהדיוט, הוריות ג, ב)
נכב"ב.
יעקב בורלשטיין כתב:שם. אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל. לכאורה לא היה צריך להזכיר זאת. ואפשר שנתכוין דוד לרמוז לסיבה שגרמה ליואב לעשות זאת בקנאותו להיותם שרי צבאות שבאו במקומו (כמו עמשא) או שעשויים לבוא במקומו (כאבנר). או אפשר שבא לומר שהיה מקום שלא להרוג ליואב מפני שלמרות חטאו היה שר צבא ישראל, אך כיוון שחטאו גופא היה בהריגת שרי צבאות ישראל שוב לא היתה לו אמתלא להנצל בכך. ואפשר שזה מיישב גם מדוע לא הוזכרה הריגת אבשלום.

שם. וישם דמי מלחמה בשלום. צריך ביאור מה טען דוד כנגד יואב, והלא לדעת יואב היה מקום להורגם ואם כן מה ההבדל בין הריגתם בהטעייה ובעורמה לבין הריגתם בשדה בשעת המלחמה. ואף אם היתה זו מרידה במלכות והריגה שלא כצדק, מכל מקום, לכאורה ההטעיה והעורמה אין לה ענין כאן להחמיר את פשעו.

ב ו. ועשית כחכמתך. וכן בציווי הריגתו של שמעי מבואר שלא ציווה דוד להרגם מיד, אלא להמתין לאמתלא ואף ליצור אותה (במקרה של שמעי). ונראה שיש בזה משום היפוך לדרכו של יואב, שאף כאשר צריך להרוג, מכל מקום צריך להמתין לשעה המתאימה כאשר ההריגה תהיה עם סיבה מסויימת, אף על פי שהסיבה ההיא כשלעצמה אינה מחייבת הריגה, מכל מקום אין להרוג סתם אלא בשעה ובמקום שיש איזו חוצפה ודווקא אז נכון להרוג.

זה מתחבר עם הענין שהם לא היו מחויבי-מיתה לגמרי מן הדין,ולכן היה צריך לחפש סיבה להורגם (מלבד מה ששמעי בן גרא היה רבו של שלמה המלך, וכל אותן שנים שהיה קיים - לא נשא שלמה את בת פרעה וכו').
יעקב בורלשטיין כתב:ב ח-ט. והנה עמך שמעי בן גרא. יש לידע מה פירוש 'והנה עמך', ומשמע ששמעי קיבל תפקיד בממלכתו החדשה של דוד לאחר מרד אבשלום. ואולי גם דוד ציווה עליו מבלי לעזוב את ירושלים ולכן שלמה המשיך באותה הדרך. וצ"ת.

אוי"ל עמך - עמך בלימוד התורה.
יעקב בורלשטיין כתב:שם. שמעי בן גרא כו' ועתה אל תנקהו. דוד עצמו לא הרג את שמעי כאשר הלך אל מחניים כיוון ש"ה' אמר לו קלל", ובשובו לא הרגו מכיוון ש"היום ידעתי כי אני מלך על ישראל", ואם כן יש לידע מדוע ציווה דוד על שלמה להרוג את שמעי בן גרא.

אולי לטובתו של שמעי עצמו שתהא מיתתו כפרתו (כידוע שהרוגי בית-דין אין מיתתם כפרתם, אבל הרוגי מלכות ישראל - מיתתם כפרתם).
יעקב בורלשטיין כתב:ב יג. ויבוא אדוניה בן חגית. תמוה מאוד מפני מה נסתכן אדוניה בנפשו לבקש לו את אבישג לאשה, וכי לא ידע והבין שבקשה כעין זו עשויה להעיר עליו את חמת המלך. ועיין מלבי"ם מה שכתב בזה. וצל"ת. ועיין מצו"ד שביאר שהיה זה בכדי לעורר שוב את האפשרות שאדוניהו ימלוך. וגם זה לכאורה רחוק מאוד שהרי כל העם ראו בהמלכת שלמה ובישיבתו על כסא אביו.

ב טו. את ידעת כי לי היתה המלוכה וכו' ותסוב המלוכה ותהי לאחי כי מה' היתה לו. אדוניהו מנמק את העברת המלוכה לשלמה ''כי מה' היתה לו", כביכול מצד המשפט הרגיל יאתה המלוכה לאדוניהו אלא שהקב"ה העביר את המלוכה לשלמה. אך לכאורה מעשיו של אדוניהו היו בגדר מרידה בדוד כאשר אדוניהו מתמלך מבלי רשותו של אביו וכנגד רצונו ששלמה הוא שישב על כסאו אחריו.
ואפשר שסבר אדוניהו שאין זו המראת אביו כי מרוב זקנתו של אביו חשב שאפשר כבר למלוך בחייו שהרי בין כך דוד לא ידע באותה שעה מאומה מכל המתרחש מחוץ לחדרו. ויוצא שגם כעת לאחר שדוד גילה את דעתו ששלמה הוא זה שראוי למלוך אחריו, מכל מקום אדוניהו סבור שלאמיתו של דבר מה שדוד המליך את שלמה היה בגדר טעות אלא שבכל זאת הוא מכבד את הדבר כיוון ש'מאת ה' היתה לו'.
ולכאורה הדבר מלמד מדוע מקדים אדוניהו הקדמה ארוכה זו, ולהאמור, אדוניה בא לומר שעצם הסרתו מהמלוכה עדיין אינה מחייבת את הסרתו ממעמדו כראשון לבני המלך שראוי לתפוס מקום חשוב בשלטון גם אם לא הוא יהיה המלך, ואם כן בבקשו את אבישג כביכול ביקש הכרה לזכותו העקרונית במלוכה, אלא שבקשה זו היא קטנה כיוון שאין בה דבר מהשלטון אלא רק הכרה בכבודו. (ובדומה לזה מצינו את אבנר בא אל פילגש שאול וכנראה היה סבור שכיוון שהוא שר הצבא שהמליך את איש בושת יאתה לו השימוש בכבוד המלוכה, וכך גם כאן סבר אדוניהו שמותר לו ליגע בכבוד המלוכה כיוון שמעמדו הוא כמי שראוי למלוכה).
ולעיל בדבר שלמה אל אדוניהו אמר לו "לך לביתך" ושלחו מעליו מאין חפץ בו, ואפשר שזה גרם לאדוניהו לחזור ולבקש את כבודו ומקומו. ועיין מלבי"ם.

לכאורה אדוניהו באמת התכוון בזה להתחיל מרד ולומר "הואיל והמלך נתן לי לשאת את אבישג - הרי שהוא מודה שאף אני מלך!"
שמא רצה שיהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד.
יעקב בורלשטיין כתב:ב כד.... כי היום יומת אדוניהו. אצל דוד מצינו כל ימיו שהוא אינו מנסה להרוג את אויביו (מישראל), שאול, אבנר, שמעי, איש בושת, אבשלום, עמשא, כל אלו לא נופלים בחרבו של דוד והוא אינו רוצה להרוג אותם למרות שהדבר ביכולתו. (יוצא דופן מכלל אלו הוא שבע בן בכרי). לעומת זאת שלמה מבסס את מלכותו על הריגת אדוניהו יואב ושמעי, וגירושו של אביתר, וכמבואר להלן בסוף הפרשה "והממלכה נכונה ביד שלמה". וצ"ב מהו שורש חילוק ההנהגה בין דוד לשלמה.
והנה באמת מצינו אצל דוד שביקש להרוג אדם שהתריס כנגדו, הלא הוא נבל הכרמלי ואביגיל מנעה אותו מבוא בדמים.
ויש להאריך בדברי אביגיל, וחז"ל אמרו בזה שעדיין טבעך לא יצא בעולם. ואפשר שמבחינת מה כל ימי חיי דוד עדיין לא יצא טבעו בעולם לחלוטין ועדיין לא הוחלטה מלכותו, וממילא הדרך הראויה לא היתה על ידי הריגה, כיוון שעדיין אין כאן מלוכה יציבה וקיימת, ורק שלמה שהממלכה נכונה בידו בירושה, כלפיו אין הריגת המורדים נחשבת לפוקה. וצ"ת.

מעניין שעל דוד נאמר "דם לרוב שפכת", והיינו דם הגויים, אבל שלמה איש השלום שזכה לבנות את בית המקדש - דווקא הוא הוצרך לשפוך דם יהודי, כולל דם אחיו...

ייש''כ

מזמור פ''ט אכן צריך תלמוד

לגבי יואב, הסיבה שהגמ' נותנת היא מרידה במלכות, כך שגם אם דוד נתכוין לסתור את הטענות המובאות בגמ', הרי שבגמ' מבואר שההטעייה והעורמה אינן מועילות לחייב את יואב במיתה.

לגבי הריגת אבשלום, אשמח אם תוכל לתת לי את ההפניה באם יתאפשר לך

לגבי כוונת אדוניהו, קשה לומר שהתכוון מיד לומר הנה ראו אני מלך, אלא כנראה יותר כמו האפשרות השניה שכתבת

הטענה על שלמה איש השלום לעומת דוד, מעניינת מאוד, אחשוב על כך

עזריאל ברגר
הודעות: 6304
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: ארץ הקודש

Re: ללומדי נביא מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ה' אוקטובר 17, 2019 10:56 am

יעקב בורלשטיין כתב:לגבי יואב, הסיבה שהגמ' נותנת היא מרידה במלכות, כך שגם אם דוד נתכוין לסתור את הטענות המובאות בגמ', הרי שבגמ' מבואר שההטעייה והעורמה אינן מועילות לחייב את יואב במיתה.

לגבי הריגת אבשלום, אשמח אם תוכל לתת לי את ההפניה באם יתאפשר לך

לגבי יואב - כבר הארכתי לפני כן בענין אחר בין מחויבי מיתה מן הדין למחויבי מיתה בדין המלכות וכדומה.
במחויבי מיתה מן הדין - הזהירה התורה שלא לקחת כופר וכדומה, אלא יקוב הדין את ההר.
אבל במחויבי מיתה למלך וכדומה - אין המלך חייב להרגם, אלא זו רשות בידו.
ולכן הסביר דוד את גודל חטאיו של יואב, כדי ששלמה ירצה להרגו למרות שאינו חייב מן הדין.

אבשלום נידון באשכול בפ"ע - viewtopic.php?t=20065

לייטנר
הודעות: 4965
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי לייטנר » ה' אוקטובר 17, 2019 3:02 pm

יעקב בורלשטיין כתב:
לייטנר כתב:
יעקב בורלשטיין כתב:ב יט. וישם כסא לאם המלך. בכל מקום במקרא 'כסא' עניינו כסא מלוכה. ובא הכתוב לומר שנהג בה שלמה מנהג מלוכה שגם היא כחלק ממלכותו.


לא נכון!

והעד אלישע ועלי וכסאות למשפט.

בענין כסאות למשפט, שפיל לסיפא דקרא,
בענין עלי, מפסוק זה עצמו למדו חז''ל שבאותו היום מינוהו עליהם לשופט, ויש להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו.
ובענין אלישע אכן צדקת, ובעוכרי היתה ההעתקה מוורד שבה לא נעתקת ההערה שבה יש סיוג לדברים, והרי היא מצורפת כעת :
הארכנו בזה בציונים לספר שמואל. 'רק הכסא אגדל ממך' 'מבכור פרעה היושב על כסאו'. יש מקומות בודדים שבהם מוזכר כסא שלא בהקשר של מלוכה, וגם בהם נראה שהכתוב משתמש במילה כסא בגלל המשמעות של מלוכה.


אדגיש שאף שכסא ענינו מלוכה אין הכוונה שדווקא מלך יושב שם תמיד, אלא יש גם כסא של שרים שגם הם נספחים למלוכה, אך המשותף בין הכסאות בתנ''ך הוא השייכות למלוכה.
ובכל מקרה, המקומות שהכסא אינו שייך למלוכה הם בודדים ממש


לא ירדת לסוף דעתי בביטוי 'כסאות למשפט'.
לא כיוונתי לפסוק בתהילים דווקא, אלא למקומות רבים שבהם הכסא הוא ביטוי לשיפוט, ולאו דווקא למלוכה (כמובן שיש קשר ביניהם - "מלך יושב על כסא דין", אך לא בכל מקום), ובדבריך על עלי הוכחת זאת...

כלל נקוט בידי: בכל פעם שאדם אומר "הביטוי X כל מקום במקרא הוא Y", רצוי מאוד לבדוק אם זה נכון...
גם לאחר תיקונך "המקומות שהכסא אינו שייך למלוכה הם בודדים ממש", רצוי לבדוק.

ובכן, מתוך 132 היקרויות של המילה 'כסא' על הטיותיה השונות, 22 פעמים היא מתייחסת לכסא למשפט, לכסאה של אותה אשה במשלי, לעלי (ולאו דווקא למשפט, ראה תיאור מיתתו) ולאלישע.
למרות זאת, בוודאי שה'כסא' מכוון למלכות, וכך הרי כתב הרמב"ם בתחילת מו"נ.

אביגדור
הודעות: 415
הצטרף: ה' יוני 18, 2015 2:38 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי אביגדור » ה' אוקטובר 17, 2019 3:52 pm

יעקב בורלשטיין כתב:שם. וימצאו את אבישג השונמית. לשון 'וימצאו' בכל מקום משמעותו מציאה שאינה מגיעה כתולדה ישירה מן החיפוש אלא יש בה מן ההפתעה. ולא מובן מה ההפתעה הגדולה בכך שאכן מצאו נערה יפה לאחר חיפוש כה גדול.
אחר מחכ"ת הרמה זו קביעה תמוהה ביותר, וכפי הנראה היא מסתמכת על הבנת הרב הכותב ולא על עיון בפסוקים.
אם דעת הרב הכותב לפרש בכל מקום מה ההפתעה במציאה שאינה מגיעה מן החיפוש, כת"ר יכול להתחיל מוהיה כל מוצאי יהרגני ולהמשיך משם להרבה לשונות של מציאה בתנ"ך. שערי פירושים לא ננעלו, אבל הקביעה ש'בכל מקום כך המשמעות' אין לה רגלים.

לייטנר
הודעות: 4965
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי לייטנר » ה' אוקטובר 17, 2019 5:42 pm

יעקב בורלשטיין כתב:
א יב. מוצאים את שאול הורג את כל אנשי נוב עיר הכהנים, ולכאורה היתה לכך הצדקה מסויימת ומבלעדיה לא היו מניחים לו לעשות כן, וגם לא נתבאר בשום מקום במקרא שהיה זה חטא ואף בחז"ל לא מצאנו שכתבו מפורשות שהוא חטא.


???

ת"ר: על ה' חטאים נהרג אותו צדיק [...] ועל שהרג נוב עיר הכהנים [...]
(ויק"ר אמור כו)

יעקב בורלשטיין כתב:א מא. וישמע אדוניהו כו' והם כלו לאכול. צריך ביאור לשם מה נחוץ לנו לדעת באיזה שלב בסעודה אחז אדוניהו בשעה שנודע להם על האירוע המתחולל בעיר.


וישמע אדניהו כו'. ראוי לשים לב. א. הנה הודיעו כי הם כלו לאכול יראה לבלי צורך. ב. וגם היה לו לומר ויכלו לאכול וישמעו כו' ויכלול את אדוניהו ואת הקרואים ויואב, ולא יחלקם ויאמר שמיעה אחת לאדוניהו וכל הקרואים ושמיעה אחרת ליואב. ג. וגם אומרו בשמיעת יואב קול השופר. ד. ועוד כי שמע קול שופר ולא על קול השופר כי אם על קול המיית העיר:
אך הנה הודיע מה בין יואב שר הצבא מלומד מלחמה מתפעל מקול שופר והמיית קריה יותר מהשאר, וזהו אומרו וישמע אדוניהו, כי למה לא יבצר מלהיות לאדניהו מעט לב רגז, כי לא ידע מה ילד יום אם יורגש עניינו, על כן היה קרוב לשמוע וישמע תחלה ואחר כך כל הקרואים, ולהיותם בלתי מלומדי מלחמה כיואב שר הצבא מנעוריו, על כן פחדו ויחרדו לבטל המשתה עד יודעם מה היה, אך אדרבה אחרי שומעם משכו סעודתם ולא שמו לב ויכלו סעודתם, וזהו והם כלו לאכול, אך יואב מאז שמע קול השופר לא אכל עוד, כי אם הס עד יראה אם קול תרועת מלחמה הוא, ויחל מעט עד שמוע הקריה הומה אחר קול השופר, אז הבין כי לא על חנם היה קול השופר כי זה פריו שלהחריד הנגדיים היה השופר, וההמיה היא שמחת המנצחים מעמידים דגל הזולת, כי כן דרך המלחמה ולא הרגיש להתפעל כי אם יואב מהטעם האמור:
ועל כן לא שאל על קול השופר כי אם על המיית הקריה שהוא תכלית התעוררות השופר, כי אין השופר רק התעוררות והמיית קול השמחה היא עיקר הענין אך שאר הקרואים לא נכוו אלא בחמי חמין, עד שמעו (מב - מח) את כל דברי יונתן אז (מט) ויחרדו ויקומו איש לדרכו:
(אלשיך שם)

