מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
מקדש מלך
הודעות: 4638
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי מקדש מלך » ג' פברואר 02, 2021 12:37 pm

השעיר החיי כתב:הכתוב לא אומר שהבעיה שהנס יעשה על ידי עובדי ע"ז. הכתוב אומר שהבעיה שיגידו שלא היה נס - "פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי". וזה בדיוק מה שמיעוט הנס גורם והוא רצונו יתברך לפי הרמב"ן בכל מלחמה שיעשה בתחבולות ובדרכי המלחמה הרגילים ובוודאי אין דרך מלחמה רגילה לצאת עם שלוש מאות איש.
ובוודאי לפי בעלי המוסר שהמטרה להשאיר בחירה - זה בדיוק המטרה שיוכלו להגיד ידי הושיעה לי..

יש מקרים שהנס בא לצורך השלמת עניין אחר, שאז יש עניין להמעיטו. אבל לפעמים הנס עצמו הוא העניין, להראות את ממשלת השם ויחודו, ואז ברור שאם נסתיר אותו לא התקיים המבוקש. משל למה הדבר דומה, למי שישאל מדוע הוצרך הקב"ה לקרוע את הים, ולא הבריח את ישראל באופן כלשהוא והטביע את המצרים בגאות ושפל. ברור שאין זו שאלה, שהרי זה כל העניין "וידעו מצרים כי אני השם".

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' פברואר 02, 2021 1:50 pm

צופה_ומביט כתב:
לעמל יולד כתב:וארא
ז יא
ו"חרטומי מצרים" יכלול את שניהם ולא ידענו גזרת המלה ואמר רבי אברהם כי היא לשון מצרי או לשון כשדי כי לא מצאנו רק בדברי שניהם והקרוב כדברי רש"י (בבראשית מא ח) שהיא מלה ארמית מורכבת חר טמי הנחרים בעצמות.
וקשה שהרי כתב רבינו בראשית מג כ בי אדוני" - לשון בעיא ותחנונים הוא ובלשון ארמית בייא בייא לשון רש"י וזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי ואינה דומה אליה כי בייא כולה מלה לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי.
(וכבר ביארנו שם "שכוונת רבינו לשאול שתי קושיות. וקושייתו הראשונה הוא וזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי ואינה דומה אליה, טענת רבינו הוא שמוזר לסמוך מילה בלשון אחר ככל שאין לו חבר ומילה אחר בתורה. כי הרי גם רבינו סמך מילותיו על לשון אחר לעיל מ טז, הביא מרבי סעדיה גאון בפירוש סלי חורי. אבל שם כתב רבינו שהוא כמו שכתוב בישעיה "ולא עתה פני יחורו", והנה מצא חבר למילה זו במקום אחר, רק כאן כתב רבינו שהיות ואין למילה דומה לו בתורה מוזר לסמכו על לשון אחר. וכעין כתב רבינו לקמן מט כב, וגם שם כתב "שאין להם חבר בלשון המקרא", וזה כוונתו, שאפשר לסמכו בלשון אחר רק כשיש לו חבר".)


והנה כאן הסכים רבינו לסמכו על לשון אחר אף שאין לו דומה וחבר במקרא?


א. חושבני שלא דקתם בביאור "ואינה דומה אליה", ולא אמר "ואין דומה לה" [דוק איך כתבתם בעצמכם כשכתבתם ביאור הדברים לדעתכם]. גם ההמשך "כי בייא וכו'" לא מתאים שמתחיל כאן שאלה חדשה, אלא הכל שאלה אחת. ולפי"ז פשוט כוונתו שאין לסמוך פירוש מילה בתורה אל מילה בלשון אחר כשאינה דומה לה. ממילא כאן שכן דומה "חרטום" ל"חרי טמי" כן יש לפרשו כך, ולק"מ.

ב. אפילו לשיטתכם: יש לחלק טובא בין שמות עצם, של עצמים שמובאים להדיא בתורה כשייכים לאומה אחרת, ובאותו הקשר המקורי שלהם - לבין שפה ודיבור האבות המובא בתורה [בנשימה אחת עם שאר דיבוריהם] בלשון הקודש, ובמילה שתוכנה אינו ייחודי כלל וניתן להחליפו במילים אחרות באותה מידה. כשאומרת התורה שם של כלי מצרי, או מקצוע מצרי, או תפקיד מצרי, כחלק מתיאור מעשה שהיה במצרים, פשוט שהיא תנקוט אותו בשמו המצרי, וכי למה שלא תעשה כן אלא "תתרגם" את שם הכלי/התפקיד ללשון הקודש? ומי אמר שיש תרגום ו/או שהוא מדויק לנושא? בכה"ג לא צריך [ובפשטות גם לא סביר] שיהיה לזה אח במקרא במק"א. [השווה "כפי תחרא", ותרגם אונקלוס "שריון", והיא מילה מצרית לסוג של שריון עור שהיה במצרים, ואין לה אח במקרא, כי הקב"ה פשוט ממחיש לישראל כיצד לעשות את שפת המעיל, דיקא כצורת אותו שריון הנקרא "תחרא" שהם מכירים ממצרים. וכמו שאומר רש"י שם "למדנו שהשריונים שלהם פיהם כפול לתוכן". והשווה עוד "והאחשדרפנים" במגילת אסתר. שם פרסי של תפקיד פרסי, שאין למגילה צורך ואולי אין יכולת לתרגמו ללה"ק]. לכן על מילת "בי אדוני" הרמב"ן מתווכח, מילה שגרתית כחלק ממשפט בלה"ק, בלי שום הקשר מיוחד למצרים דיקא [יותר מכל מילות השיחה שם], מה פתאום לפרש אותה כלשון טורסי כשאפשר לפרש מילה זו כמילה הפשוטה בלשון הקודש "בי" בכל מקום.

כנלענ"ד פשוט.

דבריך דברי טעם, ולכאורה אתה צודק במה שכתבת בסעיף א'. תודה רבה!

השעיר החיי
הודעות: 563
הצטרף: ב' ינואר 25, 2016 9:56 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי השעיר החיי » ג' פברואר 02, 2021 2:25 pm

מקדש מלך כתב:
השעיר החיי כתב:הכתוב לא אומר שהבעיה שהנס יעשה על ידי עובדי ע"ז. הכתוב אומר שהבעיה שיגידו שלא היה נס - "פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי". וזה בדיוק מה שמיעוט הנס גורם והוא רצונו יתברך לפי הרמב"ן בכל מלחמה שיעשה בתחבולות ובדרכי המלחמה הרגילים ובוודאי אין דרך מלחמה רגילה לצאת עם שלוש מאות איש.
ובוודאי לפי בעלי המוסר שהמטרה להשאיר בחירה - זה בדיוק המטרה שיוכלו להגיד ידי הושיעה לי..

יש מקרים שהנס בא לצורך השלמת עניין אחר, שאז יש עניין להמעיטו. אבל לפעמים הנס עצמו הוא העניין, להראות את ממשלת השם ויחודו, ואז ברור שאם נסתיר אותו לא התקיים המבוקש. משל למה הדבר דומה, למי שישאל מדוע הוצרך הקב"ה לקרוע את הים, ולא הבריח את ישראל באופן כלשהוא והטביע את המצרים בגאות ושפל. ברור שאין זו שאלה, שהרי זה כל העניין "וידעו מצרים כי אני השם".


בעקרון אני מסכים איתך ולכאורה הן הן דברי הרמב"ן בדברים שיש שתי אפשרויות שעושים נס - או שאין ברירה או להודיע שמו. וז"ל:

"ופקדו שרי צבאות בראש העם" - כי התורה תצוה בדרך הארץ ותעשה הנסים עם יראיו בהסתר ואין החפץ לפניו לשנות טבעו של עולם זולתי כאשר אין שם דרך בהצלה אחרת או להודיע שמו לצריו לעתים כאשר היה בקריעת ים סוף וכיוצא בו

אבל אז נשאר לברר למה דווקא אצל גדעון יש עניין להודיע שמו משא"כ בכיבוש הארץ וכו'. ויתכן והדבר קשור לטענת גדעון בתחילת הפרשה - ואיה כל נפלאותיו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' פברואר 02, 2021 3:32 pm

יתרו
יט י
ובידוע כי ירחצו במים והוא נלמד מכבוס הבגדים וכך אמרו במכילתא (כאן) אין כבוס בגדים בתורה שאין טעון טבילה

ויש להעיר דאין זה כמסקנת הסוגיא דיבמות מו: דפריך דלמא נקיות בעלמא וממילא אי אפשר ללמוד מהפסוק כאן, ואסיק שר"י יליף מויקח משה את הדם ויזרוק על העם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה.
והנה בריטב"א שם ד"ה ואין הזאה, תלה מח' דרבי יהושע ורבי אליעזר בהא דלפני מתן תורה או אחרי מתן תורה היה, וע"ש בערל"נ שגם ר"א יודה שאין הזאה בלא טבילה רק שלדעתו כל המעשים לאחר מתן תורה היו, ולא נכנסו תחת כנפי השכינה בהזאה הזו בכלל.
והנה רבינו נקט לקמן (כד א) שלאחר מתן תורה היה, וא"כ אפשר לומר שלכן לא אבה רבינו ללמוד מויזרוק על העם, כי אם נאמר שלאחר מתן תורה היה עכ"פ אין שום לימוד מויקח משה, ולכן נקט רבינו כדברי המכילתא כאן שלמד שאין כבוס בלא טבילה, כי זה ודאי היה לפני מ"ת, ומכאן אפשר ללמוד עכ"פ לימוד זה, וצ"ל שעכ"פ לדעת רבינו דחייה הא דפריך בגמ' דלמא נקיות בעלמא הוא דחיה בעלמא.

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' פברואר 02, 2021 11:06 pm

לעמל יולד כתב:וארא
ח יט
רק אמר הירא את דבר ה' שדבר להם משה כן והיתה העצה הזאת בחמלת ה' כי מכת הברד לא שלחו רק להשחית יבול הארץ ולא על האדם על כן יורה חטאים בדרך להצילם ממנה.

ונראה לבאר מה שדוקא במכה זו נאמר התראה זו להורות לחטאים דרך, וכן יש אריכות בפסןקים הירא את דבר ה' וכו', ע"פ המדרש שציטט רבינו לעיל ז' ג' אמר רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינין אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד) מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא כך פרעה הרשע כיון ששגר הקב"ה אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקב"ה אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך.
כי הנה מכת ברד היה ההתרה החמישית, כי בכינים ושחין לא היה התראה בכלל, ולכן היה כאן דגש מיוחד להורות לחטאים דרך, כי מכאן נבדל הירא את דבר ה' מפרעה שלא שם לבו אל דבר ה', שמכאן ואילך הקב"ה הוסיף טומאה על טומאתו.


דא עקא שבסוף מכת שחין (ט, יב) כתיב "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה", וכתב שם הרמב"ן בעצמו "ירמוז הכתוב למה שפירשו רבותינו כי במכות הראשונות בפשעו היה הדבר ועתה סבה מאת ה' כמו שביארתי למעלה (ז, ג), והוא האמת [לאפוקי מפירוש ראשון שהציע הרמב"ן עיי"ש]", וכלומר שבסוף מכת שחין - ועוד לפני מכת ברד - כבר התקיים ד"ז שאמרו רבותינו וביארו הרמב"ן לעיל ז, ג.

ומדויק כן בכתוב בעצמו, כי בסוף מכת שחין כתיב "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה", היינו הכבדת לבו ע"י הקב"ה, ואילו בסוף מכת ברד כתיב "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה", מעצמו. ומשמע להדיא כמש"כ הרמב"ן (ט, יב) שבסוף מכת שחין הוסיף לו הקב"ה טומאה על טומאתו, ומכאן ואילך היה זה כבר כמו טבע אצל פרעה.

וא"כ הדרקל"ד מה האריכות דוקא במכת ברד להורות לחטאים דרך. ועכ"פ אין ליישבה לפי הרמב"ן לעיל ז, ג.

[ולגוף השאלה אולי י"ל, דעד כאן שלא היתה הכבדת לב פרעה מיד ה' אלא פרעה בעצמו הכביד את לבו, א"כ עבדי פרעה ופרעה נידונו באותו דין ושיקול, הוא בוחר לחטוא והם בוחרים להקשיב לו. ולא היה ענין מיוחד להציל את עמו של פרעה מיד שליטם העריץ שמוביל אותם לשאול ואבדון. כי הם בוחרים כמוהו. אבל מכת ברד היתה הראשונה אחרי שהכביד הקב"ה את לב פרעה, ומעתה שמא יש לעבדי פרעה צד טענה ואיזה פתחון פה ולו למראית העין, לטעון: מה רוצים מאיתנו, פרעה אשם בהכבדת לבו - שילקה ויאבד עד תומו, אבל מה אשמים אנחנו במה שלב פרעה כבד עד כדי כך שכעת הוכבד מאת ה' מעל לדרך הטבע. לכן דיקא במכת ברד נתן הקב"ה מבחן ל"עבדי פרעה" דיקא, לראות מי מהם באמת ירא את דבר ה' מצד עצמו - ומיהו כפרעה עצמו, לא שת לבו לכלום. יש עוד לחדד הדברים ועכ"פ זהו כיוון. ועיין היטב ברמב"ן ח, טו "כי הערוב והברד אשר בהן המיתה והעונש לבני אדם רצה הקב"ה שיהיה לעיני כל העם כי בצאת המלך המימה ילכו מרבית העם אחריו והנה יתרה אותו לעיניהם אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה ואם לא יעשו כן יהיו חייבין להיענש, אבל בשאר המכות די בהתראת המלך".

עוד ראה אריכות ברמב"ן שם, וכן בקיצור בחזקוני במכת ברד, שהיכן שהיתה מכה שהמיתה אדם שם היתה התראה מיוחדת, ובפרט בערוב וברד שלהדיא נאמר בהן שימיתו אדם, ובהן דיקא היה ענין של "יורה חטאים בדרך - כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה"].

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ד' פברואר 03, 2021 2:50 pm

לעמל יולד כתב:וארא
ט ג
"במקנך אשר בשדה" - התרה אותם בהווה כי רוב המקנה בשדה אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית כמו שאמר (להלן פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים
וברש"י בפסוק י כתב "באדם ובבהמה" - ואם תאמר מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד שנאמר במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים. והנה רבינו חלק על רש"י, וא"כ נשאר קושית רש"י על רבינו, מאין היו להם הבהמות?


בפשטות י"ל ממה שקנו מישראל (לא גרע ממכת דם כנודע, וכל שכן כאן שיכלו לקנות אחרי סיום הדבר).

אמנם דברי רש"י לקוחים מהמכילתא ריש פרשת בשלח (כמו שכתב רש"י בעצמו), והמכילתא לא תירצה כן. וצ"ע.

ולגוף דברי המכילתא ברשותכם אפרט הדברים, כי לענ"ד שיטת רש"י והרמב"ן בנידו"ד תלויה בגרסה במכילתא.

ז"ל המכילתא שלפנינו: "ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו הבהמות שהיו טוענין המרכבות? אם תאמר משל מצרים היו, והלא כבר נאמר (במכת דבר) וימת כל מקנה מצרים. ואם תאמר משל פרעה היו (ותאמר ששל פרעה לא מתו בדבר), והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך (דיקא) אשר בשדה. ואם תאמר משל ישראל היו, והלא כבר נאמר (אחרי מכת חושך) וגם מקנינו ילך עמנו לא תישאר פרסה. אלא של מי היו? של הירא את דבר ה' (מעבדי פרעה). נמצינו למדין הירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל".

לגרסה זו, ראיות המכילתא שלא נשאר מקנה הן ממכת דבר, ועל זה ענתה שהמקנה היה מהירא את דבר ה' (המוזכר במכת ברד). וזהו מפורש כרש"י, שנלמד סתום מן המפורש וגם במכת דבר לא מתו המקנה של הירא את דבר ה' שהניס את מקנהו את הבתים, וכ"כ החזקוני.

אבל גרסת הגר"א היא: "ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו הבהמות הטוענין מרכבות? אם תאמר משל פרעה היו (ותאמר ששל פרעה לא מתו בדבר), והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך (דיקא) אשר בשדה. ואם תאמר משל מצרים היו, והלא כבר נאמר (במכת דבר) וימת כל מקנה מצרים וכתיב וירד עליהם הברד ומתו. ואם תאמר משל ישראל היו והלא כבר נאמר (אחרי מכת חושך) וגם מקנינו ילך עמנו לא תישאר פרסה. אלא של מי היו? של הירא את דבר ה' (מעבדי פרעה). נמצינו למדין הירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל".

נראה ברור שהוקשה לגר"א מהכ"ת לקחת פסוק שכתוב על מכת ברד (הירא את דבר ה' וכו') ולהביאו על מכת דבר, ולכן סבר שדברים כפשטן, ובמכת דבר מתו כל מקנה מצרים, וכרמב"ן, ואעפי"כ מפורש בתורה שעוד היו למצרים בהמות במכת ברד, ומשכך – אותן בהמות של הירא את דבר ה' במכת ברד הן טענו את מרכבות פרעה.

ובכל מקרה קשה כנ"ל, מדוע לא ענתה המכילתא שהמצרים קנו בהמות מישראל. ובשלמא ממכת חושך והלאה, לאחר שאמר משה לפרעה "גם מקננו ילך עמנו לא תישאר פרסה", י"ל דהיינו שמכאן ואילך גם לא מכרו ישראל למצרים שום בהמה. אבל מסוף מכת ברד ועד מכת חושך יכלו המצרים לקנות בהמות מישראל.

כללו של דבר: אחרי מכת דבר נזכר בכתוב "בהמה" של מצרים במכת שחין, ובמכת ברד, ובמכת בכורות (כל בכור בהמה), ואח"כ בפרשת בשלח "כל רכב מצרים". ואת כולם צריך ליישב לשיטת הרמב"ן שבדבר מתו כל מקנה מצרים כפשוטו. ואם נאמר שקנו מישראל – א"כ צ"ע מה הוקשה למכילתא.

וביותר מה שמעניין הוא שאת הרמב"ן כלל לא הטרידה השאלה הזו, ולא טרח אפילו להתייחס לשאול ולתרץ. כאילו התשובה כ"כ פשוטה שאי"צ אפילו להתייחס. וצ"ע.

[אב"ע תירץ ש"כל מקנה מצרים" הכוונה "רוב" המקנה. רש"י וחזקוני תירצו כנ"ל לפי המכילתא. יש עוד מפרשים שלא התייחסו כלל לנושא לא לכאן ולא לכאן, וצ"ע, הלוא זו שאלה פשוטה בפשוטו של מקרא: כתיב "וימת כל מקנה מצרים" – ולאחר מכן אנו מוצאים כמה וכמה פעמים בהמות של מצרים].

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' פברואר 03, 2021 4:03 pm

צופה_ומביט כתב:
לעמל יולד כתב:וארא
ט ג
"במקנך אשר בשדה" - התרה אותם בהווה כי רוב המקנה בשדה אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית כמו שאמר (להלן פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים
וברש"י בפסוק י כתב "באדם ובבהמה" - ואם תאמר מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד שנאמר במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים. והנה רבינו חלק על רש"י, וא"כ נשאר קושית רש"י על רבינו, מאין היו להם הבהמות?


בפשטות י"ל ממה שקנו מישראל (לא גרע ממכת דם כנודע, וכל שכן כאן שיכלו לקנות אחרי סיום הדבר).

אמנם דברי רש"י לקוחים מהמכילתא ריש פרשת בשלח (כמו שכתב רש"י בעצמו), והמכילתא לא תירצה כן. וצ"ע.

ולגוף דברי המכילתא ברשותכם אפרט הדברים, כי לענ"ד שיטת רש"י והרמב"ן בנידו"ד תלויה בגרסה במכילתא.

ז"ל המכילתא שלפנינו: "ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו הבהמות שהיו טוענין המרכבות? אם תאמר משל מצרים היו, והלא כבר נאמר (במכת דבר) וימת כל מקנה מצרים. ואם תאמר משל פרעה היו (ותאמר ששל פרעה לא מתו בדבר), והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך (דיקא) אשר בשדה. ואם תאמר משל ישראל היו, והלא כבר נאמר (אחרי מכת חושך) וגם מקנינו ילך עמנו לא תישאר פרסה. אלא של מי היו? של הירא את דבר ה' (מעבדי פרעה). נמצינו למדין הירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל".

לגרסה זו, ראיות המכילתא שלא נשאר מקנה הן ממכת דבר, ועל זה ענתה שהמקנה היה מהירא את דבר ה' (המוזכר במכת ברד). וזהו מפורש כרש"י, שנלמד סתום מן המפורש וגם במכת דבר לא מתו המקנה של הירא את דבר ה' שהניס את מקנהו את הבתים, וכ"כ החזקוני.

אבל גרסת הגר"א היא: "ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו הבהמות הטוענין מרכבות? אם תאמר משל פרעה היו (ותאמר ששל פרעה לא מתו בדבר), והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך (דיקא) אשר בשדה. ואם תאמר משל מצרים היו, והלא כבר נאמר (במכת דבר) וימת כל מקנה מצרים וכתיב וירד עליהם הברד ומתו. ואם תאמר משל ישראל היו והלא כבר נאמר (אחרי מכת חושך) וגם מקנינו ילך עמנו לא תישאר פרסה. אלא של מי היו? של הירא את דבר ה' (מעבדי פרעה). נמצינו למדין הירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל".

נראה ברור שהוקשה לגר"א מהכ"ת לקחת פסוק שכתוב על מכת ברד (הירא את דבר ה' וכו') ולהביאו על מכת דבר, ולכן סבר שדברים כפשטן, ובמכת דבר מתו כל מקנה מצרים, וכרמב"ן, ואעפי"כ מפורש בתורה שעוד היו למצרים בהמות במכת ברד, ומשכך – אותן בהמות של הירא את דבר ה' במכת ברד הן טענו את מרכבות פרעה.

ובכל מקרה קשה כנ"ל, מדוע לא ענתה המכילתא שהמצרים קנו בהמות מישראל. ובשלמא ממכת חושך והלאה, לאחר שאמר משה לפרעה "גם מקננו ילך עמנו לא תישאר פרסה", י"ל דהיינו שמכאן ואילך גם לא מכרו ישראל למצרים שום בהמה. אבל מסוף מכת ברד ועד מכת חושך יכלו המצרים לקנות בהמות מישראל.

כללו של דבר: אחרי מכת דבר נזכר בכתוב "בהמה" של מצרים במכת שחין, ובמכת ברד, ובמכת בכורות (כל בכור בהמה), ואח"כ בפרשת בשלח "כל רכב מצרים". ואת כולם צריך ליישב לשיטת הרמב"ן שבדבר מתו כל מקנה מצרים כפשוטו. ואם נאמר שקנו מישראל – א"כ צ"ע מה הוקשה למכילתא.

וביותר מה שמעניין הוא שאת הרמב"ן כלל לא הטרידה השאלה הזו, ולא טרח אפילו להתייחס לשאול ולתרץ. כאילו התשובה כ"כ פשוטה שאי"צ אפילו להתייחס. וצ"ע.

[אב"ע תירץ ש"כל מקנה מצרים" הכוונה "רוב" המקנה. רש"י וחזקוני תירצו כנ"ל לפי המכילתא. יש עוד מפרשים שלא התייחסו כלל לנושא לא לכאן ולא לכאן, וצ"ע, הלוא זו שאלה פשוטה בפשוטו של מקרא: כתיב "וימת כל מקנה מצרים" – ולאחר מכן אנו מוצאים כמה וכמה פעמים בהמות של מצרים].


אכן כדבריך כתב רבינו בחיי שהמקנה היה ממה שקנו (לא כתב שקנו מישראל אלא משאר הארצות).

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' פברואר 04, 2021 12:40 pm

יתרו
כ ב
ואמר הרב במורה הנבוכים (א לב) שלא תמצא בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה אלא בענין ע"ז בלבד והנה בקדושי עליון ויחר אף ה' במשה (לעיל ד יד) ויחר אף ה' בם וילך (במדבר יב ט) וכתוב (איוב מב ז) חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב אבל בלשון קנאה אמת הוא

ולכאורה אולי יש לחלק שעכ"פ לא נזהרנו בעונש של חרון אף חוץ מע"ז.
אבל מצינו כתוב להלן כב כג "אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים". וקצת תמיהה שרבינו לא הביא פסוק זה כראיה. (אף שעצם ראייתו היה מזה שכתוב לשון הזה בצדיקי עליון, ולא ממה שנכתב לשון חרון אף בתורה בכלל).

והנה אם רבינו הביא ראיה מהא דכתיב ויחר אף, ולא חילק בין החרון אף הזה לחרון אף באזהרת עונש, אזי יש לשאול שבפנחס כתוב "בקנאו את קנאתי בתוכם", והלא קינא הקב"ה בישראל על עוון זנות ולא על עוון ע"ז.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' פברואר 04, 2021 12:42 pm

יתרו
כ ב
ולפי דעתי שיזכיר קנאה בע"ז בישראל בלבד וטעם הקנאה כי ישראל סגולת השם הנכבד אשר הבדילם לו כאשר פירשתי למעלה (יט ה) והנה אם העם שלו משרתיו פונים אל אלהים אחרים יקנא בהם השם כאשר האיש מקנא באשתו בלכתה לאחרים ובעבדו בעשות לו אדון אחר ולא יאמר הכתוב כן בשאר העמים אשר חלק להם צבאות שמים
וצ"ע דהא כתיב בצפניה ג ח "לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ" ולשון קנאה כאן הוא על הגויים.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' פברואר 04, 2021 12:43 pm

יתרו
כ ו

"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" - כבר נתפרש זה הכתוב בדברי רבותינו (שבועות כא א) שהוא אוסר להשבע בשם הנכבד לריק, כגון הנשבע על הידוע לאדם לשנותו או לקיימו, על עמוד של שיש שהוא של זהב או שהוא של שיש, והוא עומד לפניהם ומכירים בו. ועל דרך הפשט, יאסור עוד שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם

והנה מה שנקט רבינו "שם המיוחד" בשבועת שווא, אף שמצד הדין עובר גם אם נשבע בכינוי, נ"ל כי באמת לא למדו מפסוק זה אלא לעניין שם המיוחד, וכך כתב רש"י בויקרא יט יב "ולא תשבעו בשמי" - למה נאמר לפי שנא' (שמות כ) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד מנין לרבות כל הכנויין ת"ל ולא תשבעו בשמי לשקר כל שם שיש לי ורבינו ציטט דברי רש"י אלו שם.
ועוד שגם העונש של לא ינקה אינו אלא בנשבע בשם במיוחד ולא בכינוי לדעת רבינו שם בויקרא יט יב ועל דרך האמת לא תשבעו בשמי הוא השם המיוחד וחללת את שם אלהיך הוא האלהים שממנו נתרבו כל הכנויין ושם נאמר תחילה את שם ה' אלהיך וכי לא ינקה ה' בשמו הגדול המיוחד וזה טעם "וחללת" כי כאשר ישבע בשם המיוחד לשקר יהיה מחלל שם אלהיו

מה שנכון נכון
הודעות: 11661
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ה' פברואר 04, 2021 12:56 pm

לעמל יולד כתב:יתרו
כ ב
ולפי דעתי שיזכיר קנאה בע"ז בישראל בלבד וטעם הקנאה כי ישראל סגולת השם הנכבד אשר הבדילם לו כאשר פירשתי למעלה (יט ה) והנה אם העם שלו משרתיו פונים אל אלהים אחרים יקנא בהם השם כאשר האיש מקנא באשתו בלכתה לאחרים ובעבדו בעשות לו אדון אחר ולא יאמר הכתוב כן בשאר העמים אשר חלק להם צבאות שמים
וצ"ע דהא כתיב בצפניה ג ח "לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ" ולשון קנאה כאן הוא על הגויים.

זה ענין אחר.
הפסוק עוסק ככה"נ במלחמת גוג, ערד"ק, והקנאה כאן אינה על חטאיהם של הגויים, אלא על השפלת ישראל עם ה'. ואת זה לא בא הרמב"ן למעט.
ומקראות מפורשים הם: ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו (יואל ב, יח); קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה (זכריה א, יד). ועי' יחזקאל לו, ו; לט, כה. ועוד.

[וע"ע אלשיך. וכנר' פי' בדומה לפ"א פסוק יח].

ועי' ריש נחום. וברש"י ורד"ק שם.

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ה' פברואר 04, 2021 1:17 pm

לעמל יולד כתב:והנה אם רבינו הביא ראיה מהא דכתיב ויחר אף, ולא חילק בין החרון אף הזה לחרון אף באזהרת עונש, אזי יש לשאול שבפנחס כתוב "בקנאו את קנאתי בתוכם", והלא קינא הקב"ה בישראל על עוון זנות ולא על עוון ע"ז.


כתמיד, השאלות נפלאות וחזקות. אשריך וכה לחי.

לגבי השאלה הנ"ל אולי י"ל שהרמב"ן נשמר מזה בפירושו לפסוק זה וז"ל "הודיע הקב"ה למשה שישלם שכר טוב לפנחס על קנאתו אשר קנא לאלהיו, ועל הצדקה שעשה עם ישראל לכפר עליהם ולא מתו כולם במגפה".

והוא על פי המבואר שם בפסוק ב"פ קנאה, הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי, ולכאורה תמוה הכפל ומה צורך לכתוב שוב "בקנאתי".

אבל באמת תרי מילי היו שם. דהרי מבואר שם לפני כן שעיקר החטא היה עבודה זרה, שנצמדו לבעל פעור, וכנודע מחז"ל שכל הזנות היתה כאמצעי לזה. ו"חרון אף" מוזכר שם לעיל רק כלפי הע"ז, ומשמע להדיא שהמגיפה באה בגלל הע"ז ולא בגלל הזנות.

נמצא שמה שכתוב בפסוק "ולא כיליתי וכו' בקנאתי" [שמפורש שם שהקב"ה קינא ע"כ] - קאי על עבודה זרה.

ונשאר להבין רק מהו "בקנאו את קנאתי בתוכם" דמעשה פנחס שהוא היה להדיא על זנות, לזה פירש הרמב"ן דבזה אין הכוונה "קנאתי" = הקנאה שלי, מה שאני [הקב"ה] מקנא ע"כ, אלא הכוונה "קינא עבורי", בקנאו את קנאתי = בקנאו קנאת ה' = קנאתו אשר קינא לאלהיו [ולא לשום סיבה אחרת], וכלשון הכתוב להלן אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
נערך לאחרונה על ידי צופה_ומביט ב ה' פברואר 04, 2021 3:06 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' פברואר 04, 2021 3:04 pm

צופה_ומביט כתב:
לעמל יולד כתב:והנה אם רבינו הביא ראיה מהא דכתיב ויחר אף, ולא חילק בין החרון אף הזה לחרון אף באזהרת עונש, אזי יש לשאול שבפנחס כתוב "בקנאו את קנאתי בתוכם", והלא קינא הקב"ה בישראל על עוון זנות ולא על עוון ע"ז.


כתמיד, השאלות נפלאות וחזקות. אשריך וכה לחי.

לגבי השאלה הנ"ל אולי י"ל שהרמב"ן נשמר מזה בפירושו לפסוק זה וז"ל "הודיע הקב"ה למשה שישלם שכר טוב לפנחס על קנאתו אשר קנא לאלהיו, ועל הצדקה שעשה עם ישראל לכפר עליהם ולא מתו כולם במגפה".

והוא על פי המבואר שם בפסוק ב"פ קנאה, הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי, ולכאורה תמוה הכפל ומה צורך לכתוב שוב "בקנאתי".

אבל באמת תרי מילי היו שם. דהרי מבואר שם לפני כן שעיקר החטא היה עבודה זרה, שנצמדו לבעל פעור, וכנודע מחז"ל שכל הזנות היתה כאמצעי לזה. ו"חרון אף" מוזכר שם לעיל רק כלפי הע"ז, ומשמע להדיא שהמגיפה באה בגלל הע"ז ולא בגלל הזנות.

נמצא שמה שכתוב בפסוק "ולא כיליתי וכו' בקנאתי" [שמפורש שם שהקב"ה קינא ע"כ] - קאי על עבודה זרה.

ונשאר להבין רק מהו "בקנאו את קנאתי בתוכם" דמעשה פנחס שהוא היה להדיא על זנות, לזה פירש הרמב"ן דבזה אין הכוונה "קנאתי" = הקנאה שלי, מה שאני [הקב"ה] מקנא ע"כ, אלא הכוונה "קינא עבורי", בקנאו את קנאתי = שקנאו קנאת ה' = קנאתו אשר קינא לאלהיו [ולא לשום סיבה אחרת], וכלשון הכתוב להלן אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.


יישר כח!
ואולי נוסיף שאין העניין רק עניינו של זנות, אלא כאן היה בועל ארמית, ובועל ארמית הוא כעובד ע"ז (ע' רמב"ם איסורי ביאה פי"ב ה"ו) שנאמר ובת אל נכר.....

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ה' פברואר 04, 2021 3:12 pm

לעמל יולד כתב: ואולי נוסיף שאין העניין רק עניינו של זנות, אלא כאן היה בועל ארמית, ובועל ארמית הוא כעובד ע"ז (ע' רמב"ם איסורי ביאה פי"ב ה"ו) שנאמר ובת אל נכר.....


ואפשר להוסיף עוד, שזמרי לא סתם בעל ארמית לתאוותו, אלא הביאה לפני משה ולפני כל העדה אל פתח אוהל מועד! תפסה בבלוריתה וכו' ושאל את משה: זו אסורה או מותרת? וכל זה כי עיקר כוונתו היתה לבזות ולהשפיל את משה רבינו ולהטיח בו "בת יתרו מי התיר לך", ולגרום למשה לשתוק בפני כולם [כפי שאכן היה] וממילא יאַבדו ישראל ח"ו את האמונה במשה, וממילא את נאמנותו במה שמוסר בשם ה', אלא יטעו ח"ו כמו שטענו כל המערערים על משה בכל הזמנים שמשה אומר מדעתו ועושה לכבוד וכו' ח"ו, ואם תאבד נאמנות משה אזי ח"ו נעקר ואבד העיקר של תורה מן השמים (ראה ברמב"ם הלכות יסוה"ת פ"ח ובהקדמה לחלק היסוד השמיני), וממילא איש הישר בעיניו יעשה, אין תורה ואין כלום. [והוא אישית ירוויח מזה כמובן להיות בראש, כמו הרבה מערערים על משה/התורה לפניו ואחריו].

ערעור על תורה מן השמים אינו רחוק מע"ז, ובפרט לרמב"ם שמנה אותו כעיקר אמונה שמי שנסתפק אצלו עיקר זה יצא מכלל ישראל ומצוה לשנאותו ולאבדו ואין לו חלק לעוה"ב.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' פברואר 04, 2021 3:54 pm

יתרו
כ ז
ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה, ומפני זה יהיה העונש במצות לא תעשה גדול ועושין בו דין כגון מלקות ומיתה, ואין עושין בו דין במצות עשה כלל אלא במורדין, כמו לולב וציצית איני עושה, סוכה איני עושה, שסנהדרין היו מכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או עד שתצא נפשו.

נ"ל שכוונתו שמכיוון שהלא תעשה הוא מיראה, לכן עונשים אותו שהיה צריך לירא, אבל העשה הוא באהבה והוא דרגה גבוהה יותר, לכן לא מענישים אם לא השיג דרגה זו.

הנה במגילת אסתר (סה"מ שורש ד) הוכיח שעשה חמור מלא תעשה מהא דמכין עד שתצא נפשו, ובלא תעשה עד ארבעים. ותמיהה לי טובא, כי הא דמכין עד שתצא נפשו הוא לאפרושי מאיסורי או שבי"ד חייב לדאוג שיקיימו את המצוות, משא"כ מלקות ארבעים הוא עונש. ולכאורה זה כוונת רבינו כאן, ואין עושין בו דין במצות עשה כלל אלא במורדין, כמו לולב וציצית איני עושה, סוכה איני עושה, שסנהדרין היו מכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או עד שתצא נפשו, כי אין זה עונש בכלל אלא לאכוף קיום המצוות על המורד.

ואולי י"ל שאדרבה כוונת רבינו שהוא שמכין אותו עד שתצא נפשו הוא משום שמדובר במורדין, והוא עונש למורדים, וא"כ חידוש הוא, אבל שפיר כתב המגילת אסתר עכ"פ.

ומצאתי שמו"ר הביא ראיה לזה מרש"י חולין קי: על הגמ' שאין כופין על מצות עשה שמתן שכרה בצידה, וכתב רש"י "לכך פירש מתן שכרה לומר אם לא תקיימנה זהו עונשו שלא תטול שכר זה. ע"כ. והיינו שכיון שזה עונשו ולא עונש אחר, לכך אין כופין על מצוה שמתן שכרה בצידה, והנה מבואר ברש"י דיסוד דין כפיה על הצוות הוא גדר של עונש במורד, ובמתן שכרה בצידה כבר קבעה לו התורה עונש אחר ולכן אין לכופו.

(שמעתי מהג"ר אביגדור אפין שליט"א שלמד בישיבת קלעצק, ובשנת ת"ש כשנפטר רבי חיים עוזר זצ"ל, הספידו הגרא"מ שך זצ"ל ע"פ בקשת הגר"א קוטלר. ובהספדו אמר שברור שעונש על לא תעשה חמירא טפי, ולמה מכין בעשה עד שתצא נפשו, כי כ"ז לאפרושי מאיסורא. ואמר שכל הצרות שפקדו אז את ישראל היו בגדר "לאפרושי מאיסורא", ופטירת רבי חיים עוזר אינו אלא חלק מזה, והזהיר שאם לא יחזרו בתשובה אזי ח"ו יכו עד שתצא נפשו, כי זה גדר הייסורים האלו, לא כעונש אלא לאפרושי מאיסורא. ול"ע כך הווה כידוע).

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' פברואר 04, 2021 3:57 pm

יתרו
כ ז
וראוי היה שיזהיר להם בעצמם כי הם עצמם מצווים בשבת אבל דבר הכתוב עמנו מפני שהעבדים ברשותינו לומר ששביתתם עלינו ואם לא נמנעם אנחנו נענשים עליהם. ועוד בעבור שעם ישראל ידבר אלהים בכל עשרת הדברות.

ובהמשך...."וגרך אשר בשעריך" - על דרך הפשט גר שער לעולם הוא גר תושב שבא לגור בשערי עירנו וקבל עליו שבע מצות בני נח והוא הנקרא "גר אוכל נבלות" (ע"ז סד) שאמר בו הכתוב (דברים יד כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ולכן לא היתה בו המצוה שיאמר "לא תעשה בו מלאכה האזרח והגר" אבל לנו יצוה שלא יעשה מלאכה לצרכינו כקטנים והבהמה והוא בעצמו אין עליו זאת המצוה ועושה מלאכה לעצמו בשבת והכתוב שאמר (להלן כג יב) וינפש בן אמתך והגר הוא גר צדק שנתיהד וחזר לתורתנו שצוה אותו בשבת וכן בכל שאר המצות כאשר אמר תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם (במדבר טו טז) ולגר ולאזרח הארץ (שם ט יד)

אבל מצאנו לרבותינו (במכילתא כאן) שדרשו בהפך אמרו כי וגרך אשר בשעריך על דרך הפשט הוא גר צדק והוא חייב כמונו בשביתה וינפש בן אמתך והגר (להלן כג יב) לרבות גר תושב הערל ורצונם שיהיה המוזהר תחלה הגר הנימול שחייב כמונו והכתוב השני לרבות הערל ולפיכך הוקש לבהמה שאמר (שם) למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר צוונו בשביתת כלם בשוה שלא יעשו לנו ויעשו כרצונם לעצמם וכן יהיו העבד והגר הנזכרים בעשרת הדברות שוים וחייבים בכל דין השבת כמונו כמו שאמר (דברים ה יד) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך

והנה צ"ע לדעת רבותינו למה צריך לפרט גר צדק, הרי הוא ככל ישראל?

עוד יש לציין, לפי הטעם הראשון שכתב רבינו למה לא הזהיר את העבדים עצמם, וביאר ששביתתם עינו, אין הטעם הזה שייך לגר צדק, שהרי אין שביתתו עלינו. וגם הטעם השני שעם ישראל ידבר בכל עשרת הדברות, ולכאורה כוונת רבינו שלא נתנה העשרת הדברות לעם אחר ולא לעבדים, ואם יש דין שעבד ישראל אסור, יצווה הקב"ה הדין הזה לישראל לא לעבדיהם. ולכאורה גם טעם הזה לא שייך לגר צדק, כי ודאי הוא מישראל ואיתו דיבר הקב"ה ככל ישראל, וצ"ע.

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ה' פברואר 04, 2021 4:05 pm

לעמל יולד כתב:יתרו
כ ב
ואמר הרב במורה הנבוכים (א לב) שלא תמצא בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה אלא בענין ע"ז בלבד והנה בקדושי עליון ויחר אף ה' במשה (לעיל ד יד) ויחר אף ה' בם וילך (במדבר יב ט) וכתוב (איוב מב ז) חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב אבל בלשון קנאה אמת הוא

ולכאורה אולי יש לחלק שעכ"פ לא נזהרנו בעונש של חרון אף חוץ מע"ז.
אבל מצינו כתוב להלן כב כג "אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים". וקצת תמיהה שרבינו לא הביא פסוק זה כראיה. (אף שעצם ראייתו היה מזה שכתוב לשון הזה בצדיקי עליון, ולא ממה שנכתב לשון חרון אף בתורה בכלל).

והנה אם רבינו הביא ראיה מהא דכתיב ויחר אף, ולא חילק בין החרון אף הזה לחרון אף באזהרת עונש, אזי יש לשאול שבפנחס כתוב "בקנאו את קנאתי בתוכם", והלא קינא הקב"ה בישראל על עוון זנות ולא על עוון ע"ז.


לגבי השאלה מעינוי יתום ואלמנה י"ל שכל דברי המו"נ (אגב, יש להגיה בציון המ"מ למו"נ א, לו) והרמב"ן אמורים כשכתוב "חרון אף במישהו", ודוק שכל הפסוקים שהביאו שניהם (הרמב"ם לגבי ע"ז והרמב"ן בפסוקים שהביא) הוא כשכתוב בך, בכם, באיש וכו'. אבל בפסוק שהבאתם לגבי צדקה לא כתוב "וחרה אפי בכם", אלא "וחרה אפי" סתם. ואמנם לכאורה סוכ"ס מצינו כאן חרון אף שלא על ע"ז, אבל עכ"פ אינו דומה לדוגמאות שהביאו הרמב"ם והרמב"ן, ואולי יש לחלק בזה.

לגבי השאלה מפנחס, שאלתם רק לרמב"ן [ומשום שאמרתם שלא חילק וכו'] אבל לא לרמב"ם. לענ"ד אם לא מה שעניתי לעיל [אלא נקבל שהקושיה אמת ומדובר על זנות] יהיה קשה משם גם למי שכן יחלק בין אזהרת עונש לשאר מקרים [לדבריכם זהו הרמב"ם], כי במעשה דפנחס הרי היה עונש מחמת הקנאה, היתה מגיפה, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי [אמנם לא מדובר שם באזהרה, כי זהו מעשה שהיה, אבל עכ"פ מדובר להדיא בעונש שבא בקנאת ה']. ואם קאי על זנות הרי שהיה עונש על כך בקנאת ה', ולא כרמב"ם.

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ה' פברואר 04, 2021 6:00 pm

מה שנכון נכון כתב:הקנאה כאן אינה על חטאיהם של הגויים, אלא על השפלת ישראל עם ה'. ואת זה לא בא הרמב"ן למעט.
ומקראות מפורשים הם: ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו (יואל ב, יח); קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה (זכריה א, יד). ועי' יחזקאל לו, ו; לט, כה. ועוד.
[/size]


לכאורה כעת הגדלת את הקושיה. איך כותבים הרמב"ם והרמב"ן שלשון קנאה נמצא בתנ"ך רק כלפי עבודה זרה.

ואולי כוונתך שהם דיברו רק כלפי עבירות, אבל זה שהוא מקנא לעמו וארצו שנכבשו בידי זרים כבעל המקנא לאשתו זה פשיטא ואצ"ל.

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ה' פברואר 04, 2021 6:29 pm

לעמל יולד כתב:והנה צ"ע לדעת רבותינו למה צריך לפרט גר צדק, הרי הוא ככל ישראל?


בתורה שלמה כאן אות ער הביא ע"ז את פי' הרא"ש: "לא תעשה כל מלאכה וכו' וגרך זה גר צדק כו' וא"ת והלא ישראל גמור הוא שהרי קבל עליו כל המצות, וי"ל דס"ד אמינא הואיל ומצות שבת חביבה היא על הקב"ה שקראה אות, שלא תהיה נוהגת אלא בישראל גמור שהורתו ולידתו בקדושה, צריכא".

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' פברואר 04, 2021 7:36 pm

צופה_ומביט כתב:
לעמל יולד כתב:והנה צ"ע לדעת רבותינו למה צריך לפרט גר צדק, הרי הוא ככל ישראל?


בתורה שלמה כאן אות ער הביא ע"ז את פי' הרא"ש: "לא תעשה כל מלאכה וכו' וגרך זה גר צדק כו' וא"ת והלא ישראל גמור הוא שהרי קבל עליו כל המצות, וי"ל דס"ד אמינא הואיל ומצות שבת חביבה היא על הקב"ה שקראה אות, שלא תהיה נוהגת אלא בישראל גמור שהורתו ולידתו בקדושה, צריכא".


וואו! יישר כח! כה יתן ה' וכה יוסיף כהנה וכהנה.

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ה' פברואר 04, 2021 7:59 pm

צופה_ומביט כתב:
לעמל יולד כתב:והנה צ"ע לדעת רבותינו למה צריך לפרט גר צדק, הרי הוא ככל ישראל?


בתורה שלמה כאן אות ער הביא ע"ז את פי' הרא"ש: "לא תעשה כל מלאכה וכו' וגרך זה גר צדק כו' וא"ת והלא ישראל גמור הוא שהרי קבל עליו כל המצות, וי"ל דס"ד אמינא הואיל ומצות שבת חביבה היא על הקב"ה שקראה אות, שלא תהיה נוהגת אלא בישראל גמור שהורתו ולידתו בקדושה, צריכא".


יש לצרף לדברים: הנה בתפילת שבת אומרים "ישמח משה במתנת חלקו", וישנם כמה פירושים בראשונים מהי "מתנת חלקו" ששמח בה משה. הטור באו"ח סימן רפב הביא ב' פירושים, והשני: "ויש מפרשים משום הא דכתיב (שמות לא, יג) לדעת כי אני ה' מקדישכם, אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם (שבת י, ב, ביצה טז, א), ועל כן תקנו ישמח משה [במתנת חלקו] באותה מתנה (טובה של שבת שניתנה על ידו. אבודרהם)", עכ"ל.

וצ"ב מדוע שמח משה במה שניתנה השבת לישראל על ידו יותר ממה שניתנה כל התורה לישראל על ידו. עומד בזה הפרישה (שם סק"ו) וכותב "(ישמח משה) באותה מתנה וכו' ואע"ג דכל התורה ניתנה על ידי משה, דוקא שבת נקרא מתנה ועליה אמר להודיעם שיתן להם לכבדו ולקדשו, מה שאין כן שאר מצות שניתנו לקבל עלינו עול מלכות שמים".

יש להעמיק בדברים ואכ"מ, ועכ"פ נראה בס"ד כי דברי הפרישה (ובעצם הטור עצמו) עולים בקנה אחד עם דברי הרא"ש הנ"ל.

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ה' פברואר 04, 2021 8:20 pm

לעמל יולד כתב:יתרו
כ ז
ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה, ומפני זה יהיה העונש במצות לא תעשה גדול ועושין בו דין כגון מלקות ומיתה, ואין עושין בו דין במצות עשה כלל אלא במורדין, כמו לולב וציצית איני עושה, סוכה איני עושה, שסנהדרין היו מכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או עד שתצא נפשו.

נ"ל שכוונתו שמכיוון שהלא תעשה הוא מיראה, לכן עונשים אותו שהיה צריך לירא, אבל העשה הוא באהבה והוא דרגה גבוהה יותר, לכן לא מענישים אם לא השיג דרגה זו.


יש להעיר מהרמב"ם (יסוה"ת ריש פ"ב) שכתב שתחילה מתעורר האדם לאהבה ורק אחרי כן [אחרי עיון של "הפשטת הדברים"] מתעורר האדם ליראה. וז"ל: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול. וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות". [ודוק שגם בסדר המצוות (וגם בהלכות יסוה"ת שם במילים הראשונות של פ"ב, וגם בתחילת הציטוט הנ"ל) סידר הרמב"ם את סדר מצוות אלה אהבה ואח"כ יראה].

ונראה לכאורה מדברי הרמב"ם שקל יותר להתעורר לאהבה מאשר ליראה.

[אגב, בתניא פ"ג מציע התבוננות מסוג אחר עיי"ש, שהיא מסוג ה"מחשב בדברים עצמן", וכותב שסדר ההתעוררות הוא תחילה יראת הרוממות במוחו ומחשבתו, ופחד ה' בלבו, ואח"כ שוב יתלהב לבו באהבה, עיי"ש היטב. (ודוק שבתורה כתוב עניין ההתבוננות שמדבר עליו בעה"ת בפסוק/מצוה "שמע ישראל וגו' ה' אחד" ומיד אחריו כתיב "ואהבת וגו' ובכל מאודך", והיינו שהתבוננות זו מביאה לאהבה, וכ"כ בעה"ת בעצמו בהקדמת שער היחוד והאמונה, אמנם כתב הב"ח (ומובא במשנ"ב) שאמירת פסוק "שמע" בעצמו צריכה להיות באימה ברתת ובזיע והיא היא קבלת עול מלכות שמים עיי"ש, וכ"כ להדיא בתנחומא ריש לך לך (וראה בתנחומא אמור סימן י וצ"ב, וילי"ש), וא"ש הסדר שכתב התניא הנ"ל].

ואולי יש לחלק בין יראת הרוממות (שאותה כותב הרמב"ם שם, וצ"ל שלהרמב"ם זהו גדר קיום מצות יראת ה', ולא יראת העונש או יראת חטא) ליראת העונש/יראת חטא שהיא קודמת לכל, אף לאהבה. וזהו כי היא נובעת מפרק א' של יסוה"ת, מעצם ההכרה שיש בורא לעולם שהוא המשגיח והכוח היחיד הפועל [ובצירוף שאותו בורא משגיח יחיד נתן תורה ומצוות לישראל], גם אם לא אוהבים אותו ולא יראים ממנו יראת הרוממות.
נערך לאחרונה על ידי צופה_ומביט ב ו' פברואר 05, 2021 12:14 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' פברואר 04, 2021 10:58 pm

יתרו
כ ו
"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" - כבר נתפרש זה הכתוב בדברי רבותינו (שבועות כא א) שהוא אוסר להשבע בשם הנכבד לריק, כגון הנשבע על הידוע לאדם לשנותו או לקיימו, על עמוד של שיש שהוא של זהב או שהוא של שיש, והוא עומד לפניהם ומכירים בו. ועל דרך הפשט, יאסור עוד שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם

והנה מה שנקט רבינו "שם המיוחד" בשבועת שווא, אף שמצד הדין עובר גם אם נשבע בכינוי, נ"ל כי באמת לא למדו מפסוק זה אלא לעניין שם המיוחד, וכך כתב רש"י בויקרא יט יב "ולא תשבעו בשמי" - למה נאמר לפי שנא' (שמות כ) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד מנין לרבות כל הכנויין ת"ל ולא תשבעו בשמי לשקר כל שם שיש לי ורבינו ציטט דברי רש"י אלו שם.
ועוד שגם העונש של לא ינקה אינו אלא בנשבע בשם במיוחד ולא בכינוי לדעת רבינו שם בויקרא יט יב ועל דרך האמת לא תשבעו בשמי הוא השם המיוחד וחללת את שם אלהיך הוא האלהים שממנו נתרבו כל הכנויין ושם נאמר תחילה את שם ה' אלהיך וכי לא ינקה ה' בשמו הגדול המיוחד וזה טעם "וחללת" כי כאשר ישבע בשם המיוחד לשקר יהיה מחלל שם אלהיו

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' פברואר 07, 2021 2:12 pm

משפטים

כא א
ואלה המשפטים כנגד לא תחמוד כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון יחשוב שהוא שלו ויחמדהו ויקחהו לעצמו לפיכך אמר תשים לפניהם משפטים ישרים ינהיגו אותם ביניהם ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין
מדברי רבינו משמע שעובר לא תחמוד גם כשחשב שהוא שלו.
ויש בדברים אלו חידוש גדול, שבפשטות הא דחייב על לא תחמוד אינו אלא חימוד לדבר שאינו שלו, אבל אם חשב שהוא שלו לכאורה אין כאן איסור חימוד בכלל.

והנה ברמבם פ"א מהלכות גזילה ה"ט כתב כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו, או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו, והכביד עליו בריעים והפציר בו עד שלקחו ממנו--אף על פי שנתן לו דמים רבים--הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תחמוד" (שמות כ,יג; דברים ה,יז). ואין לוקין על לאו זה, מפני שאין בו מעשה. ואינו עובר בלאו זה, עד שייקח החפץ שחמד, כעניין שנאמר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך" (דברים ז,כה), חימוד שיש בו מעשה.

והשיג עליו הראב"ד א''א לא ראיתי תימה גדול מזה והיכן מעשה גדול מנטילת החפץ אבל הל''ל מפני שהוא חייב בתשלומין שהרי הוא כגזלן שחייב להשיב את הגזלה ולפיכך אינו לוקה וגם זהו חייב להשיב החפץ לבעלים

והנה גם לרמב"ם ולראב"ד בעי מעשה של לקיחת החפץ בכדי לעבור על לא תחמוד, ולבאר המח' כתב המגיד משנה: אבל דעת רבינו ז''ל שהאיסור אף ברצון המוכר הוא וע''כ כתב שאין בו מעשה לפי שנטילת החפץ ברצון המוכר הוא נעשה אבל ההשתדלות אשר השתדל כדי לרצותו הוא האיסור ונגמר בשעת המקח ובהשתדלות לא היה מעשה ולכך לא נתן טעם לפי שהוא חייב להחזיר החפץ שכיון שברצון המוכר נעשה אין כאן חיוב השבה. זהו הנראה מדברי הרב ז''ל ומ''מ שיטת הר''א ז''ל נכונה יותר:

והנה לדעת הרמב"ם האיסור דלא תחמוד הוא עכ"פ בהשתדלות שיעשה בכדי שימכור לו את החפץ, והיינו שיעבור האיסור אף ללא מעשה גזל, כי גדר לאו זה אינו מגדרי גזילה אלא מגדר החימוד בלב, אבל לדעת הראב"ד אינו חייב עד שיהיה מעשה גזילה, והיינו שגדר הלאו הוא מגדרי דיני גזילה.
ונראה לומר שדעת רבינו בלא תחמוד הוא כדעת הראב"ד, וא"כ גדרו הוא מדיני גזילה עכ"פ, ולכן אף אם לא ידע שאינו שלו, אבל שם לקח לעצמו את החפץ אזי יתחייב גם בלא תחמוד, ואף חימוד בלי לשים לב שלא היה שלו עכ"פ ככל שגזל את החפץ, גם על חימוד זה עבר.

ותדע שכן דעת רבינו, כי כתב הרמב"ם שם פ"י כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו וכן כל כיוצא בהן משאר דברים שאפשר לו לקנותן ממנו. כיון שחשב בלבו היאך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר עבר בלא תעשה שנאמר לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד.
ובמגיד משנה: כל המתאוה וכו'. מבואר במכילתא לחייב על התאוה בפני עצמה ועל החימוד בפני עצמו. ונ''ל שדעת הר''א ז''ל שחיוב התאוה זו היא שיתאוה לקנות בדמים שלא ברצון הבעלים, והנה רבינו כתב בדברים ה יז וביאר כי יכנס בכלל חמדה אפילו התאווה, כי אם יתאווה לגזול מחברו דבר מכל אשר לו, ולא יוכל לעשות כן כי חברו תקיף ממנו, או שיש במקומו אימת מלכות, עובר בלאו הזה. הנה הזכיר רבינו בלאו דלא תתאוה עניין הגזל והוא כראב"ד לדעת המ"מ, ולא כהרמב"ם.

----
עוד י"ל כאן שהאבן עזרא הקשה לעיל כ כד אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו ויש שרצו לומר שלדעת הרמב"ם ורבינו שעכ"פ צריך מעשה לקיחת חפץ לא קשה, כי הרי הוא צריך מעשה דלקיחה ואין זה עניין רק שבלב, וגם כך אמר כבוד מו"ר שליט"א, אבל לענ"ד אין זה נכון, כי אם אינו עניין דלא תחמוד לדעת הרמב"ם ורבינו תנוהו לעניין לא תתאוה שעובר עליו בלי מעשה בכלל, ועכ"פ קושיא היא.

והנה תירץ האבן עזרא קושיא זו ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה. כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים. ולא יתכן להיות כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע''פ שהיא יפה. כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו. רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת (לאשר) [ולאדם שלא עמל בו] יתננו חלקו. ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואמר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו. כי ידע שהשם לא רצה לתת לו. לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו
והנה בדבריו נמצא שתי עניינים.
א. שלא יתאווה למה שאסור לו כמו שלא יתאווה לאמו.
ב. שלא יוכל לקחתו ממילא כי הקב"ה לא נתן לו אותו.
והנה תשובות אלו שניהם נכונים אם הלאו דלא תחמוד או לא תתאוה הוא על גזל, ושתי התירוצים ניחא לדעת הראב"ד ורבינו. אבל לדעת הרמב"ם שהלאו הוא גם על התאווה בלב לקנות הדבר, הרי אין כאן איסור של גזל, ואפשר לקנותו בדרך היתר עכ"פ, ולכאורה לא שייך התירוץ הראשון לדעת הרמב"ם כ"כ, ורק התירוץ השני שייך לדעתו. ועיין.

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' פברואר 07, 2021 8:17 pm

לעמל יולד כתב:משפטים

כא א
ואלה המשפטים כנגד לא תחמוד כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון יחשוב שהוא שלו ויחמדהו ויקחהו לעצמו לפיכך אמר תשים לפניהם משפטים ישרים ינהיגו אותם ביניהם ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין
מדברי רבינו משמע שעובר לא תחמוד גם כשחשב שהוא שלו.
ויש בדברים אלו חידוש גדול, שבפשטות הא דחייב על לא תחמוד אינו אלא חימוד לדבר שאינו שלו, אבל אם חשב שהוא שלו לכאורה אין כאן איסור חימוד בכלל.

אני לא בטוח שכשכותב הרמב"ן שפרשת משפטים היא כנגד לא תחמוד וכו' הכוונה לדינא שבאופן זה שכותב כאן עוברים על לאו דלא תחמוד. אלא זיל בתר טעמא, מה רצון השם במצוה זו של לא תחמוד, והוא: שלא יחמוד איש מה שאינו שלו. הקב"ה לא רוצה שתהיה מציאות כזו שיהודי חומד מה ששייך לחברו [וכל שכן שלא ייקח בפועל מה שאינו שלו, וכל שכן שלא יגזול ביודעין]. וענין זה הוא גם כשחושב שהוא שלו. לכן מבארת כעת התורה מה שלו ומה של חברו. כנ"ל לבאר את דברי הרמב"ן בדרך פשט. וכך אני מבין גם את דברי הספורנו בריש הפרשה שכתב ביסודו כעין הרמב"ן



והנה תירץ האבן עזרא קושיא זו ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה. כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים. ולא יתכן להיות כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע''פ שהיא יפה. כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. בגמרא (יומא סט, ב) איתא שהוא מכוח מה שחז"ל כחלו/סימאו את עינו של יצה"ר של עריות, אבל לפני זה היה אדם מתאוה לאמו. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו. רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת (לאשר) [ולאדם שלא עמל בו] יתננו חלקו. ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואמר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו. כי ידע שהשם לא רצה לתת לו. לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' פברואר 07, 2021 9:02 pm

צופה_ומביט כתב:
לעמל יולד כתב:והנה צ"ע לדעת רבותינו למה צריך לפרט גר צדק, הרי הוא ככל ישראל?


בתורה שלמה כאן אות ער הביא ע"ז את פי' הרא"ש: "לא תעשה כל מלאכה וכו' וגרך זה גר צדק כו' וא"ת והלא ישראל גמור הוא שהרי קבל עליו כל המצות, וי"ל דס"ד אמינא הואיל ומצות שבת חביבה היא על הקב"ה שקראה אות, שלא תהיה נוהגת אלא בישראל גמור שהורתו ולידתו בקדושה, צריכא".


באשכול אחר הביאו כעת מהר"ם שיף בביצה טז. דשבת ניתנה לישראל בצנעא דכתיב ביני ובין בני ישראל ופריך א"ה לא לענשו נכרים עלה ע"ש. וכתב במהר"ם שיף דכוונת הגמ' להקשות שגר לא יהא מחוייב לשמור שבת "שאינה מצוה עלי רק אומה ישראל לבד".

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' פברואר 07, 2021 11:46 pm

צופה_ומביט כתב:
לעמל יולד כתב:משפטים

כא א
ואלה המשפטים כנגד לא תחמוד כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון יחשוב שהוא שלו ויחמדהו ויקחהו לעצמו לפיכך אמר תשים לפניהם משפטים ישרים ינהיגו אותם ביניהם ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין
מדברי רבינו משמע שעובר לא תחמוד גם כשחשב שהוא שלו.
ויש בדברים אלו חידוש גדול, שבפשטות הא דחייב על לא תחמוד אינו אלא חימוד לדבר שאינו שלו, אבל אם חשב שהוא שלו לכאורה אין כאן איסור חימוד בכלל.

אני לא בטוח שכשכותב הרמב"ן שפרשת משפטים היא כנגד לא תחמוד וכו' הכוונה לדינא שבאופן זה שכותב כאן עוברים על לאו דלא תחמוד. אלא זיל בתר טעמא, מה רצון השם במצוה זו של לא תחמוד, והוא: שלא יחמוד איש מה שאינו שלו. הקב"ה לא רוצה שתהיה מציאות כזו שיהודי חומד מה ששייך לחברו [וכל שכן שלא ייקח בפועל מה שאינו שלו, וכל שכן שלא יגזול ביודעין]. וענין זה הוא גם כשחושב שהוא שלו. לכן מבארת כעת התורה מה שלו ומה של חברו. כנ"ל לבאר את דברי הרמב"ן בדרך פשט. וכך אני מבין גם את דברי הספורנו בריש הפרשה שכתב ביסודו כעין הרמב"ן



והנה תירץ האבן עזרא קושיא זו ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה. כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים. ולא יתכן להיות כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע''פ שהיא יפה. כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. בגמרא (יומא סט, ב) איתא שהוא מכוח מה שחז"ל כחלו/סימאו את עינו של יצה"ר של עריות, אבל לפני זה היה אדם מתאוה לאמו. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו. רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת (לאשר) [ולאדם שלא עמל בו] יתננו חלקו. ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואמר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו. כי ידע שהשם לא רצה לתת לו. לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו


אני לא כ"כ מוטרד מזה שהאבן עזרא לא נקט כגמ' שם, מצינו כגון דא בראשונים.
ועכ"פ יש מקור בגמ' שלא התאוו גם לפנ"כ, סנהדרין קג:... וחד אמר שבא על אמו אמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו א"ל כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי...
מבואר שלא היה תאווה לאמו דבר שגרתי

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' פברואר 08, 2021 12:08 am

לעמל יולד כתב:אני לא כ"כ מוטרד מזה שהאבן עזרא לא נקט כגמ' שם, מצינו כגון דא בראשונים. אה"נ, רק ציינתי.
ועכ"פ יש מקור בגמ' שלא התאוו גם לפנ"כ, סנהדרין קג:... וחד אמר שבא על אמו אמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו א"ל כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי...
מבואר שלא היה תאווה לאמו דבר שגרתי. צודק, וצ"ב מהגמרא ביומא

לבי במערב
הודעות: 9206
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm
מיקום: עקב צמצום שהותי כאן בע"ה, לענינים נחוצים - נא לפנות בהודעה פרטית. תודה מראש.

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לבי במערב » ב' פברואר 08, 2021 2:09 am

לא אמרו שם בגמ' אלא "ואהני דלא מיגרי בי' לאיניש בקריבתה", והענין מובן דלאו דוקא באמו קאמר, אלא אחותו וכיו"ב.

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' פברואר 08, 2021 7:50 am

לבי במערב כתב:לא אמרו שם בגמ' אלא "ואהני דלא מיגרי בי' לאיניש בקריבתה", והענין מובן דלאו דוקא באמו קאמר, אלא אחותו וכיו"ב.


הגמרא הזו נמצאת גם בסנהדרין (סד, א) ושם פירש רש"י "בקריבתה - באמו ובאחותו" (ומשם זכרתי כך).

לבי במערב
הודעות: 9206
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:58 pm
מיקום: עקב צמצום שהותי כאן בע"ה, לענינים נחוצים - נא לפנות בהודעה פרטית. תודה מראש.

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לבי במערב » ב' פברואר 08, 2021 8:05 am

ראה שו"ת אג"מ ח"ז (אה"ע ח"ד) סי' סד.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' פברואר 08, 2021 12:48 pm

משפטים
כ"א ד
"אם אדניו יתן לו אשה" - בכנענית הכתוב מדבר או אינו אלא ישראלית ת"ל האשה וילדיה תהיה לאדניה הא בכנענית הכתוב מדבר זה לשון הברייתא השנויה במכילתא וכתב רש"י שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש ואפילו לפני שש אם הביאה סימנים שנאמר (דברים טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ואין זה מכוון כהוגן כי אם נאמר שהיא בישראלית לא במוכר את בתו לאמה שיוצאה בסימנים כי היאך יתננה לו אדוניו והוא אין בידו למוסרה לשום אדם אחר וכן הראיה שאמר שאף היא יוצאה בשש אינה אלא לדבריו שכתב במוכר עצמו שאינו נמכר אלא לשש והם בתלמוד דברי יחיד (קידושין יד) והלכה במוכר עצמו שנמכר לשש ויותר על שש ואם כן אין אשה יוצאה בשש אלא כשמכרה אביה אבל מה שאמרו הא בכנענית הכתוב מדבר מפני שאמר האשה וילדיה תהיה לאדניה שהילדים בכנענית לאדון שולד שפחה כנענית כמוה (שם סו) אבל בישראלית אפילו היתה גדולה ואפילו נאמר שתהא האשה רשאה למכור עצמה בניה של אב הן
ובמשנה למלך (עבדים פ"א ה"ב) ובמנ"ח מצוה מב דנו בזה במה שאמר רבינו שאשה רשאי למכור את עצמה, ע"ש.

ואני תמה שאם לא מדובר באשה שמוכרת את עצמה, והפסוק ידבר רק על אמה עבריה, היכי משכחת לן שתהיה להאשה ילדים, והלא קמ"ל שבנים הרי הם כסימנים, והנה רבינו סוגיא דיבמות יב: סובר כתוס' שם (ד"ה הרי) שהוא מזמן העיבור, ועוד הרי מבואר שם בגמ' שקטנה אינה מתעברת וילודת אלא היא והולד מתים, וא"כ הרי האמה עבריה תצא מיד כשנתעברה, ולמה צריך ראיה "מהאשה וילדיה תהיה לאדוניה" היה אפשר להביא ראיה "מהאשה וילדיה" כי לא יתכן שיהיה לה ילדים בכלל?

ויותר מזה, הרי מוכרח לומר שהמכילתא הזה סובר כרב זביד שם, וע"פ התוס' (יג. ד"ה רב) שכתב שלרב זביד שייך מיעוטא שמתעברות ויולדות אף שהם קטנות, ולהוקים המכילתא רק כרבי זביד קשה ביותר.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' פברואר 08, 2021 12:50 pm

משפטים
כא ט
"כמשפט הבנות יעשה לה" - על דרך הפשט יתכן שיאמר שאם ייעדנה הקונה לבנו והוא השדוך שישדכנה לו כי יעוד לשון זמון הוא מן המועד אשר יעדו (כ ה) כמשפט אשר יעשה האדם לבנותיו יעשה לה שיתן לה משלו כמוהר הבתולות וצוה בזה כאשר צוה בהענקה והכל חסד מאתו יתעלה.

והנה דעת רבינו שהכתובה הוא מדרבנן, ודעתו לקמן כב טו שמהר הם המתנות שאדם שולח לארוסתו.

והנה המשיך רבינו ועל דרך רבותינו והוא האמת כמשפט הבנות אשר ישיאו אותן האבות יעשה לה הבן ופירש משפטן כי אם יקח אחרת שארה כסותה ועונתה של זו לא יגרע ואין צורך לומר אם לא ישא אחרת כי הכתוב דבר בהווה ופירש רש"י שארה מזונות כסותה כמשמעה עונתה תשמיש וכן אמר אונקלוס זיונה ובגמרא (כתובות מז) אמרו על מי שאמר כך והאי תנא סבר מזונות דאורייתא דתניא שארה אלו מזונות וכן הוא אומר וימטר עליהם כעפר שאר וגו' (תהלים עח כז) והמובן בסוגית הגמרא שהם דברי יחיד והלכה מזוני תקינו לה רבנן
והביאור שאותו מ"ד סבר שמזונות הוא מדאורייתא שהרי כתוב שחייב לתת לה שארה. וא"כ לכאורה לדעת רבינו מתנות המהר ששולח לאדם לארוסתו יהיה דאורייתא, והלא אין הדין כן?

***
וענין הכתוב שאם יקח אחרת קרוב בשרה של זו וכסות מטתה ועת דודיה לא יגרע ממנה כי כן משפט הבנות והטעם שלא תהיה האחרת יושבת לו על מטה כבודה והיו שם לבשר אחד וזו עמו כפילגש ישכב עמה בדרך מקרה ועל הארץ כבא אל אשה זונה ולכן מנעו הכתוב מזה
ומדברי רבינו משמע שדין זה שלא תהיה אחרת יושבת לו על מיטה כבודה, ושהיא לא תהיה כפילגש וזונה, נאמר דווקא על אמה עבריה, וכוונתו "כי כן משפט הבנות" צ"ל שצריך לנהוג בה כמנהג הבנות ולא כמנהג הפילגשים.
ואם כנים הדברים, אז למה לא יוכל רבינו לפרש ששארה הוא מזונות כמ"ד היחיד שהביא רבינו, ואכן בכל הבנות דין מזונות מדרבנן, אבל באמה עבריה תהיה דין המזונות שלה דאורייתא, כי כן ייסד רבינו ממילא שהציווי כאן הוא רק לאמה?

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' פברואר 08, 2021 1:40 pm

לעמל יולד כתב:משפטים
כא ט
"כמשפט הבנות יעשה לה" - על דרך הפשט יתכן שיאמר שאם ייעדנה הקונה לבנו והוא השדוך שישדכנה לו כי יעוד לשון זמון הוא מן המועד אשר יעדו (כ ה) כמשפט אשר יעשה האדם לבנותיו יעשה לה שיתן לה משלו כמוהר הבתולות וצוה בזה כאשר צוה בהענקה והכל חסד מאתו יתעלה.

והנה דעת רבינו שהכתובה הוא מדרבנן, ודעתו לקמן כב טו שמהר הם המתנות שאדם שולח לארוסתו.

והנה המשיך רבינו ועל דרך רבותינו והוא האמת כמשפט הבנות אשר ישיאו אותן האבות יעשה לה הבן ופירש משפטן כי אם יקח אחרת שארה כסותה ועונתה של זו לא יגרע ואין צורך לומר אם לא ישא אחרת כי הכתוב דבר בהווה ופירש רש"י שארה מזונות כסותה כמשמעה עונתה תשמיש וכן אמר אונקלוס זיונה ובגמרא (כתובות מז) אמרו על מי שאמר כך והאי תנא סבר מזונות דאורייתא דתניא שארה אלו מזונות וכן הוא אומר וימטר עליהם כעפר שאר וגו' (תהלים עח כז) והמובן בסוגית הגמרא שהם דברי יחיד והלכה מזוני תקינו לה רבנן
והביאור שאותו מ"ד סבר שמזונות הוא מדאורייתא שהרי כתוב שחייב לתת לה שארה. וא"כ לכאורה לדעת רבינו מתנות המהר ששולח לאדם לארוסתו יהיה דאורייתא, והלא אין הדין כן?


חיוב דאורייתא שייך לומר רק על מה שכתוב בתורה/כאן כציווי, "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" [וכפי שהבאת הרמב"ן דן מה פירוש ציווי זה], אבל מה שכתוב "כמשפט הבנות יעשה לה" - לפי הפירוש ע"ד הפשט, אינו מחובר עם החיוב שאחריו [שרק לפי רבותינו הסביר הרמב"ן שזהו כלל ופרט, "ופירש משפטן וכו'"], אלא פירושו - כמו שכתב הרמב"ן בעצמו להדיא - "כמשפט אשר יעשה האדם לבנותיו", היינו המנהג והנוהג הרגיל אצל בני אדם מדעתם, מה עושים לבנותיהם, ואדרבה, מפורש בתורה [לדרך זו] שאין זה חיוב ולא מן התורה, דאין זה "משפט התורה" אלא הוא "משפט הבנות".

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' פברואר 08, 2021 1:57 pm

משפטים
כא טו
והחמיר במיתת המקלל יותר ממיתת המכה מפני שחטא הקללה מצוי יותר שהכסיל כאשר יכעוס והתקצף וקלל במלכו ובאביו ואמו תמיד כל היום והעבירה כפי מציאותה תמיד צריכה ייסור גדול
והנה בפירוש זה, אין הכוונה שהמקלל אביו חטאו חמור בעצם מהמכה אביו, אלא שבהיותו חטא מצוי החמירו בעונשו בכדי להרחיק אדם מן העבירה, וכן מצאנו ברמב"ם הלכות תשובה פ"ג הי"ד, ויש עבירות קלות מאלו, ואעפ"כ אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעוה"ב, וכדי הן להתרחק מהן ולהזהר בהן וכו'

ובאמת נפלא ממני קצת, כי ממילא כשנדון במיתה חמורה להרחיק אדם מעבירה ניחא, אבל בעבירה קלה כשימות האדם יקבל עונש ניצחי חמור בהרבה מעבירה חמורה, ומצד חומר העבירה בעצם לא מגיע לו, איך זה יתכן? ועכ"פ צ"ל שאף שעבירה קיל טפי, העובר עבירה שעשו בו גדרים להרחיקו ממנו, יש בזה צד חומרא מצד עצמו, ובאמת מגיע לו העונש החמור בעצם. וצ"ע.

ועכ"פ כתוב כאן דבר חדש, שאף שבדר"כ המדידה בעבירה קלה וחמורה יהיה לפי העונש, עדיין יתכן לקבל עונש חמור על עבירה קלה, כי הוסיף חטא על פשע בזה שלא שם אל ליבו את האזהרה היתרה שיש בעבירה שהיה אמור להרחיקו ממנו. וזה חידוש גדול לענ"ד.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' פברואר 08, 2021 1:58 pm

משפטים
כא כב
ולפי דעתי בעבור שאין בולדות היזק ניכר כי מי יודע אם יצליחו אמר הכתוב אע"פ שאין כאן ממון תשלומין נשים עליו עונש

הקשיתי בלהבין דבריו הקדושים, והרי שור שנגח את הפרה והפילה חייב לשלם, ולא אמרינן שאין ההזיק ניכר כי מי יודע אם יצליחו.
ואם היה רבינו אומר שבאמת ולד אישה אינו בגדר ממון כלל, ובאמת אין מקום לתשלומין ולכן צ"ל שזה קנס ניחא, אבל לא כתב כן רבינו, אלא כתב שההיזק אינו ניכר, והלא למה זה שונה מהזיק לבהמה?

ואולי שבאמת אין הדין בבהמה שמשלמים עבור הולד, אלא שמין כמה היה פרה מעוברת שווה וכמה היא שווה עכשיו, והיינו שאין שמין מה הנזק שהיה לוולד, אלא מה הנזק לפרה עצמה, כי היא הנזק הוא במה שהפרה אינה מעוברת עכשיו. והנה באשה מעוברת, אין אומרים שהיא שווה יותר בגלל שהיא מעוברת באמת, כי אדם אינו בכלל "ממון" ששמין אותם, ולכן אין כאן היזק ניכר באישה עצמה ולגבי הולד אין הזיק כי מי יודע אם יצליחו בכלל.
ואל תקשה לבבכם במריבה לומר שהרי שמין אותה כשפחה, כי מצד האמת אינה שפחה ואינה בגדרי ממון, רק זה השומא כאן, ואינו כמו פרה מעוברת שהיא בעצם ממון.

ואם כנים הדברים קצת צ"ע, כי הרי לכל נזקי האדם שמין אותו כעבד וכו', וא"כ גם שם תאמר שאינו ממון אלא קנס, כי אינו בגדרי ממון? וה' יאיר עיני
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ב' פברואר 08, 2021 3:52 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' פברואר 08, 2021 1:59 pm

צופה_ומביט כתב:
לעמל יולד כתב:משפטים
כא ט
"כמשפט הבנות יעשה לה" - על דרך הפשט יתכן שיאמר שאם ייעדנה הקונה לבנו והוא השדוך שישדכנה לו כי יעוד לשון זמון הוא מן המועד אשר יעדו (כ ה) כמשפט אשר יעשה האדם לבנותיו יעשה לה שיתן לה משלו כמוהר הבתולות וצוה בזה כאשר צוה בהענקה והכל חסד מאתו יתעלה.

והנה דעת רבינו שהכתובה הוא מדרבנן, ודעתו לקמן כב טו שמהר הם המתנות שאדם שולח לארוסתו.

והנה המשיך רבינו ועל דרך רבותינו והוא האמת כמשפט הבנות אשר ישיאו אותן האבות יעשה לה הבן ופירש משפטן כי אם יקח אחרת שארה כסותה ועונתה של זו לא יגרע ואין צורך לומר אם לא ישא אחרת כי הכתוב דבר בהווה ופירש רש"י שארה מזונות כסותה כמשמעה עונתה תשמיש וכן אמר אונקלוס זיונה ובגמרא (כתובות מז) אמרו על מי שאמר כך והאי תנא סבר מזונות דאורייתא דתניא שארה אלו מזונות וכן הוא אומר וימטר עליהם כעפר שאר וגו' (תהלים עח כז) והמובן בסוגית הגמרא שהם דברי יחיד והלכה מזוני תקינו לה רבנן
והביאור שאותו מ"ד סבר שמזונות הוא מדאורייתא שהרי כתוב שחייב לתת לה שארה. וא"כ לכאורה לדעת רבינו מתנות המהר ששולח לאדם לארוסתו יהיה דאורייתא, והלא אין הדין כן?


חיוב דאורייתא שייך לומר רק על מה שכתוב בתורה/כאן כציווי, "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" [וכפי שהבאת הרמב"ן דן מה פירוש ציווי זה], אבל מה שכתוב "כמשפט הבנות יעשה לה" - לפי הפירוש ע"ד הפשט, אינו מחובר עם החיוב שאחריו [שרק לפי רבותינו הסביר הרמב"ן שזהו כלל ופרט, "ופירש משפטן וכו'"], אלא פירושו - כמו שכתב הרמב"ן בעצמו להדיא - "כמשפט אשר יעשה האדם לבנותיו", היינו המנהג והנוהג הרגיל אצל בני אדם מדעתם, מה עושים לבנותיהם, ואדרבה, מפורש בתורה [לדרך זו] שאין זה חיוב ולא מן התורה, דאין זה "משפט התורה" אלא הוא "משפט הבנות".


אם כן מה גדר החיוב של כמשפט הבנות על דרך הפשט?

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' פברואר 08, 2021 4:57 pm

לעמל יולד כתב:אם כן מה גדר החיוב של כמשפט הבנות על דרך הפשט?


"כמשפט אשר יעשה האדם לבנותיו יעשה לה".

שלא ישנה אותה/לה ממה שנוהגים בני אדם לעשות לבנותיהם. ומה שנהגו - ואיך שנהגו - נהגו - וינהג גם הוא. ואם לא נהגו כלום - גם הוא לא ינהג כלום.

לכן אין כאן "חיוב מוהר". אלא הכל יסודו ותלוי במנהג. ומה שיש מנהג אנשים לעשות - החיוב עליו הוא [חיוב כללי] שלא לשנות אותה מהמנהג עם שאר הבנות.

ויסוד הדברים פשוט, הרי זוהי רוח הפסוק כולו, לפי כל הפירושים. שלא ינהג בה מנהג שפחה אלא "כמשפט הבנות יעשה לה".

צופה_ומביט
הודעות: 4520
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' פברואר 08, 2021 4:58 pm

לעמל יולד כתב:וענין הכתוב שאם יקח אחרת קרוב בשרה של זו וכסות מטתה ועת דודיה לא יגרע ממנה כי כן משפט הבנות והטעם שלא תהיה האחרת יושבת לו על מטה כבודה והיו שם לבשר אחד וזו עמו כפילגש ישכב עמה בדרך מקרה ועל הארץ כבא אל אשה זונה ולכן מנעו הכתוב מזה
ומדברי רבינו משמע שדין זה שלא תהיה אחרת יושבת לו על מיטה כבודה, ושהיא לא תהיה כפילגש וזונה, נאמר דווקא על אמה עבריה, וכוונתו "כי כן משפט הבנות" צ"ל שצריך לנהוג בה כמנהג הבנות ולא כמנהג הפילגשים.
ואם כנים הדברים, אז למה לא יוכל רבינו לפרש ששארה הוא מזונות כמ"ד היחיד שהביא רבינו, ואכן בכל הבנות דין מזונות מדרבנן, אבל באמה עבריה תהיה דין המזונות שלה דאורייתא, כי כן ייסד רבינו ממילא שהציווי כאן הוא רק לאמה?


לא הבנתי מה דייקת [וממילא] ומה הקשית.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' פברואר 08, 2021 6:15 pm

צופה_ומביט כתב:
לעמל יולד כתב:אם כן מה גדר החיוב של כמשפט הבנות על דרך הפשט?


"כמשפט אשר יעשה האדם לבנותיו יעשה לה".

שלא ישנה אותה/לה ממה שנוהגים בני אדם לעשות לבנותיהם. ומה שנהגו - ואיך שנהגו - נהגו - וינהג גם הוא. ואם לא נהגו כלום - גם הוא לא ינהג כלום.

לכן אין כאן "חיוב מוהר". אלא הכל יסודו ותלוי במנהג. ומה שיש מנהג אנשים לעשות - החיוב עליו הוא [חיוב כללי] שלא לשנות אותה מהמנהג עם שאר הבנות.

ויסוד הדברים פשוט, הרי זוהי רוח הפסוק כולו, לפי כל הפירושים. שלא ינהג בה מנהג שפחה אלא "כמשפט הבנות יעשה לה".


לכאורה אתה צודק!


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים