ברמב"ם (בסוף סדר תפילות ד"ה המפטיר בנביא): זאת תהיה, וארבעה אנשים (ומדלג) עד ולא השליכם מעל פניו.
והנה הרמב"ם לא כתב היכן הוא מסיים את החלק של 'וארבעה אנשים'.
במחזור רומא כתב שקורין עד בשער וימות, והיינו כפי המנהג הרווח, וכמו שכתב באבודרהם (סדר הפרשיות וההפטרות): זאת תהיה. וארבעה אנשים היו מצורעים עד וירמסו אותו העם בשער וימת והיא במלכים (מ"ב ז, ג - כ).
[ובספר השלחן (לרבי חייא ב"ר שלמה אבן חביב תלמיד הרשב"א; הלכות תפילה שער ו) איתא: זאת תהיה במלכים, וארבעה אנשים היו מצורעים עד בשקל כדבר יי'. והיינו בפסוק טז שהינו כמה פסוקים קודם לכן, ואולי משום ההקפדה לסיים בדבר טוב, וראה בספר עבודת ישראל למגיד מקוזניץ כאן].
אולם עיקר החידוש נעוץ בדילוג של כמה וכמה פרקים עד ל'ולא השליכם מעל פניו' (יג, כג), דילוג זה מופיע גם במחזור רומניא הקדום. והדבר מתמיה ביותר מה השייכות של אותו סיום העוסק בסוף חיי אלישע הנביא וקבורתו לענינה של ההפטרה דידן.
מצו"ב נסיון לבאר את הנושא ע"פ דרוש,
עם ידיעות חשובות מאוד. לא גמור.