אליהו חיים כתב:עדיין לא הוזכר מצוות תנופה כלל בפרשת ויקרא ומהיכי תיתי לפרש לה כלל על תנופה. אלא מתפרש על הבאת האימורים להקטרה והפרשתן משאר הקרבן הנאכל לצורך הקטרה ולא על הבעלים לתנופה, ובתו"כ נדרש כמה דרשות מייתור הפסוק על הקטרת האימורין ונדרש דאע"פ שלא הוקרב הקרבן כהלכתו לכתחילה כגון ששחטו שלא לשמה או שלא סמך עליה דאעפ"כ מקטירין אותן, ומתיבת 'אשה' ותיבת 'לשם' נדרש על ההקטרה לשם אשה ולשם השם, הרי דנדרש על הקטרה ולא על תנופה.
המשמע ברור כי הקרבה זו ('והקריב') אינה בבני אהרן, ובהכרח אינה הולכת איברים לכבש, שכן הולכת איברים לכבש עבודה היא ובעיא כהונה, כאמור: 'והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה', ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש. ועל כן אמרנו: הקרבה זו איני יודע מהי.וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ.
וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה.
והכי פירושו:'וְהִקְרִיב מִזֶּבַח' – אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. 'שְׁלָמִים' – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ עֲלֵיהֶם.
'אִשֶּׁה' – לְשֵׁם אִשִּׁים. 'לַייָ' – לְשֵׁם מִי שֶׁעָשָׂה אֶת הָעוֹלָם.
אמת. וממשיך הכתוב ואומר: 'יָדָיו (של המקריב) תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ'.אליהו חיים כתב:פשטות פסוק דפרשת צו, שהבעלים יביא את קרבנו עד העזרה להקרבה.
ביקורת תהיה כתב:אליהו חיים כתב:עדיין לא הוזכר מצוות תנופה כלל בפרשת ויקרא ומהיכי תיתי לפרש לה כלל על תנופה. אלא מתפרש על הבאת האימורים להקטרה והפרשתן משאר הקרבן הנאכל לצורך הקטרה ולא על הבעלים לתנופה, ובתו"כ נדרש כמה דרשות מייתור הפסוק על הקטרת האימורין ונדרש דאע"פ שלא הוקרב הקרבן כהלכתו לכתחילה כגון ששחטו שלא לשמה או שלא סמך עליה דאעפ"כ מקטירין אותן, ומתיבת 'אשה' ותיבת 'לשם' נדרש על ההקטרה לשם אשה ולשם השם, הרי דנדרש על הקטרה ולא על תנופה.
א. סדר הכתובים כך הוא:המשמע ברור כי הקרבה זו ('והקריב') אינה בבני אהרן, ובהכרח אינה הולכת איברים לכבש, שכן הולכת איברים לכבש עבודה היא ובעיא כהונה, כאמור: 'והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה', ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש. ועל כן אמרנו: הקרבה זו איני יודע מהי.וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ.
וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה.
ב. כך נדרש הכתוב 'וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ' בתורת כהנים:והכי פירושו:'וְהִקְרִיב מִזֶּבַח' – אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. 'שְׁלָמִים' – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ עֲלֵיהֶם.
'אִשֶּׁה' – לְשֵׁם אִשִּׁים. 'לַייָ' – לְשֵׁם מִי שֶׁעָשָׂה אֶת הָעוֹלָם.
קרבן שלמים שנשחט שלא לשמו ושלא סמך הבעלים עליו – כשר, ומקריבים אותו (=מניפים אותו לצורך הקטרה).
ממה שנאמר 'זבח אשה ליי' אתה למד כי מצוה שתהיה הזביחה לשם אשים ולשם שם.
ביקורת תהיה כתב:אמת. וממשיך הכתוב ואומר: 'יָדָיו (של המקריב) תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ'.אליהו חיים כתב:פשטות פסוק דפרשת צו, שהבעלים יביא את קרבנו עד העזרה להקרבה.
הרי מקרא מלא דיבר הכתוב שבעל הקרבן מניף את הזבח.
בספרים שלנו כתוב 'והקריב מזבח השלמים' – שמכלל הקרבן יקריב חלק לשם כך וכך.אליהו חיים כתב:אמנם מתפרש פשוטו של מקרא היטב, והקריב זבח השלמים אשה לד' שתהא הקרבה מושלמת מעיקרא על דעת להגיע לסוף הקרבן כמצוותו הראויה.
לפי פשוטו של מקרא ברור דשני הפסוקים גם יחד מתייחסים אל הבעלים ('ידיו' – של המקריב), ומדרשא הוא דמרבינן שגם הכהן מניף.אליהו חיים כתב:לפי פשוטו של מקרא ברור דפסוק הא' נאמר על הבעלים.
ביקורת תהיה כתב:בספרים שלנו כתוב 'והקריב מזבח השלמים' – שמכלל הקרבן יקריב חלק לשם כך וכך.אליהו חיים כתב:אמנם מתפרש פשוטו של מקרא היטב, והקריב זבח השלמים אשה לד' שתהא הקרבה מושלמת מעיקרא על דעת להגיע לסוף הקרבן כמצוותו הראויה.
ביקורת תהיה כתב:ג ג
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וגומר.
הקרבה זו איני יודע מהי. כשהוא אומר (בסדר צו): 'הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַייָ יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַייָ מִזֶּבַח שְׁלָמָיו, יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ, אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ', הוי אומר: הקרבה זו תנופה.
הדרי בי. כי אם 'יביא את קרבנו ליי' היינו יביאנו אל פתח אהל מועד, אין פשר לסיפא דקרא 'מזבח שלמיו' (ופירוש הנצי"ב ב'העמק דבר' רחוק). אלא הכי פירושא דקרא: המקריב זבח שלמים יביא מזבח שלמיו קרבן לשם הדברים המפורשים להלן (החלב על החזה). ולפי דברינו, ההבאה היינו התנופה.ביקורת תהיה כתב:אמת.אליהו חיים כתב:פשטות פסוק דפרשת צו ('הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַייָ יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַייָ מִזֶּבַח שְׁלָמָיו'), שהבעלים יביא את קרבנו עד העזרה להקרבה.
אליהו חיים כתב:בספר הנפלא 'שם עולם' מפרש 'והקריב' כמו להפריש [האימורים האלו], וכמו שמצינו גם לשון הרמה וגם לשון הסרה לענין זה בקרבנות אחרים.
אליהו חיים כתב:בספר הנפלא 'שם עולם' על ויקרא מפרש 'והקריב' כמו להפריש [האימורים האלו], וכמו שמצינו גם לשון הרמה וגם לשון הסרה לענין זה בקרבנות אחרים.
ממאי דלא פריך תלמודא מקרא ד'והקריב ממנו' האמור בשלמים 'התם מאי מחובר איכא', מוכח דהקרבה האמורה בשלמים אינה הרמה והסרה, ודלא כ'שם עולם'.אָמַר מַר: 'וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ' - מִן הַמְחֻבָּר. אֶלָּא מֵעַתָּה, דִּכְתִיב 'וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ', הָתָם מַאי מְחֻבָּר אִיכָּא. כִּדְרַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי: שֶׁלֹּא יְנַתַּח בָּשָׂר קֹדֶם שֶׁיִּטֹּל אֵמוּרִין. (פרק התודה)
ביקורת תהיה כתב:ב ג
וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וגומר.
הקרבה זו איני יודע מהי. כשהוא אומר (בסדר צו): 'הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַייָ יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַייָ מִזֶּבַח שְׁלָמָיו, יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ, אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ', הוי אומר: הקרבה זו תנופה.
ביקורת תהיה כתב:האי כהנא שלוחא דאיתתא הוא, דומיא דשחיטה.
ופשוט.אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים קָרְבָּנָן טָעוּן תְּנוּפָה, וּתְנוּפָה עַצְמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל אֲבָל לֹא בִּידֵי נָשִׁים.
ביקורת תהיה כתב:אליהו חיים כתב:בספר הנפלא 'שם עולם' מפרש 'והקריב' כמו להפריש [האימורים האלו], וכמו שמצינו גם לשון הרמה וגם לשון הסרה לענין זה בקרבנות אחרים.
viewtopic.php?f=17&t=49897&p=609834#p609744
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 130 אורחים