מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

מִכֹּ֣ל הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 5940
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

מִכֹּ֣ל הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אוקטובר 31, 2019 9:08 pm

ז, ב מִכֹּ֣ל הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ.

והנה לגבי הבהמה הטהורה מצינו כאן שני שינויים, א' 'תקח' במקום לשון הבאה שנאמר עד כה. ב' 'לך' ועד כה נאמר 'להחיות' או 'להחיות אתך'.

ובאמת מכל סדר המקראות נראה שהחילוק בין הבהמה ושאר בעלי חיים הטהורים לשאינם טהורים לא היה רק במנין לחוד, אלא בגדר ההכנסה לתיבה, שהרי בתחילת הציווי לנח נאמר בכללות על כל בעלי החיים להכניס שנים שנים, (ו, יט-כ) וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ: מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת.

ורק אח"כ כופל המקרא ושונה את הציווי (ז, ב) ומחלק בין מיני בעלי החיים. יתירה מזו, כאשר נכתב בפסוק הכניסה אל התיבה (ז, ז-ט) וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָיו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל־הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל: מִן־הַבְּהֵמָה֙ הַטְּהוֹרָ֔ה וּמִן־הַ֨בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֖נָּה טְהֹרָ֑ה וּמִ֨ן־הָע֔וֹף וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־רֹמֵ֖שׂ עַל־הָֽאֲדָמָֽה: שְׁנַ֨יִם שְׁנַ֜יִם בָּ֧אוּ אֶל־נֹ֛חַ אֶל־הַתֵּבָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־נֹֽחַ, אין שום זכר לכך שמן הבהמה הטהורה נכנסו שבעה.

וכבר רש"י עמד על כך, וביאר: שנים שנים - כלם הושוו במנין זה, מן הפחות היו שנים. וצ"ב, מה הענין בהדגשה זו שמכל בעלי החיים בעולם נכנסו לכל הפחות שנים.

ושמא יש לומר שאמנם חלוק הוא הכנסת בהמה הטהורה לתיבה שזה לקיחה פרטית של נח לצורך הקרבת קרבנותיו לאחר המבול, וכמו שפירש רש"י: שבעה שבעה - כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו, לבין הכנסת שנים מכל הבעלי חיים בעולם שזה לצורך קיום והשארת המין הזה בעולם.

ולכאורה יש להעיר מלשון המקרא (ז, ג) גַּ֣ם מֵע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיּ֥וֹת זֶ֖רַע עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ, ומבואר שגם מנין שבעה היינו לתכלית 'לחיות זרע', אולם כבר מצינו ברמב"ן בפסוק א שביאר היטב את 'לחיות זרע' על הקרבנות, וז"ל, ויאמר ה' לנח - הודיעו השם, כי במדת רחמים ימלט אותו ואת ביתו ויחיה מהם זרע לדורות, וזה טעם לחיות זרע על פני כל הארץ כי מתחלה אמר להחיות אתך, ורמז לו עתה במדת רחמים על הקרבן, להודיע אותו שישעה אל קרבנו, ובזכות קרבנו יקיים העולם ולא יכרת עוד מפני מי המבול.

ובלשון המקרא (ז, ט) כתיב: באו אל נח, ופירש"י, מאליהן, ונראה גדר הענין שלא הוצרכו ללקיחה על ידי נח, מאחר שבאו להציל את עצמם, אולם לגבי ה'שבעה שבעה' נאמר לשון לקיחה, ונראה שאמנם לא באו מאליהן, אלא נח הוצרך לקחתן כי זה היה לקיחה 'לך' לצורכו להקרבת הקרבנות.

ומצאתי ברבינו בחיי שביאר טעם לזה, וז"ל, והנה ה' יתברך אב הרחמן לא רצה לגזור שיבאו מעצמם לצורך קרבן להיות נשחטים, אבל אמר תקח לך שבעה, שישתדל אחריהם ויטרח במצוה. אבל באותם שהיו לחיות זרע היו שנים שנים, והיה גזור שיבאו מעצמם.

ומעתה נראה שזוהי ההדגשה בפסוק שהגיעו שנים לכל הפחות מכל מיני הבעלי חיים, והיינו כי מתוך ה'שבעה שבעה' של הבהמה הטהורה, שנים מתוכם באו מאליהן, ונכנסו לתיבה מדין 'שנים שנים', דלא גריעי משאר בעלי חיים שבאו לתיבה לצורך קיום המין, ורק הנותרים הוצרכו ללקיחת נח. ודוק.

אולם כל דברינו אלה אינם לשיטת רבי אבהו בזבחים (קטו, א; וכן הוא בסנהדרין קח, ב) שהבעלי חיים באו מאליהן על מנת שידע נח שלא נעבדה בהם עבירה, ולפי"ז בודאי מוכרח שכל השבעה גם יבואו מאליהן, ויעוי' בספר בינה לעיתים דרוש לג.

נוטר הכרמים
הודעות: 5940
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: מִכֹּ֣ל הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' נובמבר 01, 2019 1:28 pm

עוד ב' דברים נאים על הפרשה.
ישמע חכם ויוסף לקח.

ז, כג וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.

ופירש"י, אך נח... ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר (משלי יא, לא) הן צדיק בארץ ישולם.

והנה על האי קרא במשלי (יא, לא) הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא, פירש"י, הן צדיק בארץ ישולם - למה יבטח הרשע בשעה שמצלחת לו הלא הוא רואה שהצדיק משתלם שכר העבירה שבידו בעודו על הארץ בחיים.

והיינו שהצדיק משתלם שכר העבירה לו בעולם הזה על מנת שלא ינוכה לו משכרו בעולם הבא.

והנה בתוספתא מסכת סנהדרין (פרק יג הל' ו; מובא בגמ' קח, א) איתא, דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואינן חיין לעולם הבא שנ' וימח את כל היקום אשר על פני האדמה בעולם הזה וימחו מן הארץ בעולם הבא. [ועי' ברמב"ן כאן].

ולפי"ז נראה דהכי פירושא דקרא, דאת דור המבול כולו מחה הקב"ה לגמרי מן העוה"ז ומן העוה"ב, ואילו נח משום צדקותו, קיבל עונש עבירות שבידו בעוה"ז כמרומז בקרא 'וישאר אך נח' שהכוונה היא למה שנאמר אך צדיק בארץ ישולם, ודוק. [מהגאון ר' אברהם יששכר הכהן מלאכי שליט"א].


ח, יט כָּל־הַֽחַיָּ֗ה כָּל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ וְכָל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה.

איתא בסנהדרין (קח, ב): למשפחתיהם יצאו מן התבה. אמר רבי יוחנן למשפחותם, ולא הם.

ובעיקר ביאור דברי הגמ' נלאו כל חכמי לב למצוא הפתח בדרך הפשט, יעויין רש"י ויד רמ"ה ומהרש"א ובאר שבע והגהות הגריעב"ץ והגהות חכמת מנוח שם , וראה בשו"ת הרמב"ם (סי' תנח) וז"ל, ולעניין יוצא תיבה כל אותן הדברים דברי הגדה ואין מקשין בהגדה וכי דברי קבלה הן או מילי דסברא אלא כל אחד ואחד מעיין [בפירושן] כפי מה שיראה לו בוד ואין בזה לא דברי קבלה ולא אסור ולא מותר ולא דין מן הדינין ולפיכך אין מקשין [בהן]. ויש ששיערו שנתכוין לדברי רבי יוחנן אלו.

ובנוסף לזה קשה טובא שרבי יוחנן שינה את לשון התורה שבפסוק כתיב למשפחותיהם והוא שינה למשפחותם, וזו פליאה גדולה מאוד, ועי' מהר"ץ חיות שהוסיף להפליא שהרי בב"ק (סו, א) דרשו שניהם דכתיב גבי אתנן היינו הם ולא וולדותיהם, וכאן דרשו להיפך משפחותיהם ולא הם.

ודקדוק זה היה נראה לענ"ד ליישב בהקדם דבר פשוט, דיש להתבונן מה ההבדל במשמעות בין 'למשפחותיהם' ל'משפחותיו'. ולכאורה היה נראה ששייך ב' עניני משפחה בבעלי חיים, א' משפחה כפשוטו, היינו הם ובני זוגם והוולדות של הבע"ח שנולדו מהם. ב' בני מינם.

והנה רש"י פירש "למשפחתיהם - קבלו עליהם על מנת לידבק במינן", ונראה המכוון ד'למשפחותיהם' משמע המשפחה במובן הרחב יותר בני מינן ולא המשפחה המצומצמת, וע"ז מתפרש שינוי הלשון 'למשפחותיהם' ולא כתיב למשפחותם כמו בכל דוכתא (ראה בהכתב והקבלה).

והנה מן משמעות זו 'למשפחותיהם' בודאי אין למעט אותם בעצמם, וכמו לגבי אתנן, אלא המיעוט של ר' יוחנן הוא לפי מה שפירש את המשמעות של התיבה במובן של משפחה מצומצמת, שאף זה בכלל המשמעות, וע"ז דייק שרק משפחתם ולא הם (לפי איזה פירוש שיהיה), ודוק.


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 19 אורחים