עזריאל ברגר כתב:אשה נשואה פטורה מכיבוד הורים, אבל איש נשוי עדיין חייב.
אז הוא עדיין כרוך אצל אמו.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:אבל הלשון כרוך קשה, ר' עזריאל איפה בבכורות יש לשון כרוך?
מעשה באשה שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה, והגדילתו ובא עליה, והביאום לבית דין וסקלום, לא מפני שבנה ודאי, אלא מפני שכרוך אחריה
באדם רווק עסיקינן, ואשמעינן קרא שאין הוא מוצא נוחם בלבו על מות אמו עד שישא אשה.שמואל דוד כתב:'דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו'.
לכאורה צ״ע, הרי כתוב ״על כן יעזב... את אמו ודבק באשתו״.
שָׁלשׁ שָׁנִים עָשָׂה יִצְחָק מִתְאַבֵּל עַל אִמּוֹ, וּלְאַחַר שָׁלשׁ שָׁנִים לָקַח אֶת רִבְקָה וְשָׁכַח אֵבֶל אִמּוֹ. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד: עַד שֶׁלֹּא לָקַח אָדָם אִשָּׁה – אַהֲבָתוֹ הוֹלֶכֶת אַחַר הוֹרָיו; לָקַח אָדָם אִשָּׁה – אַהֲבָתוֹ הוֹלֶכֶת אַחַר אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ'. וְכִי יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָבִיו מִמִּצְוַת 'כַּבֵּד'?! אֶלָּא שֶׁאַהֲבַת נַפְשׁוֹ דּוֹבֶקֶת אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ'.
שמואל דוד כתב:דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קימת כרוך הוא אצלה... צריך להיות כרוך אצל אשתו.
טברייני כתב:שמואל דוד כתב:דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קימת כרוך הוא אצלה... צריך להיות כרוך אצל אשתו.
רש"י מדבר על טבע העולם, ואתה מדבר על החיוב, נכון אנחנו עושים את מה שהתורה דורשת מאיתנו (משתדלים לפחות) אבל בטבענו נמשכים אחר אימותינו, לא כך?
אבי שיאריך ימים, דבוק באמו שתאריך ימים, ומאז שאשתו (אמי נפטרה) הוא מתנחם באמו...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 49 אורחים