פורום אוצר החכמה

ו, כב וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה.

איתא בסוכה (נב, ב): ויראני ה' ארבעה חרשים. מאן נינהו ארבעה חרשים, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק.

ופירש"י: וכהן צדק - הוא שם בן נח, ונקרא חרש ויחזק חרש את צורף (ישעיהו מא), ובבראשית רבה (פרשה מד) מפרש ליה במלכי צדק שבא לקראת אברהם וברכו וחיזקו, וקראו חרש על שם בנין התיבה, שבנה עם אביו.

וברש"י ישעיה (מא, ז): ויחזק חרש - זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה: את צורף - זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה.

אולם באמת לשון המדרש בראשית רבה לפנינו הוא "ויחזק חרש זה שם שעשה את התיבה", וכן הגירסא בילקוט ישעיה רמז תמט. וצ"ב הרי בפסוק מפורש שנח עשה ''ככל אשר צוה אתו אלקים", והקב"ה צוהו עשה לך תבת עצי גפר, והיאך שייך לומר ששם עשאה. ועי' בפי' יפה תואר על המדרש שם.

ברם בפי' נזר הקדש על המדרש (פרשת בראשית פרשה כו) ביאר ענין עשיית שם, וז"ל,

ולקמן פל"א יתבאר דמהאי טעמא לא נעשית התיבה כי אם ע"י נח, כי הוא לבד ידע לכוון היטב ברמיזותיה וסודותיה בהיותה מכוונת כלפי תיבה העליונה ע"ש, ובאשר לא נעשית אלא ע"י נח לבד לא הרבה לו בנים כדי שלא להטריח אותו צדיק בתיבות הרבה. והיינו דדרשינן לקמן פמ"ד ס"ח ויחזק חרש את צורף זה שם שהיה עוזר לנח בעשיית התיבה. דלכאורה קשה אמאי נקט דוקא שם ולא חם ויפת שהיה הבכור כדלקמן. אבל לפ"ז ניחא דדוקא שם היה מסייע ועוזר לנח בעשיית התיבה, באשר הוא ג"כ היה נביא וחכם גדול עד שהיה קובע בתי מדרשות כדלקמן פ"ד, וידע ג"כ לכוון היטב בסוד בנין התיבה, אבל שאר בניו לא ידעו לעשות מלאכת מחשבת סודותיה בכוונה רצויה, לפיכך לא נתעסקו בה.

ואמנם בזוה"ק כאן (נט, ב) איתא: מאן תיבה דא ארון הברית ונח ותיבה לתתא הכי הוו כדוגמא דלעילא. ובזו"ח פרשת יתרו (נח, א): ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא כגוונא דארון דס"ת. אורייתא ודאי יהא גניזו דיליה בדרא בתראה ובה אתטמר כגוונא דנח בתיבה דהוה אזיל על מייא הכי האי אזיל בין ערב רב דאינן מים הזדונים.

אוסיף על דברי מעכ"ת מן הרשום אצלי בעניין זה:

ראה פרי צדיק (פרשת החודש אות ג) בשייכות של שֵם לעניין זה.
ובספר מנחת משה (שפירא) בשם אביו ציין למקורות נוספים בהשוואת התיבה לבית המקדש, בב"ר (לא ט) 'קנים תעשה את התיבה, א"ר יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע, אף תיבתך מטהרתך', ובב"ר (כו ב) 'שתולים בבית ה' – זה נח ששתלו הקב"ה בתיבה', ושם (לו ז) 'חם וכלב שימשו בתיבה... לאחד שקבע מוניטין שלו בתוך אהלו של מלך'. ויש להוסיף ע"פ מה שראיתי מובא בשם התפארת ציון על דברי המדרש (ב"ר לד ח) 'ושרצו בארץ, ולא בתיבה', שאף אחר המבול היה איסור תשה"מ בתיבה [כי פסוק זה נאמר ביציאתם מן התיבה], הרי שהיה בתיבה קדושה, ולא היה איסור תשה"מ רק בשעת המבול בגלל שהעולם בצער, אלא אף לאחר המבול.

וראה פרדס יוסף (סוף פרשת ויקהל) שדן בדברי הילקו"ש באסתר 'בא אליהו ז"ל ונדמה לחרבונה, אמר, אדוני המלך, יש עץ אחד בביתו מבית קדש הקדשים גבוה חמשים אמה, יצוה המלך לתלותו', ואילו בילקו"ש (על התורה רנו) 'והיה המן מבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה אלא קורה שהיתה בביתו שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקדרוניא ונטל נסר אחד מתיבתו של נח', וראה שם שדן אם ניתן לקחת מן התיבה ולבנות בקודש קדשים, או שאסור לעשות כן כי שימש להדיוט, והמדרשים חולקים ע"ש, ולפי המבואר יש להשוות דברי הילקוט זה לזה שהתיבה עצמה היא קודש הקדשים כדברי הזוה"ק.

ייש"כ.

יצויין עוד, בספר ערכי הכינויים לבעל סדר הדורות איתא שארר"ט בגימ' ת"י כמנין שני בית ראשון.
וראה באריכות בספר שפתי כהן כאן.

ובזוה"ק בפרשתין על שיעורא דתיבותא דמישך שייכא ל'שמות בארץ',
ובפי' מתוק מדבש ששמות שד"י ואדנו"ת עולים בחשבון שיעור אורך ורוחב וקומת התיבה, יעו"ש.

בהשגחה פרטית בעברי בין בתרי ספר תורה שלמה על פרשת השבוע, צדה עיני דבריו בפרק ו' אות ר' שגם עסק בעניין קדושת התיבה והפנה לכמה ציונים, ביניהם לדברי ר"י ן' שועיב בדרשתו לפרשת נח:
'אבל זה המנין יש לו ענין ורמז בהם שמות הקדש, כי האורך שהיה שלש מאות רמז לשי"ן של שדי, ורחבה נ' רמז לנו"ן של אדני ולנ' שערי בינה, ול' קומתה שהם עשר לכל מדור, רמז ליו"ד של שם הגדול הראשונה, והיו שלשה עשיריות הקדושות, וכנגד ג' עולמות להיות לו לזכות, ובעבור זו הקדושה נאסרו בה בתשמיש'.

נשלח לי בפרטי.
יישר כח.