מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אפריל 24, 2020 2:56 pm

פרשת משפטים

שמות כ"ד פ"ה": והנה העלו העולות וזבחו השלמים כולם פרים כטעם פר כהן משיח ופר העלם דבר.
מבואר שרבינו נקט כדעת איסי בן יהודה ביומא נב. שאידי ואידי פרים, ולא כרבי חסדא דמיבעיא להו ולא אפשטא (ע"ע חגיגה ו.).
והנה היכי דלמר מבעיא ליה מלתא ולמר פשיטא ליה הלכה כמאן דפשיטא ליה.
אבל דעת רבינו בב"ק (מלחמות ה' בסוגיא דזרק כלי מראש הגג), שהיכי דבתראי מבעיא להו לא אמרינן דהלכה כמאן דפשיטא ליה, דהא מיתחזי דלא קבלוהו מינייהו, ואע"ג דשמיע לה אנן עכ"פ מידי ספיקא לא נפקינן. וא"כ למה נקט רבינו כאן כדעת איסי בן יהודה היכי דרב חסדא בתראי מיבעיא להו?

הנה, הא דנקט רבינו שאידי ואידי פרים לשיטתיה אזל.
דרבינו נקט בשמות כ"ד פ"א שכל המעשים היו לאחר מתן תורה, וז"ל שם: והנה הפרשיות כלן באות כהוגן כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכו'...
...והנה מעשה הברית ביום המחרת למתן תורה ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר וממנה נתעכב שם ארבעים יום והוא שפירש הכתוב ויקרא אל משה ביום השביעי וגו' ונאמר ויבא משה בתוך הענן וכל זה מתוקן ומבואר.
וראיתי במכילתא שנחלקו בדבר יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסים וענובים מחר באו וקבלו עליכם את כל המצות ורבי יוסי בר' יהודה אמר בו ביום נעשו כל המעשים כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית הכל כמו שפירשנו ולזה שומעין שאמר כהלכה.


ומהסגויא דחגיגה ו. מוכח דככל שננקט שלאחר מתן תורה היה מוכרחים אנו לומר דעולת ראיה היה, ע"ש תוס' ד"ה אידי ואידי, דאל"כ נקשה האיך אשתני עולת התמיד מפרים לכבשים, ותוס' משני דלמ"ד עולת תמיד היה צ"ל דקודם מתן תורה הקריבו ולכן נשתנה מפרים ע"ש.
ואכן רבינו נקט דעולת ראיה הוה בשמות פ"מ פכ"ז ז"ל: ולכך אמר בה בסדר פנחס עולת תמיד העשויה בהר סיני שהתחיל אותה משה שם, (וברש"י בפרשת פנחס כתב בפשט הראשון כרבינו, ובשני שמדובר בעולת התמיד שהיה לפני מתן תורה, ולשיטתהו קאזיל בנידן דידן).
יצאנו למדים שדעת רבינו דלאחר מתן תורה היו כל המעשים הוכרח לומר דעולת ראיה היה, ולכן דעתו דאידי ואידי פרים וזה מבואר.

ומדברי רבינו למדנו שהכריע ריבר"י במלכתא שהוא כהלכה, ויל"ע בזה, דהוא לא כפשטות הסוגיות בחגיגה ו, והא דנקט דעולת ראיה היה הוא כב"ש ולא כב"ה, וראיתי שמורי העיר קושיא זו ע' דבריו בשמחת יהושע פרשת משפטים כאן.
ועוד נשאר לנו קושייתנו למה הכריע כאיסי בן יהודה ולא כרב חסדא בתראי. ומה הכריח רבינו לומר שדברי איסי בן יהודה דלאחר מתן תורה נעשו כל המעשים אמר כהלכה בניגוד לחכמים?

(ויל"ע בדברי רבינו בפרשת יתרו (י"ט י) שציטט דברי המלכתא שלמד טבילה מאין כבוס בגדים ללא טבילה, ולא כסוגיא הש"ס דיבמות מו: דאסיק דאין הזאה בלא טבילה ובריטב"א שם ד"ה ואין הזאה תלה מח' דרבי יהושע ורבי אליעזר בהא דלפני מתן תורה או אחרי מתן תורה היה, והוא כדעת רבינו שם ולא כדעת תוס' שם, ויל"ע בדברי רבינו שם, וכן בערל"נ שם, ועכ"ז טרם נחה דעתי להבין דברי קדשו על בוריים, וה' יאיר עיני).
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב א' אפריל 26, 2020 12:39 am, נערך 5 פעמים בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

כהנים המורים לצרעת ולזבים- חידושו של רבינו

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' אפריל 26, 2020 12:16 am

פרשת תזריע

אל משה ואל אהרן - בעבור כי על פי הכהן יהיה כל ריב וכל נגע (דברים כא ה) היה הדבור גם אל אהרן או למשה שיאמר לאהרן על דעת רבותינו (ריש מכילתא).
ולא אמר בכאן "דבר אל בני ישראל" כי הכהנים בראותם הטמאים יכריחום להסגר ולהטהר, ואמר בפרשת הטהרה (להלן יד א ב) אל משה לאמר זאת תהיה תורת המצורע כי אין צריך להזהיר ישראל בטהרה וגם לא לכהן להקריב הקרבנות כי ברצון יעשו כן.
ובפרשת הזב אמר (שם טו ב) דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם בעבור שהוא דבר סתר ואין מכיר בו יזהירם שיודיע כל אחד חליו לכהן


הנה חידש רבינו שהכהנים הם הממונים על ישראל בכל ענייני המצורע, לא רק לטמא או לטהר, אלא מוטל על הכהנים בראותם אדם שיש לו נגע להכריחו לקיים את הדין, ולכן לא כתב "דבר אל בני ישראל", כי אל הכהנים הממונים דיבר הכתוב.

אבל קשה המשך דבריו, שביאר למה בפרשת הזב כן כתב דבר אל בני ישראל, יזהירם שיודיע כל אחד חליו לכהן, והלא אין לכהן שום עניין בטומאת זבים חוץ מקרבנותיהם, ולמה יודיע החולה לכהן, ומה לכהן ולטמאים??
(קושיא זו שמעתי גם ממורי בשיעור חומש לפני כמה שנים, ולא תירץ).

הנה בהקדמת רבינו לספר ויקרא כתב: והוצרך להזכיר תורת המצורע ומשפט היולדת והזב והזבה לחייב אותם בקרבן, ולהזהיר עוד מטומאתם כאשר אמר בסופם, (שמות טו לא) והזהרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטמאתם. ע"כ.
והנה הזכיר רבינו פסוק זה שהוא אזהרה לכהנים הוא שיפרישו את ישראל מטומאתם לפני כניסתם לבית המקדש, למה יזכיר פרשיות אלו בספר תורה כהנים, כי הם מוזהרים בפרשת הזב.

ובדרשת תורת ה תמימה (דף קסט במהדורת שעוועל) כתב: וכשהשלים ענין הקרבנות חזר לעניין הטהרות מפני שהכהנים צריכין טהרה, והם המורים ענייני הצרעת והזיבה.


נמצא שדעת רבינו שהכהנים הם המורים על דיני צרעת וזיבה, ולכן כתב שיודיע כל אחד חליו לכהן, כי לדעת רבינו גם בזיבה הכהנים ממונים על העם, והנה דברי רבינו מבוארים.

(במושכל ראשון יל"ע אם יש מקום לדמות קצת הך סברא דרבינו, להא דשחיטה בזר כשרה אבל המצוה מוטלת על הכהנים).

לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' מאי 07, 2020 8:01 pm

פרשת אחרי מות



רמב"ן אגרת הקודש:
ואין הדבר כאשר חשב הרב המורה ז"ל במורה הנבוכים בהיותו משבח לארסט"ו על מה שאמר כי חוש המשוש הוא חרפה לנו. חלילה, אין הדבר כמו שאמר היוני, לפי שדעתו היוני יש שמץ מינות שאינו מורגש, שאלו היה מאמין שהעולם מחודש בכוונה לא היה אומר כך זה היוני הבליעל. אבל כל בעלי התורה מאמינים שהשם ברא את הכל כפי מה שגזרה חכמתו.

הנה רבינו כתב בפרשתנו (ויקרא י"ח ו), "ודע כי המשגל דבר מכוער ונמאס בתורה זולתי לקיים המין, ואשר לא יולד ממנו הוא אסור, וכן אשר איננו טוב בקיום ולא יוצלח בו תאסור אותו התורה, זה טעם אל כל שאר בשר וכו'.

הנה גם דעת רבינו שהמשגל דבר נמאס ודאי, רק כשזה לקיים את המין וע"פ התורה איננו מאוס.


הנה, במו"נ ח"ג פמ"ט כתב (ע"פ קאפח):

ויש ללמוד מפרשת יהודה מידה נעלה וצדק ומשפט, והוא ממה שאמר: תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה. ופירוש הדבר הוא, שביאת הקדֵשה קודם מתן תורה כביאת האדם על אשתו אחר מתן תורה. כלומר, שהוא מעשה המותר שאין בו תיעוב כלל, ומתן השכר המוסכם עליו לקדֵשה אז, כמתן כתובת אשה לה עתה בזמן הגירושין, כלומר שזו זכות מזכויות האשה שמוטל עליו לשלמו.
ודברי יהודה פן נהיה לבוז מלמדנו, שכל ענייני המשגל, ואפילו המותר מהם חרפה לנו לדבר בו, וראוי לשתוק ממנו ולהסתירו, ואף על פי שיגרום הדבר לנזק בממון. כפי שאתה רואה יהודה עשה באומרו טוב שנפסיד ותכבוש מה שלקחה, מאשר נפרסם את הדרישה ונהיה לבוז, וזו היא המידה הנעלה אשר למדנוה מאותה הפרשה.

ובהמשך כתב הרמב"ם שלא רק בתורה נקרא "מנוול" וכו' על אותו המעשה, כי גם עניין הזה כך אצל הפיליסופים כמו אריסטו, ומשם ציטט הרמב"ן מה שכתב בזה.

הנה, ממשה עד משה לא נחלקו על עצם תיעוב המעשה כשנאסר, ושאינו מתועב כשמותר (ולהרמב"ם רק הדיבור בעניין מתועב כשמותר, אבל לא המעשה), ולמה יקשה רבינו את לבו במריבה על דברי הרמב"ם בשם אריסטו, שלא בא אלא לתמוך דבריו, ולא קיבל דבריו כשהתורה התירה.

ואולי דעת הרמב"ן שלא ראוי להביא דברי הכופר בעניין שיש בו שמץ מינות, אף כתנא דמסייע ליה, ואפ' כשיחלוק עליו בנקודות שאינו תואם התורה, כי סוף סוף דברים אלו מינות יש בהם, ולכן לא נכנס דברי הרמב"ם באזני הרמב"ן.

לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' מאי 07, 2020 11:50 pm

פרשת אמור (חיי שרה)

ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא) ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ והנה היא שמינית "עצרת היא" כי שם נעצר הכל.

מה שכתב רבינו שהיא שמינית כוונתו למידה השמינית שבי"ג, שלשיטתו הוא "ואמת".

ויש להעיר שבפרשת חיי שרה כתב רבינו וז"ל:
ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול והוא; שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל ובה נאמר (ישעיהו מד כד) אנכי ה' עושה כל, והוא שנאמר (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא, יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא, והיא המדה השמינית מי"ג מדות.
ומדה אחרת תקרא בת נאצלת ממנה ובה הוא מנהיג את הכל והיא בית דינו של הקב"ה הנרמז במלת וה' בכל מקום (ב"ר נא ב), והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים בעבור שהיא כלולה מן הכל, והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל במקומות רבים בעבור שהיא כנוסת הכל.

והנה בפרשת חיי שרה כתב רבינו שכל היא המידה השמינית, ונאצלת ממנו מדה אחרת שהיא כנסת ישראל, וכאן כתב רבינו שכנסת ישראל היא המידה השמינית.