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ה' אוקטובר 17, 2019 8:37 pm

אביגדור כתב:
יעקב בורלשטיין כתב:שם. וימצאו את אבישג השונמית. לשון 'וימצאו' בכל מקום משמעותו מציאה שאינה מגיעה כתולדה ישירה מן החיפוש אלא יש בה מן ההפתעה. ולא מובן מה ההפתעה הגדולה בכך שאכן מצאו נערה יפה לאחר חיפוש כה גדול.
אחר מחכ"ת הרמה זו קביעה תמוהה ביותר, וכפי הנראה היא מסתמכת על הבנת הרב הכותב ולא על עיון בפסוקים.
אם דעת הרב הכותב לפרש בכל מקום מה ההפתעה במציאה שאינה מגיעה מן החיפוש, כת"ר יכול להתחיל מוהיה כל מוצאי יהרגני ולהמשיך משם להרבה לשונות של מציאה בתנ"ך. שערי פירושים לא ננעלו, אבל הקביעה ש'בכל מקום כך המשמעות' אין לה רגלים.

אינני יודע מדוע נקטת שהוא מגיע מאי חיפוש בפסוקים, תוכל לפרגן לי גם טעות אחרי החיפוש, זה בסדר, אני טועה, והרבה.

על כל פנים, מציאה היא דבר מפתיע וכמו דברי חז''ל שאמרו שמציאה היא אחת מג' דברים שבאים בהיסח הדעת
'כל מוצאי יהרגני' הוא ראיה לדברי, שהרי ודאי שאף אחד לא חיפש את קין בכדי להורגו.
השתדלתי לעבור בגדול על השורש מצא בתנ''ך ובמעבר מהיר למדי לא מצאתי, אם אתה יודע - אשמח לשמוע.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ה' אוקטובר 17, 2019 8:45 pm

לייטנר כתב:
יעקב בורלשטיין כתב:
א יב. מוצאים את שאול הורג את כל אנשי נוב עיר הכהנים, ולכאורה היתה לכך הצדקה מסויימת ומבלעדיה לא היו מניחים לו לעשות כן, וגם לא נתבאר בשום מקום במקרא שהיה זה חטא ואף בחז"ל לא מצאנו שכתבו מפורשות שהוא חטא.


???

ת"ר: על ה' חטאים נהרג אותו צדיק [...] ועל שהרג נוב עיר הכהנים [...]
(ויק"ר אמור כו)

יעקב בורלשטיין כתב:א מא. וישמע אדוניהו כו' והם כלו לאכול. צריך ביאור לשם מה נחוץ לנו לדעת באיזה שלב בסעודה אחז אדוניהו בשעה שנודע להם על האירוע המתחולל בעיר.


וישמע אדניהו כו'. ראוי לשים לב. א. הנה הודיעו כי הם כלו לאכול יראה לבלי צורך. ב. וגם היה לו לומר ויכלו לאכול וישמעו כו' ויכלול את אדוניהו ואת הקרואים ויואב, ולא יחלקם ויאמר שמיעה אחת לאדוניהו וכל הקרואים ושמיעה אחרת ליואב. ג. וגם אומרו בשמיעת יואב קול השופר. ד. ועוד כי שמע קול שופר ולא על קול השופר כי אם על קול המיית העיר:
אך הנה הודיע מה בין יואב שר הצבא מלומד מלחמה מתפעל מקול שופר והמיית קריה יותר מהשאר, וזהו אומרו וישמע אדוניהו, כי למה לא יבצר מלהיות לאדניהו מעט לב רגז, כי לא ידע מה ילד יום אם יורגש עניינו, על כן היה קרוב לשמוע וישמע תחלה ואחר כך כל הקרואים, ולהיותם בלתי מלומדי מלחמה כיואב שר הצבא מנעוריו, על כן פחדו ויחרדו לבטל המשתה עד יודעם מה היה, אך אדרבה אחרי שומעם משכו סעודתם ולא שמו לב ויכלו סעודתם, וזהו והם כלו לאכול, אך יואב מאז שמע קול השופר לא אכל עוד, כי אם הס עד יראה אם קול תרועת מלחמה הוא, ויחל מעט עד שמוע הקריה הומה אחר קול השופר, אז הבין כי לא על חנם היה קול השופר כי זה פריו שלהחריד הנגדיים היה השופר, וההמיה היא שמחת המנצחים מעמידים דגל הזולת, כי כן דרך המלחמה ולא הרגיש להתפעל כי אם יואב מהטעם האמור:
ועל כן לא שאל על קול השופר כי אם על המיית הקריה שהוא תכלית התעוררות השופר, כי אין השופר רק התעוררות והמיית קול השמחה היא עיקר הענין אך שאר הקרואים לא נכוו אלא בחמי חמין, עד שמעו (מב - מח) את כל דברי יונתן אז (מט) ויחרדו ויקומו איש לדרכו:
(אלשיך שם)

ייש''כ גדול על מראי המקומות, כיוון שטרחתי הרבה לחפש בחז''ל על חטא זה והיה לי תימה גדול שלא הוזכר.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ה' אוקטובר 17, 2019 9:12 pm

לייטנר כתב:
יעקב בורלשטיין כתב:
לייטנר כתב:
יעקב בורלשטיין כתב:ב יט. וישם כסא לאם המלך. בכל מקום במקרא 'כסא' עניינו כסא מלוכה. ובא הכתוב לומר שנהג בה שלמה מנהג מלוכה שגם היא כחלק ממלכותו.


לא נכון!

והעד אלישע ועלי וכסאות למשפט.

בענין כסאות למשפט, שפיל לסיפא דקרא,
בענין עלי, מפסוק זה עצמו למדו חז''ל שבאותו היום מינוהו עליהם לשופט, ויש להאריך בזה הרבה ואין כאן מקומו.
ובענין אלישע אכן צדקת, ובעוכרי היתה ההעתקה מוורד שבה לא נעתקת ההערה שבה יש סיוג לדברים, והרי היא מצורפת כעת :
הארכנו בזה בציונים לספר שמואל. 'רק הכסא אגדל ממך' 'מבכור פרעה היושב על כסאו'. יש מקומות בודדים שבהם מוזכר כסא שלא בהקשר של מלוכה, וגם בהם נראה שהכתוב משתמש במילה כסא בגלל המשמעות של מלוכה.


אדגיש שאף שכסא ענינו מלוכה אין הכוונה שדווקא מלך יושב שם תמיד, אלא יש גם כסא של שרים שגם הם נספחים למלוכה, אך המשותף בין הכסאות בתנ''ך הוא השייכות למלוכה.
ובכל מקרה, המקומות שהכסא אינו שייך למלוכה הם בודדים ממש


לא ירדת לסוף דעתי בביטוי 'כסאות למשפט'.
לא כיוונתי לפסוק בתהילים דווקא, אלא למקומות רבים שבהם הכסא הוא ביטוי לשיפוט, ולאו דווקא למלוכה (כמובן שיש קשר ביניהם - "מלך יושב על כסא דין", אך לא בכל מקום), ובדבריך על עלי הוכחת זאת...

כלל נקוט בידי: בכל פעם שאדם אומר "הביטוי X כל מקום במקרא הוא Y", רצוי מאוד לבדוק אם זה נכון...
גם לאחר תיקונך "המקומות שהכסא אינו שייך למלוכה הם בודדים ממש", רצוי לבדוק.

ובכן, מתוך 132 היקרויות של המילה 'כסא' על הטיותיה השונות, 22 פעמים היא מתייחסת לכסא למשפט, לכסאה של אותה אשה במשלי, לעלי (ולאו דווקא למשפט, ראה תיאור מיתתו) ולאלישע.
למרות זאת, בוודאי שה'כסא' מכוון למלכות, וכך הרי כתב הרמב"ם בתחילת מו"נ.

אינני יודע איך אתה סופר
ממה שאני בדקתי ואני יוצא מנקודת הנחה שכסא של ה' הוא גם כן שייך למלכות ה' (ועל שלמה כתוב שישב כמלך על כסא ה') יש אולי שש מקומות שאינם שייכים למלוכה.

מתוכם, לגבי עלי לענ''ד שופט שמנהיג את עם ישראל גם כן נכלל בהגדרה הזו. לגבי תיאור מיתת עלי, ראשית עצם זה שהוא שופט מצדיק את השימוש בביטוי כסא גם בהקשר הנ''ל, אך לענ''ד גם בא הכתוב לומר יותר מזה שהיתה זו גם נפילה מכסאו כשופט וכמבואר בנבואת איש האלוקים אליו, אך זה כבר באמת יותר פרשנות, ומכל מקום לא יצא מכלל שופט היושב על הכסא.
על כסא האשה במשלי עיין מלבי''ם במקום.
וכסא אלישע הוא אכן יוצא מן הכלל וגם בו יש לפלפל.

בר מן דין, הביטוי 'כסא ישראל' משמש כביטוי למלוכה אף בלי קשר לישיבה כשלעצמה כך שעצם הפירוש ברור.
ייש''כ על מראה המקום למורה

על תיקוני עיין כאן שם ההעתקה מוורד מעבירה גם הערות

עריכה:
עברתי כעת אחד לאחד על הכסאות המוזכרים בתנ''ך (בתוכנת תורת אמת) וראיתי לנכון לציין את הפסוקים שהכסא אינו מתיחס בבירור למלך או למלוכה או לישיבת ה' על כסא.
כסאו של עלי - עיין מה שנכתב בתחילת ההודעה
כסא כבוד (בתפילת חנה) - לא נתפרש להדיא. המלבי''ם במקום פירש: כסא מלוכה
וישם כסא לאם המלך (לבת שבע, מכאן התחיל דיוננו, ובזה רציתי לומר שכיוון שהיתה אם המלך כיבדה בכבוד מלכים)
כסא דאלישע - עיין למעלה
כסא מרומי קרת - בתיאור המשל על אשת הכסילות. גם שם המלבי''ם פירש מלשון כסא מלכות.
נערך לאחרונה על ידי יעקב בורלשטיין ב א' אוקטובר 20, 2019 3:42 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

אביגדור
הודעות: 415
הצטרף: ה' יוני 18, 2015 2:38 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי אביגדור » ה' אוקטובר 17, 2019 11:58 pm

יעקב בורלשטיין כתב:אינני יודע מדוע נקטת שהוא מגיע מאי חיפוש בפסוקים, תוכל לפרגן לי גם טעות אחרי החיפוש, זה בסדר, אני טועה, והרבה.

על כל פנים, מציאה היא דבר מפתיע וכמו דברי חז''ל שאמרו שמציאה היא אחת מג' דברים שבאים בהיסח הדעת
'כל מוצאי יהרגני' הוא ראיה לדברי, שהרי ודאי שאף אחד לא חיפש את קין בכדי להורגו.
השתדלתי לעבור בגדול על השורש מצא בתנ''ך ובמעבר מהיר למדי לא מצאתי, אם אתה יודע - אשמח לשמוע.
חז"ל אומרים שמציאה - מציאת ממון באה בהיסח הדעת. לא שהשורש מצא משמעו דבר הבא בהיסח הדעת (כשם שעקרב אינו חייב להיות דבר מפתיע מעצם הגדרתו).
אני לא יודע מה חיפשת ומה לא מצאת. אבל אם אתה מחפש עוד דוגמאות של חיפוש ומציאה הנה עוד שתים מחומש בראשית: ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ויחפש בגדול החל וגו' וימצא הגביע וגו'. וזאת בלי להזכיר את לבן שחיפש ולא מצא (מוזכר באותו עניין כמה פעמים), שגם שם הלשון מציאה מתייחסת לחיפוש ואין הכוונה שהוא לא מצא בהיסח הדעת.

ושוב, שערי פירושים לא ננעלו ויכול כת"ר להאריך בפירושים ודרושים מתוקים מדבש. אבל אין הדברים מתבססים על כך שכך מצאנו את פירוש המילה מציאה בכל מקום, אלא על פרשנותו של כת"ר בעקבות מאמר חז"ל שמציאה באה בהיסח הדעת.
וכאן אני משיב על ראשון אחרון, לא אמרתי שלא חיפשת בפסוקים אלא שהפירוש לא נובע מהחיפוש בפסוקים אלא ממקורות אחרים.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ו' אוקטובר 18, 2019 4:45 pm

אביגדור כתב:
יעקב בורלשטיין כתב:אינני יודע מדוע נקטת שהוא מגיע מאי חיפוש בפסוקים, תוכל לפרגן לי גם טעות אחרי החיפוש, זה בסדר, אני טועה, והרבה.

על כל פנים, מציאה היא דבר מפתיע וכמו דברי חז''ל שאמרו שמציאה היא אחת מג' דברים שבאים בהיסח הדעת
'כל מוצאי יהרגני' הוא ראיה לדברי, שהרי ודאי שאף אחד לא חיפש את קין בכדי להורגו.
השתדלתי לעבור בגדול על השורש מצא בתנ''ך ובמעבר מהיר למדי לא מצאתי, אם אתה יודע - אשמח לשמוע.
חז"ל אומרים שמציאה - מציאת ממון באה בהיסח הדעת. לא שהשורש מצא משמעו דבר הבא בהיסח הדעת (כשם שעקרב אינו חייב להיות דבר מפתיע מעצם הגדרתו).
אני לא יודע מה חיפשת ומה לא מצאת. אבל אם אתה מחפש עוד דוגמאות של חיפוש ומציאה הנה עוד שתים מחומש בראשית: ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ויחפש בגדול החל וגו' וימצא הגביע וגו'. וזאת בלי להזכיר את לבן שחיפש ולא מצא (מוזכר באותו עניין כמה פעמים), שגם שם הלשון מציאה מתייחסת לחיפוש ואין הכוונה שהוא לא מצא בהיסח הדעת.

ושוב, שערי פירושים לא ננעלו ויכול כת"ר להאריך בפירושים ודרושים מתוקים מדבש. אבל אין הדברים מתבססים על כך שכך מצאנו את פירוש המילה מציאה בכל מקום, אלא על פרשנותו של כת"ר בעקבות מאמר חז"ל שמציאה באה בהיסח הדעת.
וכאן אני משיב על ראשון אחרון, לא אמרתי שלא חיפשת בפסוקים אלא שהפירוש לא נובע מהחיפוש בפסוקים אלא ממקורות אחרים.

ייש''כ
כנראה שהניסוח שבו השתמשתי עשוי להשמע לשתי פנים, אך נראה לי שבאמת אין ויכוח בינינו
כאשר אדם הולך למכולת לקנות לחם, הוא לא מוצא אותו אלא לוקח אותו, וכך גם כאשר אדם הולך לבאר ושואב מים, הוא לא 'מוצא אותם'.
המקומות שבהם מוצאים דברים, כמו מה שאתה הבאת במים של עבדי יצחק, וכן בגביע, או בלבן, זה כאשר לא ידוע האם יש או אין והיכן בדיוק הדבר נמצא, והנה, ברוך ה' מצאנו מים.
עד כאן הדברים שנראים לי מוסכמים (ואשמח לשמוע דעתך בזה). ומכאן ואילך אפשר שיחתי בהערה זו הפרטית.

הסברא היתה נותנת שלחפש נערה יפה זה לא דבר כל כך מסובך שצריך לחפש אותו, לא מדובר כאן (לכאורה) על התאמה, כשרון, יחוס, נערה יפה וזה הכל. זה דבר שאפשר למצוא בכל בניין בקלות, ולכן השימוש בביטוי 'וימצאו' מצטרף לדעתי לכל המכלול שמראה על ה'טרסק' הגדול שהיה בחיפוש הזה של אבישג וכמו שהערתי שם בשאר הפסוקים, עיין למעלה.

אגב אגלה שמחתי שלא חשבתי שתהיה כזו היענות לדון בפסוקי הנביאים, והנה אני מקבל כאן שפע של ידע תורני ברוחב לב, ממך, וממשתתפים רבים

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ו' אוקטובר 18, 2019 4:51 pm

ג טז. אז תבואנה שתים נשים זונות אל המלך ותעמודנה לפניו. יש להבין, וכי כל משפט שהיה בירושלים, ביהודה ובישראל הגיע לפני המלך.

שם. אז וכו'. מלשון זו משמע שסמך הקב"ה מעשה זה לחלום בכדי להראות את חכמתו של שלמה ואת התקיימות בקשתו.

