רבינו בחיי (והחכם שי"ר אומר שזה רבינו חננאל) מפרש על מה שהד' אמר למשה לבקש ללכת לשלשה ימים:
חס ושלום שיהיה הדבר הזה ערמה כדי לברוח, אלא כדי לקבל המצוות, כי רצה הקב"ה להכניסם במצוות מעט מעט, שהרי נצטוו תחילה על השבת במרה, וכענין שמצינו באברהם (בראשית כ"ב) שלא אמר לו: "קח נא את יצחק", אלא אמר לו "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק".
לא הבנתי הכוונה. האם הוא מתכוון לבני ישראל - להכניס אותם לאט לאט לעניין? אם ככה קשה שלבני ישראל הרי כבר אמר שפקד אותם להעלות אותם לארץ כנען:
לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ.
ומכל מקום איך זה לא ערמה? אז המתכוון שזה כן ערמה אבל לא למטרת ערמה?
ואם הכוונה פרעה - ממש צ"ע.
בקיצור - האם כוונתו שאם פרעה היה מסכים היו חוזרים אחרי שלוש ימים או לא? וראיתי כיוונים שונים בזה.