מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 5940
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אוקטובר 29, 2019 9:29 am

בהפטרת נח

ישעיה נד, ט כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעָר־ בָּֽךְ.

איתא בשבועות (לו, א): א"ר אלעזר לאו שבועה, הן שבועה כו' והוא דאמר לאו לאו תרי זימני והוא דאמר הן הן תרי זימני כו' דכתיב ולא יכרת כל בשר עוד מימי המבול ולא יהיה עוד המים למבול.

על פי דברי הגמ' ביאר הגר"א ז"ל מה שנאמר (מלאכי ג, ו): "כי אני ד' לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם", שזה נאמר כלפי מה שנאמר בתוכחה: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם 'לא' מאסתים 'ולא' ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם". הרי שחזר הקדוש ברוך הוא ושנה לאמר "לא לא" שלא יכלה את בני ישראל, ואם כן יש כאן שבועה כדאמרינן הכא דלאו לאו היינו שבועה.

וזהו מ"ש כי אני ד' - "לא" שניתי, חזרתי וכפלתי את זה, לכתוב פעמיים "לא", ואם כן ואתם בני יעקב לא כליתם, שהרי נשבעתי שלא מאסתים ולא געלתים לכלותם.

והוסיף ע"ז הגרז"ר בעזגיס רבה של ירושלים (וכתב דכמדומה גם זה ההוספה מהגר"א) שזה הביאור במה שנאמר "כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך". וקשה מהי ההשואה במה שנשבע על מי נח, להשבועה שלא יקצוף ולא יגער על ישראל.

אמנם לפי הנ"ל הדברים הם מאירים כשמש, שהרי ממי נח אנו לומדים כאן ש"לא" "לא" היינו שבועה, ואם כן גם במה שנאמר "לא" מאסתים "ולא" געלתים לכלותם יש כאן שבועה, שלא יקצוף ולא ימאס בבני ישראל.

ויש להעיר על דברי הגרז"ר, שכביאור בפס' בישעיה נראה יותר לפרש שהשבועה בכפילות לאו לאו היא בהמשך הפסוקים: כִּ֤י הֶֽהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑נָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹֽא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ ד'.

נוטר הכרמים
הודעות: 5940
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אוקטובר 29, 2019 9:30 am

בעיקר ביאור הפסוק הנ"ל שמגדיר את מי המבול כ'מי נח', הנה ידועים דברי הזוה"ק פרשת ויקרא וז"ל,
ואלו בנח כתיב ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו', אמר ליה נח ולי מה את עביד, א"ל והקימותי את בריתי אתך וגו' עשה לך תבת עצי גפר, ולא בעי רחמי על עלמא ונחיתו מייא ואובידו בני עלמא ובגין כך מי נח כתיב, מי נח ודאי דביה הוו תליין דלא בעי רחמי על עלמא.


ומאידך גיסא מצינו בדברי הגמ' בשבועות לעיל שהקב"ה נשבע לנח שלא יביא עוד מבול לעולם, והיינו מחמת שנתרצה בריח הניחוח של קרבנותיו של נח, יעויין בויקרא רבה ריש פרשת צו: וערבה לד' מנחת יהודה כימי עולם... ר' אמר כימי עולם, כימי נח, הה"ד כימי נח זאת לי.

ומבואר ש'כי מי נח' היינו לשבח שערבה לד' מנחתו ולכך נשבע לו שלא יוסיף להביא מבול על הארץ.

וכן מפורש להדיא בפרקי דרבי אליעזר (פרק כג):
אלא ויעל עולות במזבח ועלה ריח ניחוח לפני הקדוש ברוך הוא וערב עליו, שנ' וירח ה' את ריח הניחוח מה עשה הב"ה פשט יד ימינו ונשבע לנח שלא להעביר מי המבול על הארץ, שנ' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח.


ולפי פשוטו היה מקום לומר שאמנם ב' פעמים 'מי נח' כתיב בפסוק, כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ, ה'מי נח' הראשון הוא לשבח שבזכות נח נשבע שלא יוסיף לבוא מבול, ומאידך, נקרא המבול 'מי נח' – מעבור מי נח, והיינו לגנאי, שהרי היה בכוחו כבר למנוע את המבול הראשון אם היה מתפלל כדבעי.

והיינו שמתוך שבא לידי שבחו שבזכותו לא יהיה מבול לדורות בא לידי גנותו, שהמבול הראשון בא באשמתו שלא התפלל, ודוק.

עזריאל ברגר
הודעות: 6297
הצטרף: ג' אוקטובר 14, 2014 3:49 pm
מיקום: ארץ הקודש

Re: כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י

הודעהעל ידי עזריאל ברגר » ג' אוקטובר 29, 2019 9:34 am

נאים דבריך!

נוטר הכרמים
הודעות: 5940
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אוקטובר 30, 2019 11:23 pm

ושוב מצאתי ביתר ביאור במשפט אחד בשיחות ליל שבת 'דרכי שמואל' (שיחה ראשונה עמ' יב): דאותם הקרבנות שהקריב אחר המבול היה עליו להקריב קודם לכן, שהקרבנות הם ריח ניחוח לד', ואז היה הקב"ה מתרצה להם.

ונראה בביאור הדברים בהקדם העולה מתוך דברי המקראות, כתיב בפרשת נח (ו, יא): וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס.

ויש כאן הדגשה שההשחתה היתה של הארץ, וכן מודגש במהלך המקראות להלן (פס' יב-יג): וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ: וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ.

וצ"ב מה המשמעות של השחתת הארץ. ואמנם המעיין היטב בפסוקים בסוף פרשת בראשית ישית לבו ג"כ להדגשה זו: וַיַּ֣רְא ד' כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם: וַיִּנָּ֣חֶם ד' כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ. ומיד כתיב: וַיֹּ֣אמֶר ד' אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה.

וכבר נתקשה בזה בזוהר הק' כאן, וז"ל, אי בני נשא חטאן ארעא במה א"ל בגין דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו כמה דאתמר, כגוונא דא ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה, אלא בני נשא חטאן ואי תימא ארעא במה, אלא עקרא דארעא בני נשא אינון, ואינון מחבלין ארעא והיא אתחבלת, וקרא אוכח דכתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.

והיינו שמה שהביא הקב"ה מבול על הארץ ולא העניש הרשעים באופן אחר, ע"י שהיה מביא עליהם כליה, והארץ היתה עומדת לעולם, היינו משום שנגזרה גזירה על הארץ, כי הארץ נשחתה.

וראה בתנחומא פרשת בראשית פיסקא לו: אמר הקדוש ברוך הוא הרשעים שבעולם כך אומרים שאני נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם, [חייכם] יש לי שפטים אחרים ליפרע מכם, ומהו עושה לרשעים, משקען במים או בנהר או לתוך הבור, לכך אמר כי לכל חפץ יש עת ומשפט, לכך נאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ.

והיינו שהשפטים הינם לרשעים שיאבדו בתוך המים, ולא עונש לעולם עצמו.

והדברים עולים בקנה אחד עם מה שנתבאר בדברי המפרשים שהמבול היה כמקוה טהרה לארץ, ויסוד הדברים מן הכתוב ביחזקאל (כב, כד): בֶּן־אָדָ֕ם אֱמָר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם.

וביארו המפרשים שארץ ישראל לגודל מעלתה לא היה בה מבול, ולכן 'לא גושמה ביום זעם', כמו דמפרש ריש לקיש להאי קרא שלא ירד המבול בארץ ישראל (יעויין זבחים קיג, א), והיינו כמו שכתב הרמב"ן (ח, יא): ומאמרם (ב"ר לג, ו) "דלא טפת ארעא דישראל במיא דמבולא", שלא היה עליה גשם המבול, כדכתיב לא גושמה, ולא נפתחו בה מעינות תהום רבה, אבל המים נתפשטו בכל העולם וכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים, כמו שכתוב מפורש, ואין סביב ארץ ישראל גדר לעכב המים שלא יבאו בה. וכך אמרו בפרקי רבי אליעזר (פרק כג), ארץ ישראל לא ירד עליה מי המבול מן השמים אלא נתגלגלו המים מן הארצות ונכנסו לתוכה, שנאמר בן אדם אמור לה. והנה לדעת רבי לוי, מפני שלא ירד בארץ ההיא הגשם השוטף ולא נפתחו עליה ארובות השמים, נשארו בה האילנות, ובכל העולם נשברו ונעקרו במבול ומטרות עזו.

ועכ"פ אף שבאו מים בארץ ישראל, נחשבת ארץ ישראל ל'ארץ לא מטוהרה' והינה חסרה את המקוה טהרה של המבול, ראה בפנים יפות (ו, יג) ובכלי יקר (ח, כא) ובשם משמואל (תרע"א) ובשיחות ליל שבת דרכי שמואל (שיחה ראשונה).

והנה כתיב בפרשת נח (ח, כא): וַיָּ֣רַח ד' אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר ד' אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי.

הרי שע"י הרחת ריח הניחוח של קרבנות נח נשתנה ענין זה, שהאדמה אינה מתקללת בעבור האדם, ואף שבודאי היא נשחתת בחטאי האדם המשחית דרכו על הארץ.

וביאור הדברים כדאיתא במדרש בראשית רבתי על אתר: לשעבר חטא אדם ונתקללה האדמה בעבורו, חטאו דור המבול לקתה הארץ ועליהם נאמר ובן כסיל תוגת אמו (משלי י א), מכאן ואילך הואיל ונהניתי מגדוליה לא אוסיף עוד לקללה, ראויה היא שתעמוד בזכות צדיקים שבה.

וכן איתא בכמה מקומות בזוה"ק שנח נקרא איש האדמה כי מסר נפשו בקרבנות אלו להוציא את האדמה מקללתה.

ופשוטן של דברים, שאף כי גם קודם המבול נח היה 'איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח', מ"מ לא התעסק מאומה בתיקון העולם מן החטאים, וזה עשה עתה באמצעות הקרבנות שהעלה עולות לתקן את העולם, וכן איתא במדרש במדבר רבה (פרשת נשא פרשה יד): ד"א למה הקריבו מג' מינין עולה כנגד נח שלקח מכל הבהמות והקריב עולות שנא' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח... למה שעיר לחטאת לפי שנח לא הקריב אותן עולות אלא לכפר על קללת הארץ וכו'.

ולכן נתבע נח על איחור הקרבנות עד לאחר שבא המבול.


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים