איך חנה יכלה להזיר את בנה שמואל?

[קרלינער]

איך חנה יכלה להזיר את בנה שמואל כמש"כ בספר שמואל
והרי משנה שלימה שנינו שהאב מזיר את בנו (והלל"מ הוא) והאמא לא
וצ"ע

[יוֹסֵפֶר]

ועוד קשה שכל מה שהאיש מדיר בנו בנזיר זה שבנו הקטן לפניו ואומר יהא בני נזיר שאז מתחיל מנין הימים מיד אפי' בלי ידיעת הבן, או שמצוה לבנו שיאמר הריני נזיר (תוס' נזיר כח: וכן מוכח ממש"כ תוס' שם ד: ד"ה שמשון 'שיזירנו לכשיולד') אבל להדיר עוד קודם שנולד שהנולד יהיה נזיר זה כבר דין אחר מהאיש מדיר את בנו בנזיר, ועוד נזיר עולם.

זכורני ששאלות הללו נשאלו ולע"ע אינני זוכר הביאור.

[בקרו טלה]

-

[סגי נהור]

כן מקשה הרד"ק על אתר. ויש בזה כו"כ תירוצים.

בלקו"ש מיישב בדרך חריפה, דאיתא בסיום מסכת נזיר: נזיר היה שמואל שנא' ומורה לא יעלה על ראשו כו', ובהמשך לזה איתא בגמרא: רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך כו', תדע שהרי גוליירין מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין. ולכאורה, מה הקשר בין הדברים? אלא שנזירות שמואל בקטנותו היתה ע"ד גר קטן, שחלות הגרות היא כשיגדיל ולא ימחה, שאז חל עליו (ע"י הסכמתו לגרות) שם ישראל למפרע, וכן היה בשמואל שכשהגדיל ולא מיחה חלה עליו קדושת נזירות למפרע. וזהו "גדול העונה אמן יותר מן המברך", דחזינן שעניית "אמן" והסכמה היא שפועלת את החלות יותר מן המעשה הראשון.

מובן שהבאתי רק נקודת הדברים בקיצור.

[תם מה הוא אומר]

במשניות מסכת נזיר על הגליון על הדין שהאשה אינה מזירה, הובאה קושיא זו.

[בברכה המשולשת]

ויעויין דיון יפה בזה בספר הדרת אפרים (הגרכ"פ טכורש זצ"ל) בהדרן על נזיר