מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ינואר 06, 2021 3:41 pm

שמות
ב א
ואע"פ שהיה אהרן קטן נתן השם שמחה בלבו בענין הזה או מרים אחותו מלמדתו
מבואר בדברי רבינו שאהרן היה קטן ממרים, וכ"ה במדרש שמו"ר א יג, מובא בתוספות בכורות ד. ד"ה ואהרן.
אבל יש להקשות ממה שכתב רבינו בראשית י כא "אחי יפת הגדול" - דרך הכתוב ליחס הקטן אל הגדול באחיו ולא אל הנולד אחריו וכן מרים הנביאה אחות אהרן ומשמע שאהרן היה גדול ממרים. וכן כתב רבינו מפורש בפרשת בשלח (טו כ) ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו שהוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו שגם הוא נביא וקדוש ה' ויתכן שדרך הכתובים ליחס אל גדול האחים וצ"ע.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' ינואר 08, 2021 9:26 am

שמות
ד כז
"וישק לו" - אהרן נשק למשה כי משה הענו נהג כבוד באחיו הגדול ולכן לא אמר וישקו איש לאחיו
ולעיל מו כט כתב רבינו ועוד כי איננו דרך כבוד שיפול יוסף על צוארי אביו אבל שישתחוה לו או שינשק ידיו וא"כ לכאורה היה דרך כבוד שישק משה לאהרן עכ"פ על ידיו?

(והנה ראב"ע כתב בריש שיר השירים כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה, כמו "וישקהו" (בראשית לג ד). ועם הלמד – ביד או בכתף או בלחי, על פי מנהג המדינות, כמו "ושקה לי" (בראשית כז כו) "וישק לו" (שם, כז), וכן "וישק יעקב לרחל" (בראשית כט יא), ולכאורה לפי זה כל הנשיקה כאן היה ביד בכתף או בלחי, ולמה לא נשק משה לאהרן על ידיו עכ"פ.)

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' ינואר 08, 2021 9:28 am

שמות
ג ה
כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא אע"פ שהיה רחוק מן הסנה הזהירו בזה כי נתקדש כל ההר ברדת השכינה אל ראש ההר כאשר בשעת מתן תורה ומשה בהר היה כי שם עלה שנאמר ויבא אל הר האלהים חרבה (לעיל פסוק א) והסנה היה בראש ההר והנה כלו קדוש ואסור בנעילת הסנדל וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלת אסור בנעילת הסנדל (שמו"ר ב יג) וכן ביהושע וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים (יהושע ה טו)
מבואר בדברי רבינו שעצם גילוי השכינה בסנה עשה שיהיה אדמת קודש.
ובת"י כתוב כאן וַאֲמַר לָא תִקְרַב הַלְכָא שְׁלוּף סֵינָךְ מֵעַל רִגְלָךְ אֲרוּם אַתְרָא דְאַנְתְּ קָאִים עֲלוֹי אָתַר קַדִישׁ הוּא וְעָלוֹי אַנְתְּ עָתִיד לְקַבָּלָא אוֹרַיְיתָא לְמַלְפָא יָתָהּ לִבְנֵי יִשְרָאֵל, ולכאורה כוונתו שהטעם שאדמת קודש הם הוא בגלל שעתיד התורה להינתן על ההר הזה. וצ"ע כי הר סיני היה קודש רק בשעת נתינת התורה, ואחריו כבר הותר לגמרי ואין שם קדושה כלשהי, ולמה יהא קדושה מעת הסנה בגלל שעתיד התורה להינתן עליו?

ליטוואק פון בודאפעסט
הודעות: 2697
הצטרף: ב' מאי 16, 2016 8:17 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי ליטוואק פון בודאפעסט » א' ינואר 10, 2021 1:36 pm

(שמות ג, יט) ולא ביד חזקה כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך לשון רש"י והנכון בעיני, לא יתן אתכם להלוך בדבור ולא ביד חזקה עד שאשלח ידי בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים, ואח"כ ישלח אתכם, כי כלם באו עליו טרם נתנו אותם להלוך:
ומבואר דמה שהוציאם לא היתה ע"י יד החזקה, אלא ע"י כל המדות ביחד, שלולי זאת לא היה פרעה שולח את ישראל מארץ מצרים.

ולהלן בפסוק כתיב (ו, א) ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו: ומשמע דיד חזקה די בה להוציא את ישראל ממצרים, וצ"ע

הים הגדול
הודעות: 175
הצטרף: ג' מרץ 04, 2014 10:06 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי הים הגדול » א' ינואר 10, 2021 1:44 pm

אולי בעיקר ביד חזקה אבל בצירוף השאר.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' ינואר 10, 2021 3:44 pm

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:(שמות ג, יט) ולא ביד חזקה כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך לשון רש"י והנכון בעיני, לא יתן אתכם להלוך בדבור ולא ביד חזקה עד שאשלח ידי בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים, ואח"כ ישלח אתכם, כי כלם באו עליו טרם נתנו אותם להלוך:
ומבואר דמה שהוציאם לא היתה ע"י יד החזקה, אלא ע"י כל המדות ביחד, שלולי זאת לא היה פרעה שולח את ישראל מארץ מצרים.

ולהלן בפסוק כתיב (ו, א) ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו: ומשמע דיד חזקה די בה להוציא את ישראל ממצרים, וצ"ע


יש להקשות גם יותר, ע"פ מה שכתב רבינו לעיל פסוק יג ואמר ר"א כי שאל משה מה שם יאמר לישראל משמותיו כי באל שדי לא יעשה אותות רק בשם הגדול ואין דבריו נכונים בעיני כי עדיין לא נאמר למשה שיעשה ביציאת מצרים אותות ומופתים גדולים ונפלאים אבל שיצילם מיד מצרים ויעלם לארץ ובשם אל שדי יוכל לבא בלב פרעה להצילם וגם לנצח העמים וכבר הוציא שרה מביתו בנגעים גדולים שהביא עליו ונצח אברהם לבדו המלכים הגדולים וכל זה בעזרת אל שדי השם הנודע לאבות וככה יעשה בבנים וכו'.
ומשמע שלדעת רבינו בעצם היה שייך להוציא את ישראל בלי הניסים הגדולים, ומכאן משמע שלולי הניסים הגדולים עכ"פ לא היה פרעה מוציאם ממצרים.

(ואולי שהקב"ה אמר כן למשה שהוא יחזק ליבו של פרעה וממילא לא ישלחם בלי הניסים הגדולים, וגם זה צ"ב קצת).

ליטוואק פון בודאפעסט
הודעות: 2697
הצטרף: ב' מאי 16, 2016 8:17 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי ליטוואק פון בודאפעסט » א' ינואר 10, 2021 3:59 pm

זה לא קשה לי.
בתחלה כאשר שאל משה מהקב"ה את שמו, היתה אפשרות שיוציאם ללא יד חזקה וללא מוראים גדולים, עכ"פ כן חשב משה.
ע"ז אמר לו הקב"ה ואני ידעתי כי לא יתן וגו', דהיינו שעכשיו נתנבא שאינו כן, וצריכים יותר מיד חזקה ובטח שלא תספיק 'אל שדי'.

אני שאלתי לאחר הנבואה הזאת.

ובאמת נאמרו כמה מאמרי דרוש לבאר את כל המשא ומתן שבין משה רבינו והקב"ה, והחילוקים שבין הלשונות, ומתי התחיל ה'אקשה את לב פרעה' וסתירות בדברי רש"י בזה ועוד. מראה מקום זה נוגע לכל העניינים האלה.

הים הגדול
הודעות: 175
הצטרף: ג' מרץ 04, 2014 10:06 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי הים הגדול » א' ינואר 10, 2021 4:05 pm

מנ"ל למשה לדעת הא דולא ביד חזקה קודם שנא' לו (כנ"ל קו' רבינו על הא"ע)

הים הגדול
הודעות: 175
הצטרף: ג' מרץ 04, 2014 10:06 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי הים הגדול » א' ינואר 10, 2021 4:08 pm

שו"ר מש"כ הרב לפ"ב ותיתי לי שכוונתי לד"ק.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' ינואר 10, 2021 4:13 pm

רק לחדד. זה לשון רבינו להלן ז ג אשר אמר קודם המכות (לעיל ד כא) ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות כענין שאמר (לעיל ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ינואר 12, 2021 11:28 am

וארא
ו י
והנכון בעיני כי מלת "לאמר" להורות על בירור הענין בכל מקום וידבר ה' אל משה באמירה גמורה לא אמירה מסופקת ולא ברמז דבר ולכך יתמיד זה בכל התורה כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות (במדבר יב ח) ולבן אמר כן ליעקב אמש אמר השם אלי לאמר (בראשית לא כט) באמירה ברורה שלא אזיק לכם כי לולי כן הייתי עושה עמכם רע וכן ויאמרו בני ישראל אל משה ואל אהרן לאמר (במדבר יז כז) שהיו אומרים להם כן בפירוש וצועקים להם בגלוי פנים כי המקור לבירור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיהו כג יז)
וכן כתב רבינו (במדבר כד א ) כי ידבר על ביאור הנבואה יאמר כי למשה רבינו תבא מבוארת כמדבר אל חברו פנים אל פנים שמודיעו דבריו וכוונתו עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכוונתו באמירה ובהכרת רצונו בפניו ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שנבא לכבוד ישראל שעמד על דברי ה' ועל רצונו וחפצו בכל הענין העתיד לבא לישראל. והנה זה הגדרת מעלת "פה אל פה אדבר" שהדברים מבוארים.
והנה בריש פרשת הסנה כתב רבינו שמשה טרם הגיע למעלתו הגדולה בנבואה, ובריש פרשתנו מבואר בדברי רבינו שהקב"ה הוכיח את משה שהאבות לא ידעו בנבואה את השם אלא קל ש-די, אבל למשה התגלה בשם, ולכאורה צ"ל שהתגלות בשם היה אחרי שמשה שאל מה שמו והקב"ה ענה אהיה אשר אהיה, וא"כ אם מאז התגלה הקב"ה למשה בשם הוי"ה הכתוב היה צריך לומר "וידבר ה אל משה לאמר" כבר בנבואות שהיו אחרי הסנה ולפני פרשיותינו, ולא כתוב לאמר אלא אחרי שהקב"ה אומר וארא אל אברהם וכו'. וצ"ע.
ואולי דעת רבינו שהיה למשה התגלות בשם אחרי ששאל מה שמו, ומאז ועד "וידבר ה' אל משה לאמר" לא היה נבואתו במעלתו הגדולה, ורק אחרי שנאמר וידבר ה' וכו, התנבא במעלתו הגדולה.

עוד יש להעיר שמצינו בנח (בראשית ח טו) וידבר אלקים אל נח לאמר, ולכאורה לפי דברי רבינו גם בנח היה הנבואה בדרגה זו, כי כתוב לאמר, משמע שהיה הנבואה במילים מבוארות? אם כי שם כתוב מפורש וידבר אלקים ולא כתוב את השם, ואולי זה דרגה אחרת בנבואה, ויל"ע.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ינואר 12, 2021 11:29 am

וארא
ז ג
ואשר אמר קודם המכות (לעיל ד כא) ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות
ואני תמה, שהלא אם נתנבא משה שבחמש האחרונות יענש פרעה, אזי מוכרח היה עונש זה, ואף אם פרעה היה משחררם בחמש הראשונות היה בא אליו (ודעת רבינו תמיד שהנביא לא יתנבא על עתידות בחטא ועונשו אלא ירמוז)?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ינואר 12, 2021 5:04 pm

וארא
ז יא
ו"חרטומי מצרים" יכלול את שניהם ולא ידענו גזרת המלה ואמר רבי אברהם כי היא לשון מצרי או לשון כשדי כי לא מצאנו רק בדברי שניהם והקרוב כדברי רש"י (בבראשית מא ח) שהיא מלה ארמית מורכבת חר טמי הנחרים בעצמות.
וקשה שהרי כתב רבינו בראשית מג כ בי אדוני" - לשון בעיא ותחנונים הוא ובלשון ארמית בייא בייא לשון רש"י וזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי ואינה דומה אליה כי בייא כולה מלה לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי.
(וכבר ביארנו שם "שכוונת רבינו לשאול שתי קושיות. וקושייתו הראשונה הוא וזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי ואינה דומה אליה, טענת רבינו הוא שמוזר לסמוך מילה בלשון אחר ככל שאין לו חבר ומילה אחר בתורה. כי הרי גם רבינו סמך מילותיו על לשון אחר לעיל מ טז, הביא מרבי סעדיה גאון בפירוש סלי חורי. אבל שם כתב רבינו שהוא כמו שכתוב בישעיה "ולא עתה פני יחורו", והנה מצא חבר למילה זו במקום אחר, רק כאן כתב רבינו שהיות ואין למילה דומה לו בתורה מוזר לסמכו על לשון אחר. וכעין כתב רבינו לקמן מט כב, וגם שם כתב "שאין להם חבר בלשון המקרא", וזה כוונתו, שאפשר לסמכו בלשון אחר רק כשיש לו חבר".)


והנה כאן הסכים רבינו לסמכו על לשון אחר אף שאין לו דומה וחבר במקרא?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ינואר 12, 2021 5:10 pm

וארא
ח יט
רק אמר הירא את דבר ה' שדבר להם משה כן והיתה העצה הזאת בחמלת ה' כי מכת הברד לא שלחו רק להשחית יבול הארץ ולא על האדם על כן יורה חטאים בדרך להצילם ממנה.

ונראה לבאר מה שדוקא במכה זו נאמר התראה זו להורות לחטאים דרך, וכן יש אריכות בפסןקים הירא את דבר ה' וכו', ע"פ המדרש שציטט רבינו לעיל ז' ג' אמר רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינין אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד) מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא כך פרעה הרשע כיון ששגר הקב"ה אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקב"ה אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.
כי הנה מכת ברד היה ההתרה החמישית, כי בכינים ושחין לא היה התראה בכלל, ולכן היה כאן דגש מיוחד להורות לחטאים דרך, כי מכאן נבדל הירא את דבר ה' מפרעה שלא שם לבו אל דבר ה', שמכאן ואילך הקב"ה הוסיף טומאה על טומאתו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ינואר 13, 2021 12:48 pm

וארא
ח יח
ואומר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים כדכתיב (תהלים עח מה) ישלח בהם ערוב ויאכלם וזהו לשון פדות כטעם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך

הנה רבינו ביאר בבראשית לב כא, שלשון "אכפרה" הוא מלשון כופר ופדיון. ויש להעיר שלדעת רבינו מה פירוש הפסוק כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם, ואמרו עיצומו של יום מכפר. כי לרש"י ניחא שעיצומו של יום מקנח, אבל לרבינו מה כופר ופדיון יש בעיצומו של יום?

ואולי רבינו יפרש הפסוק שהקב"ה אומר שהפדיון והכופר הוא היום עצמו, וזה שייך אף אם לא נתנו את הכופר, אלא עיצומו של יום עצמו נהיה פדיון לחטאים, ולא צריך שישראל יתנו את הכופר כי הקב"ה לוקח את היום כפדיון, והנה ביאור הכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם שהיום יהיה לכופר ופדיון עליכם, והיינו הכפרה יהיה ע"י היום.
ויהיה זה כעין מה שכתב רבינו כאן כי הקב"ה נתן את המצריים כפדיון במקום ישראל, ולא שישראל נתנו איש כופר נפשו, אלא הקב"ה לקח המצריים ככופר ותשלום מול ישראל כטעם נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך. ועדיין צ"ב קצת הבנת הדברים.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ינואר 13, 2021 12:48 pm

וארא
ט ג
"במקנך אשר בשדה" - התרה אותם בהווה כי רוב המקנה בשדה אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית כמו שאמר (להלן פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים
וברש"י בפסוק י כתב "באדם ובבהמה" - ואם תאמר מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד שנאמר במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים. והנה רבינו חלק על רש"י, וא"כ נשאר קושית רש"י על רבינו, מאין היו להם הבהמות?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ינואר 13, 2021 12:51 pm

וארא
ט יא
"ויחזק ה' את לב פרעה" - ויתכן שבמכות הראשונות היו החרטומים מחזקים את לבו להתפאר אצלו בחכמתם ועתה לא באו לפניו ואין עוזר לו ואין סומך באולתו רק עונותיו אשר ילכדונו
יש להעיר שרבינו כתב לעיל ח טו אבל הענין כפשוטו כי בראות החרטומים שלא יכלו להוציא את הכנים הודו במעשה אהרן שהיה מאת האלהים ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה, וממילא כבר מאז לא היו מגיעים לפני פרעה, ולא בגלל מכת שחין, וכבר מאז אין עוזר לו ואין סומך באולתו (ולכאורה כוונת רבינו למה שכתב לעיל ז טז שכל זמן היו החרטומים עושים בלהטיהם היה פרעה מתחזק בהם)?

כמו"כ יש להקשות שבכינים גם כתוב לשון ויחזק לב פרעה, ושם החרטומים לא חזקו את פרעה כי לא יכלו לעשות כן בלהטיהם?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ינואר 19, 2021 1:52 pm

בא
י א
"כי אני הכבדתי את לבו" - הודיע הקב"ה למשה שהוא הכביד את לבם עתה אחרי שפחדו ממנו בברד והתודו על עונם ואמר לו הטעם כי עשיתי כן למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי לא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה

הנה לעיל ז ג כתב רבינו ויש בו שני טעמים ושניהם אמת האחד כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים ולפי מעשיו הראשונים נדון והטעם השני כי היו חצי המכות עליו בפשעו כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג כב ח טו) ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח ט ז) הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות לא לעשות רצון בוראו ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו

הנה הנפק"מ בין הטעמים הללו לכאורה שלטעם הראשון ניטל בחירתו כעונש, אבל לטעם השני אדרבה נתן לו הקב"ה את הכח לסבול את המכות, והשאיר את הבחירה בידו, ובהיות שלא רצה לחזור בתשובה בחר פרעה לא לשלחם. וכך בספורנו שם מפורש, ולכאורה דבריו מתאימים לדברי רבינו ורש"י.
ואם כנים הדברים לכאורה לטעם הראשון לא היה לה' להעניש את פרעה מה שלא רצה לשלחם בחמש האחרונות, כי לא היה זה בבחירתו (לולי שנאמר שנענש עבור בחירתו הראשונה שגרם לעונש זה ואכ"מ), אבל לטעם השני ראוי לפרעה להעינש, כי הרי בחר לא לשלחם גם בחמש האחרונות.

אבל ממה שכתב רבינו כאן ואמר לו הטעם כי עשיתי כן למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי לא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה נראה שגם לטעם השני לא נענש פרעה, כי דווקא בטעם הזו כתב רבינו הקשה ה' את רוחו למען ספר שמו וכו', וכאן מבאר רבינו שלא העניש אותם יותר בגלל זה. וצ"ע.
ונראה שעכ"פ אין דעת רבינו כספורנו שהיה הבחירה לפרעה אף לטעם השני, וזכר לדבר יש בסוף דברי רבינו לעיל שגמר דבריו כי לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו, ומשמע שהיה ליבו נתון לה' ולא היה בידו בחירה בזה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ינואר 19, 2021 1:54 pm

בא
י יד
"ואחריו לא יהיה כן" - הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן וכתב רש"י ואותו שהיה בימי יואל שנאמר בו כמוהו לא נהיה מן העולם (יואל ב ב) למדנו שהיו גדול משל משה אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה שהיה יחד ארבה וחסיל וילק וגזם אבל של משה שלא היה אלא מין אחד וכמוהו לא היה ולא יהיה וקשה עלי מאמר הרב שהרי כתוב (תהלים עח מו) ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה וכתיב (שם קה לד) אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר ואולי יאמר הרב שהיה מין הארבה של משה גדול משל יואל ושאר המינין של יואל גדולים משל משה ואלה דברים בטלים וכו
והנה רש"י ביואל כתב "כמוהו לא נהיה מן העולם לבוא כל המינים בזה אחר זה". וכאן כתב למדנו שהיו גדול משל משה אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה שהיה יחד וע"כ אין כוונתו כאן "יחד" שהיה כל המינים יחד, אלא כוונתו "סך כל המינים יחד שהגיעו בזה אחר זה" (וכמדומני שכבר העירו האחרונים קושיא זו), ואם כן שתיים זו שמענו מרש"י א. שממין האחד ארבה לא היה מזמן משה, ב. בזמן אחד גם היה של משה מרובה, אלא סך הכללי של המינים ביחד (שהגיעו בזה אחר זה) בימי יואל היה יותר ממין הארבה לבד בימי משה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ינואר 19, 2021 7:45 pm

בא
יב ה
והסבה בזה כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיהו טז יד-טו) ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש"י כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז עזרא ו טו נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז) ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן כמו הפיל פור הוא הגורל (שם) ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה

והנה במגילה כתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן ולכאורה המניין שם היה גם לזכרון גאולת מצרים וגם לגאולת בבל, כי מנה את החודש וכינה אותו בשם בבלי. ומשמע מלשון הכתוב ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון שכבר לא יזכרו את גאולת מצרים בכלל רק את גאולת בבל יזכרו, ועכ"פ במגילה נראה שזכרו גם את גאולת מצרים.
ואולי שמעשה המגילה היה לפני שעלו לא"י ועדיין קראו ישראל בשמות גאולת מצרים, וא"כ צ"ע למה הזכירו בשמותם הבבליים.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ינואר 19, 2021 7:47 pm

בא
יב ו
והנה, כל הזמן הזה [כשר] להדלקת הנרות ולקטרת, שאינן כשרין בלילה אלא בזמן תמיד של בין הערבים וקודמין לו
יש להעיר ממה שכתב רבינו בעבודת יוה"כ (ויקרא טז כג) וכן הסדר השנוי במשנתנו (יומא ע) קדש ופשט וירד וטבל הביאו לו בגדי זהב נכנס להקטיר את הקטורת אלא כך הוא הסדר סדר היום בבגדי לבן ואילו ואיל העם והמוספין ואמורי החטאת ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב בטבילה שלישית והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן בטבילה רביעית קטרת חביתים ונסכים ונרות בבגדי זהב בטבילה חמישית מבואר שהקטורת והנרות היו אחרי התמיד של בין הערבים.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ינואר 19, 2021 7:47 pm

בא
יב ו
אבל על דעתי אין 'תזבח את הפסח' על השחיטה, אבל יאמר "במקום אשר יבחר ה' אלהיך, שם תעשה זבח הפסח בלילה כבא השמש, שהוא מועד צאתך ממצרים", כמו שנאמר (דברים טז א): "הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה". ואמר על זו העשייה "ובשלת ואכלת" במקום ההוא הנזכר. והפסח עצמו יקרא 'זבח': (שמות לד כה): "לא תשחט על חמץ דם זבחי" - פסחי.
אבל בגמ' פסחים נט. למדו מיאוחר דבר שכתוב בפסח בין הערביים וערב שפסח נשחט אחרי התמיד, ועכ"פ מוכרח שהגמ' נקט שתזבח על השחיטה קאי.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' ינואר 21, 2021 12:14 pm

בא
יב מב
ואם יהיה חשבון של אותיות רד"ו שמה (בראשית מב ב) מסורת בישראל יתכן שירמוז ליורדים עצמם שאחרי מות יעקב יעמדו הם שם מאתים ועשר שנים ועם י"ז יהיו רכ"ז
הנה מבאר רבינו שחשבון רד"ו לא התחיל מירדת יעקב למצרים אלא מעת מיתת יעקב ויש הפרש של יז שנים בחשבון.

ומו"ר העיר בזה פלאות:
שהרי יש לעם ישראל חשבון השנים מבריאת העולם ועד היום. והנה כמות השנים מבריאת העולם עד אברהם אין מה לדון בכמות השנים כי הכל מפורש בכתובים. ומלידת אברהם עד הירידה למצרים ג"כ אין מה לדון, כי אברהם היה בן ק' בלידת יצחק, ויצחק היה בן ס' כשהוליד את יעקב, ויעקב היה בן ק"ל כשירד למצרים.
גם מיציאת מצרים אין מה לדון, כי שבנין בית ראשון היה 480 שנים מיציאת מצרים, ובית ראשון עמד ת"י שנים, גלות בבל 70 שנה, ובית שני ת"כ שנה, ומאז הכל ידוע במניין גם לאומות העולם.
וא"כ היוצא מדברי הרמב"ן שהוא מאריך את התקופה שהיה בני ישראל במצרים נמצא שהוא מאריך את החשבון מבריאת העולם או בי' שנים או בי"ז שנה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' ינואר 28, 2021 2:01 pm

בשלח
טו כו
"אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך" - פירש ר"א להבין טעם מה שיצוך לעשות והישר בעיניו תעשה מצות עשה והאזנת למצותיו מצות לא תעשה ובמכילתא (כאן) אמרו והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן מלמד שכל הנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כלה ועוד אבאר זה בהגיעי בפסוק ועשית הישר והטוב (דברים ו יח) אם ייטב עמי האל הטוב
והנה מבואר בדברי רבינו שעכ"פ ציוה משה כאן במצות ועשית הישר והטוב (שלדעת רבינו ויקרא יט:ב שזה מצוות עשה) וא"כ יש להעיר את קושית רבינו לעיל על רשי, "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת פרה אדומה ודינין ושם נסהו לעם לשון רש"י והיא דעת רבותינו (סנהדרין נו) ואני תמה למה לא פירש כאן החקים האלה והמשפטים ויאמר "וידבר ה' אל משה צו את בני ישראל" כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה דברו אל כל עדת בני ישראל וגו' (לעיל יב יג) וכן יעשה בכל המצות באהל מועד בערבות מואב ופסח מדבר (במדבר ט ב).

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' פברואר 01, 2021 1:07 pm

יתרו
יח יב
"ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים" - היה כל זה טרם בואם אל הר סיני גם יתכן לפרש שסידר הכתוב כל ענין יתרו אבל היה זה אחר שעמד עמהם ימים רבים ונתגייר במילה וטבילה והרצאת דמים כמשפט
הנה רבינו נקט בפשטות כדבריו בריש הפרשה שיתרו קודם מתן תורה היה.

וקשה שלמ"ד שיתרו קודם מתן תורה היה, יתרו הקריב שלמים, כמבואר בזבחים קטז. ורבינו כתב בבראשית מו ואמר הכתוב "זבחים", להודיע שלא היו עולות כאבותיו, כי אברהם עולות הקריב. ורבותינו אמרו (זבחים קטז): "לא הקריבו בני נח שלמים, עולות הקריבו", ובנח כתוב מפורש (בראשית ח כ): "ויעל עולות במזבח", ונקט שם בפשטות כמ"ד שלא הקריבו בני נח שלמים, וזה לא כמו שנקט כאן שקודם מתן תורה היה, ולאותו מ"ד הקריב שלמים.
(ואף ששם כתב ע"פ סוד, אבל לכאורה אין הנקודה הזו דווקא ע"פ סוד).

צופה_ומביט
הודעות: 4525
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' פברואר 01, 2021 8:05 pm

השאלות שלך נפלאות וחזקות. חילך לאורייתא ולתירוצים טובים.

ברשותך אציג כאן שאלה ברמב"ן בפרשת כי תשא שהתעוררה לי היום:

שמות ל, יג:

"וכן הטעם אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה "לשון הקודש" שהוא מפני שדברי התורה והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו והנה הוא הלשון שהקב"ה יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו אנכי ולא יהיה לך ושאר דברות התורה והנבואה ובו נקרא בשמותיו הקדושים אל אלהים צבאות ושדי ויו"ד ה"א והשם הגדול המיוחד ובו ברא עולמו (ב"ר יח, ו) וקרא שמות שמים וארץ וכל אשר בם ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא ובו קרא שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם".

בראשית מה, יב:

"לשון הקדש על דעתי הוא שפת כנען, כי אברהם לא הביאו מאור כשדים ומחרן, כי ארמית היא, והגל הזה עד. ואיננו לשון לאיש אחד לבד, אבל הוא לשון כנען. ורבים במצרים יודעים אותו כי קרוב הוא, ואף כי המושל שדרך המלכים והמושלים לדעת הלשונות".

והשאלה כפולה:

א. איך יתכן ששפת הקודש שהקב"ה ברא בה עולמו ובה מדבר עם נביאיו - לא היתה נחלת נביאיו בלבד [כמו אדה"ר נח שם ועבר ועד אברהם וזרעו] אלא היתה פשוט שפת הדיבור של עמי כנען. מהיכן להם שפה קדושה זו? ומדוע דוקא עמי כנען דיברו בה והיתה זו השפה שלהם בלבד? איך [אחרי בלילת השפות בדור הפלגה] מכל זרעו של נח שכנה שפה זו רק/בדיוק אצל זרעו של חם - וגם בתוך זרעו רק/דוקא אצל כנען? [לגבי המצרים אומר הרמב"ן שהם ידעו אותה מכנען כי קרוב הוא, ולא כי מצרים הוא בנו של חם ואחיו של כנען].
כלומר: תיאור זה מתאים לשפה ככל השפות, לא לשפה שבה נברא העולם וקדמה לכל שפה ושימשה לדברי הנבואות מבריאת העולם ועד הנה. וגם אם נתלה את שכחת שפה זו מכולם כולל אבותיו של אברהם בבלילת השפות בדור הפלגה [זמנו של פלג ואילך], מוזר מאד ששפת הקודש הקודמת לכולן נשארה בדיוק אצל כנען בן חם.

ואולי כך סיבב הקב"ה משום שכנען ישב בארץ הקודש, ומקומה של שפת הקודש והנבואה הוא בעיקר שם, לכן "שימר" הקב"ה את שפת הקודש על אדמת הקודש, וממילא אצל כנען דוקא. [ואמנם ראה ברש"י בראשית יב, ו שכנען כבש את ארץ ישראל מזרעו של שם בימי אברהם, אבל הרמב"ן שם לא מזכיר זאת, וראה בתורת כהנים סוף קדושים (צוין ברש"י השלם שם) שמשמע שארץ ישראל היתה שייכת בזכות לזרעו של שם אבל טרם ירשוה בפועל והכנענים היו שומרי המקום עד שבאו ישראל שאליהם יועדה. וראה שם עוד בהערות. וא"כ הרמב"ן לא מחויב ללשון רש"י בזה].

ב. מפורש ברמב"ן שאברהם לא ידע את לשון הקודש עד שהגיע לכנען ושם למד אותה. א"כ באיזו שפה דיבר עמו הקב"ה את הנבואה שאמרה לו לצאת מחרן וללכת לארץ כנען? בארמית?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' פברואר 01, 2021 9:02 pm

יישר כוחכם על הדברי חיזוק ועידוד!

לגבי הערות החשובים שלכם:
בפרשת ויגש כתבתי: ונראה בדעת רבינו באמת נחלק הארץ והשפות לשישים ותשע, ולא היה לכנען חלק בהם בהיותו עבד. והנה א"י שייך לכלל ישראל, והקב"ה נתנו לכנען שישמרו עליו, כמו שכתב רבינו (בראשית י טו) ודע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז היתה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם כמו שנאמר (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד, וא"כ נאמר שלדעת רבינו כמו שלא היה לו חלק בארץ, גם לא היה לו שפה ששייך לו, והיה השפה לכנען לשמרו עבור ישראל, שעכ"פ יהיה לשפה המשכיות וידברו בו עד שישראל יקבלו אותו.
והנה הפסוק בהנחל גוים רבים וכו' שמבואר במדרש שהקב"ה הנחיל את לשון לישראל נאמר גם על הארץ, וא"כ שניהם נתן הקב"ה לכנענים לשמור עבור ישראל, כי לכנען העבד לא שייך שיהיה להם ארץ או שפה שלהם, והכל שייך לאדוניהם ישראל, והם רק שמרו על זה.

לגבי הערה השניה, אכן הערה חזקה היא, אבל יתכן שאף אם אברהם לא הביא את לשון הקודש מאור כשדים כי שם דברו בלשון ארמי כמו שכתוב אצל לבן, אבל יתכן שעכ"פ ידע את הלשון בלאו הכי.

צופה_ומביט
הודעות: 4525
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' פברואר 01, 2021 9:26 pm

לגבי התירוץ על שאלה א - ברוך שכיוונתי. וטובים השנים מן האחד... אכן כך נראה לומר בס"ד. ובפרט שחיזקתם את הדבר מדברי הרמב"ן בעצמו.

לגבי התירוץ על שאלה ב - אכן כך יש להבין בלשון הרמב"ן, שלא אומר להדיא שאברהם לא ידע שפה זו (ולא צדקתי כשכתבתי לעיל שמפורש כן ברמב"ן), ורק אומר ששפת אור כשדים וחרן היא שפת ארמית. ולכאורה אף יש לדייק מהרמב"ן להדיא שאברהם כן ידע אותה עוד מקודם, כי כלפי זה אומר "ואיננו לשון לאיש אחד לבד", מיהו איש זה וכלפי מה אומר זאת הרמב"ן? פשוט שכלפי אברהם, ורק אומר שאי"ל שאברהם לבדו ידע את לשון הקודש בעת ההיא, אבל היא היתה [גם] שפה של אומה, ואיזו? עמי כנען.

יישר כוח גדול, ובאמת שבכמה מילות ה"חיזוק ועידוד" שלי אליכם לעיל לא הבעתי אפילו אחד ממאה מהתפעלותי כל פעם מחדש. אשרי חלקכם שלומדים ויודעים ככה את תורת אדוננו מורנו ורבנו הגדול היחיד והמיוחד הרמב"ן.

השעיר החיי
הודעות: 563
הצטרף: ב' ינואר 25, 2016 9:56 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי השעיר החיי » ב' פברואר 01, 2021 10:11 pm

שלח


בריש פרשת שלח

כי ישראל אמרו, כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה, ששולחים לפניהם אנשים לדעת
הדרכים ומבוא הערים ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים, כענין שנאמר:'ַהְּרֵאנוָּּנאֶאתְּמבֹואָּהִּעיר'(שופטיםאכד),ושיתנולהםעצהבאיזועירילחמו תחלה ומאיזה צד יהיה נוח לכבוש את הארץ, וכך אמרו בפירוש: ' ְּו ָּי ִּשבוּ ֹא ָּתנוּ ָּד ָּבר ֶאת ַה ֶד ֶרךְ ֲא ֶשר ַנ ֲע ֶלה ָּבהּ ְּו ֵאת ֶה ָּע ִּרים' וגו' (דברים א כב), כלומר הערים אשר נבא אליהן תחילה ומשם נבוא בכל הארץ. וזו עצה הגונה בכל כובשי ארצות, וכן עשה עוד משה עצמושנאמר:'ַוִּיְּשַלח ֹמֶשה ְּלַרֵגל ֶאת ַיְּעֵזר'(במדברכאלב),וכןביהושעבןנון'ְּשַנִּים ֲא ָּנ ִּשים ְּמ ַר ְּג ִּלים' (יהושע ב א), ועל כן היה טוב בעיני משה. כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, אבל יצווה בנלחמים להיחלץ ולהישמר ולארוב, כאשר בא הכתוב במלחמת העי (שם ח ב) שהייתה על פי ה', ובמקומות רבים.

ויסוד זה שהתורה לא תסמוך על הנס וצריך לעשות מלחמה בדרכי המלחמה כן כתב בפרק א במדבר

"ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבתם וגו' כל יצא צבא בישראל" - הוצרך הכתוב להגיד מספר הכלל לאחר שהגיד הפרטים כי נצטוה משה ואהרן שידעו מספר מפקד העם וידעו מספר כל שבט כי כן דרך המלכים במנותם את העם ולא הבינותי טעם המצוה הזאת למה צוה בה הקב"ה כי היה צורך שיתיחסו לשבטיהם בעבור הדגלים אבל ידיעת המספר לא ידעתי למה צוה שידעו אותו אולי להודיעם חסדו עליהם כי בשבעים נפש ירדו אבותיהם מצרימה ועתה הם כחול הים כך וכך בני עשרים ואחרי כל דבר ומגפה ימנם להודיע כי הוא משגיא לגוים ימחץ וידיו תרפינה וזהו שאמרו רבותינו מרוב חבתם מונה אותם כל שעה ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה יבקשו עליהם רחמים ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספרכם והשקלים כופר על נפשותיכם ובמדבר סיני רבה ראיתי כך במספר שמות לגולגלותם אמר לו הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד לא תהיה אומר לראש המשפחה "כמה במשפחתך" "כמה בנים יש לך" אלא כולהון יהון עוברים לפניך באימה ובכבוד ואתה מונה אותם הדא הוא דכתיב (פסוק יח) במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגולגלותם ויתכן שנאמר עוד כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם כמו שאמר (להלן י כט) נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' והיו משה והנשיאים צריכין לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף וזה טעם " כל יוצא צבא בישראל " כי המנין מפני צבא המלחמה ועוד שיחלק להם הארץ למספרם וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת להם כי לולי דבר המרגלים היו נכנסים שם מיד

וכ״כ בפרשת שופטים וזה בהתאם לעקרון הכללי שקבע הרמבן בפרשת נח שיש למעט בנס

"מכל בשר וגו'" - ידוע כי החיות רבות מאד ומהן גדולות מאד כפילים וכראמים וזולתם והרמש הרומש על הארץ רב מאד גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר וכמו שאמרו רבותינו (חולין סג) מאה ועשרים מיני עופות טמאים יש במזרח וכלם מין איה הם ולעופות טהורים אין מספר והנה יצטרך להביא מכלם שיולידו כמותם וכאשר תאסוף לכלם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה לא תכיל אותם התיבה הזאת ולא עשר כיוצא בה אבל הוא נס החזיק מועט את המרובה ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמך על הנס הזה ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה אולי יעשו תשובה ועוד עשו אותה גדולה למעט בנס כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות והשאר יהיה בידי שמים ואל תתפתה לאמר (ראה ראב"ע להלן פסוק טז) כי היו שלש מאות אמות באמות איש נח והיה גדול שאם כן היו גם האנשים גדולים גם החיה והעופות בדורות ההם גדולים עד שלקה העולם במבול ועוד כי האמות אמות התורה הנה


ואם כן צריך להבין למה בסיפור גדעון הורה הקב”ה בדיוק להיפך- להרבות הנס:

וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ, עַל-עֵין חֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק. {ס} ב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-גִּדְעוֹן, רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדָם: פֶּן-יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי. ג וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד; וַיָּשָׁב מִן-הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, נִשְׁאָרוּ. {ס} ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל-הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא-יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ. ה וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת. ו וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם--שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם. {ס} ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן, בְּיָדֶךָ; וְכָל-הָעָם--יֵלְכוּ, אִישׁ לִמְקֹמוֹ.
 

צופה_ומביט
הודעות: 4525
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' פברואר 01, 2021 10:43 pm

לעמל יולד כתב:שמות
ב א
ואע"פ שהיה אהרן קטן נתן השם שמחה בלבו בענין הזה או מרים אחותו מלמדתו
מבואר בדברי רבינו שאהרן היה קטן ממרים, וכ"ה במדרש שמו"ר א יג, מובא בתוספות בכורות ד. ד"ה ואהרן.
אבל יש להקשות ממה שכתב רבינו בראשית י כא "אחי יפת הגדול" - דרך הכתוב ליחס הקטן אל הגדול באחיו ולא אל הנולד אחריו וכן מרים הנביאה אחות אהרן ומשמע שאהרן היה גדול ממרים. וכן כתב רבינו מפורש בפרשת בשלח (טו כ) ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו שהוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו שגם הוא נביא וקדוש ה' ויתכן שדרך הכתובים ליחס אל גדול האחים וצ"ע.


רציתי להוסיף שהדיוק שאהרן היה קטן ממרים אינו רק ממה שכתב שהיתה מלמדתו, אלא גם משגרת לשונו מעט קודם "וילדה מרים ואהרן וכו' ולא הזכיר הכתוב לדת מרים ואהרן" וכו'. וזו גם הפשטות בגמרא בסוטה, שהלך בעצת בתו, ושהיא היתה מתנבאת ואומרת שעתיד להיוולד מושיען של ישראל. וכ"ז בפשטות מורה שהיא היתה הגדולה אז ואהרן היה קטן, דאל"כ מוזר לומר שכ"ז אירע דוקא עמה ולא עם אהרן הגדול ממנה.

השאלה חזקה מאד, וצע"ג.

ולחומר הקושיה אולי י"ל שכל דברי הרמב"ן [בפרשת נח ובשלח] אמורים בהקדם שלא מייחסים [איש] אחרי אשה. לכן: כשיש רק אחים זכרים או כשעוסקים רק בזכרים - אז מייחסים את הקטנים אחרי הגדול מכולם, ולא מייחסים מישהו אחרי הנולד אחריו. אבל כשהגדולה מכולם היא אשה, אזי היא מתכבדת באחיה הזכרים, ואזי בוחרים מבין האחים את הגדול שבהם [היינו הגדול מכלל האחים הזכרים] ואליו מייחסים את האשה. וזו כוונתו "אחיה - הגדול", היינו "הגדול מבין אחיה".

אני יודע שזה דוחק, אבל הקושיה עצומה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' פברואר 02, 2021 10:02 am

השעיר החיי כתב:שלח


בריש פרשת שלח

כי ישראל אמרו, כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה, ששולחים לפניהם אנשים לדעת
הדרכים ומבוא הערים ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים, כענין שנאמר:'ַהְּרֵאנוָּּנאֶאתְּמבֹואָּהִּעיר'(שופטיםאכד),ושיתנולהםעצהבאיזועירילחמו תחלה ומאיזה צד יהיה נוח לכבוש את הארץ, וכך אמרו בפירוש: ' ְּו ָּי ִּשבוּ ֹא ָּתנוּ ָּד ָּבר ֶאת ַה ֶד ֶרךְ ֲא ֶשר ַנ ֲע ֶלה ָּבהּ ְּו ֵאת ֶה ָּע ִּרים' וגו' (דברים א כב), כלומר הערים אשר נבא אליהן תחילה ומשם נבוא בכל הארץ. וזו עצה הגונה בכל כובשי ארצות, וכן עשה עוד משה עצמושנאמר:'ַוִּיְּשַלח ֹמֶשה ְּלַרֵגל ֶאת ַיְּעֵזר'(במדברכאלב),וכןביהושעבןנון'ְּשַנִּים ֲא ָּנ ִּשים ְּמ ַר ְּג ִּלים' (יהושע ב א), ועל כן היה טוב בעיני משה. כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, אבל יצווה בנלחמים להיחלץ ולהישמר ולארוב, כאשר בא הכתוב במלחמת העי (שם ח ב) שהייתה על פי ה', ובמקומות רבים.

ויסוד זה שהתורה לא תסמוך על הנס וצריך לעשות מלחמה בדרכי המלחמה כן כתב בפרק א במדבר

"ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבתם וגו' כל יצא צבא בישראל" - הוצרך הכתוב להגיד מספר הכלל לאחר שהגיד הפרטים כי נצטוה משה ואהרן שידעו מספר מפקד העם וידעו מספר כל שבט כי כן דרך המלכים במנותם את העם ולא הבינותי טעם המצוה הזאת למה צוה בה הקב"ה כי היה צורך שיתיחסו לשבטיהם בעבור הדגלים אבל ידיעת המספר לא ידעתי למה צוה שידעו אותו אולי להודיעם חסדו עליהם כי בשבעים נפש ירדו אבותיהם מצרימה ועתה הם כחול הים כך וכך בני עשרים ואחרי כל דבר ומגפה ימנם להודיע כי הוא משגיא לגוים ימחץ וידיו תרפינה וזהו שאמרו רבותינו מרוב חבתם מונה אותם כל שעה ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה יבקשו עליהם רחמים ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספרכם והשקלים כופר על נפשותיכם ובמדבר סיני רבה ראיתי כך במספר שמות לגולגלותם אמר לו הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד לא תהיה אומר לראש המשפחה "כמה במשפחתך" "כמה בנים יש לך" אלא כולהון יהון עוברים לפניך באימה ובכבוד ואתה מונה אותם הדא הוא דכתיב (פסוק יח) במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגולגלותם ויתכן שנאמר עוד כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם כמו שאמר (להלן י כט) נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' והיו משה והנשיאים צריכין לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף וזה טעם " כל יוצא צבא בישראל " כי המנין מפני צבא המלחמה ועוד שיחלק להם הארץ למספרם וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת להם כי לולי דבר המרגלים היו נכנסים שם מיד

וכ״כ בפרשת שופטים וזה בהתאם לעקרון הכללי שקבע הרמבן בפרשת נח שיש למעט בנס

"מכל בשר וגו'" - ידוע כי החיות רבות מאד ומהן גדולות מאד כפילים וכראמים וזולתם והרמש הרומש על הארץ רב מאד גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר וכמו שאמרו רבותינו (חולין סג) מאה ועשרים מיני עופות טמאים יש במזרח וכלם מין איה הם ולעופות טהורים אין מספר והנה יצטרך להביא מכלם שיולידו כמותם וכאשר תאסוף לכלם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה לא תכיל אותם התיבה הזאת ולא עשר כיוצא בה אבל הוא נס החזיק מועט את המרובה ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמך על הנס הזה ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה אולי יעשו תשובה ועוד עשו אותה גדולה למעט בנס כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות והשאר יהיה בידי שמים ואל תתפתה לאמר (ראה ראב"ע להלן פסוק טז) כי היו שלש מאות אמות באמות איש נח והיה גדול שאם כן היו גם האנשים גדולים גם החיה והעופות בדורות ההם גדולים עד שלקה העולם במבול ועוד כי האמות אמות התורה הנה


ואם כן צריך להבין למה בסיפור גדעון הורה הקב”ה בדיוק להיפך- להרבות הנס:

וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ, עַל-עֵין חֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק. {ס} ב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-גִּדְעוֹן, רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדָם: פֶּן-יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי. ג וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד; וַיָּשָׁב מִן-הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, נִשְׁאָרוּ. {ס} ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל-הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא-יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ. ה וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת. ו וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם--שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם. {ס} ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן, בְּיָדֶךָ; וְכָל-הָעָם--יֵלְכוּ, אִישׁ לִמְקֹמוֹ.
 


יפה חיברת דעת רבינו, אבל לענ"ד בודאי הא שצריך למעט את הנס, אינו אומר שהנס עכ"פ צריך להעשות גם ע"י עובדי ע"ז, ואדרבה הנס בכלל לא שייך לעובדי ע"ז, ואם "תמעט" את הנס להיעשות על ידם, הרי תמגר את הנס לגמרי.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' פברואר 02, 2021 10:03 am

יתרו
יח יב
"ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים" - היה כל זה טרם בואם אל הר סיני גם יתכן לפרש שסידר הכתוב כל ענין יתרו אבל היה זה אחר שעמד עמהם ימים רבים ונתגייר במילה וטבילה והרצאת דמים כמשפט

וע' מה שכתב כאן בחידושי מרן רי"ז הלוי, שהעלה שלדעת הרמב"ן אם הקרבן היה קרבן הגר אז לדעתו צ""ל שהיה כ"ז אחרי שהוקם המשכן, שהרי לפני שהוקם המשכן לא קרבו אלא נדרים ונדבות אבל לא קרבנות חובות, כדאיתא בבכורות ד, ע"ש.

ויש להעיר דאיתא בזבחים קיז. שכל נידר ונידב היה קרב בבמה שאין נידר ונידב אין קרב בבמה, ולדעת ר"מ שם מנחה ונזירות קרבין בבמה, ובהמשך שם בגמ' מבואר דטעמא דישרות תקריבו חובות לא תקריבו, ומנחה ונזירות ישרות נינהו, וע"ש רש"י ד"ה מנחות ונזירות ישרות נינהו- דאע"ג דבמלאת נזרו הויין קרבנותיו חובה עליו, מיהו ע"י נדר באו.
וא"כ לכאורה יש מקום לומר שגם קרבן הגר יהיה בגדר נידב ונידר כאן, שאף שהקרבן חובה עליו, עכ"פ ע"י קבלת גירותו באו, ועכ"פ לדעת ר"מ היה יכול להיות פרשה הזאת לפני הקמת המשכן.

צופה_ומביט
הודעות: 4525
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' פברואר 02, 2021 10:40 am

לעמל יולד כתב:שמות
ד כז
"וישק לו" - אהרן נשק למשה כי משה הענו נהג כבוד באחיו הגדול ולכן לא אמר וישקו איש לאחיו
ולעיל מו כט כתב רבינו ועוד כי איננו דרך כבוד שיפול יוסף על צוארי אביו אבל שישתחוה לו או שינשק ידיו וא"כ לכאורה היה דרך כבוד שישק משה לאהרן עכ"פ על ידיו?

(והנה ראב"ע כתב בריש שיר השירים כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה, כמו "וישקהו" (בראשית לג ד). ועם הלמד – ביד או בכתף או בלחי, על פי מנהג המדינות, כמו "ושקה לי" (בראשית כז כו) "וישק לו" (שם, כז), וכן "וישק יעקב לרחל" (בראשית כט יא), ולכאורה לפי זה כל הנשיקה כאן היה ביד בכתף או בלחי, ולמה לא נשק משה לאהרן על ידיו עכ"פ.)


ודאי שלא באת לרמויי גברא אגברא. האם גם הרמב"ן אומר כאב"ע באיזהו מקומן?

ולגבי שאלתך ברמב"ן בעצמו, י"ל דאה"נ, משה נשק ידי אהרן, או השתחווה לו, אבל התורה כתבה כאן רק את הנשיקה העיקרית, ואותה עשה רק אהרן. ואין להיפלא מדוע התורה לא מפרשת ומפרטת את כל פרטי המעשה שהיה, ומה עוד עשה משה וכו', וכמדומני כ"כ רמב"ן במק"א, שהתורה כותבת רק מה שרוצה להשמיע מזה משהו ונצרך לסַפרו [ולמשל כאן אולי בא לומר שאכן התקיים "וראך ושמח בלבו"]. וכלומר, קושיית הרמב"ן אינה שתכתוב התורה עוד דברים שנעשו שם, אלא הוקשה לו דעד כמה שכן כותבת התורה "וישק לו" - אם במציאות היתה זו נשיקה זה לזה - מדוע בזה עצמו נקטה התורה לשון יחיד ולא ששניהם עשו כך, וישקו איש לאחיו. ועל זה עונה שמשה לא נשק לאהרן נשיקה כזו [שעוסקת בה התורה כאן]. מה כן עשה משה, ומדוע לא כתבה התורה מה שעשה - זו כבר אינה קושיה שאנו יכולים וצריכים להקשות, והרמב"ן לא עסיק בה. כנלענ"ד.

צופה_ומביט
הודעות: 4525
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' פברואר 02, 2021 10:51 am

לעמל יולד כתב:שמות
ג ה
כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא אע"פ שהיה רחוק מן הסנה הזהירו בזה כי נתקדש כל ההר ברדת השכינה אל ראש ההר כאשר בשעת מתן תורה ומשה בהר היה כי שם עלה שנאמר ויבא אל הר האלהים חרבה (לעיל פסוק א) והסנה היה בראש ההר והנה כלו קדוש ואסור בנעילת הסנדל וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלת אסור בנעילת הסנדל (שמו"ר ב יג) וכן ביהושע וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים (יהושע ה טו)
מבואר בדברי רבינו שעצם גילוי השכינה בסנה עשה שיהיה אדמת קודש.
ובת"י כתוב כאן וַאֲמַר לָא תִקְרַב הַלְכָא שְׁלוּף סֵינָךְ מֵעַל רִגְלָךְ אֲרוּם אַתְרָא דְאַנְתְּ קָאִים עֲלוֹי אָתַר קַדִישׁ הוּא וְעָלוֹי אַנְתְּ עָתִיד לְקַבָּלָא אוֹרַיְיתָא לְמַלְפָא יָתָהּ לִבְנֵי יִשְרָאֵל, ולכאורה כוונתו שהטעם שאדמת קודש הם הוא בגלל שעתיד התורה להינתן על ההר הזה. וצ"ע כי הר סיני היה קודש רק בשעת נתינת התורה, ואחריו כבר הותר לגמרי ואין שם קדושה כלשהי, ולמה יהא קדושה מעת הסנה בגלל שעתיד התורה להינתן עליו?


אני לא חושב שהת"י חולק על הרמב"ן אלא רק מוסיף. אינו אומר "דעלוי אנת עתיד" אלא "ועלוי אנת עתיד".

ומצינו בתורה עצמה שמייחסת מעלה וקדושה להר סיני קודם שניתנה עליו תורה משום שעתידה להינתן עליו, "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה", "לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ". רש"י: "אל הר האלהים - על שם העתיד". תרגום אונקלוס ויונתן: "בְּטַוְורָא דְאִתְגְלֵי עֲלוֹי יְקָרָא דַיְיָ".

ולגבי "דין קדושה" להר סיני לאחר שניתנה עליו תורה, אולי אין מזה הלכות בתורה כדין קבוע לכלל ישראל, אבל ראה ברמב"ן על "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי" - "שהיה יצחק הולך תמיד אל המקום ההוא כי הוא לו מקום תפלה בעבור הראות שם המלאך", וכלומר שגילוי מלאך/שכינה פעם אחת במקום מסוים הפך את המקום לשונה משאר מקומות ובו יכולים יותר להתפלל (מפגש עם ה', שיוויתי ה', התפשטות הגשמיות קרוב למעלת הנבואה), כי במקום הזה נגלו אלקים פעם אחת. והוא סיבה וסימן שמקום זה קדוש הוא (שייך לקודש, לגילוי הקב"ה, ואינו חולין כשאר העולם).

כל שכן וכל שכן הר סיני, שאחרי אשר ירד עליו ה' באש פשוט וברור שנשארה בו קדושה ומעלה זו, גם אם לא נגזרו ממנה דינים קבועים לכלל ישראל. וגם לפני כן, היות שהוא הוא המקום המיועד והמסוגל וגילוי אלוקות שכזה (שהקב"ה אומר למשה מראש "תעבדון את האלקים על ההר הזה דיקא), הרי שבאמת אינו מקום רגיל, ולא בכדי נגלו עליו אלקים אח"כ (שכאמור, גילוי אלוקות במקום מסוים הוא גם סיבה וגם סימן לקדושת ומעלת המקום).

לכן לאיש כמו משה כן אמר הקב"ה לנהוג קדושה במקום זה, גם אם לא "מן הדין" אבל כ"מידת חסידות" שעבור משה היא "דין" (ובפרט שכעת הקב"ה ממש ציוה עליו להדיא לעשות כך), ואין להיפלא על כך. כנלענ"ד.

השעיר החיי
הודעות: 563
הצטרף: ב' ינואר 25, 2016 9:56 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי השעיר החיי » ג' פברואר 02, 2021 11:03 am

לעמל יולד כתב:
השעיר החיי כתב:שלח


בריש פרשת שלח

כי ישראל אמרו, כדרך כל הבאים להלחם בארץ נכריה, ששולחים לפניהם אנשים לדעת
הדרכים ומבוא הערים ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים, כענין שנאמר:'ַהְּרֵאנוָּּנאֶאתְּמבֹואָּהִּעיר'(שופטיםאכד),ושיתנולהםעצהבאיזועירילחמו תחלה ומאיזה צד יהיה נוח לכבוש את הארץ, וכך אמרו בפירוש: ' ְּו ָּי ִּשבוּ ֹא ָּתנוּ ָּד ָּבר ֶאת ַה ֶד ֶרךְ ֲא ֶשר ַנ ֲע ֶלה ָּבהּ ְּו ֵאת ֶה ָּע ִּרים' וגו' (דברים א כב), כלומר הערים אשר נבא אליהן תחילה ומשם נבוא בכל הארץ. וזו עצה הגונה בכל כובשי ארצות, וכן עשה עוד משה עצמושנאמר:'ַוִּיְּשַלח ֹמֶשה ְּלַרֵגל ֶאת ַיְּעֵזר'(במדברכאלב),וכןביהושעבןנון'ְּשַנִּים ֲא ָּנ ִּשים ְּמ ַר ְּג ִּלים' (יהושע ב א), ועל כן היה טוב בעיני משה. כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, אבל יצווה בנלחמים להיחלץ ולהישמר ולארוב, כאשר בא הכתוב במלחמת העי (שם ח ב) שהייתה על פי ה', ובמקומות רבים.

ויסוד זה שהתורה לא תסמוך על הנס וצריך לעשות מלחמה בדרכי המלחמה כן כתב בפרק א במדבר

"ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבתם וגו' כל יצא צבא בישראל" - הוצרך הכתוב להגיד מספר הכלל לאחר שהגיד הפרטים כי נצטוה משה ואהרן שידעו מספר מפקד העם וידעו מספר כל שבט כי כן דרך המלכים במנותם את העם ולא הבינותי טעם המצוה הזאת למה צוה בה הקב"ה כי היה צורך שיתיחסו לשבטיהם בעבור הדגלים אבל ידיעת המספר לא ידעתי למה צוה שידעו אותו אולי להודיעם חסדו עליהם כי בשבעים נפש ירדו אבותיהם מצרימה ועתה הם כחול הים כך וכך בני עשרים ואחרי כל דבר ומגפה ימנם להודיע כי הוא משגיא לגוים ימחץ וידיו תרפינה וזהו שאמרו רבותינו מרוב חבתם מונה אותם כל שעה ועוד כי הבא לפני אב הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן כי ישימו עליהם עינם לטובה יבקשו עליהם רחמים ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ולא ימעיט מספרכם והשקלים כופר על נפשותיכם ובמדבר סיני רבה ראיתי כך במספר שמות לגולגלותם אמר לו הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה לכל אחד ואחד לא תהיה אומר לראש המשפחה "כמה במשפחתך" "כמה בנים יש לך" אלא כולהון יהון עוברים לפניך באימה ובכבוד ואתה מונה אותם הדא הוא דכתיב (פסוק יח) במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגולגלותם ויתכן שנאמר עוד כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה כי עתה היו מזומנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה עם מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ועם השאר כולם כמו שאמר (להלן י כט) נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' והיו משה והנשיאים צריכין לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף וזה טעם " כל יוצא צבא בישראל " כי המנין מפני צבא המלחמה ועוד שיחלק להם הארץ למספרם וידע כמה חבלים יפלו להם מן הארץ הנכבשת להם כי לולי דבר המרגלים היו נכנסים שם מיד

וכ״כ בפרשת שופטים וזה בהתאם לעקרון הכללי שקבע הרמבן בפרשת נח שיש למעט בנס

"מכל בשר וגו'" - ידוע כי החיות רבות מאד ומהן גדולות מאד כפילים וכראמים וזולתם והרמש הרומש על הארץ רב מאד גם מעוף השמים מינים רבים אין להם מספר וכמו שאמרו רבותינו (חולין סג) מאה ועשרים מיני עופות טמאים יש במזרח וכלם מין איה הם ולעופות טהורים אין מספר והנה יצטרך להביא מכלם שיולידו כמותם וכאשר תאסוף לכלם מאכל אשר יאכל לשנה תמימה לא תכיל אותם התיבה הזאת ולא עשר כיוצא בה אבל הוא נס החזיק מועט את המרובה ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמך על הנס הזה ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה אולי יעשו תשובה ועוד עשו אותה גדולה למעט בנס כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות והשאר יהיה בידי שמים ואל תתפתה לאמר (ראה ראב"ע להלן פסוק טז) כי היו שלש מאות אמות באמות איש נח והיה גדול שאם כן היו גם האנשים גדולים גם החיה והעופות בדורות ההם גדולים עד שלקה העולם במבול ועוד כי האמות אמות התורה הנה


ואם כן צריך להבין למה בסיפור גדעון הורה הקב”ה בדיוק להיפך- להרבות הנס:

וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ, עַל-עֵין חֲרֹד; וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן, מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק. {ס} ב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-גִּדְעוֹן, רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדָם: פֶּן-יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי. ג וְעַתָּה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי-יָרֵא וְחָרֵד, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד; וַיָּשָׁב מִן-הָעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, נִשְׁאָרוּ. {ס} ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, הוֹרֵד אוֹתָם אֶל-הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם; וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא-יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ. ה וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם, אֶל-הַמָּיִם; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו, לִשְׁתּוֹת. ו וַיְהִי, מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם--שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, אִישׁ; וְכֹל יֶתֶר הָעָם, כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם. {ס} ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן, בְּיָדֶךָ; וְכָל-הָעָם--יֵלְכוּ, אִישׁ לִמְקֹמוֹ.
 


יפה חיברת דעת רבינו, אבל לענ"ד בודאי הא שצריך למעט את הנס, אינו אומר שהנס עכ"פ צריך להעשות גם ע"י עובדי ע"ז, ואדרבה הנס בכלל לא שייך לעובדי ע"ז, ואם "תמעט" את הנס להיעשות על ידם, הרי תמגר את הנס לגמרי.



הכתוב לא אומר שהבעיה שהנס יעשה על ידי עובדי ע"ז. הכתוב אומר שהבעיה שיגידו שלא היה נס - "פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי". וזה בדיוק מה שמיעוט הנס גורם והוא רצונו יתברך לפי הרמב"ן בכל מלחמה שיעשה בתחבולות ובדרכי המלחמה הרגילים ובוודאי אין דרך מלחמה רגילה לצאת עם שלוש מאות איש.
ובוודאי לפי בעלי המוסר שהמטרה להשאיר בחירה - זה בדיוק המטרה שיוכלו להגיד ידי הושיעה לי..

צופה_ומביט
הודעות: 4525
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' פברואר 02, 2021 11:52 am

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:(שמות ג, יט) ולא ביד חזקה כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך לשון רש"י והנכון בעיני, לא יתן אתכם להלוך בדבור ולא ביד חזקה עד שאשלח ידי בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים, ואח"כ ישלח אתכם, כי כלם באו עליו טרם נתנו אותם להלוך:
ומבואר דמה שהוציאם לא היתה ע"י יד החזקה, אלא ע"י כל המדות ביחד, שלולי זאת לא היה פרעה שולח את ישראל מארץ מצרים.

ולהלן בפסוק כתיב (ו, א) ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו: ומשמע דיד חזקה די בה להוציא את ישראל ממצרים, וצ"ע


בסוף התורה כתיב "לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", ומשמע שהיד החזקה היתה האחרונה שבכולם והמכה בפטיש, וכך הביא שם הרמב"ן מהספרי "ולכל היד החזקה זו מכת בכורות שנאמר בו (שמות ו, א) כי ביד חזקה ישלחם".

לפי זה ל"ק.

[מש"כ "ביד חזקה יגרשם מארצו" לפי הרבה ראשונים קאי על "ותחזק יד מצרים על העם למהר לשלחם". ואם קאי "ביד חזקה ישלחם" על מכת בכורות, הוא כו"פ, כי זה חיפזון שכינה וזה חיפזון מצרים, כדאיתא במכילתא על ואכלתם אותו בחיפזון].

צופה_ומביט
הודעות: 4525
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' פברואר 02, 2021 11:55 am

לעמל יולד כתב:יש להקשות גם יותר, ע"פ מה שכתב רבינו לעיל פסוק יג ואמר ר"א כי שאל משה מה שם יאמר לישראל משמותיו כי באל שדי לא יעשה אותות רק בשם הגדול ואין דבריו נכונים בעיני כי עדיין לא נאמר למשה שיעשה ביציאת מצרים אותות ומופתים גדולים ונפלאים אבל שיצילם מיד מצרים ויעלם לארץ ובשם אל שדי יוכל לבא בלב פרעה להצילם וגם לנצח העמים וכבר הוציא שרה מביתו בנגעים גדולים שהביא עליו ונצח אברהם לבדו המלכים הגדולים וכל זה בעזרת אל שדי השם הנודע לאבות וככה יעשה בבנים וכו'.
ומשמע שלדעת רבינו בעצם היה שייך להוציא את ישראל בלי הניסים הגדולים, ומכאן משמע שלולי הניסים הגדולים עכ"פ לא היה פרעה מוציאם ממצרים.


וכי יש מי שחולק על זה? היד ה' תקצר? וידועים דברי התרגום יונתן שבליל הסדר לקחם על כנפי נשרים לעשות הפסח בהר המוריה.

הרמב"ן רק אומר מה באפשרי [ומבאר בזה מדוע אין כוונת שאלת משה כדברי האב"ע], אבל בפועל בחר ה' להוציאם רק ע"י אותות ומופתים לטעמים הידועים לו, וכאן [עתה תראה כי וכו'] הוא מודיע למשה מה יהיה בפועל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' פברואר 02, 2021 12:10 pm

צופה_ומביט כתב:
לעמל יולד כתב:שמות
ד כז
"וישק לו" - אהרן נשק למשה כי משה הענו נהג כבוד באחיו הגדול ולכן לא אמר וישקו איש לאחיו
ולעיל מו כט כתב רבינו ועוד כי איננו דרך כבוד שיפול יוסף על צוארי אביו אבל שישתחוה לו או שינשק ידיו וא"כ לכאורה היה דרך כבוד שישק משה לאהרן עכ"פ על ידיו?

(והנה ראב"ע כתב בריש שיר השירים כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה, כמו "וישקהו" (בראשית לג ד). ועם הלמד – ביד או בכתף או בלחי, על פי מנהג המדינות, כמו "ושקה לי" (בראשית כז כו) "וישק לו" (שם, כז), וכן "וישק יעקב לרחל" (בראשית כט יא), ולכאורה לפי זה כל הנשיקה כאן היה ביד בכתף או בלחי, ולמה לא נשק משה לאהרן על ידיו עכ"פ.)


ודאי שלא באת לרמויי גברא אגברא. האם גם הרמב"ן אומר כאב"ע באיזהו מקומן?

ולגבי שאלתך ברמב"ן בעצמו, י"ל דאה"נ, משה נשק ידי אהרן, או השתחווה לו, אבל התורה כתבה כאן רק את הנשיקה העיקרית, ואותה עשה רק אהרן. ואין להיפלא מדוע התורה לא מפרשת ומפרטת את כל פרטי המעשה שהיה, ומה עוד עשה משה וכו', וכמדומני כ"כ רמב"ן במק"א, שהתורה כותבת רק מה שרוצה להשמיע מזה משהו ונצרך לסַפרו [ולמשל כאן אולי בא לומר שאכן התקיים "וראך ושמח בלבו"]. וכלומר, קושיית הרמב"ן אינה שתכתוב התורה עוד דברים שנעשו שם, אלא הוקשה לו דעד כמה שכן כותבת התורה "וישק לו" - אם במציאות היתה זו נשיקה זה לזה - מדוע בזה עצמו נקטה התורה לשון יחיד ולא ששניהם עשו כך, וישקו איש לאחיו. ועל זה עונה שמשה לא נשק לאהרן נשיקה כזו [שעוסקת בה התורה כאן]. מה כן עשה משה, ומדוע לא כתבה התורה מה שעשה - זו כבר אינה קושיה שאנו יכולים וצריכים להקשות, והרמב"ן לא עסיק בה. כנלענ"ד.


אכן הבאתי את דברי ראב"ע כאסמכתא בעלמא.
בכל מקרה, לכאורה מדברי רבינו שלא כתוב וישק איש לאחיו כי משה לא נשק את אהרן בכלל מפני כבודו, עכ"פ לפום ריהטא כך הוא.

צופה_ומביט
הודעות: 4525
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' פברואר 02, 2021 12:15 pm

לעמל יולד כתב:וארא
ז יא
ו"חרטומי מצרים" יכלול את שניהם ולא ידענו גזרת המלה ואמר רבי אברהם כי היא לשון מצרי או לשון כשדי כי לא מצאנו רק בדברי שניהם והקרוב כדברי רש"י (בבראשית מא ח) שהיא מלה ארמית מורכבת חר טמי הנחרים בעצמות.
וקשה שהרי כתב רבינו בראשית מג כ בי אדוני" - לשון בעיא ותחנונים הוא ובלשון ארמית בייא בייא לשון רש"י וזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי ואינה דומה אליה כי בייא כולה מלה לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי.
(וכבר ביארנו שם "שכוונת רבינו לשאול שתי קושיות. וקושייתו הראשונה הוא וזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי ואינה דומה אליה, טענת רבינו הוא שמוזר לסמוך מילה בלשון אחר ככל שאין לו חבר ומילה אחר בתורה. כי הרי גם רבינו סמך מילותיו על לשון אחר לעיל מ טז, הביא מרבי סעדיה גאון בפירוש סלי חורי. אבל שם כתב רבינו שהוא כמו שכתוב בישעיה "ולא עתה פני יחורו", והנה מצא חבר למילה זו במקום אחר, רק כאן כתב רבינו שהיות ואין למילה דומה לו בתורה מוזר לסמכו על לשון אחר. וכעין כתב רבינו לקמן מט כב, וגם שם כתב "שאין להם חבר בלשון המקרא", וזה כוונתו, שאפשר לסמכו בלשון אחר רק כשיש לו חבר".)


והנה כאן הסכים רבינו לסמכו על לשון אחר אף שאין לו דומה וחבר במקרא?


א. חושבני שלא דקתם בביאור "ואינה דומה אליה", ולא אמר "ואין דומה לה" [דוק איך כתבתם בעצמכם כשכתבתם ביאור הדברים לדעתכם]. גם ההמשך "כי בייא וכו'" לא מתאים שמתחיל כאן שאלה חדשה, אלא הכל שאלה אחת. ולפי"ז פשוט כוונתו שאין לסמוך פירוש מילה בתורה אל מילה בלשון אחר כשאינה דומה לה. ממילא כאן שכן דומה "חרטום" ל"חרי טמי" כן יש לפרשו כך, ולק"מ.

ב. אפילו לשיטתכם: יש לחלק טובא בין שמות עצם, של עצמים שמובאים להדיא בתורה כשייכים לאומה אחרת, ובאותו הקשר המקורי שלהם - לבין שפה ודיבור האבות המובא בתורה [בנשימה אחת עם שאר דיבוריהם] בלשון הקודש, ובמילה שתוכנה אינו ייחודי כלל וניתן להחליפו במילים אחרות באותה מידה. כשאומרת התורה שם של כלי מצרי, או מקצוע מצרי, או תפקיד מצרי, כחלק מתיאור מעשה שהיה במצרים, פשוט שהיא תנקוט אותו בשמו המצרי, וכי למה שלא תעשה כן אלא "תתרגם" את שם הכלי/התפקיד ללשון הקודש? ומי אמר שיש תרגום ו/או שהוא מדויק לנושא? בכה"ג לא צריך [ובפשטות גם לא סביר] שיהיה לזה אח במקרא במק"א. [השווה "כפי תחרא", ותרגם אונקלוס "שריון", והיא מילה מצרית לסוג של שריון עור שהיה במצרים, ואין לה אח במקרא, כי הקב"ה פשוט ממחיש לישראל כיצד לעשות את שפת המעיל, דיקא כצורת אותו שריון הנקרא "תחרא" שהם מכירים ממצרים. וכמו שאומר רש"י שם "למדנו שהשריונים שלהם פיהם כפול לתוכן". והשווה עוד "והאחשדרפנים" במגילת אסתר. שם פרסי של תפקיד פרסי, שאין למגילה צורך ואולי אין יכולת לתרגמו ללה"ק]. לכן על מילת "בי אדוני" הרמב"ן מתווכח, מילה שגרתית כחלק ממשפט בלה"ק, בלי שום הקשר מיוחד למצרים דיקא [יותר מכל מילות השיחה שם], מה פתאום לפרש אותה כלשון טורסי כשאפשר לפרש מילה זו כמילה הפשוטה בלשון הקודש "בי" בכל מקום.

כנלענ"ד פשוט.

צופה_ומביט
הודעות: 4525
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' פברואר 02, 2021 12:17 pm

לעמל יולד כתב: לכאורה מדברי רבינו שלא כתוב וישק איש לאחיו כי משה לא נשק את אהרן בכלל מפני כבודו, עכ"פ לפום ריהטא כך הוא.


א. איני מסכים. והסברתי. התורה מתייחסת רק לאותה נשיקה עיקרית, ועליה אומרת שמשה לא נשק אותה. מה עוד/אחרת עשה? התורה לא מתייחסת.

ב. הניחא אם אותו "לפום ריהטא" לא היה משאיר אותנו בקושיא. אבל היות שכן - א"א להסתמך על "לפום ריהטא" ולהישאר בקושיא מחמת כן.


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 41 אורחים