נחלת בני גד וראובן

[ונתנו ידידים]

הועתק מאשכול אחר

קובץ בית יצחק כג - ואפילו עטרות ודיבון.PNG

את דבריו לא הבנתי אבל הערתו הוא באמת חשובה, למה זה שבארץ תשעת המטות קיבל כל שבט חלק ארץ מסוים, ובנחלת בני גד וראובן כתיב הארץ לעריה?
וחשבתי לומר דמכיון שעד שנכנסו לארץ לא ירשו גם את עבר הירדן עד שקיימו את התנאי לכן נתן משה רק ערים לטפחם וחלקן לפי הערים כדי שיוכלו לשבת בהם.
אמנם גם ביהושע פרק יג כשכתב מהו נחלת שתי המטות הזכיר קבוצות ערים וחבלי ארץ ולא גבולות וצ"ע.

[קו ירוק]

הן בארץ עבר הירדן והן בארץ כנען, כל השבטים קבלו נחלה ברורה, אבל לא הוזכר לא בתורה ולא בספר יהושע גבול נחלתם - רק שמות עריהם.
בעה"י משה חילק, ככתוב בספר יהושע.
אמת שבנחלות השבטים שבארץ כנען נזכרו העיירות (מוקפות החומה) העומדות על הגבולין, וזה מסייע יותר להבין את תחומי הנחלה, אבל עדיין לא הרחיב הפסוק לומר מהי תחום הנחלה.
יוצאים מהכלל (3 מתוך 14 חלקי נחלות) אלו שבטי יהודה ואפרים ובנימין שגבולם התפרש לכל פרטיו. אולי משום שיהודה ראש לשבטים, ואפרים ראש למלכות ישראל ובנימין שכינה בחלקו.
מ"מ נחלות עה"י מחולקים לפי צורת הארץ וחלקיה הנזכרים בתורה לכן זה מסייע (כמו גלעד, בשן, יבוק, ארנון).

[ונתנו ידידים]

א. גם לבני זבולון וגם קצת למנשה כתב תחום נחלתם אמנם גם לשאר השבטים כתבו הערים שעל הגבולים כדי לצייר הגבול זאת אומרת שניתנו להם גבול מסויים.
ב. 14 חלקי נחלות?
ג. בנחלות בני גד ודאובן כתיב 'הארץ לעריה' דהיינו שקיבלו ערים והסביבה והוא צורת חלוקה אחרת (וודאי שבפועל היה להם חלקה ברורה) וגם בספר יהושע כן הוא (לא ברור לי הבנת הפסוקים), ואמרתי ביאור עכ"פ בימי משה ואולי לכן נגרר הכי גם ביהושע.
דיוק זה ראיתי בהקטע שהעתקתי רק דאיני בקי במלאכת העתקה מאשכול א לשני, אולי מישהו יכול ללמד אותי.
ד. לפי דיוק זה יתכן ליישב שאלתך (הרב קו ירוק) באשכול אחר על יעזר דיתכן שקיבל עיר בחלקה אחרת כיון שלא מוזכר בכלל תחום אלא ערים.

[מעט דבש]

הנה הקובץ המדובר
(א"א להעתיק קובץ מאשכול לאשכול, אלא יש להעלותו מחדש).

קובץ בית יצחק - כג.pdf

(405.07 KiB) הורד 147 פעמים

[קו ירוק]

מי גילה לו חידוש זה שנחלת עה"י איננה על פי ה' באופן מדוקדק. מאי נ"מ אם בגורל או לא.
גם ביאור הנצי"ב שעיקר הוא העיר ולא השדות יש לדקדק, הרי דוקא ב"ג וב"ר רצו ארץ מקנה ולא רק הערים.

[קו ירוק]

א. גם לבני זבולון וגם קצת למנשה כתב תחום נחלתם אמנם גם לשאר השבטים כתבו הערים שעל הגבולים כדי לצייר הגבול זאת אומרת שניתנו להם גבול מסויים.
ב. 14 חלקי נחלות?
ג. בנחלות בני גד ודאובן כתיב 'הארץ לעריה' דהיינו שקיבלו ערים והסביבה והוא צורת חלוקה אחרת (וודאי שבפועל היה להם חלקה ברורה) וגם בספר יהושע כן הוא (לא ברור לי הבנת הפסוקים), ואמרתי ביאור עכ"פ בימי משה ואולי לכן נגרר הכי גם ביהושע.
דיוק זה ראיתי בהקטע שהעתקתי רק דאיני בקי במלאכת העתקה מאשכול א לשני, אולי מישהו יכול ללמד אותי.
ד. לפי דיוק זה יתכן ליישב שאלתך (הרב קו ירוק) באשכול אחר על יעזר דיתכן שקיבל עיר בחלקה אחרת כיון שלא מוזכר בכלל תחום אלא ערים.

א. זבולון ומנשה מעט. בג' הנזכרים בפרוטרוט.
ב. 14 נחלות: ראובן, גד, חצי מנשה. יהודה, שמעון, בנימין, דן במרכז, אפרים, מנשה, אשר, יששכר, נפתלי, זבולון, דן בצפון.
ג. עיקר החשיבות של הארץ, היא עריה שהם מקום מבוסס שממנו מתפרסים אל המרחב.
ד. יעזר זה חבל ארץ, ולא יתכן שמנחלת ראובן הקטנה גד עוד נטלו חבל ארץ שלם. גם הגר"א באדר"א הבין כפשוטו שיעזר צפונית לראובן. השיבוש הוא מתרגום יונתן לקרא ליעזר מכוור. גם הפסוק ביואב מוכיח: 'ויעברו את הירדן ויחנו בערוער ימין העיר אשר בתוך הנחל הגד ואל יעזר. ויבאו הגלעדה'. כ"ז אזור אחד. ואילו נחל ארנון ויעזר אשר עליו אינם מול הירדן, ורחוקים מהגלעד.
גם דיבון, איננה בארץ המישור של ראובן, אלא דיבון גד אחרת. וגם ערוער - היא ערוער אשר על פני רבה. ולא ערוער אשר על נחל ארנון.

[ביקורת תהיה]

מי גילה לו חידוש זה שנחלת עה"י איננה על פי ה' באופן מדוקדק.

'לָתֶת לָנוּ' – פְּרָט לְשֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁנָּטְלוּ מֵעַצְמָן. (ספרי תבוא, רצט)

[קו ירוק]

והרי כתיב 'עִמּוֹ הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'' (יהו' יג ח).

נטלו מעצמן היינו בקשו שם נחלה, ולא על פי ה'. (בשונה ממנשה, שמשה הוא שהביאם לשם).
וכך אמרו בירושלמי בכורים ספ"א: 'תני אשר ה' אלוקיך נותן לך ולא שנטלו מעצמן. מה ביניהון אמר רבי אבין חצי שבט מנשה ביניהון; מאן דאמר אשר ה' אלוקיך נותן לך ולא שנטלו מעצמן - חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמם.

[ביקורת תהיה]

ברם, אלו ואלו נטלו נחלה בשודא דדיינא, הוא משה רעיא מהימנא.

[ביקורת תהיה]

ומקרא ד'עמו הראובני והגדי', הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא.
בפסוק 'ותמנע היתה פילגש' מביא רשב"ם מ'שוחר טוב' (?), כי תבות 'וחצי השבט המנשה' שבסוף הפסוק הקודם משמשות גם לראש הפסוק הזה, וכמו שכתוב: 'וְעַתָּה חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה. וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה עִמּוֹ הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם משֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה'. 'אף על פי שמדברים הפסוקים בשני חצאי שבט מנשה, לאחד מהם חילק משה ולשני חילק יהושע'. וכ"ה בפירוש הגר"א בראש ספר דברי הימים (פסוק לו).