שם. שתים נשים זונות. יונתן תרגם מלשון מוכרות מזון, פונדקית. וכמדומה שאם היו רק פונדקאיות לא היה טעם להזכיר זאת ואין זה מענין הכתוב, אלא בא הנביא לבאר כיצד התרחש המקרה של שתי נשים בבית אחד שצריכות לתבוע את משפטן בעצמן ואין להן בעל שיריב ריבן או יפסוק פסקו (כאשר שתיהן נשותיו) וזה מתבאר מכך שהיו עוסקות בזנות.
ואמנם לגבי רחב הזונה פירשו המפרשים שהיתה מוכרת מזון, אך גם שם מצינו בחז"ל שהיתה גם זונה כפשוטו. ונראה שאכן בדרך כלל העיסוק הרשמי מיועד למכירת מזון וללינה, אלא שלינה זו במקרים רבים כוללת גם את החלק הלא רשמי של הזנות.

שם. שם. בעמידת הנשים הזונות לפני המלך יש נקודה נוספת, שמשפט צדק זה התקיים עבור האנשים הכי פחותים בחברה. וזה קרוב ל"עושה משפט גר יתום ואלמנה", ואף למעלה מכך, שהרי הגר היתום והאלמנה לא חטאו ולא פשעו במצבם, ולפיכך ודאי ראוי לריב את ריבם ולתבוע עלבונם ואילו הנשים הללו היו נשים חוטאות שעסקו בזנות, ולא עוד אלא שכל עיקרו של המשפט סבב על השאלה למי שייכת הבעלות על פרי תזנותם. ויוצא, שהמשפט היה בעבור נשות השוליים, עברייניות, על שאלת זהות ילדי תזנותם.
וצריך לשים לב בהקשר זה, שלכאורה הקב"ה גלגל לפני שלמה משפט זה בכדי שיראו כל עם ישראל את חכמתו של שלמה (וכן כתב המלבי"ם במקום), ואם כן עולה שהקב"ה סיבב שדווקא משפט מהסוג הזה הוא יהיה הסמל והדוגמא למשפטו של שלמה.
ואפשר שרצה הקב"ה להדגיש את עשיית הדין גם לאנשים אלו, או אפשר שיש משהו מיוחד במקרה הזה. וצ"ת.

שם. ותעמודנה לפניו. לא היה צורך לציין עמידה זו שהרי כבר אמר הכתוב אז תבואנה אל המלך, והיה יכול להמשיך ולומר 'ותאמר האשה האחת' מבלי להזכיר את העמידה. אלא שלכאורה כוונת הכתוב היא לההעמדות לפני המשפט, וכמבואר בדברים "ועמדו שני אנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשופטים וכו'" וכן "עד עמדו לפני העדה למשפט". וכן הוא בעוד מקומות שבהם ציין הכתוב את ה'עמידה לפני' כאשר אין בהזכרתה צורך, ובא הכתוב לומר שנעמדו למשפט ולטעינת טענות. (במדבר כז ב, "ותעמודנה לפני משה" . שם כז כא, "ולפני אלעזר הכהן יעמוד". בת שבע בבואה לתבוע את המלכת שלמה בנה. הרוח שרצתה לפתות את אחאב).
ויש לציין בהקשר לעמידה לפני המשפט, שכמו שכתבנו לעיל הכסא הוא דבר המיוחד למלוכה, ולהלן נאמר (א ז, ז) "ואולם הכסא אשר ישפט שם אולם המשפט", ומבואר שיחודו של הכסא הוא במשפט, וזוהי חלק מצורת המשפט שהשופט יושב על הכסא והבעלי דברים עומדים לפניו.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ו' אוקטובר 18, 2019 4:51 pm

ג יז. ותאמר האשה האחת וכו'. יש לידע האם כל פרט מדברי האשה היו חשובים בכדי ששלמה יבין את הסיפור, או שהאשה ספרה כדרך בעלי דינים את השתלשלות המאורעות, ובהם גם אלה שאין להם זיקה לשאלה עצמה.
אציין את הפרטים שלכאורה אינם משמעותיים ועל חלקם עמדו המפרשים -
- ואלד עמה בבית, לא ברור מדוע הדגישה את הימצאות האשה השניה בלידתה.
- ויהי ביום השלישי ללדתה, האם יש ענין לדעת באיזה יום היתה לידת התינוק שמת.
- וימת בן האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו, מה איכפת לן באיזה אופן מת אותו הילד.
- ואקום בבוקר להיניק את בני והנה מת, לכאורה אין משמעות לשאלה מדוע קמה וכיצד גלתה את דבר מותו.

ג כב. בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי כו' ותדברנה לפני המלך. הפסוק מבאר שהן המשיכו להתווכח ביניהן.

ג כה. ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים. יש לידע כיצד הבינו הנמצאים באותו המעמד את דברי המלך בשלב הראשון, ומדברי הנשים משתמע שהבינו את הוראת המלך כפשוטו.
ולכאורה, העבדים המצווים לקיים את הוראת הגזירה בוודאי הבינו שאין לקיימה, שהרי ברור שאין טעם לגזור את הילד החי.
ואם הנשים היו מבינות שהמלך לא מתכוון לגזור היה המלך מוצא את עצמו במצב בעייתי. ואם כן יש להבין על מה נסמך שלמה לחשוב ששתי הנשים הללו תבננה את ההוראה כפשוטה.

ג כו. וזאת אומרת גם לי גם לך לא יהיה גזורו. לכאורה לא מובן כיצד חשבה האשה הלזו להעלות טענה משונה כל כך.

ג כז. ויען המלך ויאמר. ענייה היא במקום שמשיב תשובה או הרמת קול כמבואר ברש"י ריש כי תבוא, ושניהם ייתכנו בביאור פסוק זה.

שם. תנו לה את הילוד החי וגו'. נפלא הדבר ששלמה בפסקו בכלל לא קבע במפורש מיהי האשה שאליה מיען את נתינת הילד, אלא רק אמר בלשון נסתר "לה" שיכול להתפרש על שתי הנשים. אלא שמכוח המבחן שנערך לפני כן כבר לא היה שום צל של ספק בלב השוטרים מהי כוונת המלך.
וכמדומה שהדבר נעשה במכוון וזאת בכדי להראות שאכן כל השומעים הגיעו למסקנה זו ביחד עם המלך שלמה, ובכך הדבר מראה שאכן המשפט נפסק על ידי חכמתו של שלמה ולא בדרך אקראית, שהרי כל הנוכחים הבינו כמובן מאליו לאיזו אשה מכוונים דברי המלך.

פסק זה של המלך שלמה דומה במידת מה לנאמר בישעיה (יא ג) על דרך שפיטתו של המלך המשיח "והריחו ביראת ה'" וכמו שלמדו מזה חז"ל (סנהדרין צג, ב), וכן פסקו של שלמה לא נעשה על ידי ראיה כל שהיא אלא מתוך הבנה פנימית של דעות הנשים המתדיינות.

חיים שאול
הודעות: 456
הצטרף: ג' אוגוסט 13, 2019 8:39 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי חיים שאול » ו' אוקטובר 18, 2019 5:24 pm

סתם כך יש לדעת מה באמת הדין בכזה מקרה, דהוי שנים אוחזין וחד מינייהו ודאי משקר ואין החלוקה יכולה להיות אמת (ולעניין דררא דממונא לכאו׳ תליא בראשונים), ועי׳ ריש ב"מ ותו׳ ב"ב

עזריאל ברגר
הודעות: 6304
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: ארץ הקודש

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ש' אוקטובר 19, 2019 9:35 pm

כמדומני שפרשת "משפט שלמה" נידונה באריכות במפרשים ובחז"ל.

א' הפירושים ששמעתי היה שהן היו כלה וחמותה, ובעליהן מתו שניהם בלא בנים נוספים, והכלה רצתה את הבן לעצמה כדי להיפטר מייבום.
והכלה היא זאת שאמרה "גם לי גם לך לא יהיה", כי אם יהרגו את היבם שלה - היא יכולה להינשא בלעדיו, אבל החמות לא רצתה שיהרגו אותו, כי הוא זה שפוטר אותה מייבום ממה נפשך, ועכ"פ הוא הנכד שלה.

אולי אינני מדייק, כי לפי איך שתיארתי את הדברים - אינני יודע אם זה מסתדר בדיוק עם הלכות יבום וחליצה.

ואם מישהו יכול למצוא את הדברים במקורם - נשמח אם יביאם לכאן וירווה את צמאוננו.

עזריאל ברגר
הודעות: 6304
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: ארץ הקודש

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ש' אוקטובר 19, 2019 9:41 pm

בקשר לשאלה הראשונה - כנראה שהסנהדרין התקשו במשפט, והביאוהו לפני המלך.

או שהנשים מעצמן באו למלך, כמקובל אז, שהמלך היה שופט בין אנשים, כמתואר בתחילת מרד אבשלום.

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ש' אוקטובר 19, 2019 11:15 pm

עזריאל ברגר כתב:בקשר לשאלה הראשונה - כנראה שהסנהדרין התקשו במשפט, והביאוהו לפני המלך.

או שהנשים מעצמן באו למלך, כמקובל אז, שהמלך היה שופט בין אנשים, כמתואר בתחילת מרד אבשלום.

מסתבר כלשון ראשון, שהרי אם היה המלך שופט בכל דין ודברים שבין איש לרעהו לא היה מוצא ידיו ורגליו, וכבר משה לא יכל לעמוד בכך

יעקב בורלשטיין
הודעות: 45
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 6:39 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי יעקב בורלשטיין » ש' אוקטובר 19, 2019 11:20 pm

עזריאל ברגר כתב:כמדומני שפרשת "משפט שלמה" נידונה באריכות במפרשים ובחז"ל.

א' הפירושים ששמעתי היה שהן היו כלה וחמותה, ובעליהן מתו שניהם בלא בנים נוספים, והכלה רצתה את הבן לעצמה כדי להיפטר מייבום.
והכלה היא זאת שאמרה "גם לי גם לך לא יהיה", כי אם יהרגו את היבם שלה - היא יכולה להינשא בלעדיו, אבל החמות לא רצתה שיהרגו אותו, כי הוא זה שפוטר אותה מייבום ממה נפשך, ועכ"פ הוא הנכד שלה.

אולי אינני מדייק, כי לפי איך שתיארתי את הדברים - אינני יודע אם זה מסתדר בדיוק עם הלכות יבום וחליצה.

ואם מישהו יכול למצוא את הדברים במקורם - נשמח אם יביאם לכאן וירווה את צמאוננו.

הפנוני בהקשר למשפט שלמה לקה''ר י טז ושם באחת הדעות מבואר שהיו יבמות (כלומר נשואות לשני אחים)

הפירוש שכתבת זכור לי אולי בשם הגר''א, אך לא מצאתיו כעת, אשמח אף אני אם יראוני מקורו.

לייטנר
הודעות: 4965
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: ספר מלכים. ציונים לפרקים א' ב' ג'. (מתחדש)

הודעהעל ידי לייטנר » א' אוקטובר 20, 2019 11:50 am

יעקב בורלשטיין כתב:
עזריאל ברגר כתב:בקשר לשאלה הראשונה - כנראה שהסנהדרין התקשו במשפט, והביאוהו לפני המלך.

או שהנשים מעצמן באו למלך, כמקובל אז, שהמלך היה שופט בין אנשים, כמתואר בתחילת מרד אבשלום.

מסתבר כלשון ראשון, שהרי אם היה המלך שופט בכל דין ודברים שבין איש לרעהו לא היה מוצא ידיו ורגליו, וכבר משה לא יכל לעמוד בכך


זה כבר 'משפט המלך' (מעין ערעור על הדין הקיים, ובכוחו של המלך להיות מעל החוק). הורחב בנושא במגדים א', משפט המלך.


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים