כי תצא למלחמה. סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן, לומר לך שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה.
והיה שם בן כוזיבא, והיו לו מאתים אלף מקוטעי אצבע. שלחו לו חכמים, "עד מתי אתה עושה לישראל בעלי מומין?" אמר להם, "והיאך יבדקו?" אמרו לו, "כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון, אל יכתב באסטרטיא שלך." והיו לו מאתים אלף מכאן ומכאן. ובשעה שהיו יוצאין למלחמה היו אומרים, "לא תסעוד ולא תסכיף."
בערקע חייט כתב:אלא שממילא קשה במה שמסיים שהיו אומרים דברי חירוף כלפי מעלה. ודעת הרמב"ם שרבי עקיבא וחכמי הדור החזיקו במשיחותו מפני שהתאים עם תנאי המשיח, והרי תנאי הראשון הוא שיהיה צדיק ויכוף את העם לתורת ה'?
בערקע חייט כתב:ברש"י פרשת שופטים (דברים כ, א) מביא מספרי:כי תצא למלחמה. סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן, לומר לך שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה.
ויש להקשות מכאן על מה שאמרו חז"ל (...) שבר כוכבא ניסה את גבורת אנשי חיילותיו על ידי שציווה אותם לנשוך את אצבעותם. ואיך הוכשרו אחר כך לשרת בצבא בהיותם מחוסר אבר?
בקרו טלה כתב:
פלגינן כתב:לדעת חכמים משוך לא די לו בהטד"ב, וא"כ יש בהטפה סתם עשיית מום. הנה המאמר.
לבי במערב כתב:היכן מצוי המשכו, או שמא עוד לא נדפס?
עקביה כתב:מאמר מעניין מאד.
הרעיון שלו יפה למדי, ובכל זאת נקודת התורפה היא המשמעות של דברי חכמים - שמדובר במבחן אומץ. לדברי הכותב, מדוע לא אמרו לו חכמים שכל מי שאינו נימול לא יהיה נכתב באיסרטיא שלו?
צריך לראות את המשך דבריו, אם תואיל להעלותם.
בערקע חייט כתב:ברש"י פרשת שופטים (דברים כ, א) מביא מספרי:כי תצא למלחמה. סמך הכתוב יציאת מלחמה לכאן, לומר לך שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה.
ויש להקשות מכאן על מה שאמרו חז"ל (...) שבר כוכבא ניסה את גבורת אנשי חיילותיו על ידי שציווה אותם לנשוך את אצבעותם. ואיך הוכשרו אחר כך לשרת בצבא בהיותם מחוסר אבר? ואם תאמר שאכן היה נגד ההלכה, איך דימה עליו רבי עקיבא שהוא משיח?
שש ושמח כתב:לא הבנתי הקושיא, לכאו' פשוט שדין מחוסר אבר אינו אלא במלחמת הרשות ולא במלחמת מצוה [עזרת ישראל מצר], וכשם שכל הפרשה שם היא רק במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה יוצא אפי' חתן מחדרו וכו', ומלחמת בר כוכבא לדעתו היתה מלחמת מצוה.
עקביה כתב:א. מהיכן זה פשוט?
רבי יוסי הגלילי אומר מנין שלא יצא למלחמה עד שיהו לו ידים ורגלים ועינים ושנים תלמוד לומר לא תחוס עינך נפש בנפש וג' כי תצא למלחמה. אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
עקביה כתב:ב. מלחמת ב"כ לא הייתה "עזרת ישראל מיד צר".
שש ושמח כתב:עקביה כתב:א. מהיכן זה פשוט?
מסתבר שכשם שהדינים שנאמרו במפורש בפרשה על בנה בית ולא חנכו כו' אינם נוהגים במלחמת מצוה, כך הדינים שנדרשים מפרשה זו אינם נוהגים במלחמת מצוה.
ובפשטות כן מבואר בספרי כאן (פיסקא קצ)רבי יוסי הגלילי אומר מנין שלא יצא למלחמה עד שיהו לו ידים ורגלים ועינים ושנים תלמוד לומר לא תחוס עינך נפש בנפש וג' כי תצא למלחמה. אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
וכן הבין המנ"ח סו"מ תקכ"ז. ועי' מלבי"ם. אבל יש גירסאות אחרות ופירושים אחרים בספרי.
שש ושמח כתב:עקביה כתב:ב. מלחמת ב"כ לא הייתה "עזרת ישראל מיד צר".
???
עקביה כתב:על מה הפליאה? מרד ב"כ לא פרץ לשם הגנה על סכנה פיזית כלשהי, אלא לשם פריקת עול המשעבד הרומאי, שגזר על המילה וכנראה גם על שאר מצוות.
ואי זו היא מלחמת מצוה, זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם. ואחר כך נלחם במלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
עקביה כתב:לולי דמסתפינא הייתי אומר: א. שמי שאין לו ידיים ורגליים וכו' מסתבר לפטור אותו גם ממלחמת מצוה. ב. שיש משהו מוזר בלשון הספרי, שכן לא כ"כ משמע שדברי רבי יהודה נסובים על דברי רבי יוסי הגלילי. יותר משמע שאיכשהו הועתקו לשם דבריו מהמשנה בסוטה מד ע"ב.
בערקע חייט כתב:עקביה כתב:על מה הפליאה? מרד ב"כ לא פרץ לשם הגנה על סכנה פיזית כלשהי, אלא לשם פריקת עול המשעבד הרומאי, שגזר על המילה וכנראה גם על שאר מצוות.
תמהני עליך, אם לא היה אדריאנוס שחיק טמיא "צר", אלא מי הוא זה ואיזה הוא? וכי היה אי פעם צר כזה לעם הישראלי? אולי מלחמת החשמונאים גם כן לא היתה של מצוה, כי היוונים לא איימו להרוג את כל האומה כליל, אלא לשעבדם ולגזור גזירות על שמירת התורה ומצוותיה?
כך הוא לשון הרמב"ם (הלכות מלכים ה, א) בהגדרת מלחמת מצוה:ואי זו היא מלחמת מצוה, זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם. ואחר כך נלחם במלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
הוי אומר, אם היא מלחמת הגנה מצר שנכנס בתוך גבול ישראל, הרי זו מלחמת מצוה; אם היא התקף על הגוים מחוץ לגבול ישראל, הרי זו מלחמת רשות.
שש ושמח כתב:א. כמובן שבד"כ שר הצבא לא יגייס את מי שאין לו ידים ורגליים [כמו שזכותו לא לגייס מי שאינו מגיע לגובה או משקל מסויים], כל הנידון הוא רק באופן שרצון שר הצבא לגייסו, ובזה אינני רואה סברא לפוטרו.
ב. יש משהו בדבריך [למרות שמצינו במקומות אחרים שר' יהודה מפרש ד' ריה"ג, הלשון כאן יוצא חתן מחדרו וכו' משמע שלא איירי בנידון זה]. מ"מ שכחתי להדגיש שגם אם לא נגרוס כאן את דברי ר' יהודה יש לגרוס כאן בסתם "כי תצא למלחמה על אויבך. במלחמת הרשות הכתוב מדבר". וא"כ ממ"נ מבואר בספרי שאין לנו מקור למעט מחוסר אבר אלא במלחמת הרשות.
רבי יוסי הגלילי אומר מניין שלא יצא למלחמה עד שיהו בו ידים ורגלים ועינים ושנים ת"ל לא תחוס עינך נפש בנפש. כי תצא למלחמה.
[א"ר יהודה בד"א במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. [סוס ורכב] כשישראל עושים רצונו של מקום כל הגוים לפניהם נעשים כסוס אחד שנ' סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחד היה, מתנית'.]
כי תצא למלחמה על אויביך. במלחמת הרשות הכתוב מדבר.
עקביה כתב: אינני טוען שמלחמות אלה לא היו מלחמות מצוה, אלא רק אומר שצריך למצוא להם הגדרה אחרת. אפשר שהם דומות למלחמת כיבוש הארץ.
בברכה המשולשת כתב:עקביה כתב: אינני טוען שמלחמות אלה לא היו מלחמות מצוה, אלא רק אומר שצריך למצוא להם הגדרה אחרת. אפשר שהם דומות למלחמת כיבוש הארץ.
מרן הראי"ה, משפט כהן סימן קמ"ד: "... טו־א. ומ״ש כת״ר, דאם מלחמות ממשפט המלוכה הן, איך נלחמו החשמונאים נגד חיילות סוריא בלא מלך. הנה על המלחמה היסודית של החשמונאים, שהיתה ביחוד נגד השמד ושעת הגזירה של היונים, ״להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך״׳ ע״ז אין מה לשאול כלל, שהרי גם על מצוה קלה יהרג וא״י, ואיך לא תהי׳ רשות וגם חובה להתחזק במלחמה, כדי לבטל את כח השמד ולהעמיד את כללות הדת על תילה."
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 65 אורחים