פורום אוצר החכמה

בפרשתינו: ישא ה' פניו אליך, מבאר רש"י [במדבר פרק ו פסוק כו] "יכבוש כעסו".
אבל לכאורה היה לו לומר 'ישא ה' פניו ממך' ולא כפי שאמר 'אליך', שהרי הוא נושא ולוקח את הכעס שהיה כועס עליך ומסלקו ממך?

תמיד חשבתי הפשט כמלך הכובש כעסו ומרים פניו להתבונן בפני המבקש פניו, והוא הפך מהסתר פנים. (ויש גם ביטוי הפוך שנושא את פני המבקש כמו שאמר יעקב אולי ישא פני).

לא תשא פני דל וכל משוא פנים הוא ענין של נשיאת חן וחסד, וכשעבד נושא חן בעיני אדוניו אז אדוניו מרחם עליו, וכשנידון מוצא חן בעיני הדיין הדיין מזכהו אף אם יש עוול בכפו. ולכן משוא פנים הוא כבוש כעסים. אין כוונת רש"י לפרש 'פניו' כלומר כעסו אלא שענין משוא פנים הוא כבישת כעסים.

אבל צריך קצת ביאור שבלא תשא פני דל הדיין נושא את פני הדל, וכן בדוגמה שהבאתי מיעקב ובעוד הרבה דוגמאות, וכאן אין הלשון ישא ה' פניך אלא פניו.

עי' עוד מלאכי א ט 'הישא מכם פנים'. וברד"ק שם.

נמציתי מסיק שעדיין אין הדבר ברור. אשמח איפוא לדברים בהירים יותר.

אגב אעלה עוד שאלה: לכאורה מתאים שיהיה הפסוק 'ישא' וגו' פסוק ראשון מבין השלושה, שהרי רק אחרי שישא פניו ויכבוש כעסו מהם מתאים שיעניק להם מברכותיו. אם כן, יש להבין מדוע נכתב פסוק זה אחרון מבין השלושה.

אוצר החכמים,
מי ישא פניו [לטובה] להתבונן באשכולי ולהשיבני דבר? אין לי ספק שהתשובות מצויות, אנא!
בתודה מראש.

נו, הנה משהו שעלה במחשבה: מה פירוש הביטוי 'אדם נשוא פנים'?

ואני ראיתי שמפרשים, שהקב"ה ישא פניו אליך, שזה סימן שאינו כועס אליך, שהרי כאשר אדם כועס אינו יכול להביט בפנים של זולתו. וזהו פניך אליך, שיביט אליך בפניך.

כותב כתב:ואני ראיתי שמפרשים, שהקב"ה ישא פניו אליך, שזה סימן שאינו כועס אליך, שהרי כאשר אדם כועס אינו יכול להביט בפנים של זולתו. וזהו פניך אליך, שיביט אליך בפניך.

כמו שכתב אוצר החכמה
viewtopic.php?f=17&t=5108#p41530

הדברים פשוטים, כי שורש הכעס וחרון אפו כביכול, שרשו מהסתרת פניו, "וחרה אפי.... והסתרתי פני. וכו'.. לכן "פניו אליך" דייקא היא הסרת הכעס. ופשוט.

תודה לכל המשיבים, כולם אהובים וברורים.
אולם עוד זאת אבקש להתבונן בדברי המדרש שאעתיק כאן ולהיווכח כי אף על פי שאפשר לפרש כפי שפרשו החברים לעיל, עדיין אין אלו דברי רש"י, אלא לדבריו 'פניו' היינו כעס.
וכה הם דברי המדרש (במדב"ר יא ז): "ישא ה' פניו אליך וגו' יעביר כעסו ממך ואין ישא אלא לשון הסרה, כמה דתימא (בראשית מ) ישא פרעה את ראשך וגו'. פניו אלו פנים של זעם, כמה דתימא (ויקרא כ) ונתתי את פני בנפש ההיא וגו'. כלומר, אותם פנים של זעם שהיו ראויות לבא אליך יסירם ממך".
ועתה אחר הדברים האלה אשובה נא ואראה, מדוע נכתב ענין כבישת הכעס בסופם של דברים, בעוד שההגיון טוען שעליהם לעמוד בפתח הדברים.

כאשר הקב"ה כועס על שונאי ישראל ודאי שצריך להסיר הכעס ורק אחר כך כל הברכות אבל ההבטחה בברכת כהנים היא שאחר כל הברכות אפילו אם יגיע מצב של כעס הקב"ה יסיר אותו מאיתנו וזה בא בסוף הברכות כמ"ש בבחוקותי בסוף הברכות ולא תגעל נפשי אתכם.

לשאלה שבפתיחת האשכול.
אל מתחלף בעל. ראה תהלים נו,ד יום אירא אני אליך אבטח, ופירש האב"ע "אליך כמו עליך, כמו אל הנער הזה התפללתי". וכ"כ שם הרד"ק. וביחזקאל כז,לא והקריחו אליך קרחה ובכו אליך במר נפש. וע"ע ש"א כה,כה ש"ב ג,כט. ויש עוד דוגמאות. וה"ה כאן ישא ה פניו ויבטל כעסו, עליך - בסיבתך ולמענך.