הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אוקטובר 30, 2019 11:23 pm
ושוב מצאתי ביתר ביאור במשפט אחד בשיחות ליל שבת 'דרכי שמואל' (שיחה ראשונה עמ' יב): דאותם הקרבנות שהקריב אחר המבול היה עליו להקריב קודם לכן, שהקרבנות הם ריח ניחוח לד', ואז היה הקב"ה מתרצה להם.
ונראה בביאור הדברים בהקדם העולה מתוך דברי המקראות, כתיב בפרשת נח (ו, יא): וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס.
ויש כאן הדגשה שההשחתה היתה של הארץ, וכן מודגש במהלך המקראות להלן (פס' יב-יג): וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ: וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ.
וצ"ב מה המשמעות של השחתת הארץ. ואמנם המעיין היטב בפסוקים בסוף פרשת בראשית ישית לבו ג"כ להדגשה זו: וַיַּ֣רְא ד' כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם: וַיִּנָּ֣חֶם ד' כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ. ומיד כתיב: וַיֹּ֣אמֶר ד' אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה.
וכבר נתקשה בזה בזוהר הק' כאן, וז"ל, אי בני נשא חטאן ארעא במה א"ל בגין דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו כמה דאתמר, כגוונא דא ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה, אלא בני נשא חטאן ואי תימא ארעא במה, אלא עקרא דארעא בני נשא אינון, ואינון מחבלין ארעא והיא אתחבלת, וקרא אוכח דכתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.
והיינו שמה שהביא הקב"ה מבול על הארץ ולא העניש הרשעים באופן אחר, ע"י שהיה מביא עליהם כליה, והארץ היתה עומדת לעולם, היינו משום שנגזרה גזירה על הארץ, כי הארץ נשחתה.
וראה בתנחומא פרשת בראשית פיסקא לו: אמר הקדוש ברוך הוא הרשעים שבעולם כך אומרים שאני נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם, [חייכם] יש לי שפטים אחרים ליפרע מכם, ומהו עושה לרשעים, משקען במים או בנהר או לתוך הבור, לכך אמר כי לכל חפץ יש עת ומשפט, לכך נאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ.
והיינו שהשפטים הינם לרשעים שיאבדו בתוך המים, ולא עונש לעולם עצמו.
והדברים עולים בקנה אחד עם מה שנתבאר בדברי המפרשים שהמבול היה כמקוה טהרה לארץ, ויסוד הדברים מן הכתוב ביחזקאל (כב, כד): בֶּן־אָדָ֕ם אֱמָר־לָ֕הּ אַ֣תְּ אֶ֔רֶץ לֹ֥א מְטֹהָרָ֖ה הִ֑יא לֹ֥א גֻשְׁמָ֖הּ בְּי֥וֹם זָֽעַם.
וביארו המפרשים שארץ ישראל לגודל מעלתה לא היה בה מבול, ולכן 'לא גושמה ביום זעם', כמו דמפרש ריש לקיש להאי קרא שלא ירד המבול בארץ ישראל (יעויין זבחים קיג, א), והיינו כמו שכתב הרמב"ן (ח, יא): ומאמרם (ב"ר לג, ו) "דלא טפת ארעא דישראל במיא דמבולא", שלא היה עליה גשם המבול, כדכתיב לא גושמה, ולא נפתחו בה מעינות תהום רבה, אבל המים נתפשטו בכל העולם וכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים, כמו שכתוב מפורש, ואין סביב ארץ ישראל גדר לעכב המים שלא יבאו בה. וכך אמרו בפרקי רבי אליעזר (פרק כג), ארץ ישראל לא ירד עליה מי המבול מן השמים אלא נתגלגלו המים מן הארצות ונכנסו לתוכה, שנאמר בן אדם אמור לה. והנה לדעת רבי לוי, מפני שלא ירד בארץ ההיא הגשם השוטף ולא נפתחו עליה ארובות השמים, נשארו בה האילנות, ובכל העולם נשברו ונעקרו במבול ומטרות עזו.
ועכ"פ אף שבאו מים בארץ ישראל, נחשבת ארץ ישראל ל'ארץ לא מטוהרה' והינה חסרה את המקוה טהרה של המבול, ראה בפנים יפות (ו, יג) ובכלי יקר (ח, כא) ובשם משמואל (תרע"א) ובשיחות ליל שבת דרכי שמואל (שיחה ראשונה).
והנה כתיב בפרשת נח (ח, כא): וַיָּ֣רַח ד' אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר ד' אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי.
הרי שע"י הרחת ריח הניחוח של קרבנות נח נשתנה ענין זה, שהאדמה אינה מתקללת בעבור האדם, ואף שבודאי היא נשחתת בחטאי האדם המשחית דרכו על הארץ.
וביאור הדברים כדאיתא במדרש בראשית רבתי על אתר: לשעבר חטא אדם ונתקללה האדמה בעבורו, חטאו דור המבול לקתה הארץ ועליהם נאמר ובן כסיל תוגת אמו (משלי י א), מכאן ואילך הואיל ונהניתי מגדוליה לא אוסיף עוד לקללה, ראויה היא שתעמוד בזכות צדיקים שבה.
וכן איתא בכמה מקומות בזוה"ק שנח נקרא איש האדמה כי מסר נפשו בקרבנות אלו להוציא את האדמה מקללתה.
ופשוטן של דברים, שאף כי גם קודם המבול נח היה 'איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח', מ"מ לא התעסק מאומה בתיקון העולם מן החטאים, וזה עשה עתה באמצעות הקרבנות שהעלה עולות לתקן את העולם, וכן איתא במדרש במדבר רבה (פרשת נשא פרשה יד): ד"א למה הקריבו מג' מינין עולה כנגד נח שלקח מכל הבהמות והקריב עולות שנא' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח... למה שעיר לחטאת לפי שנח לא הקריב אותן עולות אלא לכפר על קללת הארץ וכו'.
ולכן נתבע נח על איחור הקרבנות עד לאחר שבא המבול.