כתב הלבוש סי' תצג: לפרשת בחוקתי מפטירין בירמיה (טז, יט; יז, יד) ד' עוזי ומעוזי וגו' שיש בה תוכחות מעין התוכחות שהוזכר בזו הפרשה ועברו עליהם בימי ירמיה עד שנתקיימו כל התוכחות.
והנה גם כאשר פרשיות בהר בחוקותי מחוברות מפטירין ד' עוזי ומעוזי, וזאת לפי הכלל המובא בדברי הלבוש לעיל מיניה שאם ישנם ב' פרשיות מחוברות מפטירין בשל שניה דסליק מינה, ולכן מפטירין מענין תוכחות פרשת בחוקותי ולא מענינה של פרשת בהר.
זאת ועוד, ישנו ענין מיוחד בקריאת התוכחות של תורת כהנים לפני חג השבועות, וכדאיתא במגילה (לא, ב): תניא ר"ש בן אלעזר אומר, עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתו"כ קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר"ה, מ"ט אמר אביי כדי שתכלה השנה וקללותיה, בשלמא שבמ"ת... אלא שבתו"כ אטו עצרת ר"ה היא, אין עצרת נמי ר"ה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן.
אולם אחר העיון בפסוקי ההפטרה, נראה כי ההפטרה מוסבת על פרשת בהר ועוסקת בענינה לא פחות מאשר פרשת בחוקותי, וכמו שייועתק להלן.
(יז, ד) וְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ. ופירש"י: ושמטתה - על כרחך תשמט ארצך את אשר לא שבתה בשבתותיכם שאמרתי לכם ושבתה הארץ (ויקרא כה): ובך - אנקם מחמת נחלתך אשר נתתי לך שלא עשית רצוני להשמיטה, ד"א ובך מנחלתך ובך אנקם מנחלתך שאגלה אותך ממנה.
(יז, ה) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר ד' אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן ד' יָס֥וּר לִבּֽוֹ. ופירש"י: אשר יבטח באדם - בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל... ומן ה' יסור לבו - שהבטיחו וצויתי את ברכתי לכם. כך שמעתי.