והביאור עי' בשערי אורה שער א' ד"ה ו"לפעמים" (דף נ' במהדורת בית שער) (ובשער ב' ועוד מקומות ביאר בעומק) שביאר שהמידה שלמעלה והמידה שלמטה שניהם נקראים כ"ל. וסימנך כי כל בשמים ובארץ. הנה דברי רבינו מבוארים.
(גם השמינית הוא האחרון כשסופרים מלמעלה למטה והג"ר מתאחדים, וא"כ גם ידעת מה היא השמינית שספר כאן רבינו)?

(יש מקום עוד לעיין בעניין זה בשערי אורה שער ז' (דף תקפ"א במהדורת בית שער).
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ש' מאי 09, 2020 10:32 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 1885
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: ~ הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה ~

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ו' מאי 08, 2020 3:15 am

לעמל יולד כתב:
שמות טו כו: והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות היא כן שחלקו כבוד למלכות העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנכח אתה גבור אתה קדוש וכן כלם ותקנו בעלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מלפני מלך מלכי המלכים והבן זה.
יש להעיר מברכת "מלכיות" במוסף דר"ה, אחרי שמזכירים עלינו ופסוקי מלכויות לכאורה היה לנו לגמור את הברכה בנסתר?
ביאור דברי רבינו כך הוא: כל שבח שמתייחס אל המלכות מנוסח בלשון נסתר, ולפיכך מטבע ברכות המצות הוא 'אשר קדשנו במצותיו וצונו', ולא 'אשר קדשתנו במצותיך וצויתנו', כי השבח מתייחס אל 'מלך העולם'; וכן נוסח כל הברכות הפותחות ב'ברוך אתה יי אלדינו מלך העולם', הן בלשון נסתר: 'אשר בחר בנו מכל העמים', 'אשר בדברו מעריב ערבים', 'שהכל נהיה בדברו' וכל כיוצא בהן.
ומטעם זה נשתנה נוסח 'עלינו לשבח' מנוסח כל הפרקים שבברכה רביעית של מוסף ר"ה, שנוסח כל הפרקים הוא בלשון נוכח: 'אתה בחרתנו' וכו', 'ומפני חטאינו' וכו', 'על כן נקוה לך' וכו', 'מלֹך על כל העולם כלו בכבודך' וכו', ונוסח 'עלינו לשבח' הוא בלשון נסתר, מפני שמרכזו של השבח בפרק זה הוא על ש'אנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים'.
ולאור זה, דעת לנבון נקל כי אין מקום להערה זו, כי על כן הבקשה 'מלֹך על כל העולם כלו בכבודך' וכו' מכוּונת אל 'אלדינו ואלדי אבותינו'.

לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: ~ הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה ~

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' מאי 08, 2020 9:53 am

לא כן כתב רבינו, אלא שכל ברכה שיש בו מלכות אזי השבח מתייחס למלכות. וזה הכלל, כל שאית ביה מלכות ידעת שלשון נסתר נתפס, וכל דלית ביה מלכות לשון נכח נתפס.
ונראה היה שמעולם לא חילק רבינו בגוף הברכה אם השבח מתייחסת למלכות או לא, כי ברגע שמלכות קרינן ביה חלקו כבוד למלכות.

אכן, רואה אני שלא כתבתי את הדברים על סדר הנכון, שהערה זו צריך להופיע לפני הצעתי שרבינו אזל כשיטת התוס', כי לפי התוס' לא איקרי מלכות ככל שאינו בפתיחה וחתימה, וזה כוונת חידושי שרבינו נקט כשיטה זו, ואכן לא קרינן ליה מלכות ככל שאינו בפתיחה וחתימה, ולא קשי מידי ממוסף ר"ה.

ואולי התכוונת למה שכתבתי בלי לערב את דברי התוס', ודעתך שכן דעת רבינו, אבל מדברי רבינו עצמו אכתי היה לך להקשות, כי מדבריו משמע כמו שכתבתי בריש דברי כאן.
אני מודה לך על הערתך כי עכ"פ לתיקני שדרת כי הדברים לא היו כתובים על סדר הנכון. יישר כחך.

ביקורת תהיה
הודעות: 1885
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ו' מאי 08, 2020 11:35 am

הערה נוספת על דברים אלו של הרמב"ן ראה:
viewtopic.php?f=50&t=49498&p=604063&hilit=%D7%94%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA#p603539

ביקורת תהיה
הודעות: 1885
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ו' מאי 08, 2020 1:31 pm

לעמל יולד כתב:
שמות כד ה: והנה העלו העולות וזבחו השלמים כולם פרים כטעם פר כהן משיח ופר העלם דבר.
מבואר שרבינו נקט כדעת איסי בן יהודה דאידי ואידי פרים, ולא כרב חסדא דמיבעיא ליה ולא אפשיט ליה.
מדת רבינו, דלאסבורי קראי במילי דמאי דהוו הוו ליתנן כייפין להו לרבנן קדמאי. כדאשכחן בענין המוספין שכתב (בפרשת אמור ובפרשת פינחס) כי במדבר לא הקריבו המוספין, ופליג אדרבי שמעון דאמר בפרק התכלת 'כָּל הָאָמוּר בְּחֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קָרַב בַּמִּדְבָּר', ולית מאן דפליג עליה דר"ש התם.

לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' מאי 08, 2020 2:08 pm

מחקתי כי טעיתי בכוונת הרב ב"ת. הנה ביקורת שלי היה לא תהיה!
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב א' מאי 10, 2020 3:53 pm, נערך 3 פעמים בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 1885
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ו' מאי 08, 2020 2:55 pm

כלום היה צורך להדגיש את המלים לאסבורי קראי במילי דמאי דהוו הוו. אתמהה.

לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' מאי 10, 2020 10:08 pm

פרשת אמור (ראה)

ויקרא כ"ב ח:
 והזהיר בהם דרך התראה באכילתן והטעם כי בעבור שנפש האדם קצה באכילת השרצים ולא תקוץ בנבלה וטריפה וכו'.

ויש להעיר ממה דאיתא בגמ' בכורות לז. "ואלו הן דברים שהנפש קצה בהן נבילות וטריפות שקצים ורמשים ואלו הן דברים שאין הנפש קצה בהן בכורות טבלים ויין נסך".


עוד יש לברר עניין שיקוץ שכתב כאן רבינו לכאורה הוא עניין התיעוב בנפש שכתב רבינו בפרשת ראה (י"ד ג):
לא תאכל כל תועבה: הנה רצה להוסיף ביאור במאכלים האסורים ולכך אמר "לא תאכל כל תועבה", להגיד כי כל הנאסרים נתעבים לנפש הטהורה. וענין כל תיעוב שנאה ומיאוס, כענין כי נתעב דבר המלך (דהי"א כא ו) כל אכל תתעב נפשם (תהלים קז יח) כי המאכלים האסורים גסים יולידו עובי ואטימות בנפש וכו'.
אבל, הזכיר בכלל דרך קצרה כל עוף טהור תאכלו, כלומר אלו הנזכרים מאכלים נתעבים ושאר העופות למיניהם למרביתם תאכלו מהם כל טהור שלא אסרתיו. והנה כלל כל הנאסרים לנו שהם כלם תועבה ולא הוצרך לפרוט אחרי כן השרצים וכל הרמש, כי דבר ידוע הוא שתתעב אותם נפש כל נקי דעת, אבל הזכיר סימני הבהמה והחיה והדגים והעופות והנבלה להודיעך שגם הם מתועבים לנפש, ולא הזכיר הטרפה שאיננה תועבה אבל נאסרה מפני הארס או החולי הממית שלא יזיק באוכליו.


הנה ביאר רבינו שתיעוב הנפש תהיה לנפש הטהורה ולנקיי הדעת מצד הפסדם לנפש ותולדתם הרעה בו (וכן דעת רבינו בכל עניין הטריפות, וכן בשאר המצות תמיד יפרש תועלתם או הפסדם בגוף ובנפש ע' מה שכתב בשמות כ"ב כ"ג).
אמנם מפורש בפרשת ראה, שהנבילה גם הוא תועבה, משא"כ טריפה איננו תועבה, אבל בפרשתנו כתב שלא תקוץ נפשנו בנבילה וטריפה וכוללם גם יחד (וכן הגמ' שם בבכורות כלל הנבילה והטריפה בדברים שנפשו של אדם קצה בהם).

לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ש' מאי 16, 2020 11:44 pm

פרשת בחוקתי

כתב רבינו בביאורי עניין הברכות (פכ"ו פי"א):
[url]אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם והן בהיות כל עמנו כלם צדיקים ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ ונתנה הארץ לבטח בארצכם שלום בארץ מן הארץ לא תעבור בארצכם[/url].
וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותנו החוקים והמצות ולא שיהיה הכל היפך מפני זרענו השנה השביעית, ואף על פי שהם נסים נסתרים שעולם כמנהגו נוהג עמהם אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ כי אם הצדיק האחד יחיה ויסיר ה' מחלה מקרבו וימלא ימיו יקרה גם זה בקצת רשעים אבל שתהיה ארץ אחת כולה ועם אחד תמיד ברדת הגשם בעתו ושובע ושלוה ושלום ובריאות וגבורה ושברון האויבים בענין שאין כמוהו בכל העולם יוודע לכל כי מאת ה' היתה זאת ועל כן אמר (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והיפך זה יהיה בקללות בעונשי הארץ שאמר (פסוק יט) ונתתי את שמיכם כברזל ועונשי החולי כמו שאמר (דברים כח נט) וחלאים רעים ונאמנים שיקולל המאכל ויחליא ויתפרסם הנס בהיותו תמיד קיים בכולם על כן כתוב (שם כט כא) ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה שלא יתמהו באיש ההוא אשר רבצה בו כל האלה (שם פסוק יט) כי כן יהיה פעמים רבים כמנהגו של עולם בכל האומות שיבאו מקרים רעים באיש אחד רק בארץ ההיא יתמהו וישאלו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת (שם פסוק כג) כי כולם יראו וידעו כי יד ה' עשתה זאת ויאמרו (שם פסוק כד) על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם[/b]

והמשיך רבינו בפסוק י"ב:
[b]ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו, ואין בתורה ברכות שלמות כאלה שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקב"ה ובינינו.
ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן לא הרבים ולא היחידים מהם שלא עלתה זכותם לכך, כמו שאמרו (מו"ק טז) על דוד (והוא עורר את חניתו) על שמונה מאות חלל והיה מצטער על מאתים יצתה בת קול ואמרה לו רק בדבר אוריה החתי (מלכים טו ה). ועל כן תמצא לרבותינו ז"ל שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבוא מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו' (תו"כ פרק ב ב) עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא (שם פרק ג ג) כי לא נתקיים אבל יתקיים עמנו בזמן השלמות
.

מדבריו מבואר שהשלימות בא יבוא רק לעתיד בימות המשיח, או אז מקרי עם ישראל תהיה לאות ולמופת לעיני כל, למען יראו וידעו כי יד ה עשתה זאת, והנסתרים יתגלו לעין כל בפרסום גדול.

ואל תתמה וכי איך יתכן שפרסום זה נראה רק אחרי כי יבא שילה, שאז ממילא נשיג השגות גדולות ונפלאות, ונראה ניסים גדולים וגלויים לעינינו (כמו שבא בכתובים לרוב, לדוגמא: (ישעיה יא טז) והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים, והיינו שיהיה להם נס כבקיעת ים סוף), ולאחר אותות ומופתים אלו לא נצטרך התמדת הניסים הנסתרים בדרך הטבע בכדי לאמת את אמונתנו, ואיך יתכן שעניין נכבד כקידוש שם שמים זה היה לא תהיה עד אחרית ימים, ואז לא נצטרך לזה.

אבל תמיה זה אינו נכון, ונשכיל עיקר בעניין זה מדברי רבינו בסוף שער ב' בספר הגאולה וז"ל:
אבל אנחנו, עם זה, מחזיקים דבר הגאולה מפני שהיא אמת מפורסם אצל בעלי התורה והנבואה, ואנחנו מעירים בה ישיני צרות, וחוסמים פי אפיקורסים בראיותיה ומשתעשים בדבריה, מפני שאנחנו מצפים לה מתקותינו שנשיג מן הקרבה אל האלוקים בהיותנו במקדש עם כהניו ונביאיו, ועם מה שיהיה בנו מן הטהרה והקדושה, והיותנו בארץ הנבחרת ושכינתו שרויה אצלינו יותר ממה שאנחנו יכולים להשיג היום בגלות עם העמים המחטיאים אותנו, ועם מה שאנחנו בו מן הטומאה והשיקוץ.
כי אז בימי המשיח יבטל היצר הרע להשיגנו האמת כאשר הוא, או לענין אחר אשר סודו עמוק ממה שאמרתי.
זה עיקר תאותינו והכספתנו אל ימי המשיח, עם מה שמוסיף עלינו תאוה וכוסף לימים ההם ענין התורה שמבארת לנו כי בהיותנו חוטאים נעמוד בגלות ליסר אותנו, ובעבדנו כראוי ישוב האלוקים להטיב לנו כמו שהטיב לאבותינו ויותר, לא מאשר נהיה פוסחים על אמונות נוכריות אולי הן אמת, כאשר יחשבו חסרי הדעת באומתנו.
ואמנם נפשנו המתאוה מתעוררת גם כן לימים ההם ונכספה אליהם להראות לבעלי דינה רצוני לומר לשכניה הרעים אנשי הדתות הזרות כי רוח זרעו וסופתה יקצרו. וזה טבע האדם להתגבר על אנשי מחלקתו להראות כי האמת אתו ונכלל לנו ברצון הזה שרש מצוה גדולה כי אנחנו חפצים בקידוש השם לעיני העמים.
ע"כ

נמצאנו למדים, שאין לנו שום צורך לאמת את דתנו לעצמינו, כי אנו מאמינים אמונה חזקה ודאי, ואין לנו צד ספק בו, אלא אדרבה בבא משיח צדקנו במהרה בימנו נשיג השגות גדולות ורמות מאין כמוהם לפנים בישראל (וע' דברי רבינו בשער הגמול סי' שו), אבל אין עניינם לאמת אמונתנו לעצמנו כי אין לנו צורך לזה כלל, אלא להבין עניינו על צד מהותו לכל פרטיו בהבנה ובהשגה היותר ברור שאפשר להיות לאדם.
אבל לא להם בני הדתות האחרים אנשי ריבנו אומות העולם תהיה השגות אלו ולא כל הטוב אשר הובטח לנו, כי לא יזכו לה אלא ישראל, אבל רצוננו לאמת אמיתת דתינו להם ולקדש שמו ברבים, והנה לפלא יהיה בעיניהם מעלת ישראל והשגחתו התמידית עלינו, ובהתמדת הניסים הנסתרים בנו יהפוך הנסתר לנגלה לאות ולמופת, ורק בדרך זה יתאמת להם אמונתנו, דווקא בדרך התמדת הניסים הנסתרים כי לא יזכו להשגות וכו', ומכל המראה הגדול הזה יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא בעגלא ובזמן קריב, וזה מטרת הבטחות אלו.

--------------
אגב אורחא אציין, שמה שכתב רבינו שבימות המשיח "ובעבדנו כראוי ישוב האלוקים להטיב לנו כמו שהטיב לאבותינו ויותר", הרי כבר כתב רבינו בהקדמתו בפרשת שמות שתכלית הגאולה הוא לחזור למעלת האבות ע"ש, אבל באמת המעלה תהיה גדולה יותר, כי גם איתם לא היה המידה הזאת לקבל הברכות המעולות הללו בשלימות, ובימות המשיח יתקבלו בשלימות, וזה כוונתו שיטיב עמנו יותר מהאבות.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב א' מאי 17, 2020 8:30 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' מאי 17, 2020 12:35 am

בחוקתי/יתרו

מטו משמיה דחזון איש, דהא דאיתא ברמב"ן שברצות ה דרכי איש אין לו עסק ברפואות, היינו רק בעניין רפואה דווקא, אבל בשאר עסקי עולם הזה, כגון פרנסה, יצטרך לעמול בהם.

והנה כתב רבינו בשמות יח וז"ל:
כי יבא אלי העם לדרוש אלהים- השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלהים להתפלל על חוליהם, ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים".
וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (שמואל א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה.
וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מלכים ב ח ח) שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו.
וכן ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב) כמו שפירשתי שם ועוד שאני שופט אותם כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי ועוד אני מלמד אותם תורה והודעתי להם את חקי האלהים ואת תורותיו.

והנה יסוד דברי רבינו בשלילת עסק הרפואות היה כי עלינו לדרוש את הנביא ולא הרופאים.
ומפורש במה שכתב שדרשו בהם גם להודיעם מה שיאבד להם, והוא גם מה שהביא משמואל בעניין האתונות האבודות פנו לדרוש את האלוקים.
ונראה שלכאורה מפורש שלא רק בענייני רפואה פנו לנביאים, אלא גם לשאר עסקי עולם הזה.

לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' מאי 22, 2020 2:15 pm

בחוקתי (לך לך, בא אחרי ועוד)- ביאור דעת רבינו בדבריו בעניין הניסים הנסתרים.

ראיתי שהרבה התקשו בדעת רבינו בעניין הניסים הנסתרים, ובכמה אשכולות דנו בזה ולא ראיתי שפתרו אותו כהוגן.
כמו"כ ראיתי שהתקשו במה שכתב רבינו שהתפילה לא ישנה מנהגו של עולם, ומצד שני יאמר שהתפילה הוא לנס נסתר, ורצו לחלק בזה בין הנס הנסתר והגלוי, והתקשו להבין כוונת רבינו בעניין "עזיבה למקרים", ועוד כהנה וכהנה.
לכן, כתבתי מאמר קצר זה לבאר דעת רבינו, וכן לפתוח פתח בכמה סוגיות התלויים בדברי רבינו בעניין זה, וה' יהיה בעזרי.

אקדים, דברי מבוססים על דברי רבינו הרמב"ן וקצת על הרמב"ם (כי הרמב"ן מסכים עמו ומתבסס על דבריו בחלק גדול מהעניינים) ולא ציטטתי מלשון רבינו ולא ציינתי מ"מ, בכדי לא להטריח את הקורא, אבל ביססתי את דברי על דברי רבינו (יש אולי כמה דברים בודדים שאינם מפורש בדבריו אבל הם עולים מכללו של דבר, והכל ברור לענ"ד שעל פי דעתו הוא).

א. "מנהגו של עולם"- ביאורו חוקי הטבע, כמו כח משיכה, החום והקור, וכו'.

ב. דעת רבינו כדעת הרמב"ם בח' פרקים ובמו"נ, שהקב"ה קבע חוקים אלו בו' ימי בראשית, והרצון בקיומם תמידי, ובו' ימי בראשית היה הרצון הזה ולא ישתנה (כמו שפירש רבינו בפסוק וירא אלקים כי טוב באמירה וראיה- וכמדומה שיתכן שיש לרבינו חילוקי דעות מסויים סביב העניין עם הרמב"ם, כי אולי דעת רבינו שגם במנהגו של עולם אינו מוכרח שהרצון תמידי מו' ימי בראשית ואל"כ נאמר שיש פגם ברצון האלקי, ולא התברר לי דיו, ואכ"מ), חוץ ממקרים מסויימים כמו קריעת ים סוף ומתן תורה.

ג. חוקים אלו, אין ברצונו ית' לשנותם , ואין להתפלל שישנה הקב"ה ממנהגו של עולם, וזה לא יעשה בדר"כ, הגם שיש להקב"ה יכולת לשנות חוקי הטבע ודאי, אבל אין זה רצונו ית'. אבל כשישנה דבר ממנהגו של עולם כמו בקריעת ים סוף, הרי זה נס גלוי.

ד. ע"כ דיברנו ב"מנהגו של עולם" והוא חוקי הטבע.
אבל מעבר לחוקים אלו, יש עניין אחר, והוא "מקרי העולם" שהקב"ה משגיח ומנהל אותם, אין עניין המקרים והטבע עניין אחד, והמקרים הם העניינים המשתנים בטבע כלומר תהלוכת הקורות בעולם, וכשתערבב אותם תסתבך בדעת רבינו. וניהול המקרים נקרא השגחה.
והנה נחלק ההשגחה לשתי הנהגות כמו שנבאר להלן.

ה. השגחה- העניין כולל החפץ (רצון- נבאר קצת להלן), הידעה (בכללים ובפרטים- כמו שיתבאר), היכולת (לשנות), והחידוש (במעשה).

ו. שתי ההשגחות יש, האחד נקרא השגחה כללית והשני השגחה פרטית.

עיקר ההבדל במהות ההשגחות הוא הכוונה והמטרות כל אחד לפי עניינו.

השגחה הכללית מטרתו: לשמור את המינים בכללותם, היינו לשמור על כל מין ועניין בעולם, שהעולם ימשיך להתנהל על מתכונתו כרצונו ית'.

השגחה ההפרטית מטרתו: לנהל את בני האדם כפי היאות להם בשכרם וענשם, והיינו שכל המקרים שיקרה לאדם נובע ממעשיו, והכל או כגמול ואו לנסותו, והיינו או שיתרבה גמולו או כהגמול עצמו.

ז. לדעת רבינו (והרמב"ם) אין בהשגחה כללית (עכ"פ בדר"כ) עניין שכר ועונש, כי למיני החיות והבהמות והצמחים לא לו משפט הבחירה, ואין להם שכר ועונש, וכל מטרת התנהלותם הוא לשמור על קיום המינים ותהלוכות מקרי העולם שיתקיים כרצונו ית'.
הנה אין התייחסות לכל בהמה מצד עצמו בכלל, ואין הבהמה הפרטי פונקציה בהשגחה הכללית, אם כי בודאי שהקב"ה מנהל כל דבר ודבר לכל פרטיו, אבל אין הפרטים המטרה בכלל, אלא המטרה הוא הבריאה כולה שיתקיים עכ"פ, וסיבת המקרים בבהמה אינו אישית אלא כללית בבריאה, כלומר הם אינם מטרה בפני עצמם בכלל.

ח. השגחה הפרטית (כאמור- שייך רק למקרי האדם) נחלק לשתי ראשים.
האחד: הנהגת המשפט והגמול, והשני: השמירה על יראיו הדבוקים בבורא ית'.

ט. הנהגת המשפט והגמול: כמו שביארנו שכל מקרה אשר יקרה לאדם תהיה מחושבן במשפט השכר והעונש. וזה יסוד עניין השגחה הפרטית שמסובב כל הסיבות יסובב את כל המקרים שיבואו על האדם בכל ימי חייו, בסיבת מעשיו, שהעושה רצונו ית' והעובר עליו ח"ו יתוגמלו במקרי חייו כמו שמתבאר מהברכות והקללות.

(וכמאמר המוסגר נוסיף כאן נקודה חשובה:
דע שמידת הקב"ה שהוא מאריך אפיים, ומידה זו גוזר, שלא ימות אדם בחטאו מיד, ואף יתכן שיתוגמל בשכרו רק לאחר זמן או לעוה"ב, ולכן בלי שהאדם ישם לבו מרוב דביקותו בבוראו, לא יבין ולא ידע על מה ולמה באו המקרים אשר קרו לו, כי הקב"ה אינו פורע מיד, אלא לאט לאט ובצירופי מקרים רבים כפי שידוע רק אליו יודע תעלומות, וזה חלק מהותי בעניין הבחירה, שלא יתכן שהגמול ישולם מיד, כי אז לא ישאר מקום להבוחר לבחור. אבל הצדיק הדבוק בקונו בכל עת, יבין יותר עבור מה באו עליו המקרים וכן דעת הרמבם בהלכ תשובה פ"ו ה"ה (חוץ מעניינים קטנים שקורים לכל אדם במנהגו של עולם, שרבינו בשער הגמול מבאר שהם יקרו לכל אדם ואינם קשורים לגמול) עכ"פ כשאינם על דרך הניסיון (ולכן אמר רבינו שצדיק ורע לו ידע רק הצדיק עצמו, שאחרים יתלו אולי חטא בשוגג, אבל הצדיק הגמור שיודע מעשיו כולם ידע אם מגיע לו היסורים. וכן דעת רבינו שאין היסורים ניסיון אלא שתי עניינים הם, כי לא יבוא יסורים גדולים כניסיון אלא כגמול, וכ"ז דעת רבינו והנה הוא מבואר).


י. והעניין השני, השמירה על יראיו: היינו, שכמו שכוונת השגחה הכללית הוא מטרת קיום הבריאה, וכל הקורה ע"פ השגחה זו הוא עבור מטרת הבריאה הכללי, ולא עבור הפרטים, כן השגחה הפרטית כוותנו ומטרתו הוא לשמור על הפרטים, שהפרטים המושגחים (כמו הצדיקים) הם עיקר והם הם המטרה של ההשגחה, ולא מתקיימים רק עבור הבראיה בכללותו.

יא. נמצא שהאדם יכול לנוע בין שתי הנהגות האלו, והנהגה האחד יכריע ע"פ מעשי האדם את הנהגה השני. הנה האדם שנעזב למקרים, אין הוא מטרת ההשגחה, ומתקיים הוא אלא בגלל שרצונו יתברך היה שהבריאה יתקיים עכ"פ, אבל לא הוא סיבת קיום עצמו. וכשיבוא מקרה שימות בדרך המקרה, לא ינצל כלל, כי הוא אינו פונקציה בכלל, וכל קיומו אינו אלא עבור הבריאה, ועכשיו שהשגחת הבריאה הכללית יביא מקרה שימות דרכו הלא אין לו מציל, כי כך נגזרה הגזרה על הבריאה והוא בכלל הגזירה.

(ובאמת בזה העניין טמון מה שאמור "כמה יעברון וכמה יבראון" כי הכמות מצד עצמו חשובה בהשגחה הכללית שמנהל את עולמו, אבל אין הכמות עניין לכל פרט שינוהל בהשגחה הפרטית. והנה נא ידעת שאלו דברים שאין להם שיעור, מדרגות רבות יש בכל הנהגה, כי הנהגת המשפט ידון גם בכללים מסויימים למשל "ועל המדינות בו יאמר איזה לחרב ואיזה לחיה" כי הוא ע"ד המשפט, והשגחה הכללית ידון בכמות הברואים שיתקיימו או ימותו, ואז השגחה הפרטית ידון מי יתחייב ומי ישאר למקרים שהוחלט ע"י השגחה הכללית, וכן הלאה, ואכ"מ להאריך. והמציץ מבין החרכים כל אחד לפום שיעורא דיליה ישתומם מנפלאות הבורא המנהיג את הכל.)

אבל הצדיק ששמרתו עליו ית', מכיוון שהוא מטרת ההשגחה כולה מצד עצמו, הלא צריך להינצל מכל מאורע שנגזר בהשגחה הכללית, והנה הנהגת הכלל ישתנה בזכותו שלא יפגע ולא יאונה לו כל רע, כי אותו אהב ה', והכל מה שיתנהג סביבו יתנהג עבורו ממש. הנה אין הוא כמו העזוב האומלל שכל ההנהגה איתו הוא על דרך הכלל והמקרים בכלל, ואין הבדל בינו ובין כל המינים בעולם, ונמצא שהשגחתו הפרטית (שכל אדם יש לו השגחה שדן מה יעשה לו) ישתנה כפי השגחת הכללית בעולם, וזה נקרא שהוא "נעזב אל המקרים", כי אינו כדאי שהשגחתו ישנה דבר מהמקרים אשר צריכים לבא לעולם, והוא נכלל כפרט שולי בין הכללים החשובים.

יב. ונפסיק לבאר עוד עניין והוא, כוונת המילה "רצון" שכשמו כן הוא, כלומר שיש שתי רצונות לפניו ית', הראשון רצה הקב"ה שהעולם יתקיים, לא לתוהו בראה לשבת יצרה, והוא עניין קיום המינים ותהלוכות העולם.
והרצון השני, שרוצה ה' את יראיו המיחלים לחסדו. הנה זה רצון הוא שמעשינו יהיו ראויים ושלא נעבור על רצונו בעשות עבירות.
הנה, נאמר שרצון אחד שייך להשגחה הכללית, והוא שרוצה בקיום העולם, והרצון השני שייך להנהגת המשפט, והוא שרוצה שנתנהג ע"פ הטוב והוא התורה.
הנה נתבאר לך יסוד בעניין הרצון והחפץ לפניו ית', ועל פיהם מנהג את עולמו, גם ידעת על פי איזה מהרצונות ימצא הצדיק, ואיזה הבינונים. ודע שהרשע גם הוא מונהג בהשגחה הפרטית להשמדם עדי עד, וכך כתב רבינו כמה פעמים.
(והי לך הביאור "מרוצה לפניו" או עניין ה"ריצוי", שהרצון כאן הוא כפשוטו, שה' רוצה ביראיו והם מרוצים לפניו. וזה מה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ז ה"ו התשובה מקרבת את הרחוקים אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, הנה ה"רצון" הוא כפשוטו שהקב"ה רוצה בהולך תמים לפניו, ויתעב את הרשעים, וזה יהיה לך ליסוד בכל מקום. (וכמה יחרד לב אדם לחשוב כמה מתועב דרכו הרע, וכמה אהוב בוא באמת במעשיו הטובות כשיתבונן בכל זה).

יג. הנה ברצות ה' דרכי איש, הוא ישמור אותו מן המקרים שמסובב אותו המסובב ברצון הקיומי לעולם, כי כבר רצה אלקים את מעשיך. וכשיעזוב אותו למקרים, ביאורו, שאין כאן רצון ההשגחה ההוא מיוחד באיש הזה, אלא קיומו תהיה רק עבור הרצון הקיומי הראשונה, ואין לו שמירה אישית, הנה עזוב הוא למקרי השגחה הכללית.

יד. הנה, אף שנדע שנידונים אנו לפי מעשינו, יש עוד אפשרות להניצל ברוב כח מן המקרים, והוא ע"י התפילה.
כי המתפלל יכול לבקש רחמים שהקב"ה השומע תפילות ירחם עליו ויצילו וישגיח עליו בהשגחה פרטית, כי הקב"ה יודע כל הפרטים כולם ודאי, ובידו היכולת לשנות המקרים ודאי, והנה ע"י התפילה שצעק לה' ינצל מכל אף אם אינו כדאי והגון לכך, יסובב המסובב המקרים להציל את המיחלים לו והמתפללים לישועתו, והבוטח בה' חסד יסובבנו, והנה עשה לו נס נסתר דרך המקרים.
ומכאן ידעת גם למה לא נתפלל שה' יחונן אותנו בעבור זכות מעשינו, כי עיקר התפילה שיחונן אותנו במתנת חינם, כי הוא יפעל מעבר לשכר ועונש אע"פ שאינו כדאי והגון לכך, וזה יסוד גדול, ומדברנו יתבאר לך עניין זה.

טו. גם ידעת מה שכתב רבינו והרמב"ם שככל שהאדם יתקרב ויתדבק בבוראו, כך תהיה השגחתו עליו, הנה התבאר לך עניינו כי למקרוביו ישגיח בהשגחה הפרטית והם יהיו דבוקים בו תמיד, והוא בהם, לא יסור מבטו מהן ככתוב עין ה אל יראיו.

טז. וכאן טמון יסוד התפילה כולו, כי מטרת התפילה לדעת הרבה ראשונים הוא התקרבות האדם אל בוראו, וכמו שיתקרב אל בוראו בתפילתו כך ישגיח עליו מלמעלה (ודברי הנפה"ח שישליך כל צרכי עצמו ויתכוון לגבוה, כל זה עניין הקרבה הזה, כי כאשר כתב רבינו בהרבה מקומות שאין מטרתנו אלא למען שמו, ולא כמו הגויים שכל מטרתם הוא עבור עצמם. ואכמ"ל).

יז. הנה גם התבאר לך מה בין ישראל לעכו"ם, כי רוצה ה' בעמו, והם מושגחים בהשגחה מיוחדת וזה כי הם מטרת הבריאה, בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית, כי הם ראשית סיבת הבריאה, ואיך לא ישמרם הקב"ה בשמירה מעולה ויתבטל כוונת הבריאה ח"ו.
אבל היחיד בישראל יכול להיות נעזב למקרים ח"ו כל אחד על פי מדרגתו, וכאמור הרבה מדרגות יש לעניין זה ואי אפשר לפורטם כי רבים הם לאין שיעור.

כללו של דבר, אין "מנהגו של עולם" עניין אחד עם ענייני ההשגחות במקרי הנבראים, ויש בשלשתם עניין "רצון" אחר, והתבאר מקום התפילה בהנהגה, ולמה יקרה נס נסתר למקרים, ומה עניין המשפט והשמירה (ובכדי למנוע לזות שפתים, הדברים נאמרים בדעת הרמב"ן ולא היה כוונתי לבאר דברי הרמח"ל, רק מכאן תדע שדבריו מבוארים גם בדברי רבותנו הראשונים, והוא ז"ל גם בנה מבנייניו המפוארים עליהם), ועוד כמה יסודות שמושרשים בדברי רבינו.

אלו היסודות בדברי רבינו לענ"ד, וה' יאיר ענינו ויראנו נפלאות מתורתו.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב א' מאי 24, 2020 11:55 am, נערך 4 פעמים בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 256
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' מאי 22, 2020 5:45 pm

פרשת במדבר

הנני מעלה מה שכתבתי במקום אחר בפורום, והוא מתאים לאשכול זה.

לעמל יולד כתב:אלה דברי רבינו הרמב"ן בראשית כ"ה ל"ד:
ועוד כי הכתוב אמר (לעיל כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני ואחרי כן (להלן כו ג) ואהיה עמך ואברכך העשיר והעני אחרי כן ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר אין זה באותם שנתברכו מפי הקב"ה כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב) ע"כ וע"ש בכל דבריו.

למדנו מדברי רבינו יסוד חדש בפירוש הפסוק ברכת ה' היא תעשיר, שברכת ה' היא ריבוי לעולמים נחלה בלי מצרים אף ללא עצב כלל (אין זה הפירוש הנפוץ בפסוק עי' שם בראשונים).

ובפרשת במדבר (ג י"ד) כתב:
זה תמיה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם?
ואני חושב שזה חזוק למה שאמרו רבותינו (תנחומא וארא ו) כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וכאשר נאמר עוד בגזרת אם בן הוא והמיתן אותו וירב העם ויעצמו מאד (שם פסוק כ) כי היה הקב"ה אומר נראה דבר מי יקום ממני או מהם אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים


ומקושייתו נראה שתוקף שאלתו הוא בהיות שבט לוי שבט מבורכי ה', א"כ לא יתכן שלא יהיה ריבוי ותוספת להם.
ומה מתוק תשובתו לאור ביאורו לעיל, שסיבת ריבוי העם נגזר משעבודם במצרים, והא ברכת ה' לא יוסיף עצב עמה ולא יתכן שהריבוי היה מברכת ה' וביאר רבינו שהקב"ה אומר נראה דבר מי יקום, אבל אין כאן ברכת ה', א"כ לכן שבט לוי ברוכי ה' לא נכללו בכלל בעניין זה.

עוד י"ל גם בתירוצו השני שם:
ואולי היה זה מכעס הזקן עליהם כי שמעון שהוא עכשיו מרובה באוכלוסין נתמעט בכניסתו לארץ לעשרים ושנים אלף ולוי שהוא שבט חסידיו לא נתמעט במגפה
היינו שהיות ולא יתכן באותם שנתברכו מפי הקב"ה שיפסידו את ברכתו כמו שלא יעני העשיר שנתעשר מברכתו ית', לכן אם יתרבו שבט לוי לא יתמעטו במגפה,0 כי סוף סוף מהברכה התרבו והיא לא יוסיף עצב עמה להתמעט, אם כי מכעס הזקן אליהם לא התרבו כי עיכב בכך ברכתם בהפלגתו.


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 16 אורחים