מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

~ הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה ~

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
מחולת המחנים
הודעות: 2770
הצטרף: ה' דצמבר 13, 2012 12:49 pm

~ הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה ~

הודעהעל ידי מחולת המחנים » א' דצמבר 03, 2017 1:50 am

פ' וישלח

סתירה בדברי הרמב"ן במעלת ארץ ישראל

ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה (בראשית לד, יט). חלקת השדה - חלק בשדה, והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא (אבן עזרא).
והרמב"ן הביאו בזה"ל: "אבל ר' אברהם אמר כי הזכיר הכתוב הזה להודיע כי מעלה גדולה לארץ ישראל, ומי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק העולם הבא".

ובפרשת חיי שרה על הכתוב (בראשית כג, יט) "ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה היא חברון בארץ כנען", כתב האבן עזרא וז"ל: "ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים, ועוד לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה", וברמב"ן הקשה "ולא ידעתי טעם לדברי ר' אברהם שאמר להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים, ועוד לקיים לו דבר השם להיות לו נחלה, כי מה מעלה לארץ בזה כי לא יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה?".

ולכאורה יש לתמוה, מדוע בקניית חלקת השדה של יעקב מיד בני חמור אבי שכם הביא הרמב"ן את דברי האבן עזרא ולא העיר עליהם מאומה, ונראה שהסכים לדבריו, ומדוע בקניית אברהם אבינו את מערת המכפלה הביא הרמב"ן את דברי האבן עזרא וחלק עליו?

וניתן לתרץ שאצל יעקב אבינו היה בזה קניית חלק בארץ לחיים, ואילו קניית מערת המכפלה שהיתה רק לקבורה היא מעלה פחותה.
ולהעיר גם מירושלמי כלאים פ"ט ה"ג: "רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין, ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ, אמר רבי בר קיריא לרבי לעזר מה הועילו אילו אני קורא עליהם (ירמיהו ב, ז) ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם, ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם, אמר ליה כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן, דכתיב (דברים לב, מג) וכפר אדמתו עמו".
ואם כי יש לחלק טובא, דשרה הרי דרה בארץ ישראל, מ"מ משמע מזה שקניית חלקה לקבורה היא מעלה פחותה מקניית נחלה.

האם דנו בזה באיזהו מקומן?

קו ירוק
הודעות: 3920
הצטרף: ד' מרץ 16, 2016 7:01 pm

Re: סתירה בדברי הרמב"ן במעלת ארץ ישראל

הודעהעל ידי קו ירוק » א' דצמבר 03, 2017 2:07 am

דברים של טעם

איש גלילי
הודעות: 2409
הצטרף: ג' יולי 08, 2014 3:28 pm
מיקום: הגליל העליון

Re: סתירה בדברי הרמב"ן במעלת ארץ ישראל

הודעהעל ידי איש גלילי » א' דצמבר 03, 2017 5:24 am

נראה פשוט כדבריך.

לעמל יולד
הודעות: 70
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

בין בלעם למרגלים- בחירה בדעת הרמב"ן

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' יולי 21, 2019 10:36 pm

פ' בלק

ע' רמב"ן במדבר כב כ ז"ל:
ובמדרש (במדב"ר כ יב) אמרו מכאן אתה למד שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו והנכון בעיני בענין הזה כי מתחלה מנעו השם שלא יקלל את העם כי ברוך הוא ולמה ילך עמהם אחרי שלא יקללם והם לא יחפצו בו לדבר אחר על כן אמר לא תלך עמהם שלא תאור את העם כי ברוך הוא ובידוע כי בלעם הודיעם את דברי האלהים ובלק שלח אליו פעם שנית כי לא האמין והוסיף לו כבוד בשרים רבים ונכבדים מן הראשונים ונדר להרבות שכרו וכבודו ובלעם ענה אותם שאין הדבר תלוי בממון ולא ברצונו רק הכל ביד השם וישאל ממנו עוד מה יצוה אותו ועשה זה כהוגן כי מה ידע הוא בדעת עליון ועצת ה' לעולם טובה והוא יורה חטאים בדרך ויודיענו מה יענה מלאכי גוי או יגיד לו מה יקרה להם בעתיד והנה השם אמר לו כבר הודעתיך כי העם ברוך הוא ולא תוכל לקללם ועתה חזרו לפניך ואם לקרוא לך בלבד באו כלומר שיתרצו בלכתך עמהם על מנת שלא תקלל את העם כאשר הודעתיך מתחלה קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה שאפילו אם אצוה אותך לברך שתברכם ו לא תירא מבלק וזה טעם " אם לקרא " וכן היה החפץ לשם הנכבד מתחלה שילך עמהם אחרי הודיעו אותם שלא יקללם ושיתנהג בענינם כאשר יצוה כי הרצון לפניו יתברך שיברך את ישראל מפי נביא לגוים וכו'

מבואר בדבריו כאן ובהמשך הפרשה (פסוק לב ועוד), שאדם יעשה תמיד את חפץ ה', רק בדרך שרוצה לילך מוליכין אותו, היינו שלא נתנה בחירה ביד האדם לבחור בטוב או ברעה שע"י בחירתו יפעל או ישנה כלשהו מרצונו ית' בעולם, אלא יבחור הבוחר בדרך שילך, משמים יוליכהו ע"פ בחירתו ובדרכו ילך, אבל סוף סוף חפץ ה' יצליח, והוא יעשה בדיוק כרצונו יתברך, ודרכו ובחירתו יקבעו אם זכה במצוה או ח"ו חטא הוא לו.

וע"ע בדברי רבינו בראשית טו יד.

אבל עי' מה שכתב בעניין המרגלים במדבר יג ב וז"ל:
והשם היודע עתידות צוהו שישלח איש אחד איש אחד מכל מטות ישראל ושיהיו הנשיאים שבהם כי חפץ השם שיהיו שוים בענין כל הגדולים אולי יזכרו וישובו אל ה' ואם אין שתהיה הגזירה שוה בכל העם וכו

הלא כאן כתב שחפצו ית' היה רק שיהיו שווים בתוצאה, אבל לא כתב מה היה חפצו שיעשו המרגלים בפועל כמו שכתב בבלעם.
והשאלה מה בין בלעם והמרגלים, שבבלעם כתב שחפץ ה' הצליח גם במעשי הרשע ההוא, ובמרגלים לא כתב כן.

(ומובן שלא יתכן לומר במרגלים שחפצו ית' היה שיחטאו, וכן לא יתכן שעשו בפועל שלא כחפצו, ואולי המשכיל בעת ההיא ידום, אבל סוף סוף תורה היא וללמוד אני צריך, מה יסוד החילוק בין הפרשיות, מה דעת רבינו בעניין בפרט שתוך העניין הוא חולק על דעת הרמב"ם (לכה"פ בכמה פרטים) בספר המדע כמבואר שם בבראשית.

האם ההבדל הוא בין בחירת ישראל ובחירת עכו"ם? או שיש כאן עניין אחר?

לעמל יולד
הודעות: 70
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

רמב"ן - משמשי ע"ז מקור איסורו

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' אוגוסט 25, 2019 12:33 am

פ' עקב

איתא ברמבן דברים ז כה ז"ל:

לא תחמד כסף וזהב עליהם. יחסר "אשר" לא תחמוד כסף וזהב אשר עליהם והוא נויי ע"ז צוה תחלה לשרוף ע"ז עצמה שהיא "פסילי אלהיהם" ואסר גם כן הנויין שעליהן והזהיר עוד ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו לאסור בהנאה כל עניני ע"ז היא ומשמשיה ותקרובת שלה והנויין 

ובספר המצות (לא תעשה קצ"ד) הלא חלק רבינו על הרמב"ם, ז"ל:

... אבל ביאור הדבר הזה כך הוא שתקרובת ע"ז אסור הוא בהנאה מן התורה וכו'...
...ועיקר איסורו בהנאה מזה הכתוב והוא דברי תורה כמו שלמדו בעיקר השני או שהוא גלויי מילתא בעלמא לפסוק וקרא לך ואכלת מזבחו שאיסורו אף להנאה, אבל משמשי ע"ז הם בלאו אחר דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך וכמו שנתבאר ברביעי של ע"ז (דף נ"א:) עמהם דומיא דעליהם מה עליהם דבר של נוי אסור שאינו של נוי מותר והנהנה מהם לוקה מזה הלאו, אבל ע"ז בעצמה יש לה לאו אחר לא ידבק בידך מאומה מן החרם וכמו ששנינו (דף מ"ג:) ר' יוסי אומר שוחק וזורה אמר לו אף היא נעשית זבל ונאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ולילקי נמי משום ולא תביא תועבה אל ביתך, והנה הוא לוקה שמונים מאלו השני לאוין, אבל משמשין נראין הדברים שאינן בכלל ולא תביא תועבה אל ביתך שאילו היה כן ילקה עליהם שלש משום לא תחמוד כסף וזהב עליהם ומשום ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם ומשום לא ידבק בידך מאומה מן החרם, אלא ע"ז בלבד היא שנקראת חרם דכתיב כי חרם הוא ולא משמשיה ותקרובת שלה וכו'...

ותמיהה לי טובא בדברי רבינו הנראים כסותרים זו את זו להדיא וצ"ע

אב בבינה
הודעות: 726
הצטרף: ב' אפריל 07, 2014 3:46 pm

Re: רמב"ן - משמשי ע"ז מקור איסורו

הודעהעל ידי אב בבינה » א' אוגוסט 25, 2019 12:52 am

כבר התקשה בזה בעל הכנסת הגדולה בפירושו על הסמ"ג דינא דחיי ל"ת מו.

ואעתיק מה שכתבתי במקו"א:

יש ג' שיטות בראשונים בלאוי של עבודה זרה.
שיטת הרמב"ם הוא שאיסור הנאה של תקרובת, משמשי, וניו, וע"ז עצמה כולם נלמדו מהלאוין "ולא תביא תועבה אל ביתך" וכן "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם".
שיטת הרמב"ן הוא שע"ז עצמה נלמד מלא ידבק מאומה מן חרם, נוי ומשמשי ע"ז נלמד מ"לא תחמוד כסף וזהב עליהם" ותקרובת נלמד מהפסוק (שמות לד טו): "פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו", וכתב הרמב"ן (שם, ובהשגות לסה"מ ל"ת קצ"ד) "ואני אומר על דעת רבותינו שזו אזהרה באוכל תקרובת ע''ז, שהם אמרו שאסור הוא מן התורה" עכ"ל,
וכעי"ז שיטת הסמ"ג (ל"ת מה) שלמד שע"ז עצמה, משמשי, וניו ע"ז נכללים בפסוק "ולא תביא תועבה" וכן "ולא ידבק לך" כדברי הרמב"ם, אבל תקרובת נקט (ל"ת קמח) כדעת הרמב"ן שנלמד מוקרא לך לאכול מזבחו.
ולכאורה לדעת הרמב"ן והסמ"ג אין תקרובת ע"ז נכללים בלאו "ולא תביא תועבה" ולכן אין איסור להכניסו לבית.
אבל להרמב"ם למד מזה שגם איסור משמשי ע"ז ואיסור תקרובת ע"ז נכללים בלאוים אלו, וזה לשונו (פרק ז' מהלכות ע"ז הלכה ב'):
"עבודה זרה ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך, וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים, אחת משום ולא תביא, ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" עכ"ל.
ובאמת כדברי הרמב"ם כבר מפורש במדרש רבה, שגם תקרובת ע"ז נכללים באיסורים אלו.
זה לשון המדרש (שמות רבה פרשת בא פרשה טז):
"לא זה בלבד אסור אלא כל דבר שהוא של עבודה זרה אסור להתרפאות בו, שאם יאמרו לו לאדם טול ממה שמקטירין לעבודה זרה או טול מן האשרה ועשה מהן קמיע והתרפא אל תטול, שכן כתיב (דברים יג) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם זו עבודה זרה, ואומר (דברים ז) ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו" עכ"ל.
הרי מה שמקטירין לע"ז, והיינו תקרובת עבודה זרה, עוברים בשני לאוים אלו.
ובאמת ניתן להוכיח מדברי חז"ל בשני התלמודים שמשמע כדברי הרמב"ם שאיסור תקרובת ע"ז נכלל בלאוין הנזכרים.
על הלאו של לא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפורש בגמ' (ע"ז יב:) בענין חנויות המעוטרות בוורד (עי' רש"י שמדובר בתקרובת ע"ז), שעוברים בלאו זה. וכן מבואר בגמ' (לד:) לענין פרש עגלי ע"ז (והיינו תקרובת ע"ז כמבואר בגמ' שם) שאפילו הפרש נאסר, משום דכתיב "ולא ידבק בידך מאומה גו'". וכן מפורש בירושלמי (ע"ז פרק ה' הל' יב, מובא גם בתוס' זבחים עב. ד"ה אלא, ובר"ש ערלה ג ז) שהטעם שאמרו במשנה שיין נסך ועורות לבובין אוסרין בכל שהוא, הוא משום: "יין נסך וע"ז ועורות לבובין על שם 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם'.", והכוונה ש"מאומה" מבואר אפילו כל שהוא. ובאמת הבנה זו שמאומה משמע אפילו כל שהוא מפורש במשנה שבת צ., לענין במשמשי עבודה זרה. הרי מפורש בכמה מקומות שתקרובת ע"ז ויין נסך (שהוא סוג תקרובת ע"ז) נכללים בפסוק זה.
וכן "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו", הנה מ'והיית חרם כמוהו' למדו חז"ל (קידושין נח.) "כל שאתה מהייה הימנה הרי הוא כמוהו", כלומר שעבודה זרה תופסת את דמיו. וגם שביעית דרשו שם מדכתיב (ויקרא כה יב) "'יובל היא קודש תהיה לכם' מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תופסת דמיה". ובהמשך איתא ששביעית וע"ז הוי שני כתובים הבאין כאחד עי"ש, והיינו ע"פ הכלל של שני כתובים הבאין כאחד יש לנו מקור ברור ששאר איסורי תורה, חוץ משביעית ועבודה זרה, אינם תופסים את דמיהם.
ועל אף שיש מקור ברור שרק ששאר איסורי תורה אינם תופסים את דמיהם, אף על פי כן מפורש בגמ' (ע"ז סב.) שהסיבה שהעושה שכר ביין נסך – שהוא תקרובת ע"ז – שכרו אסור משום "... הואיל ותופס את דמיו כעבודה זרה" ע"כ. הרי שגם יין נסך תופס את דמיו. ועל כרחך שגם יין נסך ותקרובת ע"ז נכללים בפסוק של "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו".
וכן בתרגום המיוחס ליונתן על הפסוק לא תביא תועבה כתוב "ולא תיעלון ריחוקי טעוותא ותשמישתא לבתיכון", ומפורש שגם משמשין נכלל בזה, (לא קשה לדעת הסמ"ג, אבל מבואר דלא כהרמב"ן).
הרי שמפורש הדברים שאיסור תקרובת ע"ז יש בה לאוין אלו, וצע"ג לדעת הרמב"ן.
ואין לדחות שמא לדעת הרמב"ן תקרובת ע"ז תופס את דמיו רק מדרבנן, כי מלבד שבחשבון הגמ' מבואר דלא כזה שהגמ' שואל מערלה וכלאי הכרם עי"ש ודו"ק, הלא חוץ מזה רבינו הרמב"ן כתב מפורש (קידושין נח.) שהסיבה שהמקדש בעורות לבובין או ביין נסך אינה מקודשת הוא משום שתקרובת ע"ז אסור מדאורייתא, עי"ש, ומבואר מדבריו שעל הצד שתקרובת אסורה רק מדרבנן אכן קידושיו קידושין, ורק באיסורי תורה אינה קידושין. ואמנם הרמב"ן גם כתב (שם נו:) שבאמת היה ראוי למיתני במתניתן שם שהמקדש בעורות לבובין וביין נסך אינו מקודשת, רק שהמשנה רק מנה הדברים שאם מכרן וקידש בדמיהם מקודשת, בעוד שבאיסורי יין נסך ועורות לבובין אי אפשר לומר הכי. והנה אם לדעת הרמב"ן רק איסור תורה מפקיע קידושין, וכתב שאם מכר יין נסך וקידש בדמיו אינה מקודשת, ע"כ צ"ל שיש איסור תורה על הממון, והיינו שתקרובת ע"ז תופס את דמיו מדאורייתא.
וע"כ גם לדעת הרמב"ן תקרובת ע"ז נכלל בלאו של "ולא תביא גו' והיית חרם כמוהו".
ובאמת הדברים מפורשים בדברי הרמב"ן על התורה שכתב (דברים ז, כו) "והזהיר עוד ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו לאסור בהנאה כל עניני ע"ז, היא ומשמשיה ותקרובת שלה והנויין" עכ"ל, ומפורש שתקרובת נכלל באיסור לא תביא. וכן כתב עוד (דברים ו, י) "כל איסורי ע"ז היא עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה הכל אסור, שנאמר (להלן ז כו) שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא" עכ"ל, וכנ"ל זה אותו פסוק שמתחיל עם "ולא תביא תועבה אל ביתך", וע"כ לדעת הרמב"ן תקרובת נכלל בלאו זה.
ולכאורה יש לנו סתירה משני מקומות הללו, לדברי הרמב"ן שנקט שתקרובת נלמד מ"וקרא לך ואכלת מזבחו", וכמו כן קשה עליו מדברי הגמ' שמבוארים שתקרובת נכלל בלאוין הללו.
ומוכרחים צריך לומר על אף שאין עיקר האיסור של תקרובת נלמד מהפסוק הזה, ולכן הנהנה מתקרובת ע"ז אינו לוקה משום "לא ידבק" ו"לא תביא תועבה", מכל מקום תקרובת ע"ז נכלל בגדר חפצה של תועבה, ונכלל בכל הדינים הללו. והיינו שעל אף שאין שם האיסור נלמד מפסוקים אלו, מכל מקום גדרי האיסור דומים, ולכן גם בתקרובת שייך בה דינים של מאומה, ולכן אסור בכל שהוא כדברי הירושלמי, וכן אפילו הפרש של זבחי ע"ז נאסר מדכתיב מאומה, וכן תופס את דמיו, ודו"ק היטב.
ובאמת כעין כל זה מפורש בספר דינא דחייא (לבעל כנסת הגדולה, ל"ת מ"ה, וכן שם לא תעשה מו האריך יותר) וזה לשונו:
"יש לומר שאף לדעת הרמב"ן תשמישי ע"ז ונוייה ותקרובתה בכלל איסור זה, אע"ג דאינם נכללים בפסוק דולא תביא תועבה אל ביתך, מכל מקום מדגלי קרא בע"ז שתופסת את דמיה הוא הדין בתשמישי ע"ז ותקרובתה ונוייה, דאע"ג דע"ז ושביעית הוו שני כתובים הבאים כאחד שתופסים את דמיהם ואין מלמדין, כדאמרינן סוף פ"ב דקידושין, היינו לשאר איסורין, אבל נויי ע"ז ותשמישיה ותקרובת שלה דהכל הוא שם ע"ז, כיון דגלי קרא בעז עצמה שתופסת את דמיה הוא הדין נוייה ומשמשיה ותקרובת שלה" עכ"ל.
זה יצאנו שלדעת הרמב"ן גם אם אין איסור תקרובת נלמד מהפסוק "ולא תביא תועבה אל ביתך", אף על פי כן תקרובת נכנס לתוך גדרי איסור זו, ולכן כמו שתקרובת תופסת את דמיו מן התורה, הוא הדין שהוא נכלל באיסור "לא תביא" ולכן אסור להכניסו תוך הבית, והוא הדין אסור להשכיר בית למי שמכניס לתוכו תקרובת ע"ז.

לעמל יולד
הודעות: 70
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: רמב"ן - משמשי ע"ז מקור איסורו

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' אוגוסט 26, 2019 12:38 am

תודה על המ"מ, ממש כמים קרים על נפש עייפה, לא מצאתי מנוח לנפשי זה כמה ימים.

בל"נ אני יעיין בדבריך, ואעיר ככל שיהיה לי.

לעמל יולד
הודעות: 70
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: רמב"ן - משמשי ע"ז מקור איסורו

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' אוגוסט 26, 2019 5:50 am

יש בדבריך דברי טעם, כה יתן ה וכה יוסיף, אבל הקושיא מצד עצמה טרם נפתר כל צרכיה.
סוף סוף למה לרבינו בפירושו עה"ת לדייק ממש שלא כפי מה שכתב בסהמ"צ? ועדיין צ"ע.
בכל מקרה חן חן על המ"מ, ועל דבריך בענין. תודה!

נוצר תאנה
הודעות: 130
הצטרף: ב' אוקטובר 16, 2017 9:23 pm

Re: רמב"ן - משמשי ע"ז מקור איסורו

הודעהעל ידי נוצר תאנה » ב' אוגוסט 26, 2019 2:42 pm

לא התעמקתי בדברים, אבל לכאורה יש לומר שבפירושו עה"ת הוא הולך עם פשוטו של מקרא, וכפי האמת שהתורה אסרה את כל אלו, ובהשגות על הרמב"ם הוא הולך עם דרשות חז"ל על מה לוקין וכו'

לעמל יולד
הודעות: 70
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

ביאור בדעת הרמב"ן - גדר צדקת מתושלח נח והאבות

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' נובמבר 03, 2019 5:05 pm

פרשת נח

כתב הרמב"ן (בראשית א' א') שהטעם שנתן לנו הקב"ה את כל התחלת התורה עד החודש הזה לכם להורות עניין הגמול לצדיק ולרשע, וזה עיקר הלימוד שנשים כל עיוננו בפרשיות אלו להבין ולהשכיל. לכן חשבתי לבאר דבר אחד מדבריו שלענ"ד פותח פתח להבנת דעתו בעניין זה, ותן לחכם ויחכם עוד.


כתב הרמב"ן בתחילת פירושו בפרשת נח:
בדורותיו - יש מרבותינו שדרשוהו לטובה כל שכן אם היה בדור של צדיקים ויש שדורשין לגנאי לשון רש"י והנכון בעיני לפי הפשט כי טעמו לומר שהוא לבדו הצדיק בדורות ההם אין בדורותיו צדיק ולא תמים זולתו וכן כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (להלן ז א) שאין אחר בדור ראוי להנצל ואמר "בדורותיו" כי דורות רבים עברו מעת שהשחיתו ואין צדיק בארץ בלתו ואל יקשה עליך דבר רבותינו במתושלח כי הכתוב לא יספר רק שאין צדיק ראוי להנצל מן המבול מכל הדורות ההם

ויל"ע מה גדרו של צדקות מתושלח, שכתב רבינו שאף שצדיק היה לא היה ראוי להינצל מן המבול.

עוד כתב בפ"ז פ"א:
ורש"י כתב אף נח מקטני אמנה היה ולא נכנס לתיבה עד שדחפוהו המים ולשון בראשית רבה (לב ו) מחוסר אמונה היה אלולי שהגיעו מים עד קרסוליו לא היה נכנס לתיבה אם כן יאמר שלא נכנס שם עד שגברו המים וכסו פני כל הארץ וראה כי יטבע
וקושיית רבינו קצת תמוה, שהלא מאין לנו מה שיעור קטנות אמונתו של נח, לומר ששיעורו בהא שיראה שיטבע, ואולי חסרון אמונתו היה רק כדי לראות הגשמת הבטחתו ית' אבל לא יצטרך לראות שיטבע ממש? ובאמת צ"ב שרבינו דחה את דברי המדרש עבור קושיא זו.

ולבאר קושיות הנ"ל ועוד כמה דברים שצ"ב, נקדים מה שכתב בהתחלת הפרשה:
איש צדיק תמים היה - יזכיר הכתוב שהיה זכאי ושלם בצדקו להודיע שראוי להנצל מן המבול שאין לו עונש כלל כי הוא תמים בצדק וכו'...
....אבל באברהם שאמר (להלן יח יט) לעשות צדקה ומשפט שבח אותו בצדק שהוא המשפט וברחמים שהיא הצדקה
ורבי אברהם אמר צדיק במעשיו תמים בלבו וכתיב (יחזקאל כח טו) תמים אתה בדרכיך ואחר שאמר שהוא איש צדיק כי איננו איש חמס ומשחית דרכו כבני דורו החייבים אמר שהיה מתהלך את השם הנכבד ליראה אותו לבדו איננו נפתה אחרי הוברי שמים ומנחש ועונן וכל שכן אחרי עבודה זרה ואיננו שומע להם כלל רק בשם לבדו הוא דבק תמיד והולך בדרך אשר בחר השם או אשר יורה אותו כי נביא היה וזה כטעם אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו (דברים יג ה) הנאמר בהרחקת המתנבא לעבוד עבודה זרה ונותן אות ומופת כאשר אפרש ועוד אזכיר זה בפסוק התהלך לפני והיה תמים (להלן יז א) אם יהיה תמים דעות עמי וכו'

ועוד ע' במה שכתב שם י"ח י,ט

עוד נקדים מה שכתב בפרשת אחרי מות (ויקרא יח) כתב:
ודע כי חיי האדם במצות כפי הכנתו להם כי העושה המצות שלא לשמן על מנת לקבל פרס יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים בעושר ובנכסים וכבוד ועל זה נאמר (משלי ג טז) בשמאלה עושר וכבוד ופירשו (שבת סג) למשמאילים בה עושר וכבוד וכן אותם אשר הם מתעסקין במצות על מנת לזכות בהן לעולם הבא שהם העובדים מיראה זוכים בכוונתם להנצל ממשפטי הרשעים ונפשם בטוב תלין והעוסקין במצות מאהבה כדין וכראוי עם עסקי העולם הזה כענין הנזכר בתורה בפרשת אם בחקותי (להלן כו ה) והשיג לכם דיש את בציר וגו' יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהג העולם ולחיי העולם הבא זכותם שלמה שם והעוזבים כל עניני העולם הזה ואינם משגיחים עליו כאילו אינם בעלי גוף וכל מחשבתם וכוונתם בבוראם בלבד כאשר היה הענין באליהו בהדבק נפשם בשם הנכבד יחיו לעד בגופם ובנפשם כנראה בכתוב באליהו וכידוע ממנו בקבלה וכמו שבא במדרשים בחנוך ובבני העולם הבא העומדים בתחיית המתים


הנה מנה רבינו ארבע דרגות לצדיק ומתן שכרם בצידם.
א. העושה ע"מ לקבל פרס- ושכרו אריכת ימים עושר וכבוד בעולם הזה.
ב. העושה מיראה (היינו ע"מ לזכות בעולם הבא)- יזכה להינצל ממשפטי הרשעים ולעולם הבא.
ג. העושה מאהבה- יזכה לחיים טובים בזה וחיי עולם הבא בשלימות.
ד. העוזב כל ענייני עולם הזה וידבק בה' בלתי יפרד ממנו - יזכה לחיי עולמים בגופם ובנפשם.

ורבינו דייק ממה שכתוב "בדורותיו", שנח היה צדיק תמים הראשון בדורות רבים. א"כ ידעת שמתושלח עשה ע"מ לקבל פרס ולכך זכה לאריכת ימים, אבל לא ינצל עבור זה ממשפטי הרשעים, ולכן הדגיש רבינו שהכתוב לא יספר על העושה ע"מ לקבל פרס, כי התורה יתחיל לספר רק מדרגת היראה שזה מדרגה השני במניין (וכך מנה רפב"י), ולכך נח ראשון היה בדורות רבים ולא הזכיר מתושלח. אבל נח הצדיק תמים היה, (ודעת רבינו ש"תמים" שייך לאמונה ויראה דוקא עי' בדבריו בראשית י"ז א) ויראתו היינו אמונתו היתה מושלמת, לא יחסר בו מאמונה ולא יתכן לומר שמקטני אמונה היה.

אמנם נח התמים צדיק מושל ביראת אלוקים היה, אבל לא עסק במצוות מאהבה כמדרגה השלישית שמנה רבינו, וזה היה מדריגת אברהם אבינו שזכה לשתי העולמות עולם הזה והבא, הנה התורה התמיד סיפוריו בצדיקים אלו ובמדרגה זו.
וזה מה שכתב רבינו להלן באברהם (יז" א) התהלך לפני - ללכת בדרך אשר אורה אותך כטעם אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו (דברים יג ה) כי המצוה לאחוז דרכו קודם שיורנו יאמר "התהלך לפני" והבא אחרי הצואה יאמר "אחרי ה' תלכו" והענין בשניהם ללכת אחרי השם לירא ממנו לבדו ולעשות מה שיצוה, הנה מדבריו ידעת מה בין נח לאברהם, שאברהם עשה קודם שיורנו וזה שייך לעובד מאהבה (כמבואר במס"י), ונח עשה ע"פ הציווי מיראה.

הנה מבואר שדעת רבינו שמתושלח נח ואברהם בשלושה מדריגות היו, וע"פ יסוד זה מבואר לנו שיטת רבינו בעניין זה בפרשיות אלו.


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 5 אורחים